רבקה גורפת חוטמה

בפרשת 'תולדות' מסופר שרבקה שמעה שעשיו רוצה להרוג את יעקב אחיו, והיא רצתה להציל את יעקב. רבקה פנתה ליצחק ואמרה לו שהיא אינה מרוצה מהנשים שעשיו נשא, והיא רוצה שיעקב יישא נשים צדיקות. ויצחק הורה ליעקב ללכת לחרן ולהתחתן שם עם בנות לבן. ומסופר (בראשית כז,מו): "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:". במדרש (בראשית רבה סז, יא) מובא: "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי – אמר רב הונא התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת". בפרוש 'יפה תואר' כתב:

"גורפת מחוטמה. לומר שהן מאוסות בעיניה כניע היוצא מהחוטם, וזה אומרה קַצְתִּי בְחַיַּי. ולא מצאתי רמז לזה בכתוב:"

פרוש 'יפה תואר' כתב שלא מצא בכתוב רמז לפרשנות הזו של המדרש. אמנם לכאורה ניתן לומר שרמז לכך יש באות ק' שבמילה "קַצְתִּי" שכתובה ק' קטנה. כדי להבין את משמעות הרמז הזה צריך להעמיק ולהתבונן בשינוי נוסף שמצאנו בפרשה. בכתוב שבו מבקש יצחק מעשיו להביא לו צָיִד כדי שיברך אותו נאמר (בראשית כז,ג): "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה צָיִד" הכתיב הוא "צידה" והקרי הוא "צָיִד", כלומר כתובה שם אות ה' יתירה, וגם היא באה לרמז לענין מסוים שצריך להעמיק בו.

ונראה שהשינויים שמצאנו, שבתחילה האות ה' מופיעה כאות יתירה במילה "צָיִד", ובהמשך האות ק' מופיעה במילה "קַצְתִּי"  בתור אות קטנה – הם שינויים שקשורים זה בזה. כדי לעמוד על משמעות הקשר צריך להקדים ולעמוד על המשמעות הסמלית של האות ה' ושל האות ק'. 

האות ה"א כסמל לתשובה

בתלמוד (מנחות דף כט,ב) מובא שהאות ה"א (נכתבת גם ה"י) מסמלת את התשובה. וז"ל הסוגיה בתרגום חופשי ובתוספת ביאור:

"... 'אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם' (בראשית ב, ד), אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם, ... ומפני מה נברא העולם הזה בה"י? מפני שדומה לאכסדרה (מקום שאינו סגור), שכל הרוצה לצאת יצא; ומדוע הרגל של האות ה"י תלויה ואינה מחוברת? שאם יחזור בתשובה יחזור דרך הפתח שלמלעלה ששם האות ה"י אינה מחוברת. ומדוע לא יחזור מהפתח שלמטה? משום שלא יקבל סיוע לחזור משם; וכפי שדרש דריש לקיש, שאמר ריש לקיש, מהו שכתוב: 'אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן' (משלי ג,לד)? אם בא אדם לטהר ולחזור בתשובה מסייעים אותו (ולכן פתחו לו פתח מיוחד מלמעלה ששם יסייעו אותו לחזור בתשובה). ואם בא לטמא ולחטוא פותחים לו (והפתח התחתון של האות ה"י מסמל את הבחירה החופשית ומתן האפשרות להידרדר ולחטוא)."

שני הפתחים שבאות ה"א מסמלים את העולם הזה שהוא עולם הבחירה שיש בו אפשרות לחטוא ואפשרות לשוב. הפתח התחתון מסמל את האפשרות להידרדר מהמצב הטוב ולחטוא, והפתח העליון מסמל פתח מיוחד שהקב"ה חותר תחת כסא הכבוד כדי לסייע לחוטא לשוב דרך שם פנימה. ההבנה הזו במשמעות האות ה"א מסבירה גם מדוע שלח יצחק את עשיו לצוד, וכדלקמן. 

מדוע יצחק שלח את עשיו לצוד צָיִד

כאשר גדלו יעקב ועשיו התברר שיש להם אופי שונה. יעקב היה אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים, והיה לומד תורה באהלי שם ועבר וחוזר מידי פעם לביתו. אך עשיו לא היה מסוגל לשבת באהל, והלך אחרי נטיית לבו והפך להיות איש יודע צָיִד איש שדה. יצחק לא רצה שעשיו יחוש שהוא אינו מספק את התקוות שהוריו תולים בו, דבר שעלול להביא להידרדרות אחרי חברה רעה ואחרי מעשים רעים. יצחק רצה לתת לעשיו תחושה שמעשיו רצויים אצלו. ולכן הוא ביקש מעשיו שלא יצוד סתם כך, אלא שיצוד לשם מצוות כיבוד אב.

ראיית מעשי הצידה של עשיו בתור מצווה יש בכוחה גם להחזיר את עשיו בתשובה, ולפי היסוד שנמצא בליקוטי מוהר"ן (קמא סימן רפב) במאמר הידוע בשם 'אזמרה':

"דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה... וְאַף שֶׁכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב, הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתֹם... עַל כָּל פָּנִים הָיָה אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּהַמִּצְוָה וְהַדָּבָר טוֹב שֶׁעָשָׂה"

יסוד זה שבמאמר אזמרה מסביר את משמעות האות ה"א העודפת בציווי של יצחק לעשיו: "וְצוּדָה לִּי צידה צָיִד". כזכור, האות ה"א מסמלת מהלך של תשובה, והיא מרמזת כאן על מחשבתו של יצחק, שרצה להחזיר את עשיו בתשובה באמצעות ראיית מעשי הצידה שלו, בתור קיום מצוות כיבוד אב.  

האות ה"א מורכבת מהאות דלי"ת כאשר בפינה הנגדית נמצאת האות יו"ד כשהיא הפוכה.

האות דלי"ת מסמלת דלות, ואת מידת הדין שמקטרגת על החוטא, אך מנגד נמצאת האות יו"ד ההפוכה שמסמלת את הנקודה הטובה שהיא המצווה שעשה החוטא.

כפי שאמר רבי נחמן מברסלב יתכן שגם בנקודה הקטנה הטובה הזו יש פגם, ודבר זה מסמלת האות יו"ד שנמצאת בתוך האות ה"א כשהיא מופיעה הפוכה. ואף ב'צידה' של עשיו יש פגם, שהרי יתכן שבכל מקרה היה עשיו יוצא לצוד חיות גם לא כדי לקיים מצוות כיבוד אב. אך בכל אופן לאחר בקשת יצחק, יוצא עשיו לצוד כדי לקיים מצוות כיבוד אב, וכך למרות הפגם שיש במצווה הזו של עשיו, שמח יצחק בנקודה הטובה הקטנה הזו שהוא מצא בעשיו. ובאמצעות ההתבוננות הטובה הזו רצה יצחק להחזיר את עשיו בתשובה, ולראותו כבר כעת כראוי לברכה. וכדי לרמז למחשבתו של יצחק מופיעה כאן אות ה"א יתירה במילה צָיִד.

אחר שהעמקנו בהבנת משמעות האות ה"א היתרה שבבקשת יצחק מעשיו, נעבור להעמיק במשמעות האות קו"ף הקטנה בדברי רבקה, וכדלקמן. 

גם האות קו"ף כסמל לתשובה

 במסכת שבת (קד,א) דנה הסוגיה בתבנית האות קו"ף, וז"ל בתרגום חופשי, ובתוספת ביאור:

"האות קו"ף – מסמלת קדוש (הכוונה לקב"ה)... ומדוע תלויה הרגל של האות קו"ף – כדי שאם החוטא ירצה לחזור בתשובה, יוכל לחזור דרך הפתח שיש בין הרגל הזו לבין הגג של האות ק. ומדוע לא יחזור החוטא דרך הפתח התחתון של האות ק שמשם יצא? אלא שהפתח התחתון מסמל את הבחירה החופשית ואת האפשרות להידרדר ולצאת למטה ולחטוא, והפתח העליון מסמל פתח מיוחד שהקב"ה חותר תחת כסא הכבוד כדי לפתוח ולסייע לחוטא לשוב דרך הפתח ההוא בחזרה פנימה. והבנה זו מסייעת למה שאמר ריש לקיש מהו שכתוב: 'אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן' (משלי ג,לד)? אם בא אדם ליטמא ולחטוא פותחים לו (והפתח התחתון של האות ק מסמל את הבחירה החופשית ומתן האפשרות להידרדר ולחטוא). ואם בא לטהר ולחזור בתשובה מסייעים אותו (והפתח שלמעלה באות ק מסמל את הפתח המיוחד שנפתח שם כדי לסייע אותו לחזור בתשובה)".

את הסברו של ריש לקיש מביא התלמוד כאן כהסבר לשני הפתחים שבאות קו"ף, אך כזכור במסכת מנחות הביא התלמוד את הסבר ריש לקיש כהסבר לשני הפתחים שמצויים באות ה"א. ונשאלת השאלה מדוע יש צורך בשתי אותיות שמסמלות תהליך נפשי של חזרה בתשובה. 

ונראה שתהליך התשובה שמסמלת האות ה"א הוא תהליך שנועד לאדם שיש לו גרעין חזק באישיות שלו. וכאשר מתבהר לו מצבו שהוא חטא ושהוא הדרדר ונמצא מחוץ לקדושה, הוא אוזר כוחות ורוצה לחזור בתשובה ומתפלל לקב"ה שיעזרהו. ואז הקב"ה נחלץ לעזרו וחותר לו חתירה תחת כסא הכבוד ושובר עבורו את הפתח  העליון שנמצא בצידה של האות ה"א כדי שיחזור משם. אך יש מי שאין לו גרעין חזק באישיותו, וכאשר מתבהר לו מצבו שהוא הידרדר ונמצא מחוץ לקדושה, הוא יתייאש ויאמר שהוא אבוד. ויוסיף ויאמר שחבל שישתדל לשמור על כמה מן המצוות שהוא עדין מחזיק בהן, ועדיף שירדוף אחר החטאים שהרי ממילא הוא כבר בחוץ. עבור אדם כזה מסמלת האות קו"ף את תהליך התשובה המיוחד לו, תהליך שנועד למנוע ממנו את התחושות האלו, וכדלקמן. 

שתי הזרועות של האות ק

בכתב סת"ם שנקרא 'כתב בית יוסף' בצד ימין של האות ק יש זרוע כפופה (בדומה לאות כ"ף) שמצמצמת את הפתח שלמטה, זרוע זו מסמלת את היד שבאמצעותה הקב"ה שולח 'מניעות' שמצמצמות את האפשרות לחטוא. וכגון שהחוטא תכנן לנסוע באוטובוס למקום מסוים כדי לחטוא שם, והקב"ה מספק לו 'מניעה' והאוטובוס חולף על פני התחנה ואינו עוצר כדי להעלותו. הקב"ה יודע שאם הוא יחטא הוא לא יאזור כוח ויחזור בתשובה, ולכן הקב"ה צמצם לו את 'הפתח התחתון' – את אפשרות הבחירה - ומנע מנהג האוטובוס לשים לב אליו ולעצור בתחנה ולהעלותו.

בצד שמאל של האות קו"ף יש זרוע נוספת שיורדת למטה. בכתב שנקרא 'כתב בית יוסף' זרוע זו נכתבת באלכסון, היא יורדת מצד שמאל כשהיא נוטה ימינה ולמטה. כאשר החוטא מידרדר ונופל למטה הוא פוגע בזרוע הארוכה הזו שיורדת אליו כלפי מטה, והיא מסמלת עבורו את המצוות שהוא עדין מקיים. מצד אחד החלל הריק שנמצא מימינו מסמל את המצוות שהוא כבר אינו מקיים. אך מצד שני הוא אוחז בזרוע שיורדת אליו למטה, ומסמלת עבורו את המצוות שהוא עדיין מקיים. האחיזה בזרוע הזו מספקת לחוטא את ההרגשה שהוא עדין בפנים, ולכן הוא אינו מרגיש מיואש ואינו מחליט להידרדר לחטאים נוספים. החוטא אוחז בזרוע הזו עד שהוא מחליט לעבור לצידה השני ולטפס למעלה אל הפתח המיוחד שהקב"ה פותח לו מלמעלה. בכתב שנקרא 'כתב בית יוסף' צורת הזרוע הארוכה הזו היא כצורת נו"ן פשוטה שנוטה מעט באלכסון כלפי המרכז. והיא מסמלת שהזרוע התומכת הזו יורדת מטה עד השער הנו"ן של הטומאה, וכמרומז בדברי דויד בתהילים (קלט,ח-י): "וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ... גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ". 

'ארך אפיים' לצדיקים ולרשעים

אופן לימוד הזכות המיוחד שמסמלת האות קו"ף – לראות את החוטא כאילו הוא עדין בפנים בתוך הקדושה למרות שהוא כבר הידרדר ונמצא מבחוץ -  נצרך בעיקר עבור הרשעים. אך גם הצדיקים נצרכים לו, שהרי "...אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז,כ). ובאמצעות לימוד זכות זה הקב"ה מאריך אפו הן לרשעים והן לצדיקים.

אופן לימוד הזכות המיוחד שמסמלת האות קו"ף הוא טוב כל עוד הרשע אינו מסכן באופן ישיר את הצדיק. ויצחק ורבקה השתמשו בו כלפי עשיו. הכתוב מספר (בראשית כו,לד-לה): "וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה:". אולם מתוך המשך הפרשיה מתברר שיצחק ורבקה לא אמרו לעשיו דבר על כך שהנשים שלו הן למורת רוחם. יצחק ורבקה המשיכו להתמקד במעשיו הטובים של עשיו (כבוד אב) ולא אמרן לו דבר על נשיו. אולם כאשר רבקה שמעה שעשיו רוצה להרוג את יעקב, היא החליטה שהגיע הזמן למעט בעוצמת לימוד הזכות מסוג האות קו"ף, והגיע הזמן להתמקד במעשיו הרעים של עשיו. וזאת בכדי להציל את יעקב. דבר זה מסמלת האות קו"ף הקטנה במילה "קַצְתִּי". כלומר יש להקטין את עוצמת השימוש באות קו"ף.

ובא רב הונא במדרש רבה ומשלים את הרמז הזה ומספר: "התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת". כלומר כאשר עשיו מתחיל לסכן את יעקב צריך להתייחס למעשי עשיו בתור מעשים מאוסים. והמעשה הסמלי הזה של רבקה מסמל השלכה לחוץ וחוסר מוכנה להכלה וסובלנות. והוא מסמל 'חרון אף' על משקל הכתוב (דברים כט,כז): "וַיִּתְּשֵׁם ד' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת...".