כמה 'מה נשתנה'? ולמה?

בנוסח ההגדה שנאמר בליל הסדר מופיעות בימינו 4 קושיות 'מה נשתנה'. אמנם בתלמוד הירושלמי (פסחים פ"י מ"ד) וכן בכתבי היד של המשנה מופיעות רק 3 קושיות, וכך הן מופיעות בירושלמי (שם): "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים? שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה? שבכל הלילות אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי?"

באותם הזמנים נהגו בארץ ישראל לפתוח את הסעודה בטיבול, כלומר באכילת מאכל מוצק שנטבל במשקה או במאכל נוזלי, ובכך לעורר את התיאבון, ובליל הסדר היו מוסיפים וטובלים פעם שניה בהמשך הסעודה גם את המרור. ולכן מובנת פתיחת השאלה "שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת". אולם בבבל ובארצות נוספות לא נהגו לפתוח את הסעודה בטיבול, ולכן שינו את פתיחת השאלה הזו ושאלו "שבכל הלילות אין אנו מטבילין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים?" (ראו בבלי פסחים דף קטז,א).

כמו כן היו מקומות שחששו שמא יטעו אנשים לחשוב שבשר צלי שנאכל בליל הסדר הוא בשר של קרבן הפסח, והרי הדבר אסור שהרי אין שוחטים את הפסח מחוץ למקדש, ואין אוכלים את בשרו מחוץ לירושלים. ולכן היו מקומות שהחמירו שלא לאכול בשר צלי בליל הסדר. וכבר הוזכר מנהג זה במשנה (פסחים פ"ד מ"ד). ולפיכך באותם המקומות השמיטו את השאלה בענין אכילת בשר צלי, ומתוך שלוש הקושיות שבנוסח הירושלמי הותירו בנוסח הגדת ליל הסדר רק שתי קושיות של 'מה נשתנה', קושיה בענין הטיבול וקושיה בענין אכילת מצה. וכן מצאנו בנוסח אגדה קדום שהתחבר על ידי אחד מגאוני בבל (גנזי שכטר ב, 259)

 

אולם בנוסח ההגדה שחיברו גאוני בבל בתקופה מאוחרת יותר, נוספו שתי קושיות על השתים שנותרו, והקושיות הנוספות היו: "שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, והלילה הזה מרור? שבכל הלילות אנו אוכלין ושותין בין יושבין בין מסובין, והלילה הזה כלנו מסובין?". כך נמצא לראשונה בנוסח ההגדה שחיבר רב נטרונאי גאון¹, והוא דומה לנוסח שכתב הרמב"ם (סוף הלכות חמץ ומצה). וכך בסדר רב עמרם גאון² וכך בסדר רב סעדיה גאון³.

וצריך להבין מדוע ראו גאוני בבל המאוחרים צורך לשאול ארבע קושיות 'מה נשתנה'. והרי בנוסח המשנה מצאנו רק שלוש קושיות, ובנוסח גאוני בבל הראשונים (גנזי שכטר ב, 259) נותרו רק שתי קושיות.

 

הגדת ארץ ישראל

בספר 'הגדת חז"ל' (שמואל וזאב ספראי) הובא נוסח הגדה קדום שנמצא בגניזה, ושהיה נפוץ בעבר בארץ ישראל (עמוד 286 והלאה). בנוסח זו מופיעות 3 קושיות 'מה נשתנה', ונמצאים בו גם דברי רבן גמליאל במשנה (מסכת פסחים פ"י מ"ה): "רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור פסח על שום שפסח המקום...". כאשר מובא הסבר מפורט לכל אחד משלושת הדברים, בדומה להסברים שבנוסח שבימינו.

ב'נוסח ארץ ישראל' לא מופיעים דברי המדרש בענין 'ארבעת הבנים' "אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" (וראו במכילתא דרבי ישמעאל, בא, מסכתא דפסחא, יח). אולם תוספת המדרש בענין 'ארבעת הבנים' מובאת בנוסח גאוני בבל כבר בנוסח הקדום שבגנזי שכטר (שבו עדין היו רק 2 קושיות 'מה נשתנה'), וכן בנוסח של הגאונים שלאחריו, בסדר רב נטרונאי גאון ובסדר רב עמרם גאון ובסדר רב סעדיה גאון.

 

נראה שגאוני בבל רצו להדגיש את המספר 4 בנוסח ההגדה של ליל הסדר, ולכן כבר מתחילה הם הוסיפו לנוסח ההגדה את המדרש בענין 4 הבנים. ובדורות מאוחרים יותר הם הגדילו את מספר קושיות 'מה נשתנה' כך שבסך הכל יהיו 4 קושיות. וצריך להבין מה היתה מטרתם, נראה שהסיבה לכך היא משום שהמספר 3 והמספר 4 בולטים בהלכות שקשורות לליל הסדר והם בולטים גם בגזירת הגלות במצרים וביציאה ממנה, ובכך נרחיב לקמן.

 

המספר 3 והמספר 4 במשניות המתייחסות לליל הסדר

פרק י במסכת פסחים דן בליל הסדר, במשנה א כתוב: "ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין". במשנה זו מודגש המספר ארבע.

במשנה ד כתוב: "מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו, ואם אין דעת בבן אביו מלמדו, מה נשתנה הלילה הזה...". וכאמור לעיל, בירושלמי ובכתבי היד של המשנה מופיעות שלוש קושיות.

ובמשנה ה נאמר: "רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור...", וכאן מודגש המספר שלוש.

לכאורה, מדובר במקריות בלבד, אך נראה שמספרים אלו מודגשים מאוד בגזירת הגלות ובשחרור מהגלות, וכדלקמן.

 

המספר 3 והמספר 4 בברית בין הבתרים

בברית בין הבתרים, שם התבשר אברהם על גזירת הגלות והגאולה בולטים המספרים שלוש וארבע. אברהם הצטווה לקחת בהמות וצפורים, כאשר המספר שלוש מודגש מאוד ביחס לבהמות (בראשית טו, ט- יא): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל: וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר: וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם:".

רש"י ביאר ש'עגלה משולשת' הכוונה לשלוש עֶגְלוֹת, וכן לשלושה עזים וכן שלושה אֵילִים. ואבן עזרא העדיף לפרש שיהיו בני שלוש שנים. ולאחר הדגשת המספר שלוש מודגש המספר ארבע (בראשית טו, יג-טז):

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה..."

 

וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה

שני קצים ניתנו לגלות, קץ של "ארבע מאות" וקץ של "דור רביעי". המפרשים העירו שמחשבון הדורות של שושלת משה, מוכח שבני ישראל ישבו במצרים פחות מארבע מאות שנה. ובחז"ל מבואר שבני ישראל ישבו בארץ מצרים רק מאתיים ועשר שנים, ולכן צריך לומר שחישוב "אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" הוא מיום לידת יצחק. אולם המשמעות של "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ" לא התבארה.

המלבי"ם (שם) העיר שחצרון בן פרץ היה מן היורדים לגלות מצרים, ויאיר בן שגוב בן חצרון נכנס לארץ והיה דור שלישי לחצרון שהיה מהיורדים, ומאידך יהושע בן נון היה דור עשירי ליורדים. ובכל אופן, המשמעות של 'דור רביעי' נותרה עמומה.

מהסברה הפשוטה מתבקש שלאחר מאתיים ועשר שנים במצרים רוב באי הארץ היו דומים ליהושע בן נון והיו בני דורות מאוחרים יותר מאשר 'דור רביעי'. ולכאורה, אם רצתה התורה לומר שמתוך באי הארץ יהיו גם כמה מעטים שיחזרו לאחר מספר מועט של דורות בגלות מדוע היא לא התייחסה ל'דור שלישי', כמו יאיר בן שגוב בן חצרון (לשיטת המלבי"ם)? ומדוע היא לא התייחסה ל'דור שני' כמו כלב בן חצרון (לשיטת רש"י שם)? מדוע הדגישה התורה דווקא את חשיבות 'דור רביעי'?

 

פסיעותיו של אבינו אברהם

המספרים שלוש וארבע מוזכרים באגדות חז"ל המתארות את הניסים שהתרחשו לאברהם אבינו במלחמה שניצח בה את ארבעת המלכים שלקחו את לוט בשבי. אגדה אחת מתארת: "פסיעותיו של אבינו אברהם היו שלש מילין" (בראשית רבה, מג). ואילו אגדה אחרת מתארת: "פסיעתו של אברהם אבינו ארבעה מילין" (מדרש תנחומא, לך לך, יז).

מסתבר שאי אפשר להבין את האגדות כפשוטן, אלא שהן חלוקות מה היה הצד המרכזי במעשי אברהם שבזכותו הוא ניצח. המספר 'שלוש' מתייחס לצד הגשמי של עם ישראל ולכן הוא קשור ב'ברית בין הבתרים' ל'בהמות'. ואכן המספר שלוש מודגש מאוד אצל שמשון הגבור שהושיע את עם ישראל בזכות גבורתו הגשמית. כמו: "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ד' וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת לְמַגִּידֵי הַחִידָה" (שופטים יד,יט); "וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים וַיִּקַּח לַפִּדִים וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב " (טו,ד); "וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן...וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים..." (טז, ז-ל).

מאידך המספר 'ארבע' מסמל את הצד הרוחני שבעם ישראל. וכן מצאנו שלוחות הברית היו מרובעות כאמור במסכת נדרים (דף לח,א): "הלוחות - ארכן ששה ורחבן ששה". וכן חושן המשפט היה רבוע (שמות כח, טו-טז): "וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן... רָבוּעַ יִהְיֶה".

ומעתה ניתן לומר שהאגדה המתארת את פסיעותיו של אברהם כפסיעות של שלוש מילין סבורה שאברהם ניצח משום היותו איש חסד (מכניס אורחים) המעורה בעולם הגשמי (שאליו מתייחס המספר שלוש). ומאידך האגדה שמתארת את פסיעותיו של אברהם אבינו כפסיעות בנות ארבע מילין סבורה שהנצחון הגיע לו משום היותו זקן ויושב בישיבה ומלמד תורה, שאליה מתייחס המספר ארבע.

ואם כן, מה שנאמר "וְדוֹר רְבִיעִי הֵנָּה..." כוונתו שהדור שיזכה להיכנס לארץ יהיה דור שיהיה קשור לרוחניות ולתורה. וכך מסתבר, שהרי בני ישראל היו במצרים כ-210 שנה, אם דור נחשב בממוצע כ 30 שנה, אז רוב בני ישראל היו בממוצע דור שביעי. ומתבקש שכוונת התורה ש"דוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ" היא שתתפתח בעם ישראל קבוצה של אנשים 'מרובעים' שהם 'אוהבי תורה' ובזכותם ניכנס לארץ.

 

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה

בתיאור יציאת בני ישראל ממצרים מופיעה פרשיה עמומה (שמות פרשת יב,מ-מב): "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ד' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַד' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַד' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם:"

החשבון המוזכר שם לא יתכן לפי פשוטו של המקרא, וכדי להתאים את הנאמר שם עם סדר הדורות ביארו אבן עזרא ומפרשים נוספים, שהחשבון של 430 הוא מיום יציאת תרח ואברהם מאור כשדים כדי ללכת לארץ כנען. אך כבר הקדים שם אבן עזרא שפעמים שנמצאים בתנ"ך מספרים שאינם מובנים לפי פשוטם, ואינם ברורים לנו, והביא כמה דוגמאות לכך. ונראה שאבן עזרא הקדים זאת משום שגם החשבון של 430 שנה מיציאת תרח ואברהם מאור כשדים אינו מתאים לפשוטו של הכתוב. שהרי פשוטו של הכתוב מזכיר את ישיבת בני ישראל במצרים, ותרח ואברהם היו אנשים בודדים שקשה ליחס להם את השם "בני ישראל", והם גם לא ישבו בארץ מצרים.

ונראה שבאמצעות 'המספר העמום' הזה בא הכתוב להשלים את הרמז שיש בברית בין הבתרים שבה הודגשו המספר 3 והמספר 4. והתורה מרמזת שבקרב בני ישראל שיצאו מארץ מצרים היו שתי התכונות האלו, היו אנשים שנטו מאוד לגשמיות שהסמל שלה הוא המספר 3, והיו אנשים שנטו מאוד לרוחניות שהסמל שלה הוא המספר 4. והתכונות השונות האלו באו לידי ביטוי בולט בשלב מאוחר יותר כאשר שבט לוי הופרד משאר השבטים והובדל לעסוק ברוחניות. ואילו שאר שבטים נועדו לעסוק בעיקר בכיבוש את הארץ ולעסוק ביישובה ובדרך ארץ ובמעשי חסד, ובנוסף לכך להגות בתורה אך לא כעיסוק עיקרי. אולם תכונות אלו קיימות באופן בסיסי בכל אחד מבני ישראל, ובדרך כלל יימצא במשפחות ישראל בן אחד שירצה לעסוק ברוחניות והוא יהיה 'הבן הרביעי', 'הבן המרובע', שגם הוא ירצה לעסוק רוב זמנו בתורה.

 

נוסח האגדה שנקבע על ידי חכמי ישראל.

ליל הסדר הוא הלילה שעליו נאמר בתורה – "הַלַּיְלָה הַזֶּה לַד' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם". וכאמור לעיל, בתורה מרומז שבלילה זה מודגשים המספרים 'שלוש' ("שְׁלֹשִׁים שָׁנָה") ו'ארבע' ("וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה").

 

כאשר חז"ל קבעו במשנה 'סדר' מסויים של 'ליל הסדר' הם שילבו בו מתחילה את המספר '4' והמספר '3'. ולכן נקבע במשנה שיש לשתות בליל הסדר ארבע כוסות, והדבר מסמל שהגאולה תגיע בזכות עמלי התורה שקשורים למספר 4. ומאידך נקבע מתחילה במשנה (בנוסח כתבי היד והירושלמי) שיש לשאול שלוש קושיות 'מה נשתנה', וכמו כן הובאו דברי רבן גמליאל "כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח...". כלומר המשנה פותחת בענין אחד של 4 ואחרי כן מזכירה שני עניינים של המספר 3. והדבר מסמל שהגאולה תגיע גם בזכות אנשים שעיקר עיסוקם בתורה וגם בזכות אנשים שעיקר עיסוקם בגשמיות ובעשיית מעשי חסד שהמספר 3 קשור אליהם.

 

אולם בדורות שלאחר מכן, רצו הגאונים שבבבל לקבוע שהגאולה תגיע בעיקר בזכות הצד התורני שאותו מסמל המספר 'ארבע', ולכן הם הוסיפו לנוסח ההגדה את הברייתא שקבעה שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה ושאחד מהם הוא 'הבן החכם'. 'הבן החכם' מסמל את 'דור רביעי ישובו הנה' שבברית בין הבתרים, שכפי שהתפרש לעיל הכוונה היא שבזכות הקבוצה שמרבה לעסוק בתורה תגיע הגאולה, והיא הקבוצה שקשורה למספר ארבע. ובשלב מאוחר יותר קבעו גאוני בבל שיש להגדיל גם את מספר קושיות 'מה נשתנה', ולקבוע שיהיו ארבע קושיות כאלו. ואמנם גם למספר 'שלוש' נותר מקום בנוסח ההגדה, והוא בדברי רבן גמליאל שצריך לומר 'שלושה דברים...'. אך באמצעות ריבוי והדגשת המספר 'ארבע' רצו הגאונים לקבוע שהגאולה תגיע בעיקר בזכות לומדי התורה שקשורים למספר 'ארבע'.

 

ובכל אופן, כאשר אנו מספרים על ארבע בנים, ושותים ארבע כוסות, ושואלים ארבע קושיות, אנו מביעים באופן סמלי, שרצוננו שהגאולה תבוא בעיקר בזכות עמל התורה (ש'ארבע' הוא הסמל שלו), שאז היא באה ברחמים, ולא בעיקר באופן טבעי (שהסמל שלו הוא המספר 'שלוש') שאז היא באה מתוך עמל גדול.

_____________________

1פורסם ע"י הרב ליהמן בספר יובל לרי"ד סולובייצ'יק ח"ב עמוד תתקפו. מוסד הרב קוק.

2 עמוד קיג, גולדשמידט; עמוד קנט, הרפנס.

3 עמוד קלז, מקיצי נרדמים.