מזבח הזהב של שלמה

בספר מלכים (א ו,יט-כב) מתואר כיצד בנה שלמה את הדביר (קודש הקדשים) שבו ניתן ארון העדות, ומתוארת שם גם עשיית מזבח הקטורת שהיה מצופה זהב.

"וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה': וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ וַיְצַפֵּהוּ זָהָב סָגוּר וַיְצַף מִזְבֵּחַ אָרֶז: וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מִפְּנִימָה זָהָב סָגוּר וַיְעַבֵּר בְּרַתּוּקוֹת זָהָב לִפְנֵי הַדְּבִיר וַיְצַפֵּהוּ זָהָב: וְאֶת כָּל הַבַּיִת צִפָּה זָהָב עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לַדְּבִיר צִפָּה זָהָב:"

מזבח הקטורת נקרא כאן "הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לַדְּבִיר" ומשמע לכאורה שהוא נתון בתוך הדביר, שהוא 'קדש הקדשים'. גם בתכנית שנתן דויד לשלמה, מוזכר מזבח הקטורת בצמוד לכרובים שנבנו בדביר: "וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית ה': הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ד' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית:" (דברי הימים א, כח,יח-יט). אולם לא מסתבר שדויד ושלמה שינו את המיקום של מזבח הקטורת, וכיוון שבתורה מבואר שמזבח הקטורת היה מחוץ לקדש הקדשים וודאי שכך היה גם אצל שלמה, וכך ביארו כל המפרשים. וצריך להבין מדוע התייחס שלמה למזבח הזהב כאילו הוא נמצא בתוך קדש הקדשים. כמו כן צריך להבין כיצד בנה שלמה את מזבח הקטורת.

 

שיטת רש"י ועוד שמזבח הקטורת נבנה מאבן.

רש"י והרד"ק ועוד הבינו ששלמה בנה את מזבח הקטורת מאבנים ולאחר מכן ציפה אותו בארז, ולבסוף ציפה אותו בזהב. הבנה זו מסבירה מדוע מתוארת בניית מזבח הקטורת יחד עם בנית הדביר, וזאת משום ששניהם נבנו מאבנים שצופו בארז ולאחר מכן צופו בזהב.

בספר שלטי הגבורים לרבי אברהם הרופא (פרק לג) ביאר את השיטה הזו והוסיף, שבמזבח שעשה משה היו טבעות שנועדו לתת בתוכם את הבדים כדי לשאת אותו, והטבעות יצרו רושם שהמזבח נועד לטלטול. אך שלמה רצה ליצור רושם שהמקדש שהוא בנה הוא בית עולמים, שממנו לא יצאו עוד הכלים. וז"ל (שם): "אחרי אשר לא הותר לשלמה לסתור ולהחריב מזבחו של משה כדי שיסיר ממנו הטבעות ויגנוז הבדים כמו שהיה חפץ, בחר לעשות מזבח חדש של אבן מחובר לרצפת ההיכל מבלי טבעות ובדים להורות קיומו, וציפה אותו עצי ארזים במקום עצי שיטים... וגם ציפה אותו זהב טהור כמשפטו".

 

אמנם שיטה זו קשה, שהרי בבית שני מזבח הקטורת היה עשוי מעץ ומצופה זהב, (ראו חגיגה דף כו,ב ובמפרשים שם). ואם שלמה בנה מזבח קטורת מאבנים שמחוברות לרצפה, מן הסתם היו חוזרים ובונים כך גם בבית שני. ואם כן מתבקש שהמזבח שבנה שלמה לא היה מאבנים, ואכן כך פירש הגר"א, וכדלקמן.

 

שיטת הגר"א

בביאורו לספר מלכים כתב הגר"א: "לפי שהמזבח שעשה משה לא היה רק אמה על אמה, ורצה להוסיף עליו עוד אמה, שיהא כפול כשל משה, שכל המקדש היה כפול, ששים על עשרים, והמשכן היה עשר על שלשים, לכן ציפה התוספת בארז, ואחר כך ציפה על הארז בזהב". לדעת הגר"א, שלמה רצה להתאים את אורך ורוחב מזבח הזהב לשינוי שחל בגודל המקדש, ולכן הוא נטל את המזבח שעשה משה, והוסיף עליו לוחות ארז מסביב, וציפה אותם זהב, וכך המזבח החדש היה בגודל של שתי אמות על שתי אמות.

אמנם רבים הקשו על פירוש זה, שהרי בעבודת יום הכפורים היה הכהן מחטא את קרנות המזבח בדם הקרבנות, ומצאנו שיטה שגם בימי הבית הראשון היה הכהן עומד במקומו ליד אחת הקרנות ומשם היה מחטא את הדם על כל הקרנות¹. והרי קשה להגיע לקרן המרוחקת במזבח כה גדול.

 

ציפוי דק למזבח הקטורת

ולפיכך, נראה לומר שיטה המשלבת בין סברת הגר"א לבין סברת שלטי הגבורים לרבי אברהם הרופא. והיינו, כסברת הגר"א ששלמה לקח מזבח שכבר היה קיים וציפה אותו בלוחות ארז. אולם לא כדי להגדיל אותו, אלא כדי להסתיר את הטבעות כסברת שלטי הגבורים. וזאת משום שבתיאור בנית מזבח הקטורת נאמר "וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו", ושלמה היה סבור שאין לשנות מצווי התורה, ולפיכך גם בבית העולמים צריך שיהיו טבעות למזבח הקטורת. ונראה שכך הבין גם ה'מנחת חינוך' (קג) שכתב שצריך שבמזבח הקטורת יהיו טבעות. אולם מאידך שלמה רצה לשוות אופי של קבע למזבח הקטורת (כסברת שלטי הגבורים), ולכן הוא הוסיף לוחות ארז בצידי מזבח הקטורת, כך שהם יסתירו את הטבעות. ולאחר מכן הוא ציפה את לוחות הארז בזהב. דבר זה מסביר את הכתוב "וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לַדְּבִיר צִפָּה זָהָב", והיינו שבסופו של דבר כל חלקי המזבח צופו מחדש בזהב, גם החלק המרכזי שהוא המזבח המקורי שבנה בצלאל בהוראת משה, וגם לוחות הארז הדקים שנוספו להסתרת הטבעות.

 

מדוע לא הוסיפו לוחות ארז למזבח הזהב בימי בית שני

לשלמה היה צורך לשוות למזבח הזהב מראה של קבע ובכך לשוות למקדש כולו מראה של קבע. שבטי ישראל שבצפון ובייחוד שבט אפרים הורגלו לכך שהמשכן היה בשילה שבנחלת אפרים במשך 369 שנים. והם רצו שמקדש של קבע ייבנה בנחלתם. וכמו שמצאנו שלבסוף לאחר מות שלמה מרדו שבטי הצפון ברחבעם, וירבעם בנה מקדש בבית אל והקים עגל גם בדן. שלמה חשש מכך ורצה לקבוע בלב כל ישראל שהמקדש שבירושלים הוא מקדש של קבע, ולכן הוסיף שלמה למזבח הזהב לוחות שהסתירו את הטבעות, ובכך הוא רצה להראות שלא יטלטלו עוד את מזבח הקטורת, והוא יישאר לנצח במקדש שבירושלים.

אולם כאשר חזרו הגולים מבבל, כבר לא היה מי שחלק ורצה להקים מקדש במקום אחר. לקראת סוף ימי המקדש נכבשה ממלכת ישראל שבצפון על ידי אשור ובטלה, בני ישראל שנותרו מהם התאחדו במשך הזמן עם ממלכת יהודה וקיבלו על עצמם שהמקדש יהיה בירושלים בלבד. לאחר חורבן המקדש והגלות, כאשר שבו הגולים מבבל לארץ, לא נמצא חולק על כך שהמקדש יהיה בירושלים. ולכן שבי הגולה בנו את מזבח הזהב עם טבעותיו כמתואר בתורה, ולא ראו צורך להסתיר את הטבעות, ולפיכך הם לא הוסיפו בצידו לוחות ארז דקים שמסתירים את הטבעות.

 

מדוע מתייחסים למזבח הקטורת כאילו הוא נמצא בתוך קדש הקדשים

כאמור לעיל, בתכנית של דויד שנמסרה לשלמה מתייחס דויד למזבח הקטורת יחד עם הכרובים שנמצאים בתוך קדש הקדשים: "וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית ה': הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ד' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית:" (דברי הימים א, כח,יח-יט). וגם בספר מלכים (א ו,כב) מתיחסים למזבח הקטורת כאילו הוא שייך לקדש הקדשים, וכפי שמשמע בכתוב: "וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לַדְּבִיר צִפָּה זָהָב". וצריך להבין את טעם הדבר שהרי מזבח הקטורת נמצא מחוץ לקדש הקדשים כמבואר בתורה (שמות ל, א-ו): "וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת ... וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה". הפרוכת הבדילה בין הקודש לבין קודש הקדשים ומזבח הקטורת נמצא בקודש מחוץ לפרוכת.

 

אמנם סמך להבנת דויד ושלמה משתמע מכמה כתובים אחרים, כמו הכתוב בציווי על הקרבת הקטורת (שמות ל, לה-לו): "וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת ... וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד...". מהכתוב משמע שמקטירים את הקטורת בקדש הקדשים עצמו בסמוך לארון העדות ("לִפְנֵי הָעֵדֻת"). ולפיכך פירש רשב"ם שמדובר בקטורת של יום הכפורים שאותה היו מקטירים בקדש הקדשים בסמוך לארון העדות. אך רש"י פירש שמדובר בקטורת שהיו מקטירים בכל יום על מזבח הקטורת שהיה מחוץ לקדש הקדשים. וכך משמע מדעת חז"ל (בבלי יומא דף מה,א; ירושלמי יומא פ"ד ה"ה; ספרא אחרי מות ב, ג, אות ט) שפירשו שהכתוב "וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק" מתייחסת לקטורת שהיו מקטירים בשאר ימות השנה על מזבח הזהב.

על  מסורת חז"ל שמדובר בהקרבת הקטורת על מזבח הזהב, יש להקשות מדוע הכתוב מתייחס להקרבה הזו כאילו הוא נעשית בפנים בסמוך לארון העדות. ועל כרחך יש לחז"ל מסורת שמקומו הרוחני והעקרוני של מזבח הקטורת הוא בקדש הקדשים אלא שמסיבה כלשהי הוא הוצא משם, ולכן ממשיך הכתוב להתייחס להקרבת הקטורת על המזבח הזה כאילו היא נעשית בפנים.

 

סמך למסורת חז"ל בענין מקומו הרוחני והעקרוני של מזבח הקטורת

בפרשת תרומה מובא הציווי על בניית המשכן ועל עשיית כלי המשכן, ולאחר מכן בפרשת תצווה מובא הציווי על עשיית בגדי הכהונה והציווי על אופן הכשרת אהרון ובניו בשבעת ימי המילואים, ורק בסוף פרשת תצווה מובא ציווי על בניית מזבח הקטורת. כאמור, מזבח הקטורת הוא כלי הנמצא במשכן יחד עם השולחן והמנורה, ולכאורה מתאים היה שהציווי על עשייתו יוזכר עוד בפרשה הקודמת יחד עם הציווי על עשיית השולחן והמנורה, ודנו המפרשים בסיבת האיחור על ציווי עשייתו.

וכתב ספורנו² (על פי הרמב"ן) שהציווי על מזבח הקטורת מובא בנפרד ומאוחר, משום ששאר הכלים נועדו להשרות את השכינה של הקב"ה בתוכנו, ואילו מזבח הקטורת מביע את התודה של עם ישראל לד' על כך שכבר בא והשרה שכינתו בינינו בקרבנות הבקר והערב.

אמנם יש קושי בפירוש זה, שהרי הקטורת היתה מוקטרת עוד לפני העלאת איברי קרבן התמיד על מזבח העולה לריח ניחוח, ועדין לא הושלם התפקיד של מזבח העולה. ואם מטרת הקטורת היתה להראות את תודתנו לד' שקיבל את עבודתנו בקרבנות הבקר והערב, נראה שהיא היתה צריכה להיות מוקטרת אחרי העלאת איברי התמיד על המזבח.

 

אור החיים הקדוש (שמות כה,ט בסוף) קיבל את דברי רש"י (בפרושו לתנ"ך מלכים א ו,כ) שמזבח הזהב שעשה משה נגנז ולא השתמשו בו מימי שלמה והלאה, וכתב שזו הסיבה שהכתוב מזכיר את המזבח הזה במאוחר ובנפרד משאר הכלים, כדי לרמז לכך. אמנם כאמור לעיל, יש חולקים על שיטת רש"י, ולשיטתם השתמשו במזבח של משה והוא לא נגנז.

 

משך חכמה (שמות ל,א) תירץ שבשונה משאר הכלים מזבח הקטורת אינו מעכב את הקטרת הקטורת, ואם הוא נעקר ממקומו מקטירים את הקטורת במקום שבו אמור היה המזבח להיות. וכיוון שהוא אינו מעכב את הקטרת הקטורת, לפיכך הוא הוזכר במאוחר ובנפרד משאר הכלים. וכבר קדמו בתירוץ זה מהר"ם גאלאנטי (וראו בשו"ת הלכות קטנות חלק ב,יד בהערות). אמנם גם על תירוץ זה ניתן להקשות שהרי נאמר בציווי עשיית המזבח: "וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים...". וצריך מזבח זהב ובו קרנות למתן דמים אלו (וכן לדמי 'קרבן העלם דבר'), וראו בקרן אורה (זבחים דף נב,ב) שהביא שיש שיטה שאם ניתנו הדמים במקום אחר לא כיפרו כלל. וראו בחזון איש (זבחים ז, ס"ק ב) שלדעתו זהו דין מוסכם. ואם כן, יש הכרח בעשיית מזבח הזהב ובו קרנות למתן דמים. ולפיכך צריך להבין מדוע הוזכרה מצוות עשיית מזבח הזהב במאוחר לשאר הכלים.

 

ונראה לומר הסבר אחר לציווי המאוחר של עשיית מזבח הקטורת, והוא קשור להבנה מדוע יש דברים שנבראו דווקא בערב שבת בין השמשות, וכדלקמן.

 

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות

במסכת אבות (ה,ו) מובא: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת...", והמפרשים ביארו באופנים שונים מדוע הם נבראו דווקא בין השמשות, כלומר בין סיום היום הששי לבריאת העולם לבין תחילת יום השבת. ובספר תולדות יעקב יוסף (ויקרא, שמיני ד"ה ומעתה אתי שפיר) ביאר שדברים אלו נבראו לאחר שהאדם חטא. ניתן להרחיב את היסוד שהתבאר בדבריו, ולומר שלאחר חטא אדם הראשון החליט ד' להכניס בבריאה שינויים שיעוררו את האנשים לתשובה. פתיחת 'פי הארץ' עוררה את האנשים לתשובה, וכפי שמסופר שלאחר שנפתחה 'פי הארץ' התעוררו בני קורח לתשובה ולכן הם לא מתו. ובדומה 'פי הבאר' עורר את האנשים לתשובה בראותם כיצד ד' דואג לצרכיהם ומספק להם מים באופן ניסי במדבר, וכן שאר הדברים המנויים שם.

עיקרון זה יכול להסביר מדוע עשיית מזבח הקטורת הוזכרה בנפרד ובמאוחר לשאר הכלים, וזאת משום שניכר שכביכול הוכנס בו שינוי כלשהו שנועד לעורר את האנשים לתשובה, וכדלקמן.

 

המיקום העקרוני של מזבח הקטורת

כאמור לעיל, התורה מרמזת כאלו המזבח הזה נמצא באופן עקרוני בקודש הקדשים, כמו בכתוב (שמות מ,ה): "וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת". וצריך להבין מדוע מזבח הקטורת שנמצא מחוץ לקודש הקדשים מתואר כאילו הוא שייך לקדש הקדשים. הסבר אפשרי לכך ניתן לדלות מתוך דברי תרגום יונתן (שמות מ,ה) שכתב שמזבח הקטורת הוא כנגד החכמים שעוסקים בתורה וריחם נודף כמו קטורת הסמים.

מסתבר שחידושי ההלכות שמחדשים חכמי ישראל עולים לריח ניחוח ונחשבים כמו קטורת. כידוע, ספר התורה שכתב משה נמצא יחד עם לוחות הברית בקודש הקדשים, ומתבקש לכאורה שמקום העלאת הקטורת (שמסמלת את עמל התורה של חכמי ישראל) יהיה בפנים בקודש הקדשים בסמוך לתורה. ואכן שם מעלה הכהן הגדול קטורת פעם בשנה ביום הכיפורים. אמנם החיבור שבין ההלכות שמחדשים חכמי ישראל בתורה לבין התורה, הוא חיבור גבוה מאוד והוא מתואר במילים "דבר ד' - זו הלכה" (שבת דף קלח,ב). ולכאורה, הם כעין יוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו (ראו דברי הימים א ד, כג). אך חיבור שכזה עלול להביא לידי גאווה מחטיאה, וכפי שמצאנו בחטא נדב ואביהו "שהורו הלכה בפני משה רבן" (עירובין דף סג,א) והקטירו קטורת שלא נצטוו עליה. ולכן מזבח הקטורת שמקומו הטבעי הוא בסמוך לתורה שבקודש הקדשים הורחק משם, והוא נמצא בהיכל. הוצאה זו קשורה לתיקונים שנעשו בעולם בערב שבת בין השמשות בעקבות חטא אדם הראשון, תיקונים שנועדו לרמז לאפשרות הכישלון בחטא ולאפשרות התשובה. ואף כאן, בורא עולם נתן רמז לחכמים שעוסקים בתורה, שלא ייכשלו בגאווה, ולכן מזבח הקטורת הוצא ממקומו הטבעי. וכדי לרמז לשינויים שנעשו כביכול בשלב התכנון האחרון הוזכרה מצוות עשיית מזבח הקטורת במאוחר למצוות עשיית שאר הכלים שנמצאים בתוך ההיכל.

 

ונראה שכך הבינו דויד ושלמה, ולכן הם מתייחסים אל מזבח הזהב כאילו הוא נמצא בתוך הדביר, משום שזהו המקום העקרוני שהוא צריך היה להימצא בו, למרות שלמעשה הוא הוצב מחוץ לקדש הקדשים.

_________________________

¹ "תניא, אמר רבי ישמעאל: שני כהנים גדולים נשתיירו במקדש ראשון, זה אומר: בידי הקפתי, וזה אומר: ברגלי הקפתי". (יומא דף נט,א).

² "אבל היה ענין זה המזבח לכבד את האל יתברך אחרי בואו לקבל ברצון עבודת עמו בקרבנות הבקר והערב" (ספורנו).