|
אבני הכדכד שבמערת לודישעיהו הנביא מנבא על גאולת ישראל, וזו לשונו (נד, יא-יג):
"עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים: וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ"
נבואה זו נדרשת בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים יח, ה), וזו לשון הפסיקתא כשהיא מתורגמת ומבוארת:
"וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד. ר' יהושע בן לוי אמר אבני כדכודיה (יַהֲלֹם לפי תרגום יונתן לשמות כח יח; נֹפֶךְ לפי תרגום ירושלמי שם). ר' יהושע בן לוי עמד עם אליהו זכור לטוב, ואמר לו: האם אין אדוני מראה לי את אותם אבני כדכוד שיהיו בזמן הגאולה? אמר לו: הן, הראן לו על ידי נס. מעשה בספינה אחת שהיתה מפרשת בים הגדול, והיתה כולה גויים והיה בה תינוק אחד יהודי, ובא עליה סער גדול בים, התגלה אליהו על אותו תינוק ואמר לו: לך בשליחותי אל ר' יהושע בן לוי והראה לו את אותם אבני כדכוד, ואני אציל את הספינה בזכותך. אמר לו: ר' יהושע בן לוי גדול הדור הוא ולא יאמין לי. אמר לו: אכן, אבל ענוותן הוא ויאמין לך. וכאשר תראה לו אותם לא תראה לו אותם לפני האנשים, אלא קח אותו למערה שרחוקה מלוד שלשה מיל, ותראה לו אותם שם. מיד נעשה לו נס ויצא משם בשלום. הלך אותו תינוק אל ר' יהושע בן לוי ומצא אותו שהוא יושב בישיבה הגדולה של לוד. אמר לו: אדוני דבר של צנעה יש לי לומר לך. קם לו ר' יהושע בן לוי, בואו ראו את ענוותנותו של ר' יהושע בן לוי שהלך אחריו מהלך שלשה מיל ולא אמר לו מה אתה רוצה ממני. וכיוון שהגיעו למערה אמר לו: אדוני, אלו הם אבני הכדכוד. וכאשר ראה אותם הבהיקה המערה מאורם, והשליכן לארץ ונגנזו. שִׁמְשֹׁתַיִךְ חומותייך"
הפסיקתא ממשיכה לדרוש שם את המשך נבואת ישעיה ומביאה מעשה נוסף, נביא בעזה"י במאמר הבא.
"שִׁמְשֹׁתַיִךְ" של לוד
המעשה הראשון דורש את המילים "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ", השמש מוזכרת ביחס לעם ישראל גם בשיר השירים (א, ו), וזו לשון הכתוב שם:
"אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי"
וכך נדרש כתוב זה באבות דרבי נתן (נוסחא א פרק כ):
"ר' חנניה סגן הכהנים אומר כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורין הרבה ... הוא היה אומר: 'אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי', אלו בולאות (עשירים) שביהודה שפרקו עולו של הקב"ה מעליהם והמליכו עליהם מלך בשר ודם"
ר' חנניה מסביר שישראל צריכים לעמול בכרמו של ד' שהיא התורה, אך במקום זאת הם עמלים תחת השמש בכרמים של אומות העולם1, כלומר בתפקידם של האומות שהוא פיתוחו הגשמי של העולם, פיתוח שבא מתוך רדיפה אחר העושר. ר' חנניה משווה את הרדיפה אחר פיתוח הצד הגשמי להמלכת בשר ודם, במקום קבלת עול מלכות שמים.
אחת מהערים החשובות של ה"עשירים שביהודה" היתה לוד. ובירושלמי (סנהדרין פ"א ה"ב) נאמר על תושביה שבאופן כללי "הן גסי רוח ומעוטי תורה". לדעת ר' חנניה, נער יהודי שאינו עמל בתורה והולך לעמול בשוק של לוד - הולך לנטור את כרמי האומות שתחת ה"שמש".
אפשר להמשיל את המציאות הזאת גם בסמלים אחרים ולומר שהנער הצטרף ל"ספינת הגויים" שמפליגים ב"ים". ה"ים" משמש אצל חז"ל בכמה מקומות כסמל לעיסוק בצד הגשמי והנחות של העולם2, ולדעת ר' חנניה הנער והגויים שפרקו את עולו של הקב"ה "יטבעו" ולא יזכו לראות את הגאולה.
אולם המעשה הניסי בא להוציא מהשקפה זו3, ואליהו מגלה דרכו לר' יהושע בן לוי שלמרות שה"נער היהודי" עומד לטבוע ב"סערה", הוא ינצל עקב לימוד-הזכות שר' יהושע בן לוי ילמד עליו, ולימוד-זכות זה יציל גם את הגויים שנמצאים עימו ב"ים" באותה ה"ספינה".
אליהו מגלה לו שכאשר הגאולה מתעכבת, צרכי הצבור מתירים לנער יהודי להצטרף אל ספינת הגויים המפליגה ב"ים", ומתוך עיסוקו בעולם הגשמי הוא יביא להתפתחות ושכלול העולם ויקרב את הגעת השפע שיגיע בזמן הגאולה.
השוק של לוד מתואר כ"מערה", מפני שבאגדות חז"ל ה"מערה" מהווה סמל למקום חשוך המנותק מן התורה4. כשם שמשה רבנו שבר את הלוחות בעת הצורך, כך הנער שובר את אבני הכדכוד, והאורות המופלאים שלהם טמונים וגנוזים באבק שבקרקעית ה"מערה".5
אליהו מגלה שגם "שִׁמְשֹׁתַיִךְ" - אלו שיצאו לנטור – לשמור תחת ה"שמש" את "כרמי הגויים" ור' חנניה סבור שהם "שחורים" מה"שמש" - גם הם "אבני כדכוד". כאשר ישעיהו מנבא בסיום הנבואה: "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ד' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ", כוונתו לומר ש"אבני הכדכוד" כלומר הנערים שיצאו לעמול במלאכות ב"מערה" הסמוכה לישיבה של לוד, גם הם נחשבים ללִמּוּדֵי ד', מפני שבשעת עמלם במלאכות הם "גורסים" את התורה שהיתה ב"אבן הכדכוד" וכעת ה"אבן"6 מצויה בתוך ה"אבק" שבקרקעית ה"מערה".
ואני אציל את הספינה בזכותך
אליהו מוסיף לגלות, שמכיוון שיש הכרח באנשים שיצאו לעמול ב"ים" וישכללו את העולם, הרי שגם הגויים המשכללים את העולם משתלבים יחד עם הנער היהודי בתהליך הגאולה; וה"ספינה" כולה ניצלת בזכות אותו "גילוי".
אך יש קושי בהשוואה זו, שהרי הגויים אינם מודים שהצלחתם בעמל מלאכותיהם באה להם בזכות עמלי התורה שבעם ישראל. וכיצד ניתן להשוות בינם לבין הנער היהודי שהצטרף אליהם לעמול במלאכות?! אך אם בכל זאת אליהו משווה בינם, אנו צריכים להסיק שהנער היהודי שר' יהושע בן לוי מלמד עליו זכות - דומה לגויים; ואף הוא אינו מודה שהצלחתו במלאכותיו באה לו בזכות עמלי התורה שבעם ישראל; ולמרות זאת ר' יהושע בן לוי מלמד עליו זכות.
במעשה זה ר' יהושע בן לוי חוזר על שיטתו שיעקב-אבינו נאבק שיישאר "עִמּוֹ" גם "אִישׁ"7 שאינו מודה בזכויות שקיימות אצל עמלי התורה. ולשיטתו גם במעשים הגשמיים של "אִישׁ" כזה שדומה לגויים יש "אבק"-רוחני שמגיע עד כסא הכבוד, ושאינו נחשב ל"אבק פיגול".
הספינה של הנער היהודי והספינה של יונה הנביא
האם ר' יהושע בן לוי מתעלם ממעשיהם של הגויים שאינם מאמינים בבורא עולם? האם ר' יהושע בן לוי מתעלם מדיעותיו של הנער שדומה לגויים וסבור שעם ישראל הוא עם ככל העמים ואינו מודה בחשיבות עמל התורה?
ר' יהושע בן לוי אינו מתעלם מהשאלה הזו, והמבנה של המעשה שהוא מספר מהוה תשובה לכך!!
עלילת המעשה שהוא מספר דומה למעשה שבספר יונה. יונה הנביא קיבל שליחות מד' ללכת לנינוה ולומר להם שרעתם רבתה, ולפיכך הם עומדים להיענש. אך יונה לא מילא את שליחותו אלא ברח לים להפליג בו בספינה עם מלחים גויים. בהיותו שם עמד סער גדול על הספינה והיא עמדה לטבוע. אך בסופו של דבר מסתיימת הסערה בדרך נס וגם המלחים וגם יונה ניצלים. ר' יהושע בן לוי מספר סיפור דומה כל כך לסיפורו של יונה הנביא כדי שנבין מעצמנו, שאת הפרטים שקשים לנו בספור שהוא מספר לנו - אפשר להשלים מתוך העמקה בנבואות יונה.
נבואות יונה והנהגות שכר-ועונש
בספר מלכים מסופר על נבואת יונה שהתגשמה ולפיה, המלך הרשע ירבעם בן יואש ישיב את גבול ישראל, וזו לשון הכתוב (מלכים ב' יד, כה-כז):
"הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר: כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל: וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ:"
אולם נבואת יונה לישראל עומדת בסתירה לנאמר בתורה על הנהגת שכר ועונש - "וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ ... וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם" (ויקרא כו, טו-יז). אלא שיונה גילה בנבואתו, שאדרבא ויתור לישראל יביא לגידול בהנהגת שכר-ועונש. עם ישראל נועד לפרסם שיש בורא לעולם המנהיג בעולמו הנהגות שכר-ועונש; אם ירד שם ישראל בין אומות העולם, ירד גם שמו של הקב"ה ותיפגע הנהגת שכר-ועונש. אדרבא, הניצחונות הצבאיים שהקב"ה יעניק לישראל יביאו את הגויים להכרת מלכותו בעולם; ומתוך הכרת מלכותו של הקב"ה בעולם יגיע חיזוק להנהגה שאותה דורש הקב"ה מן הברואים. ואז בעתיד תחזור לנהוג גם כלפי עם ישראל הנהגת שכר-ועונש שכתובה בתורה.
ספר יונה מראה כיצד מלך נינוה (שהכיר בכוחו של הקב"ה בזכות הניצחונות הצבאיים של ישראל שנובאו על ידי יונה) מזדרז לחזור בתשובה מיד כאשר הקב"ה מתרה בו באמצעות יונה. ומאידך הנהגת שכר-ועונש אינה נעלמת מן העולם, והנהגת שכר-ועונש שהנהיג הקב"ה עם יונה כשהושלך אל הים היא שהביאה את המלחים הגויים לעבוד את הקב"ה.
יונה הנביא עצמו שמצפה לראות באופן מיידי גידול עצום בהנהגת שכר-ועונש, ומצפה לראות בעונשה של נינוה, מצטער כאשר ההנהגה הזו אינה מתגלית לבסוף בגלל תשובתם של אנשי נינוה. אולם הקב"ה מגלה את הסיבה שבגללה העדיף שלא לנהוג עימם בהנהגת שכר ועונש - "וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה" (יונה ד, יא).
לכל הברואים שבעולם יש תכלית, ולכן הקב"ה העדיף להביט אל הצד הטוב של מעשי הגויים, הצד של שיכלול העולם, ולהמתין עם ביצוע הגזירה עד שיעשו תשובה.
לימוד הזכות של ר' יהושע בן לוי
אמנם החידוש של ר' יהושע בן לוי גדול ממה שמצאנו בנבואות יונה. שם, הקב"ה רצה להביט על הצד הטוב שקיים אצל הגויים ולעכב את ביצוע הגזירה רק זמן קצר - עד שיעשו תשובה מיידית; אך עיכוב לזמן ארוך של הגזירה היה רק ביחס לעם ישראל. ואילו אצל ר' יהושע בן לוי יש הבטה אל הצד הטוב ועיכוב לזמן ארוך של הגזירה - ביחס לכולם!
אלא שהבסיס לכך הוא אותה נבואה של יונה - "וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".
כדי לא למחות את שם ישראל צריך למצוא נקודות טובות בעם ישראל. אם הנקודה הטובה היא שניצחון צבאי של עם ישראל על האומות יפרסם את שמו של הקב"ה בעולם; ניתן מצד אחד להמתין עם הגזירה לעם ישראל ולהביא להם ניצחונות צבאיים, ומצד שני לקיים בגויים את הנהגת שכר-ועונש או לדרוש תשובה מיידית. אולם כאשר הנקודה הטובה שמצאנו בנער היהודי היא שהוא משכלל ומפתח את העולם, וזה מקדם את הגאולה; הרי שנקודה טובה זו קיימת גם אצל הגויים שעימו.
אם נביט אל הצד הטוב של שיכלול העולם שקיים אצל הנער היהודי, ונחליט שכדאי לדחות אצלו את הנהגות העונש או את התשובה לזמן ארוך, נצטרך לנהוג כך גם עם הגויים. ואם נחליט שלא להציל את הגויים ושהקב"ה צריך לנהוג כלפיהם בהנהגות עונש או תשובה מיידית ולא להביט על הצד הטוב הזה שקיים בם - נטביע את ספינת הגויים על הנער היהודי שבתוכה. כיצד יש לנהוג?
ר' יהושע בן לוי מחליט להציל את הנער היהודי, והוא רואה במעשיו את אבני הכדכוד שמביאות את הגאולה לעולם, ולימוד זכות זה על הנער מציל גם את הגויים שעוסקים במעשים דומים8. אך חידוש זה אינו כתוב במפורש ביונה, שם המלחים הגויים ואנשי נינוה חוזרים בתשובה מיידית! על מי מסתמך ר' יהושע בן לוי כשהוא מחדש דבר כה גדול?!
אלא שכמבואר בסיפור, חידוש זה אינו של ר' יהושע בן לוי, אלא של אליהו הנביא שגילה לו אותו בצנעה באופן שלא כולם ישמעו אותו. אליהו הנביא שבסיום ספר מלאכי מתואר ככובס המנקה את עוונותיהם של ישראל, הוא המחדש. ואמנם זהו חידוש גדול, שהנער חושש שלא יאמינו לו. אולם אליהו מרגיע את הנער ואומר לו שענוותן גדול כר' יהושע בן לוי, יהיה מוכן לקבלו.
אך נראה שחכמי ישראל האחרים לא הסכימו לקבל מר' יהושע בן לוי את החידוש שאליהו גילה לו בצנעה. ועל כך מרמז המעשה הסמוך המובא שם בפסיקתא. ובו נרחיב בעזהשי"ת במאמר הבא.
________________________
1 השמש מסמלת את אומות העולם, וכן מצאנו במסכת סוכה (דף כט, א): "תנו רבנן: בזמן שהחמה לוקה - סימן רע לגויים".
2 "והמלכות נקרא ים ... עם כל זאת אינה נקראת ים אלא במדרגה התחתונה אשר לה" (פרדס רמונים לרמ"ק; כג, י)
3 המעשה מזכיר את הגלוי שגילה אליהו לר' שמעון בן אלעזר על ידי המכוער כפי שהוא מתואר באבות דרבי נתן (נוסחא א, מא), וראה במאמר "המכוער וספר הגאולה". בשני המעשים הגילוי קשור לים; בשני המעשים החכם מתוודע למה שאליהו מגלה לו רק כאשר הוא יוצא מבית המדרש; בשני המעשים החכם מתבטל בפני הדמות הזרה והלא חשובה, ר' שמעון בן אלעזר רץ אחר המכוער שלשה מילין, ור' יהושע בן לוי הולך אחר הנער שלשה מילין.
4 וכפי שהתבאר במאמר "המערה של חוני", וראה גם בבית עולמים לרי"א חבר (דף קלד, א)
5 באמצעות הגילוי של האורות ה"גנוזים" בקרקעית ה"מערה" אליהו חוזר על הגלוי של שהדרך לגאולה נמצאת ב"מחילות" שבתוך עמל המלאכות, וראה במאמר "המחילות הגנוזות", וראה בהערה הקודמת.
6 "אבן לעולם הוא בסוד יו"ד ורובה במלכות במציאות היו"ד שבה." (פרדס רמונים לרמ"ק, כג, א)
7 "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כד). וכפי שהתבאר במאמר "אבק ההאבקות של יעקב אבינו"
8 וכעין כך מצאנו במשנה במסכת יומא (דף לד, ב) שלדעת ר' מאיר הכהן הגדול היה לובש ביום הכיפורים גם בגדים מתוצרת העמים הזרים: "בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה, בין הערבים הנדויין של שמונה מאות זוז". ור' מאיר רואה גם בבגדים היקרים שמייצרים הגויים אמצעי לקרוב הגאולה, דבר שמאפשר ללמד עליהם זכות. וראה במאמר "ספר התורה של ר' מאיר".
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|