|
אבק ההאבקות של יעקב אבינובדרכו לארץ ישראל העביר יעקב אבינו את בני משפחתו ואת רכושו במעבר יבוק, ואז נותר לבדו ונאבק עם איש, וז"ל הכתוב (בראשית לב, כג-כו):
"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק: וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:"
במסכת חולין (דף צא, א) דורש ר' יהושע בן לוי את המאורע, וז"ל (בתרגום חפשי):
"בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ ... מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד. כתוב כאן 'בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ', וכתוב שם (נחום א, ג) "ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו".
ר' יהושע בן לוי דורש את השורש אב"ק שנמצא במילה "ויאבק" במשמעות של אָבָק = עפר דק. התיאור שהוא מתאר - "שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד" - טעון הסבר. אָבָק הוא חומר גשמי וככל שיתרומם מעלה לא שייך לומר שהגיע עד "כסא הכבוד". בורא העולם אינו שוכן בשמיים הגשמיים וכבר אמר שלמה "כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֻהוּ"1. "כסא הכבוד" הוא ביטוי המשמש כמשל למלכות ד'; וכיצד אפשר לומר שאָבָק, שהוא חומר גשמי, עלה לשם?!
האָבָק והאבן
לכן צריך לומר שגם ה"אבק" הוא משל.
בנבואת יחזקאל2 מצאנו שכסא הכבוד מתואר כמשל למה נמצא במקום גבוה "מִמַּעַל לָרָקִיעַ", והוא נמשל גם כאבן יקרה - "כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר". אבן הספיר נזכרת גם במגילת איכה. נזיריה הקדושים של ירושלים מתוארים בה כמי ש"סַפִּיר גִּזְרָתָם"3. בתיאור זה מלמדת אותנו המגילה שאותם הנזירים כביכול נגזרו מאבן הספיר של כסא הכבוד.
לאחר העיון בנבואת יחזקאל ובמגילת איכה ניתן להבין את כוונת ר' יהושע בן לוי. לשיטתו, יעקב אבינו מגלה על ידי ההאבקות, שגם אצל מי שאינם נראים כאבן יקרה אלא נראים כאָבָק דק, וגם אצל מי שאינם נראים כ"מִמַּעַל לָרָקִיעַ" אלא נראים כנמצאים מתחת ל"רגלי יעקב", גם בהם קיימת רוחניות המפרסמת את שם הבורא- רוחניות מ"כסא הכבוד".
יעקב ראה בעיני רוחו שיש "איש" מבניו שחש שאינו דומה לנזיר ואינו רוחני כ"אבן ספיר". אדרבא, האיש הרגיש שהוא נוטה לעמל העולם הזה, והוא חש עצמו כ"אָבָק". יעקב ראה כיצד שרו של עשיו מפתה את ה"איש" להצטרף אליו, ואומר לו שאין לו מקום בעם בני יעקב שהרי הם נוטים לרוחניות ואלו הוא נוטה אל עמל העולם הזה. ומדוע צריך ה"איש" להרגיש טפל לעמו; והרי עדיף לו להיות יחד עם אנשים שנטיותיהם דומות לנטיותיו, וכדאי לו לעזוב את עמו ולעבור לעשיו או לעמים אחרים שדומים לו.
אולם יעקב אבינו לא ויתר על "איש" כזה, והודיע ל"איש" שהוא טועה במחשבותיו. יש אמנם רוחניות מ"כסא הכבוד" באנשים המתעסקים בעניינים הרוחניים – בענייני ה"אֶבֶן סַפִּיר"; אך רוחניות זו שוכנת גם באנשי עמל העולם הזה - באנשי ה"אָבָק". וגם ה"איש", בדרכו שלו - דרך האָבָק - מפרסם את הבורא בעולמו.
אַבְקַת רוֹכֵל
וזו לשון המדרש בשיר השירים רבה (וילנא ג, ב) כאשר היא מתורגמת ומבוארת:
"מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל (שיר השירים ג, ו): זה יעקב אבינו, שהיתה מיטתו שלמה לפניו ולא נמצא בהן פסולת, ... ר' יודן אמר: כל הרוכלות שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה בזכות אותו האָבָק של יעקב אבינו. ר' עזריה אמר שני דברים, דבר אחד: כל מלחמות שישראל עושין ומצליחין בזכות האָבָק של יעקב אבינו, ר' עזריה אמר דבר אחר: כל תורה שישראל עושין בעולם הזה בזכות יעקב אבינו, רבי ברכיה ור' סימון בשם ר' אבהו אמרו: אותו האָבָק נטלו הקב"ה ונתנו תחת כסא הכבוד שלו וזהו שכתוב: 'ד' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו' "
גם מדרש זה מראה שהצלחות המסחר שאנשים מעם ישראל עושים, וכן הצלחות המלחמה של אנשים מישראל, שואבות את כוחן מתוך הרוחניות שיעקב אבינו האיר באנשי ה"אָבָק" כאשר התבונן בהם בעת מעברו במעבר יבוק. מיטתו של יעקב אבינו היא שלמה ואף אחד מבניו אינו פסול מפני שגם אנשי האָבָק הם צדיקים, ויעקב אבינו רוצה גם בבנים כאלו. יעקב רוצה גם ב"איש" האָבָק כדי לפרסם את שם ה' בעולם.
אמנם קיימת מחלוקת בין החכמים האם כל סוגי ה"אָבָק" היו רצויים אצל יעקב.
ר' עזריה מסכים שהצלחות המלחמה של אנשים מישראל מעוררות השתאות בקרב שוכני תבל, ויש בכך פרסום שם ד' בעולם הזה; ומכאן שבאותו אָבָק שוכנת רוחניות. אך לדעתו עיקר פרסום שם ד' צריך להיות בעולמות העליונים, וצריך להראות למלאכים ולברואי מעלה כיצד ניתן ללמוד תורה למרות קשיי העולם הזה. ולכן הוא מדגיש בדרשתו הנוספת שעיקר ביאת יעקב לעולם, והוא שמו העצמי, הוא עמל התורה; והצלחת אנשים מישראל בעמל בתורה למרות קשיי העולם הזה מקורה באור שיעקב אבינו האיר בהם בעת שעבר במעבר יבוק. ולשיטתו, הצלחות אנשי האבק נחשבות כטפלות להצלחות יעקב התורני.
אך רבי ברכיה ור' סימון בשם ר' אבהו אינם מסכימים להבחין בין העוסקים ב"אֶבֶן סַפִּיר" לבין העוסקים ב"אָבָק", והם אומרים שגם האָבָק וגם האֶבֶן סַפִּיר זכו להימצא תחת כסא הכבוד.
אלא שצריך לברר: האם כל מי שעוסק ב"אָבָק" זוכה להימצא תחת "כסא הכבוד"?
וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ
במפגש שבין יעקב לבין מי שהיה מולו נאמר גם "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ".
וזו לשון מדרש שכל-טוב (בובר בראשית לג, וישלח):
"וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב. זחה לבם של מקצת בני דור השמד יוצאי ירך יעקב ונטמאו. בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. ... ונטמאו ברפש אבק פיגול"
המשמעות הרגילה של "שמד" יכולה להיות השמדה הגופנית שבאה בעקבות ניסיון להעברה על דת ישראל4. אולם ל"שמד" יש משמעות נוספת, והיא השמדה רוחנית כאשר הגוף עצמו נשאר שלם ובריא, וכך מפרש מדרש זה. המדרש מבדיל בין סתם "אָבָק" שהוא רצוי ושוכן תחת כסא הכבוד, לבין "אָבָק פיגול" כלומר אָבָק שאין בו רוחניות. והסיבה לדחיית אבק כזה היא זחיחות הלב שפרושה גאווה שאינה רצויה.
המדרש מרמז ששרו של עשיו פגע פגיעה רוחנית באיש מבניו של יעקב וגרם לו להידמות לעשיו בדעותיו. ה"איש" שעליו מדבר מדרש שכל-טוב תולה את הצלחותיו בכישוריו בלבד.
בתורה נאמר "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ ... וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ". וחכמינו ז"ל ביארו שאם נהיה עמלים בתורה ירדו גשמינו בעתם ומעשי ידינו יצליחו. מדברי חז"ל ניתן להסיק שמי שמשפיע על מאורעות העולם הוא העָמֵל בתורה, ועמלי המלאכות מצליחים במעשיהם בזכות עמלי התורה. אך האיש שעמל ב"אבק"-פיגול סבור שעם ישראל הוא עם ככל העמים, והוא אינו תולה את הצלחותיו בסיוע הרוחני שהוא מקבל מעמלי התורה; ולשיטת מדרש "שכל-טוב" הרוחניות אינה שוכנת באָבָק של איש כזה.
ומהדיוק במדרש "שכל-טוב" עולה שההבדל בין "מקצת בני דור השמד" לבין שאר בני דור השמד הוא הבדל שבמחשבת הלב. מבחינה מעשית כמעט ואין הבדל בין המיעוט לרוב, הללו עמלים במלאכות ונלחמים במלחמות בלבד והללו עמלים במלאכות ונלחמים במלחמות בלבד; אך אלו ואלו אינם עמלים בתורה, ומצד עמל התורה זהו דור של שמד רוחני.
ההבדל שבין האָבָק הטמא לאָבָק הטהור הוא במחשבת הלב. רוב בני דור השמד למרות שאינם עמלים בתורה מקיימים בליבם את הנאמר בכתוב: "וְזָכַרְתָּ אֶת ד' אֱ-לֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח, יח), ואילו המיעוט שבבני דור השמד מקיים בלבו את הכתוב: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". (דברים ח, יז).
ואמנם, הצלחות המלחמה של אנשי ישראל והצלחות המסחר שלהם מפרסמות את שם ישראל בין עמי העולם, ומכיוון שעמי העולם מקשרים בין הצלחת ישראל לבין בורא העולם, הרי ששם ד' מתגדל בעולם על ידי כל אנשי ה"אבק". אך מדרש שכל-טוב סבור שאצל אלו ש"חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּלאֻמִּים"6 אך אין "רוֹמְמוֹת אֵ-ל בִּגְרוֹנָם" - אין רוחניות ב"אבק" שלהם והוא "אבק פיגול".
אולם כזכור, ר' יהושע בן לוי ור' ברכיה דורשים את אותן המילים ואינם מבדילים בין סוגי האבק השונים. והם סבורים שלמרות שהכתוב מתאר מצב זה ככף ירך נקועה, יעקב אבינו נאבק גם על "איש" כזה להישאר "עִמּוֹ", כלומר להישאר בעם בני יעקב למסע משותף להבאת הגאולה לעולם. ולשיטתם, מאחר שכבוד ד' מתגלה בעולם גם על ידי בני יעקב כאלו, הרוחניות שבכסא הכבוד שוכנת גם באָבָק כזה.
אלא שר' ברכיה מתנה תנאי מסיים כדי שתשכון שם הרוחניות, ואילו ר' יהושע בן לוי סבור שהרוחניות שוכנת שם ללא תנאי, ושיטתם תתבאר במאמרים הבאים.
במאמר זה ראינו ש"על פני המים" של דברי חכמינו ז"ל מרחפת רוח של לימוד זכות על קהילות ועל דמויות פרטיות מישראל, והתבאר שהמושג "אבק" מסמל גאולה דרך עמל המלאכות, ואלו המושג "אבן" מסמל גאולה דרך עמל המלאכות.
___________________________________________________
1 דברי הימים ב' ב, ה
2 "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא ..." (יחזקאל א, כו)
3 "זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם" (איכה ד, ז)
4 וראה בדרשת ר' חמא ברבי חנינא בבראשית רבה (עז, ג) וברמב"ן בפרושו לתורה שם.
5 ויקרא כו, ג-ד
6 תהלים קמט, ו-ז
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|