|
המכוער וספר הגאולה"מעשה בר' שמעון בן אלעזר שבא ממגדל עדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הים. ראה אדם אחד שהיה מכוער ביותר, אמר לו: 'ריקה כמה מכוער אתה, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך'. אמר לו: 'ומה אעשה, לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית'. כיון שידע ר' שמעון שחטא, ירד מן החמור והיה משתטח לפניו. אמר לו: 'נעניתי לך מחול לי'. אמר לו: 'איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ותאמר כמה מכוער כלי זה שעשית'. רץ אחריו שלשה מילין. יצאו אנשי העיר לקראתו אמרו לו: 'שלום עליך רבי'. אמר להם (המכוער): 'למי אתם קוראים רבי?'. אמרו לו: 'למי שמטייל אחריך'. אמר להם 'אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל'. אמרו לו: 'חס ושלום ומה עשה לך'. אמר להם: 'כך וכך עשה לי'. אמרו לו: 'אף על פי כן מחול לו'. אמר להם: 'הריני מוחל ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן'. אותו היום נכנס ר' שמעון לבית המדרש הגדול שלו ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז. מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבת בו הולך ובא עימהם דממו הרוחות חוזר הקנה עומד במקומו. ומה סופו של קנה זה זכה ליטול הימנו קולמוס לכתוב ספר תורה. אבל ארז אינו עומד במקומו אלא כיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. וכו': " (אבות דר' נתן נוסחא א, מא)
המעיין במדרש יתקשה בכמה קושיות. המכוער מתנה את סליחתו בתביעה - "שלא יהא רגיל לעשות כן", ומשמע שהוא מתיר לר' שמעון בן אלעזר לקרוא מדי פעם "מכוער". ומדוע שלא יאסור עליו לקרוא "מכוער" לגמרי, וכי יש היתר להלבין את פני חברו גם באופן חד פעמי?!1
ה"תולדות יעקב יוסף" (ויצא, י) הקשה מהי ההדגשה הכפולה והמיוחדת ב"לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז", ומדוע בחר ר' שמעון בן אלעזר דווקא בקנה ובהיפוכו הארז. אפשר להחריף את קושייתו ולומר שהדרשה שדורש ר' שמעון בן אלעזר נראית כהפוכה ממה שהתרחש שם. אמנם נכון, ר' שמעון בן אלעזר פגע במכוער והעליבו; אך המכוער הוא זה שמקשה את עורפו ואינו מוכן לסלוח. אדרבא! ר' שמעון בן אלעזר הוא האדם הרך, ותיכף שהכיר בחטאו חזר בו וביקש את סליחת המכוער, ואלו המכוער הוא כהגדרת המשנה במסכת אבות (ה, יא) "קָשֶׁה לִרְצוֹת"!
גם תחילתה של האגדה קשה. כיעורו של אדם אינו מעיד על ריקנות, ועל ר' יהושע בן חנניה אמרו "חכמה מפוארה בכלי מכוער". ומדוע כשפגש ר' שמעון בן אלעזר את המכוער הטיח בו שהוא "ריקה"? וכי בקריאה "מכוער" אין די בכדי לפגוע עד עמקי הנפש?! 2
השאלות המתמיהות הן מכוונות, והקשיים מהווים ציון-דרך של חז"ל שבו הם מרמזים לנו על צורך בהתבוננות מעמיקה כדי לדלג משם אל עולם גבוה יותר - עולם רוחני.
שפת הים של מגדל עדר
מעשה המכוער מופיע במסכת כלה (ז, א) ומסכת דרך ארץ (ב, א) בסמוך לדבריו הידועים של ר' מאיר: "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה". ובעלי המדרש מביאים את ספורו של ר' שמעון בן אלעזר על פגישתו עם המכוער כמעשה הנוגד את שיטת ר' מאיר.
"מגדל עדר", המקום המוזכר בתחילת המעשה, מופיע במיכה (ד, ח): "וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר עֹפֶל בַּת צִיּוֹן...". ותרגם שם יונתן בן עוזיאל: "ואת משיחא דישראל, דטמיר מן קדם חובי כנשתא דציון". מהעיון בתרגום עולה, שהמגדל המסמל את המשיח - מסתתר מפני עוונותיהם של ישראל.
ר' שמעון בן אלעזר מגלה שמתחילה סבר, שהמרבים ללמוד בבית המדרש נמנים עם חילותיו של המשיח והם נמצאים עם המשיח במגדל. וכאשר כל ישראל יעסקו בתורה ויהיו "ממלכת כהנים וגוי קדוש", יתגלה המשיח ויביא הקב"ה בני נכר שישרתו את ישראל. אולם המשיח נטמר ונעדר בגלל מי שאינו "יפה" כבני בית המדרש, בגלל ה"מכוער" שרודף אחר עמל המלאכות.
"ים" משמש באגדות חז"ל כסמל ל"ים הפרנסה" הידוע, שבו סוערים הגלים; ומציאת הדרך להשיג את הפרנסה ב"ים" זה - פעמים שהיא קשה יותר מקריעת ים סוף. ר' שמעון בן אלעזר כאב את העיכוב בביאת המשיח, ולכן יצא מה"מגדל" אל "שפת הים" כדי להוכיח את ה"חייבים". ופגש ב"ריקה", באדם שהיה רודף בכל מאודו אחר עמל המלאכות, עד כדי כך שהיה ריקן לגמרי מתורה; וטען כלפיו, שרדיפתו האין סופית אחר העלאת רמת חייו גורמת לו לריקנות מתורה. והנורא ביותר - שאורח חייו ה"מכוער" מעכב את המשיח מלהתגלות!
רש"י ותוספות (תענית דף כ, ב) כתבו שמסורת היא שה"מכוער" שפגש ר' שמעון בן אלעזר על "שפת הים" הוא אליהו הנביא שבא להוכיחו3. ור' שמעון בן אלעזר מספר שאליהו גילה לו, שכך ברא הקב"ה את עולמו. והרדיפה אחר מותרות והגברת הצריכה הן המפתח לצמיחת המשק. ואדרבא, אחר שתבוא הגאולה הכלכלית, הרי שמתוך העושר הגדול נוכל להעסיק עובדים זרים מבני הנכר, ואז נזכה להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. ר' שמעון בן אלעזר מודיע במעשה זה, שכדי לזרז את בוא הגאולה יש לערוך ניתוח מכאיב; ויש לצאת מבית המדרש ולהרבות בעסק.
אמנם אליהו מודה שדרך זו אינה מתאימה לכולם, ולפעמים יש אדם שטובת הדור דורשת שלא יהיה ריקן מתורה כדי שיוכל לפסוק הלכות וללמד תורה את מי שיצאו לעמל המלאכות. ולפיכך, אליהו מתיר לר' שמעון בן אלעזר לקרוא מדי פעם "מכוער" כלפי אנשים כאלו שעזבו את בית המדרש ויצאו אל המלאכות. אולם אליהו מדגיש בפני ר' שמעון בן אלעזר שאסור לו להיות רגיל בהיתר זה: "ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן".
אך וודאי שאם היה מדובר במכוער רגיל, אליהו לא היה מתיר לקרוא לעברו "מכוער" ואפילו פעם אחת!!!
"קנה" ו"ארז"
ר' שמעון בן אלעזר מבטל את דעתו הקודמת בעקבות פגישתו עם אליהו; ונכנס ודרש: "לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז". ה"קנה" וה"ארז" המוזכרים במעשה אף הם סמלים, ובלשון חז"ל קוראים לבור ועם-הארץ "קוטל קנים באגם"; ומאידך, ה"ארז" מסמל בלשון חז"ל את גדולי התורה ואת עמל התורה (כגון במסכת מועד קטן דף כח, א, ויתבאר במאמרים הבאים).
וכאשר דרש ר' שמעון בן אלעזר שה"קנה" זוכה לכתוב את ספר התורה כוונתו העיקרית היא לספר תורת הגאולה שכתיבתו החלה בימי אדם הראשון ותסתיים בהגיע הקץ. ור' שמעון בן אלעזר מגלה שה"קנים" - כלומר מי שהוא קרא להם "ריקנים" שרודפים אחר המלאכות, הם הנפשות הכותבות את ספר תורת הגאולה ומקרבות את הקץ. ושיטתו זו מרומזת גם בתלמוד (מגילה דף לא, ב):
"ר' שמעון בן אלעזר אומר, אם יאמרו לך ילדים בנה בית המקדש אל תשמע להן, ואם יאמרו לך זקנים סתור בית המקדש שמע להן. מפני שבנין ילדים סתירה, וסתירת זקנים בנין".
והיעלה על הדעת שזקנים יאמרו לסתור את בית המקדש?! אלא שלא בבית המקדש הרגיל מדובר כאן, אלא ב"עולם הקטן" או "המקדש הקטן" שהוא האדם הפרטי. ור' שמעון בן אלעזר מגלה שאם יאמרו לך הזקנים לעזוב את בית המדרש ולצאת לחיי העמל תשמע להם, מפני שחיי עמל אלו יבנו בסופו של דבר את בית המדרש וגם את בית המקדש (וכפי שהתבאר במאמר "המערה של חוני").
מחצלת של "קנים", ו"כתונת אור"
התבוננות זו במעשה מתוך העמקה בסמלים המובאים בו עונה על הקשיים שמצאנו בו, אך מעבר לכך היא גם פותחת בפנינו הבנה מעמיקה באגדות ובמעשים נוספים. ומגלה בפנינו דין ודברים ומשא ומתן תוסס המתקיים בין האגדות והמעשים השונים. וזו לשון תחילת המעשה המובא במסכת ברכות (דף יח, ב):
"מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות. ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו, אמרה חדא (אחת) לחברתה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות באה לעולם. אמרה לה חברתה: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי. וכו'"
התמיהה שבמעשה זה היא מבהילה: מדוע מי שנקבר במחצלת של קנים אינו יכול להיכנס מאחורי הפרגוד? וכי בעולם האמת קיימים חשבונות של הבל וכבוד, כפי שהם הקיימים בעולמנו עולם השקר?!
אלא שכמבואר בתלמוד (שבת דף יד א, בדברי ר' יוחנן בענין האוחז ספר תורה ערום), בעשיית מצוות נוצרת "כתונת אור" רוחנית שעוטפת ומלווה את האדם גם בשעת הקבורה. והמעשה מובא כדי למחות כנגד שיטת ר' שמעון בן אלעזר. ובעל המעשה מרמז את דעתו, שלפיה מי שבימי חייהם היו מן ה"קנים" והיו רדופים אחר המלאכות, אינם "צדיקים" הכותבים את ספר הגאולה; אדרבא, הם כ"כקבורים" בחייהם ושקולים כמתים; ואינם יכולים להיכנס לפנים מן הפרגוד. ולדעתו, לא ה"קנה" ה"ריקה" הוא הקולמוס שבו נכתבת גאולתן של ישראל; אלא העמלים בבית המדרש בהרחבתם של דברי תורה הם שכותבים ומקרבים את גאולתם של ישראל.
שפת הים של אסיא
ומאידך יש מעשיות המנסות לפשר בין ההשקפות השונות בדבר הדרך להבאת הגאולה. וזו לשון המעשה המובאת בירושלמי (כלאים ט, ג), כשהיא מתורגמת:
"ר' מאיר היה נפטר לו מן העולם באסיא. אמר: 'אמרו לבני ארץ ישראל הנה המשיח שלכם'. אפילו כן אמר להם: 'תנו מיטתי על שפת הים', שכתוב: 'כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה'."
מעשה זה מעורר השתאות על מחשבותיו של התנא. היעלה על הדעת שר' מאיר, שהיה בן גר צדק ולא מבית דויד, סבר ואף הודיע - שהוא עצמו המלך המשיח מבית דויד?!
והייתכן שמסורת הדורות שר' מאיר טמון בטבריה4 - היא בסתירה לדברי הירושלמי שר' מאיר ביקש שיטמנו את עצמותיו בשפת ימה של אסיא?!
אלא שעלינו להבין שאף מעשה זה מדבר בסמלים. ור' מאיר מדבר על חילותיו של המשיח, ו"אסיא" משמש כסמל ל"רופא". והירושלמי מספר שר' מאיר בחן את עצתו של ר' שמעון בן אלעזר בדבר ה"ניתוח הרפואי" שיש לערוך כדי לזרז את בוא המשיח. "ניתוח" שבו עוזבים חילותיו של משיח את בית המדרש לרדוף אחר המלאכות; ומתוך העושר שיזכו לו, יוכלו אחר כך כל ישראל לעסוק בתורה. ור' מאיר תמה, מה יועיל ניתוח זה שנעשה ל"משיח" אם הוא יוצא ממנו ל"בית הקברות" עטוף ב"מחצלת של קנים".
ר' מאיר סבור שמי שנמצא בבית המדרש נמצא ב"ארץ ישראל" והגיע אל הגאולה, והוא שולח להודיע לבני בית המדרש שלא יצאו לעמול במלאכות, מפני שיציאה למטרות "רפואה (אסיא)" ב"חוץ לארץ" (מחוץ לבית המדרש) סופה "מות".
אולם כמובא בהמשך הירושלמי שם, "אפילו כן" למרות שר' מאיר חולק על שיטת ר' שמעון בן אלעזר , הרי שבסופו של דבר הוא מודה לו במקצת וחזר מצא גרעין של טוב ב"מות" זה. ור' מאיר מבקש, ש"אפילו כן" ישימו את מיטתו על שפת הים. אותו ים פרנסה גועש שעל שפתו פגש ר' שמעון בן אלעזר את אליהו הנביא, ור' מאיר מודה שכך ייסד הקב"ה את עולמו. ובכך הוא רוצה להורות לרבים שיש אפשרות של שילוב בין ההשקפות השונות.
לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו
האם ניסיונו של ר' מאיר לשלב בין השיטות להבאת הגאולה התקבל כפשרה המוסכמת על דעת כולם?
נראה שלא! וכן משמע מהסוגיה במסכת עירובין (דף יג, ב), וזו לשונה:
"אמר ר' אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאין בדורו של ר' מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו - שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים".
מאמר זה הוא תמוה מאד, שהרי ידוע שרוב המשניות שנשנו בסתם, ללא ציון שם אומרם הם דבריו של ר' מאיר (עירובין דף צו, ב), ובדרך כלל הלכה כאותן משניות (שבת דף מו, א), ואם כך נמצא שבדרך כלל ירדו לסוף דעתו של ר' מאיר וקבעו הלכה כמותו! וכיצד זה אומר ר' אחא בר חנינא שלא קבעו הלכה כמותו?!
וצריך לומר, שדבריו של ר' אחא בר חנינא מתייחסים לשיטת ר' מאיר בבחירת הדרך להבאת הגאולה. ומטרת ר' אחא בר חנינא ללמד זכות על אלו שאינם מסכימים עם דבריו האחרונים של ר' מאיר, ואינם רוצים לשלב בין השיטות שר' מאיר עצמו מציגן כהפוכות זו לזו.
ובעצם כל אותן אגדות, זו של ר' שמעון בן אלעזר הקוראת להיות "קנה" הכותב את ספר הגאולה, וזו של אותו חסיד החולקת עליה וקוראת שלא להיות "מחצלת של קנים", לא נועדו חס ושלום ללמד קטגוריה על הקבוצות השונות הקיימות בעם ישראל; אלא שזהו אופן מיוחד שבו חז"ל מלמדים זכות על קבוצה מסוימת ומסבירים מדוע אינה נוהגת כמו חבירתה. ובעת שאנו לומדים את אותן האגדות אנו מתפללים אל הקב"ה שאותן דמויות תמצאנה חן לפניו וימלא את משאלותיהם לטובה, שהרי כל אותן דמויות פועלות לקרוב בנין המקדש.
במאמר זה התבאר שהמושגים: "קנה", "שפת הים", "חוץ לארץ", "אסיא (רפואה)", מייצגים באגדות חז"ל את השיטה שהגאולה תהיה דרך עמל המלאכות; ואלו המושגים: "ארז" ו"ארץ ישראל" מייצגים את השיטה שהגאולה תהיה דרך עמל התורה. ולפי הפרוש שניתן לאותם מושגים ניתן להבין אגדות נוספות שמזכירות את המושגים האלו.
__________________________________
1 וכבר הקשה זאת המהרש"א בחידושי אגדות (תענית דף כ, ב)
2 ועיין שם בתולדות יעקב יוסף
3 וה"תולדות יעקב יוסף" כתב (שם) שמשמעות התוכחה היתה: "שלא ידע עדיין שיש עובד ה' יתברך גם בגשמי, כאשר גילה לו אליהו אחר כך, והבן:"
4 ובין מביאי המסורת תלמיד הרמב"ן, יערי מסעות ארץ ישראל, עמוד 92
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|