|
מערת חוני המעגלבמאמר הקודם, "המעגל של חוני", דנו במשנה במסכת תענית (ג, ח) המספרת מעשה פלאי בחוני המעגל שחג מעגל ולא יצא ממנו עד שירד הגשם המרווה ויצאו כל ישראל ממקומם להר הבית. בירושלמי במסכת תענית (פ"ג, ה"ט) מובא מעשה פלאי נוסף בחוני המעגל, וזו לשונו בתרגום חופשי:
"אמר ר' יודן גיריא, אותו חוני המעגל - בן בנו של חוני המעגל היה. סמוך לחורבן בית המקדש יצא להר - אצל הפועלים; עד שהוא שם, ירד מטר. נכנס לו למערה, ישב נם וישן לו, והיה שקוע בשנתו שבעים שנה; עד שחרב בית המקדש ונבנה פעם שניה. לסוף שבעים שנה נעור משנתו. יצא לו מן המערה וראה שהעולם השתנה. קרקע שהיתה כרמים הפכה למטע זיתים, וקרקע שהיתה זיתים הפכה לשדה זרעים. שאל את בני המדינה ואמר להם: מה נשמע בעולם? אמרו לו: ואין אתה יודע מה נשמע בעולם?! אמר להם: לא. אמרו לו: מי אתה? אמר להם: חוני המעגל. אמרו לו: שמענו שהיה נכנס לעֲזָרָה והיא מאירה. נכנס לעֲזָרָה והאירה, וקרא על עצמו: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".
מעשה זה תמוה מאד. במשנה מבואר שחוני המעגל היה בימי שמעון בן שטח, כלומר כשלוש מאות וחמישים שנה בערך אחר חורבן בית ראשון. וכיצד מסופר שבית המקדש חרב ונבנה בימיו של חוני (או של סבו)?!
לבד מכך קשה, כיצד יתכן שאדם ישן במשך שבעים שנה ונשאר בחיים? גם האפשרות שהתרחש נס נראית דחויה, שהרי אין הקב"ה עושה נס אלא לצורך גדול.
קושי זה מצטרף אל הקשיים הנוספים שיש בספורים על חוני, שהערנו עליהם במאמרים הקודמים. וזו דרך של חז"ל לרמוז לקורא כי עליו להתבונן בדברים במבט מעמיק יותר, בהתבוננות המאפשרת העפלה אל עולם גבוה יותר, עולם רוחני.
חורבן המקדש והשינה
במאמר ה"מעגל של חוני" התבאר שהמשנה במסכת תענית עוסקת למעשה בנבואת ירמיה על גאולת ישראל (לא, כ-כה). חוני הוא דמות המגלמת את סמלי נבואת ירמיה שלפיה יש חדש, את הגאולה העתידית יביאו האיכרים. ומתוך סיבוביהם (עמלם במלאכות) יגיע הגשם המרווה, שהוא סמל הגאולה. אך המשנה הותירה אותנו לוטים בערפל לגבי סיום הנבואה המדבר על שינה עריבה ויקיצה ממנה "עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי" (שם). המעשה שמספר ר' יודן גיריא בירושלמי על השינה וחורבן המקדש ובניינו בא לבאר כיצד קורות חייו של חוני קשורים לשינה שבנבואת ירמיה.
להרחבת הסמלים של חורבן המקדש והשינה נביא שתי אימרות של התנא ר' שמעון בן אלעזר.
"רבי שמעון בן רבי אלעזר אומר: אם יאמרו לך ילדים בנה בית המקדש אל תשמע להן, ואם יאמרו לך זקנים סתור בית המקדש שמע להן. מפני שבנין ילדים סתירה, וסתירת זקנים בנין". (מגילה דף לא, ב):
"אמר רבי שמעון בן אלעזר: "והנה טוב מאד" - והנה טובה שינה, וכי שינה טובה מאד? אתמהא! לא כן תנינן (שנינו): "יין ושינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם"? אלא מתוך שאדם ישן קימעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה" (בראשית רבה וילנא, ט, ו):
סתירת בית המקדש פשוטו כמשמעו היא איסור חמור מן התורה, אלא שאין מדובר כאן בבית המקדש אלא בדבר שנמשל לבית המקדש. לדעת רבי שמעון בן אלעזר כדי לזרז את הגאולה יש "לסתור" את "המקדש", כלומר צריך לפרוש מבית המדרש כדי להרבות בעסק. וכשם שאדם מבטל מתורתו והולך לישון בכדי לקום רענן לעמל התורה, כך צריכים ישראל לצאת מבית המדרש ולעמול במלאכות. "שינה" זו מהתורה ו"סתירת" ה"מקדש" היא שתביא לעושר הגדול עליו דברו הנביאים, ואז נוכל לעמול בתורה בלא שום טורח. ולשינה זו מכוון הכתוב בירמיה "עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי".
חיבור בין דורות
אמרתו של ר' שמעון בן אלעזר המשבחת את ה"שינה" מוקפת במדרש בבראשית רבה (וילנא, ט, ה-ז) בשני מדרשים של ר' שמואל בר נחמן שבהם הוא משתמש באופן מודגש בתיאור של חבור בין דורות. במדרש אחד הוא משתמש בתיאור של ילד (נכד) הרכוב על גבי זקנו (סבו), ושומע דרשה בשם ר' שמעון בן אלעזר: "והנה טוב מאד - והנה טוב מות". במדרש נוסף, בנו של ר' שמואל בר נחמן דורש בשם אביו: "והנה טוב מאד - זה יצר רע" שבונה ומקיים את העולם. מודגש שם שהבן קרוי על שם הסב, אביו של ר' שמואל בר נחמן.
חזרה סמוכה זו על השימוש בחיבור שבין נכד לסב רוצה לגלות לנו על הפן הנוסף הגלום במדרש של רבי שמעון בן אלעזר: "והנה טוב מאד - והנה טובה שינה". לדעת ר' שמעון בן אלעזר ה"שינה" מן התורה יכולה להימשך כל ימיו של הפועל, והיקיצה שלו תתרחש כאשר יתגלגל בתוך גוף של צאצא, ובסמלים שבאותם מדרשים מדובר בנכד.
המעשה שבירושלמי נפתח בפרט שנראה לכאורה שולי, חוני המעגל הוא נכדו של חוני המעגל. אולם תיאור זה הוא מרכזה של העלילה. וסיום המעשה שבו נאמר שחוני נכנס לעזרה והיא האירה כבתחילה, משלים את תחילת הספור שחוני הוא נכדו של חוני.
התיאור של השתלשלות הדורות ושל העזרה שהאירה שולחים אותנו אל הכתוב באיוב (לג, כט-ל): "הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵ-ל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר: לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים". כתוב זה ניתן להתפרש כמדבר על תהליך בו האדם חוזר לעולם כמה פעמים כדי שבסופו של דבר יאיר באור החיים.
חוני בונה את חייו על אמונה זו, הוא שומע ל"עצת הזקנים" של ר' שמעון בן אלעזר והוא סותר את המקדש האישי שלו, את בית המדרש, ויוצא אל הפועלים. יציאתו אל הפועלים מביאה את הגשם המרווה שמשמש בנבואת ירמיה כסמל לגאולה.
במעשה שבירושלמי היציאה אל הפועלים כרוכה ביציאה אל ההר, מפני שבמשנה משמשת היציאה להר הבית כסמל ליציאה אל הפועלים. הספור זה ממשיך את הספור שבמשנה. השנויים שחלים בעולם מתוארים בסיפור כחלופי תפקיד בלבד. קרקע שהיתה כרמים הפכה למטע זיתים, וקרקע שהיתה זיתים הפכה לשדה זרעים. לפי עקרון זה, פעם אתה מופיע בעולם ככורם, ופעם אתה מופיע בו כמוסק, ופעם אתה מופיע בו כאיכר; ובאחת הפעמים תופיע בעולם כלומד בבית המדרש.
המעשה שבירושלמי מאשר את שיטת ר' שמעון בן אלעזר. למרות שחוני "יָשֵׁן" מדברי תורה את שבעים שנות חייו, ונראה כקבור בחייו בתוך "מערה" אטומה, לבסוף נבנה המקדש האישי, וחוני "מקיץ" ומתגלגל בנכדו ונכנס לבית המדרש ל"עֲזָרָה", - ותורתו מאירה שם ב"אוֹר הַחַיִּים". וכשהוא מביט לאחור על מעשיו בגלגוליו הקודמים מתקיימת בו נבואת ירמיה: "עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי".
ר' יהודה בן גרים וחורבן הקבר
שמו של בעל המעשה ר' יודן גיריא מופיע פעם נוספת בבראשית רבה כמי שבא ללמוד תורה מר' שמעון בר יוחאי. במהדורת וילנא (לה, ג) הוא נקרא "ר' יודן גיורי" שפירושו בעברית ר' יהודה הגר, ובמהדורת תיאודור-אלבק (לה, טז) הוא נקרא בשם "ר' יודן בר גיורי" שפירושו בעברית ר' יהודה בן גרים.
בתלמוד הבבלי במסכת מועד קטן (דף ט, א-ב) מסופר שר' יהודה בן גרים דן בהתמודדות הקיימת בין ה"מעגל" לבין ה"פלס" שהוא הקו הישר. הכתוב "פַּלֵס מַעְגַּל רַגְלֶךָ וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ" (משלי ד, כו) מדבר בשבח הפלס, (ומבואר במדרש שם שהשעות שהאדם הולך בהן לבית המדרש הן השעות של הפלס). אך הכתוב "אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע" (משלי ה, ו) מדבר בשבח המעגל ומזהיר שלא לפלס אותו.
ר' יהודה בן גרים דורש שם, שבמצוה שאדם חש שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, יניח את עיסוקו בתורה, ויעסוק לשם שמים ב"מעגל" באותו "אורח חיים". "ר' יהודה בן גרים" חוזר בכך על הבנת "ר' יודן גיריא" בנבואת ירמיה; ולפיה ה' בורא "חדשה בארץ" וסבובי המעגל של אורח החיים יולידו את הגאולה.
באותו מעשה, רבי שמעון בר יוחאי שלח את בנו אל ר' יהודה בן גרים כדי שזה יברכנו. ר' יהודה בן גרים מברכו אולם אינו כולל בברכותיו ברכה של ריבוי בתורה, אלא רק ברכות ארציות. ניסוחן של הברכות נאמר באופן סמלי, ובכללן נמצאת ברכה תמוהה: "יהי רצון שיחרב ביתך, ויתיישב בית ההארחה שלך".
ר' אלעזר בנו של רשב"י תמה על ברכה זו, אולם רשב"י מבאר לבנו, שכוונת ר' יהודה בן גרים הייתה לברכה. מפני שהעולם-הזה הוא המקום שבו אתה מתארח, ואלו הקבר והעולם-הבא הוא הבית, שהרי כתוב: "קרבם בתימו לעולם" (תהלים מט, יב) ואל תקרא "קרבם" אלא "קברם".
הסבר זה עדיין עמום. שהרי הטובה שטמונה בברכת ישוב העולם-הזה היא גלויה, אך מה הטובה הטמונה בחורבן הקבר? ומדוע לא ינוחו המתים בשלום על משכבותם?! והרי ידוע שיש צער למת כשמחטטים את קברו?!
אלא שלר' יהודה בן גרים חורבן הקבר פירושו חזרה לעולם. ודבר זה מרומז בהמשך הכתוב שמובא שם באגדה: "קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת". כלומר, כאשר קוראים לנכד על שם הסב, הרי שהקבר נחרב והמת חוזר עלי אדמות לעולם הזה.
ר' יהודה בן גרים מדריך את בנו של רשב"י, שכאשר יצטרך להחליט, האם להישאר בבית המדרש ולהאיר בתורה, או שמא לצאת אל הפועלים ולעסוק עימם במצוות הבאת הגאולה; הוא יכול לצאת אליהם ולעסוק בישוב העולם הזה ובהבאת הגאולה. שהרי האדם אינו מציאות בת חלוף אלא הוא "גלגל" המתגלגל וישנו בעולם, ובאחת הפעמים שיחרב קברו ויחזור ב"גלגול" ויראה שהעולם מושלם לגמרי יכנס ל"עֲזָרָה" - לבית המדרש, והכל יאיר כבתחילה.
גל של עצמות
כבר נאמר לעיל, שהבאת הסיפור במשנה במסכת תענית על חוני שסובב עצמו במעגל והביא להורדת גשמים, נועדה ללמד זכות על הממעטים בעמל התורה ומרבים בעמל המלאכות. מגמה זו ממשיכה בספור של "ר' יודן גיריא" בירושלמי שם על תרדמתו של חוני ב"מערה" ועל "יקיצתו" במקדש שנבנה מחדש, שהוא בית המדרש. ומגמה זו ממשיכה במסכת מועד קטן (דף ט, א-ב) כאשר רשב"י מזדהה עם "ר' יהודה בן גרים" ושולח אליו את בנו כדי ש"יברכו" וידריכו במגמת חייו. לימוד זכות זה הוא אופן מיוחד של שילוב תפילה תוך כדי לימוד התורה; שבו חז"ל מלמדים זכות גם על מי שהם אינם מסכימים לדרכם.
אמנם, חז"ל מלמדים זכות גם על העמלים בתורה. אחד מאותם המעשים הוא המעשה בחרוב של חוני כפי שהוא מסופר באגדה המקבילה בבבלי בתענית (דף כג, א), ובו נעסוק במאמר מיוחד. ואחד מאותם המעשים הוא מעשה המערה והחרוב של רשב"י ובנו שבבבלי בשבת (דף לד, א) שגם בו נעסוק בהמשך, אולם כבר כאן נעיר שבסיומו כאשר רשב"י יוצא לבסוף מן המערה שבה נלכד בעקבות דבוריו (שיטתו) של ר' יהודה בן גרים הוא פוגש בו ואומר: "עדיין יש לזה בעולם? נתן בו עיניו, ועשהו גל של עצמות".
הביטוי "גל של עצמות" מופיע באגדות נוספות ונדון בו במאמר מיוחד, אולם יתכן שבאגדה זו יש לו גם משמעות פרטית ומכוונת ביותר. שכן, אם נדייק בדברי הכתוב: "הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר: לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים:" (איוב לג, כט-ל), יתכן שנסיק שמספר הפעמים שבהם הבורא פועל עם האדם ונותן לו הזדמנות נוספת להאיר בְּאוֹר הַחַיִּים מוגבל ל"שלוש". אולם אנשים רבים קבלו את השקפת העולם של ר' יהודה בן גרים, בלא לחשוש לסיכונים הכרוכים בה, והיו דוחים את שובם לבית המדרש לפעם הבאה מתוך הנחה שזה מובטח להם. כאשר רשב"י עושה מיהודה בן גרים "גל של עצמות" הוא מפרסם, שהקיצוניות שנוספה על ידי יהודה בן גרים לדמותו של חוני הצדיק, ולפיה חוני אינו מוציא את ראשו מהמערה ומכניסו לבית המדרש אפילו לשעה קלה - היא מסוכנת. אסור לאדם לבטוח שהוא "גלגל" שישנו לעד "בעולם"; ויתכן שמה שיוותר ממנו בעולם הוא "גל" של "עצמות". "ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה" (משנה אבות ב, ד). ובאותו המעשה רשב"י מלמד זכות על עמלי התורה.
במאמר זה התבאר כי המושגים "מערה","שינה" ו"מעגל" משמעותם גאולה דרך עמל המלאכות, ואלו המושגים "עזרה" ו"פלס" משמעותם גאולה דרך עמל התורה. ולפי מה שהתבאר כאן ניתן להבין אגדות נוספות שבהן הם מוזכרים.
בטיולנו באגדות אלו ראינו כי "על פני המים" של דברי חכמינו ז"ל מרחפת רוח של לימוד זכות על קהילות ועל דמויות פרטיות מישראל. ובעת שאנו לומדים את אותן האגדות אנו מתפללים אל הקב"ה שאותן דמויות תמצאנה חן לפניו, ויראה בהן דמויות פועלות לקרוב הגאולה, וימלא את משאלותיהם לטובה.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|