דניאל – וה"עשב" לחיזוק האמונה

חלק ב

 

ישעיהו וסוגי הלחם השונים.

בפרק ל בישעיה מסופר ששרי יהודה ירדו למצרים כדי לכרות ברית עם המעצמה המצרית כדי שזו תגן עליהם מפני המעצמה האשורית. וישעיה מוכיח אותם על כך:

"הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים... הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה... כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו... בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת ד':... לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם הֶעָוֹן הַזֶּה כְּפֶרֶץ נֹפֵל... בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם:... וְנָתַן לָכֶם ד' לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ: וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ: וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ: וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב: וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ אֲשֶׁר זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה: ... וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ד' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא: ... כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן..."

ישעיה מזכיר בנבואתו דברים רבים שנמצאים בפרק קמ"ז בתהילים. הכתוב "לֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן יִרְעֶה מִקְנֶיךָ" מזכיר את הכתובים "הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר: נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ... חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ". והכתוב "בְּיוֹם חֲבֹשׁ ד' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא" מזכיר את הכתוב "הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם". מה הקשר בין תוכחתו של ישעיה לבין פרק קמ"ז בתהילים?

 

שרי יהודה טעו בהבנת פרשיות בריאת העולם. הם ראו במעצמות העולמיות גילוי של "צלם א-להים" שמוזכר בבריאת העולם, שהרי המעצמות הללו מביאות לידי מימוש את הכתוב "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ"; והמעצמות הללו מוגדרות כ"עֲצֵי ד' אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע" בפרק ק"ד בתהילים (וכך הגדיר אותן גם יחזקאל הנביא). ולפיכך, כשהם חששו מפני המעצמה האשורית הם רצו לחסות בצילו של פרעה מלך המעצמה המצרית – שהרי גם הוא נמנה עם אחד מ"עֲצֵי עֵדֶן אֲשֶׁר בְּגַן הָאֱ-לֹהִים".

 

אולם ישעיה גילה להם שהם טועים בהבנת פרשיות בריאת העולם ובהבנת פרק ק"ד בתהילים.

 

השיבוש  בהבנת "צלם האדם" בהבנת ה"טוב"

שרי יהודה חשבו שהמעצמות העולמיות והעומדים בראשם מסמלים את "צלם האדם" שהוזכר בפרשיות הבריאה, אולם הם טועים, וכן מבואר ב"חזון הצמחונות והשלום" של הראי"ה קוק:

"אין ספק לכל איש משכיל והוגה דעות, שהרדיה האמורה בתורה 'וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ', איננה מכוונת לרדיה של מושל עריץ המתעמר בעמו ועבדיו רק להפיק חפצו הפרטי ושרירות לבו; חלילה לחוק עבדות מכוער כזה שיהיה חתום בחותם נצחי בעולמו של ד', הטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, שאמר 'עולם חסד יבנה' "

כך מבואר בקצרה, גם בדברי הרמב"ם במורה נבוכים (חלק שלישי פרק יג):

"... כאמרו באדם 'וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם', שאין ענינו שנברא לכך!! - רק להגיד טבעו אשר הטביעו השם יתעלה עליו".

האדם נברא ב"צלם א-להים" עם טבע של מסוגלות לשלוט. והוא מסוגל לרדות בבעלי החיים ובבני האדם האחרים; אולם הוא לא נברא לתכלית הזו!! המציאות של המעצמות הכבירות נוצרה מתוך שיבוש בהבנת ה"טוב". ה"טוב" האמיתי הוא בקשת הרוחניות מהגן עדן העליון. אולם בני האדם השתבשו והם רוצים טוב גשמי. בתחילה הם רוצים "לחם" שיהיה "יותר טוב" מה"לחם" של הבהמה. ולאחר שנפשם אינה שבעה מה"טוב" הגשמי הזה, הם מחפשים טוב גשמי אחר, עד שהם מגיעים לצבירת "זהב", ולהשתלטות על בני האדם שסביבם, ולאחר מכן להשתלטות על עמים אחרים.

 

ישעיה מגלה שעם ישראל שונה מהגויים, והוא מסוגל לקלוט את ה"טוב" שמגיע מהעולם העליון, והוא מסוגל לקלוט נבואות ורוח הקודש ברמות שונות. קליטת הרוחניות אינה מתגלה אצל שרי יהודה מפני שגם הם עסוקים ברדיפה אחר "לחם גשמי" שיהיה "יותר טוב" ממאכל הבהמות. אולם הקב"ה יתן להם תפריט שיחזיר אותם לרוחניות הזו. ולאחר שהם יאכלו "לֶחֶם צָר" הם יתחילו לקלוט את הרוחניות ויתקיים בהם – "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ: וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ". וכאשר הם יקלטו את ה"טוב הרוחני" הם ימאסו ב"לחם הטוב" ובתחליפיו השונים (כסף, זהב, שליטה) – "וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ".

 

בשלב הראשון לאחר שעם ישראל "יתרפא" ("בְּיוֹם חֲבֹשׁ ד' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא" = "הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם"), הוא יחל למלא כראוי את תפקיד האדם שמוזכר בפרשיית הבריאה הראשונה (עולם הזריעה). והוא יזרע את האדמה כדי שתצמיח מזון לבעלי החיים. אולם עם ישראל יבין שה"טוב" שמוזכר בפרשיה השניה של בריאת העולם הוא "טוב רוחני"; והוא לא ירצה להשתלט על בעלי החיים ועל העולם. והלחם של עם ישראל יהיה "לחם צר" כמו לחמה של הבהמה.

ואמנם בפרשיה השנייה של הבריאה משמע שה"לחם" של האדם יהיה "עשב משופר". אך האדם לא יגזים בעבודתו לשיפור אכילת העשב. עבודתו של האדם תהיה לברור את "עשב התבואה" מה"קוץ והדרדר" – ויהיה די בכך כדי להביא את העשב הזה להגדרת "לחם".  ה"לחם" הזה יוותר ברמה נמוכה, והוא ישמור על צורתו כ"עשב" וימשיך להיראות כ"תְּבוּאַת הָאֲדָמָה". בעלי החיים שפועלים יחד עם האדם כ"עֹבְדֵי הָאֲדָמָה" של "עולם הזריעה" לא יופלו לרעה, וגם הם יאכלו ממנו: "...וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ אֲשֶׁר זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה".

 

כאשר עם ישראל יתרפא ויבין נכונה את פרשיות הבריאה, יזכה לטוב רוחני, הוא ידע שמלך אשור והממלכה האשורית אינם "עץ בגן עדן". מלך עריץ זה הוא תוצאה של שיבוש חמור בהבנת פרשיות הבריאה. והוא מיועד ל"גיהנום": "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה גַּם הוא הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן...". ומי שזוכה לטוב הרוחני ובוטח בד' ניצל ממלך אשור.

 

תפריט חיזוק האמונה של ישעיה, שבנוי על מזון שדומה למזונם של בעלי החיים, מסביר מדוע דניאל הלך להביא "זרעים של אספסת".

 

חלום נבוכדנצר ופרשיות בריאת האדם

בפרק ב בספר דניאל מסופר שנבוכדנצר חלם שהוא רואה "צלם" גדול שראשו זהב, חזהו וזרועותיו כסף וכו'. דניאל פתר את החלום ואמר לנבוכדנצר שמלכותו היא ראש-הזהב של ה"צלם". המילה "צלם" נזכרת לראשונה בפרשיה הראשונה של בריאת האדם (בראשית א, כו): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ...". דניאל הסביר לנבוכדנצר שהחלום מגלה שיש במלכות נבוכדנצר את התכונות של ה"צלם" הזה. בכל מקום שבני האדם גרים - נבוכדנצר שולט עליהם. באמצעות השליטה על בני האדם הוא שולט גם על החיות ועל עוף השמים⁷.

 

בסמוך לפרשיית החלום ופתרונו מסופר, שנבוכדנצר הקים "צלם" של זהב ורצה שכל בני העולם ישתחוו ל"צלם" הזה. סמיכות העניינים מסבירה את האידיאולוגיה שעמדה מאחורי הקמת "צלם הזהב". נבוכדנצר רצה שישתחוו ויתנו כבוד לממלכה שלו⁸. דניאל גילה לו שהממלכה שהוא הקים מגשימה את תכנית "עולם הזריעה" לבריאת אדם שנברא ב"צלם א-להים". ומכיוון שהממלכה של נבוכדנצר היא ראש הזהב של ה"צלם" - הוא הקים "צלם זהב" שמסמל את הממלכה שלו, ורצה שישתחוו לדבר שמסמל את הממלכה שלו.

 

דניאל רצה להניא את נבוכדנצר מכוונתו, והוא רצה להוסיף לנבוכדנצר תוספת ביאור בהבנת ה"צלם". ביאור שבעקבותיו נבוכדנצר יתבייש במעשיו. דניאל רצה להסביר לו את דברי הרמב"ם במורה נבוכים שהובאו לעיל, שהאדם נברא עם מסוגלות לרדות ולשלוט בכל העולם – אך הוא לא נברא לשם כך!! וממילא הממלכה הבבלית היא שיבוש בהבנת תכנית הבריאה ואין זה ראוי להשתחוות לה.

דניאל ידע את מה שהנביא ישעיה ידע, שתפריט שבנוי על מאכל פשוט של בהמות - מחזק את האמונה בבורא עולם; ועוזר להפנמת הרעיון שהמעצמות הגדולות והעומדים בראשם אינם "עצים בגן עדן" - אלא יורשי גיהנם. תפריט כזה מחזיר את האדם לתפקידו המקורי להיות ה"זורע" של העולם בלא רצון להשתרר על בעלי החיים ועל האנשים.

לפיכך, דניאל הלך להשיג זרעים של אספסת - צמח שמשמש כמאכל לבהמות. דניאל רצה שנבוכדנצר ימלא את התפקיד האידיאלי של האדם ב"עולם הזריעה", יזרע את האספסת ויאכל אותה יחד עם הבקר. רק אז לאחר שנבוכדנצר יאכל את התפריט הפשוט הזה, אמונתו של נבוכדנצר תתחזק והוא יהיה מסוגל לקבל את האמת שבדברי דניאל. הוא יהיה מסוגל להבין שהממלכה שלו היא שיבוש בהבנת תכנית הבריאה ואין זה ראוי להשתחוות לה.

 

בסופו של דבר, דניאל לא נזקק לזרעי האספסת. הקב"ה כבר תכנן את המהלך בדרך אחרת  בפרק הבא בספר דניאל.

 

התפריט לשיפור האמונה של נבוכדנצר

בפרק ד בספר דניאל מסופר (בתרגום מאוד חופשי) שנבוכדנצר חלם, חלום נוסף. הוא ראה עץ גבוה מאוד, שהחיות והעופות חוסים בצילו ושיש בו מזון לכל בשר. לאחר מכן ירד מלאך מהשמים והורה לקצוץ את העץ ולפזר את החיות והעופות ממנו. מה שיוותר הוא השרש המרכזי.  לבב האנוש הוחלף בלבב חיות, הואיאכל את עשב השדה עם הבקר במשך שבע שנים.

 

דניאל פתר לנבוכדנצר גם את החלום הזה. העץ הוא נבוכדנצר מלך בבל, שנגזר עליו לאכול את "עשב השדה" עם הבקר כדי להגביר אצלו את האמונה בבורא העולם. זאת כדי שידע שהקב"ה שולט מלמעלה על בני האדם והוא הציב בראש הממלכה הבבלית את נבוכדנצר המוגדר כ"שפל שבאנשים". מן השמים רצו לגלות לנבוכדנצר שהרדיה האמורה בתורה 'וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ', איננה מכוונת לרדיה של מושל עריץ המתעמר בעמו ועבדיו כדי להפיק את חפצו הפרטי בשרירות לבו. אלא שזו מסוגלות של המין האנושי, שהוא נבוכדנצר "שְׁפַל אֲנָשִׁים" הידרדר והגיע אליה. לפיכך בודאי שאין ראוי להקים צלם של זהב לכבודה של הידרדרות זו ולצוות על כולם להשתחוות לתופעה השפלה הזו.

 

המשורר ברוח קדשו בתהילים (כפי שהארכנו להסביר בשבוע הקודם) וישעיה הנביא גילו שההידרדרות הזו החלה מתוך החיפוש אחר מזון שיהיה "טוב" יותר מה"עשב" של הבהמות. לפיכך, התרופה להידרדרות של נבוכדנצר תהיה הירידה ממעמדו וההשתוות לבקר. הוא יצטרך לאכול את עשב השדה יחד עם הבקר במשך שבע שנים⁹. אמנם לאחר שבע שנים של אכילת התפריט להגברת האמונה נבוכדנצר קיבל "דעת", והתפלל לד'; אז הוא חזר הוא לכס מלכותו.

 

שיטתם של משורר תהילים, ישעיהו הנביא  ודניאל (שהאמורא שמואל נקט בה) - שתפריט צמחי פשוט של מאכל בהמות מועיל מאוד לחיזוק האמונה בבורא עולם – מעוררת שאלה. מדוע התורה לא המליצה בעצמה על התפריט הזה לעם ישראל?!

אמנם אם נעיין היטב בצוויי התורה על שנת השמיטה, ובדרך שהרמב"ם מביא אותם בהלכותיו, ניווכח שהתפריט הזה מומלץ גם על ידי התורה. ובעזהשי"ת נאריך בכך במאמרים הבאים.

 

_____________________________________________________________

 

7   "וּבְכָל דִּי דארין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן אנתה הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא: (דניאל ב, לח). וההתייחסות אל נבוכדנצר כאל מי שיש בו תכונות של ה"צלם" שמוזכר בפרשית בריאת העולם מופיעה גם בנבואת ירמיה: "אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת הָאָרֶץ אֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ בְּכֹחִי הַגָּדוֹל וּבִזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי: וְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ:" (ירמיהו כז, ה)

8   וכעין כך ביאר רבנו תם בתוספות במסכת עבודה זרה דף ג, א; ד"ה 'שלא השתחוו לצלם': - אומר רבנו תם דצלם דנבוכדנצר לאו עבודת כוכבים הוא אלא אנדרטי עשוי לכבוד המלך..."

9   תהליך שיפור האמונה של נבוכדנצר היה מורכב מאכילת עשב השדה כמו החיות, וגם מהרטבה ב"טל השמים" (דניאל ד, כב): "וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן וּמִטַּל שְׁמַיָּא לָךְ מְצַבְּעִין...". בליקוטי מוהר"ן (מהדורא קמא סימן קנט) מבואר שבטל השמים יש מסוגלות להגברת האמונה והבטחון בה'. אולם הוא מבאר שם שבטל הזה יש גם סיכון. ונראה שהשילוב של "עשב השדה" (שידוע בתור תפריט של אמונה) ביחד עם ה"טל" יוצרים שילוב חסר-סיכון, והם פועלים – יחדיו - להגברת האמונה בבורא העולם.