ה'מקדש' הפלאי של יהושע

בסיום ספר יהושע כתוב ששבטי ישראל הסכימו להסיר את "אֱלֹהֵי הַנֵּכָר"; ויהושע כתב את הסכמתם - "בְּסֵפֶר". מהותו של ה"סֵפֶר" הזה טעונה ברור; וזו לשון הכתוב (יהושע, כד):

"וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה... וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר... וַיְגָרֶשׁ ד’ אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ... וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ... וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל ד’ אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת ד’ אֱ-לֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע... וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱ-לֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ד’: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה..."

העם הסכים להסיר את "אֱלֹהֵי הַנֵּכָר", ויהושע כתב את הסכמתם - "בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱ-לֹהִים". קשה לומר שהכוונה לספר התורה שמשה רבנו כתב, מפני שיהושע מכנה את הספר הזה בשאר המקומות בשם -"תּוֹרַת מֹשֶׁה". כניסת ישראל לארצם היתה כרוכה ב"כתיבה" של "תורה". ישראל נצטוו להגיע להר עיבל שבאזור שכם ולכתוב שם את התורה על אבנים, ורק לאחר מכן לכבוש את הארץ. יהושע (ח) מספר על קיום הציווי הזה; וספר התורה הרגיל מכונה שם -  "תּוֹרַת מֹשֶׁה"¹:

"אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַד’ אֱ-ֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל... כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה... וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:"

במעמד שיהושע עשה לשבטי ישראל בשכם - הוא משנה בלשונו; והוא מרמז שקיים ספר נוסף - ספר התורה של הקב"ה. שבטי ישראל הסכימו להסיר את "אֱלֹהֵי הַנֵּכָר" - ויהושע שמר את "הסכמתם" בספר המיוחד הזה; וכפי שיתבאר דלקמן.

 

ספר התורה של הקב"ה

ספר התורה של הקב"ה מוזכר בתפילת משה, כאשר הוא ביקש מחילה עבור ישראל על חטאם בעגל הזהב (שמות לב, לא-לב):

"וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ד’ וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב: וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:"

משה אינו אומר שהחטא הגדול של ישראל הוא בעצם עשיית ה"עגל", שהוא איסור עשיית "פסל". מדברי משה משמע שהחטא הגדול הוא הפיכת ה"זהב" לאלהים. מתוך תפילתו של משה נמצאנו למדים שמי שה"זהב", או כוחות גשמיים אחרים, הופכים להיות האלהים שלו – נענש ושמו נמחה מה"סֵפֶר" של הקב"ה. הרשב"ם, המפרש הפשטן, כותב שהסֵפֶר שמשה מזכיר הוא "ספר-החיים" שמוזכר בנבואת ישעיהו (ד, ג): "...כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם".

 

בני האדם פועלים פעולות רבות שנראות חשובות לשעתן, אך סופן להיאבד; וכבר אמר קהלת (ב, יא): "וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". מי שזוכה שמעשיו ייכתבו ב"בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱ-לֹהִים" - זוכה להיכתב ב"ספר החיים". מעשיו נשארים נצחיים, והם נמצאים ב"שמים" - למעלה מן השמש. כדי שכיבושי ישראל - "ייכתבו" ב"ספר החיים", הם היו צריכים להכיר ולהפנים -  שהקב"ה פעל עבורם את הצלחות מלחמותיהם.

כאשר יהושע פנה לישראל ואמר להם "וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם" - הוא לא התכוון לומר שיש בידם "פסלים" שהם צריכים להרחיק מעצמם. בני ישראל השתמשו בחרבם כדי לכבוש את ארץ ישראל, והם היו עלולים לטעות שכוחם גשמיים רגילים אלו הם מקור הצלחתם. אך כוח הזרוע וכוח הכסף והזהב הם כוחות שמשמשים את הגויים - והם "אֱלֹהֵי הַנֵּכָר". יהושע שיכנע את בני ישראל להאמין ולהודיע בפה מלא שהקב"ה פעל עבורם את הנצחון. ההכרה הזו זיכתה אותם בכתיבת מעשיהם ב"ספר התורה" של הקב"ה; - "בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱ-לֹהִים"!!

 

ה"מקדש" שנמצא בשכם

הרשב"ם, כתב שהסֵפֶר של הקב"ה הוא ספר-החיים שמוזכר בנבואת ישעיהו (ד, ג): "...כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים - בִּירוּשָׁלִָם". והריקאנטי כתב (ויקרא כג, כד) שירושלים שמוזכרת בנבואת ישעיהו נקראת אצל חז"ל בשם - "ירושלים של מעלה".

כאשר נעיין היטב, ניווכח לראות, שמקור הביטוי "ירושלים של מעלה" הוא בכתוב הזה עצמו בספר יהושע. הכתוב מספר שבשכם היה מקדש לד’; ובמקדש הזה היתה "אַלָּה" - שיהושע שם תחתיה אבן לעדות. התרגום והמפרשים הסבירו שה"אַלָּה" משמעותה "משקוף"; והיא מקבילה למילה "הָאַיִל" שמוזכרת בתיאור המקדש בספר מלכים (א ו, לא): "וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן הָאַיִל מְזוּזוֹת...". אולם הדבר תמוה ביותר, מדוע לא מסופר דבר על עצם בניית מקדש לד’ בשכם.

באותה התקופה, המשכן עצמו היה מבנה אבנים ללא תקרה והיה מכוסה ביריעות²; ובמשכן עצמו לא היה משקוף. כמו-כן כאשר היו מוציאים את הארון מחוץ למשכן היו נותנים את הארון באוהל ובסוכות³ בלבד. כיצד יתכן שב"מקדש" שבשכם יש "משקוף" - אם הוא אינו קיים אפילו במשכן עצמו?!

 

אך כשם שספר התורה שיהושע מזכיר בדבריו אינו ספר תורה רגיל אלא "ספר תורה שבשמים" - כך המקדש שיהושע מתאר שם הוא "מקדש שבשמים". ה"מקדש" הזה התגלה ליעקב לראשונה סמוך לעיר לוּז, והוא נדד משם וחזר והתגלה ליעקב מעל לשכם; ויהושע שב ומתייחס ל"מקדש שבשמים" הזה - בסיום ספרו!! "המקדש שבשמים" - נקרא "ירושלים של מעלה", וכפי שיתבאר לקמן.

 

ירושלים שהתגלתה מעל בית אל

חז"ל מלמדים אותנו ש"מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" הוא שֵׁם בן נוח, והוא היה מלכה של ירושלים ששימשה כ"אָהֳלֵי שֵׁם", כלומר בית המדרש הקדום לתורה ואמונה. כאשר יעקב ועשיו התרוצצו בבטן רבקה נאמר "וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ד’". חז"ל מספרים שהיא באה ל"אָהֳלֵי שֵׁם". התורה מוסיפה ומספרת שיעקב אבינו היה "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". היא מרמזת שיעקב נטה לרוחניות והוא היה מרבה לשהות "בְּאָהֳלֵי שֵׁם" שבעיר שָׁלֵם (ירושלים). כאשר יעקב יצא מארץ ישראל לחרן הוא חלם חלום (בראשית כח):

"... וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו... וַיַּחֲלֹם... וְהִנֵּה ד’ נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר... וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ... וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם... וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה... וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה: וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר... וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם... וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:

יעקב היה סבור מתחילה ש"אָהֳלֵי שֵׁם" שב"(ירו)שָׁלֵם של מטה" הם "שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"; ורק מי שהוגה שם בתורה - בונה "אבן" ב"בֵּית אֱ-לֹהִים" שבשמים. אולם הקב"ה גילה לו ש"(ירו)שָׁלֵם של מעלה" נמצאת כעת מעליו - סמוך לעיר לוז.

 

הנדר של יעקב - וקיומו בשכם

יעקב נדר - "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ". כאשר יעקב חזר לארץ ישראל נאמר (בראשית לג, יז-כ):

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר: וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה: וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵ-ל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל:"

תרגום יונתן מבאר שיעקב בנה שם מזבח - וגם נתן שם את המעשרות שהוא נדר לתת. דברי התרגום מתבקשים מאליהם. קשה להניח שיעקב אבינו עיכב את ביצוע נדרו; ולא מצאנו שיעקב נתן מעשרות אחר כך. לפיכך מתבקש שפעולותיו בשכם מבטאות את קיום הנדר. ברם, יעקב נדר ש"הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" תהיה "בֵּית אֱ-לֹהִים"; ו"הָאֶבֶן" הזו היתה באזור לוז ולא באזור שכם?!

 

יעקב לא התכוון מלכתחילה ל"אֶבֶן" מסוימת - אלא למשמעות שהאבן מסמלת. "הָאֶבֶן" שיעקב שם למראשותיו סימלה עבורו "אֶבֶן" ב"(ירו)שָׁלֵם של מעלה". כאשר מחשבתו עסוקה ב"אֶבֶן" הרוחנית - ה"שַׁעַר" ל"שָּׁמָיִם" נמצא מעליו. האבן הגשמית שיעקב שם למצבה סימלה את הרעיון של ה"אבן הרוחנית"; ויעקב נדר שכשהוא יחזיר לארץ אבותיו - הוא יקים "בית מדרש" שיפיץ את הרעיון הזה. המעשרות שהוא נתן בשכם, שימשו לאחזקת בית המדרש שהוא הקים שם.

 

החזון שיעקב בא להפיץ בשכם

יעקב בא להפיץ בשכם חזון חדש. לפי החזון הקודם, כדי שמעשיו של אדם ירשמו ב"(ירו)שָׁלֵם של מעלה" - הוא צריך לקשר אותם לאדם רוחני שסגור "בְּאָהֳלֵי שֵׁם". כך נהג אברהם בסיום מלחמותיו. אברהם בא ל"(ירו)שָׁלֵם של מַלְכִּי-צֶדֶק" - ונתן לו שם "מַעֲשֵׂר מִכֹּל". כך נהג דויד כעבור דורות רבים (שמואל א יז, נד) - "וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם". "יְרוּשָׁלִָם" הגשמית לא היתה עדין בידי ישראל. אך דויד רצה שמעשיו ירשמו ב"(ירו)שָׁלֵם של מעלה". לפיכך הוא קישר את מעשיו לכהנים שעוסקים בעבודה רוחנית; והוא הביא את רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי ל"(ירו)שָׁלֵם שבנוב עיר הכהנים".

 

אולם יעקב בא ללמד את אנשי שכם שאין צורך באנשים רוחניים כמתווכים; ו"(ירו)שָׁלֵם של מעלה" יכולה להיות מצויה מעליהם - אם הם יחיו את חייהם הגשמיים מתוך צדק ומתוך אמונה בבורא עולם. המשמעות הזו מופיעה בכתוב - "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם...". הרשב"ם כתב שהמשמעות הפשוטה של הכתוב היא שיעקב בא למקום שנקרא "שָׁלֵם", והמפרשים הקשו על דבריו מפני שבהמשך הפרשייה המקום הזה נקרא "שְׁכֶם". אולם צריך להבין שהכפילות הזו נמצאת גם ביחס ל"בֵּית אֵל" ששמה המקורי והרגיל הוא "לוּז"; ואף כאן, יעקב בא ל"(ירו)שָׁלֵם" ששמה המקורי והרגיל הוא "שְׁכֶם". בשני המקרים יעקב קורא למקום הגשמי על שם המקום הרוחני שנמצא מעליו בשמים; והמקום הזה נקרא בשמות "בֵּית אֵל" ו"(ירו)שָׁלֵם (של מעלה)".

 

השיבוש שחל במימוש החזון של יעקב בשכם

יעקב בא כדי להפיץ את החזון ש(ירו)שָׁלֵם" יכולה להיות מעל כל אחד ואפילו ב"שְׁכֶם". אולם התברר לו שהרעיון הזה הבשיל קודם זמנו (בראשית לד):

"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה... וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר ... וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ  ...  וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה... וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל... וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה...  וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר...  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי:  וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ:"

בני יעקב לא חלקו כבוד לאביהם, וניהלו בעצמם את האירוע המסובך. יעקב הוא זה שנקרא בשם "יִשְׂרָאֵל" משום שהיתה לו יכולת להתמודד עם העולמות העליונים ועם העולמות התחתונים ולקשר בינם. אולם הבנים אימצו את התורה החדשה שיעקב הפיץ זה עתה בשכם: כל אחד שמנסה לקשר בין העולמות - "נמצא בשמים"; כל אחד כזה הוא "ישראל". כאשר האחים אמרו "כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל" - הם התכוונו אליהם עצמם. הם לא נכנעו בפני יעקב אביהם גם אחר כך, והחשיבו את דעתם העצמית - "וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ".

 

בעקבות מה שארע שם הקב"ה התגלה ליעקב ואמר לו - "... קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם, וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ...". הרמב"ן ביאר שמשעות ה"ישיבה" שיעקב נדרש "לשבת" בבית אל - היא "לפנות מחשבתו לדבקה בא-ל". הקב"ה גילה ליעקב שהוא הפיץ תורה גבוהה מאוד בשכם - בצורה שאינה נכונה. תחילה עליו לבצע בבית אל - את הפעולות ששֵׁם בן נוח מבצע בעיר "(ירו)שָׁלֵם". תחילה עליו לעסוק ב"אֶבֶן" הרוחנית; ולהודיע שכאשר מחשבתו עסוקה ב"אֶבֶן" הזו - "(ירו)שָׁלֵם של מעלה" נמצאת מעליו. רק לאחר מתן "הבכורה הרוחנית" למי שעוסק ברוחניות הצרופה; ניתן להמשיך ולומר שיש "אבן רוחנית" גם בעיסוק בעניינים הגשמיים שב"שכם".

 

הסרת "העבודה הזרה" מבני יעקב

יעקב פנה לבניו והודיע להם שהם יצטרכו לעלות לבית אל, אך הוא הוסיף וביקש מהם להסיר "אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם" (בראשית לה):

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם: וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל...  וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם:"

הפרשיה מעוררת קושי. מדוע הקב"ה לא ציווה שבני יעקב יסירו את "העבודה הזרה" הזו? מדוע יעקב ציווה זאת מעצמו? מדוע זה חשוב לומר היכן יעקב אבינו טמן את "העבודה הזרה" הזו?

 

יהושע בן נון עונה על השאלה הזו בספרו. יהושע מביא את כל שבטי ישראל לשכם, והוא מעביר אותם את התהליך שיעקב העביר שם את בניו - "וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה... וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל ד’ אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל". שבטי ישראל לא עבדו עבודה זרה; אלא שחוסר הרצון להטות את הלב לאֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל - משול אצל יהושע להחזקת "עבודה-זרה" בקרבם; ויהושע מתבסס על הדרך שיעקב אבינו "ראה" את כוח החרב של בניו.

בני יעקב התגאו בכוח חרבם שהצליחה לכבוש את שכם. הם התייחסו לחרבותיהם כמו לקישוט, ומבחינתם החרבות היו - "הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם". אולם יעקב שיכנע אותם שהקישוטים שראויים להיות להם הם כוחות רוחניים. ישראל קיבלו קישוטים כאלו בהר סיני, והם מוזכרים בנבואת יחזקאל (טז, יב): "וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ". יעקב שיכנע את בניו להבין שהם השתמשו בכוח החרב באופן אסור. לפיכך, זהו כוח של "אֱלֹהֵי הַנֵּכָר" ו"קישוטים אסורים" שהם צריכים להסיר מקרבם.

יהושע חוזר על התהליך הזה באופן דומה. יהושע אוסף את שבטי ישראל לשכם, והוא משכנע אותם לקבל על עצמם ששימוש בחרב באופן של "כוחי ועוצם ידי" הוא שימוש של "עבודה זרה". יהושע אומר להם - "הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם"; והוא משחזר את קריאת יעקב לבניו - "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם".

 

קישור "כוח החרב" אל ה"כתיבה" ו"התורה"

כוח החרב הוא כשר - בתנאי שהוא נותן בכורה לכוח של "ספר התורה". יהושע מגיע תחילה הוא מגיע לשכם ו"כותב" שם את "התורה" על האבנים; ולאחר מכן הוא כובש את הארץ בכוח החרב. לאחר כיבוש הארץ בכוח החרב - הוא שב ומכנס את שבטי ישראל לשכם ומשכנע אותם להכיר ולהודות שהקב"ה פעל עבורם את הנצחון. בכך הוא שב ומקשר את כיבושיהם אל ה"כתיבה"; אולם הפעם הוא "כותב" אותם בשמים - "בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱ-לֹהִים".

 

יהושע מגשים בכך את חזונו של יעקב, מפני שיעקב לא שולל באופן מוחלט את השימוש בחרב. בהמשך ספר בראשית (מח, כב) יעקב אומר ליוסף: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי". הפרשנים הפשטנים הסבירו שיעקב דיבר ב"חזון" על העתיד; והוא הבטיח ליוסף חלק נוסף בארץ שבני יעקב ייקחו בעתיד בכוח החרב והקשת. יעקב אינו פוסל לגמרי את כוח החרב. אם בני יעקב היו מקבלים אישור מאביהם להכות את שכם בחרבם - כיבוש שכם היה נרשם כבר אז ב"(ירו)שָׁלֵם של מעלה".

 

משמעות "הטמנת" "אֱלֹהֵי הַנֵּכָר" - בשְׁכֶם.

יעקב אבינו רמז כבר אז בשכם - שכוח החרב אינו שלילי לגמרי. הכתוב מספר שיעקב טמן "אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם" - "תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם". אם היה מדובר ב"עבודה זרה" ממש - תמוה מדוע יעקב "מטמין" אותה במקום שמישהו מן הצד עלול לראות זאת ולהוציאה לאחר שיעקב יתרחק. אם היה מדובר ב"עבודה זרה" ממש - היה ראוי שיעקב ישמיד ויבער אותה מן העולם (וכבר הקשה זאת הרמב"ן).

השורש טמ"נ מופיע בתנ"ך בדרך כלל כאשר מחביאים משהו בעל ערך - על מנת להשתמש בו במועד מאוחר יותר. לפי המסורת של יהושע - זו גם משמעות השורש הזה כאן!! הכתוב מדבר במשמעות סמלית, והוא מרמז שיעקב "טמן" את החזון של השימוש בכוח החרב - על מנת להשתמש בו בעת הראויה.

החזון הזה הופיע בצורה משובשת אצל בני יעקב - ולכן יעקב התייחס אליו אז כמו ל"עבודה זרה". אולם הוא לא פסול לגמרי. יעקב "טמן" אותו עבורם - "תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם"; כדי שצאצאיהם יוציאו אותו משם בצורה מתוקנת - בזמן כיבוש הארץ. ואכן, שבטי ישראל באו לשכם ו"כתבו" שם את התורה על האבנים; ומכוח "הכתיבה" הזו - הם הוציאו את "חזון החרב" שיעקב טמן שם עבורם והחלו בכיבוש הארץ!!

 

הקשר שבין "תַּחַת הָאַלָּה" של יהושע - לבין "תַּחַת הָאֵלָה" של יעקב

"הָאֵלָה" היא סוג של "עֵץ" והיא מרמזת בתנ"ך ואצל חז"ל "בית מדרש" שפתוח מכל עבריו. "הָעֵץ" מסמל בית מדרש אצל אברהם (בראשית כא, לג) - "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ד’ אֵל עוֹלָם". "הָעֵץ" מסמל בית מדרש אצל דבורה (שופטים ד, ה): "וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט"; ו"הָעֵץ" מסמל בית מדרש גם אצל חז"ל (משנה יבמות יב, ו): "... וּכְשֶׁהִקְרָא רַבִּי הֻרְקָנוֹס תַּחַת הָאֵלָה בִּכְפַר עֵיטָם וְגָמַר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה, הֻחְזְקוּ לִהְיוֹת גּוֹמְרִים כָּל הַפָּרָשָׁה".

 

"הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם" היא "בית המדרש הפתוח" שיעקב הקים בשכם!! כזכור, יעקב אמר בלוּז: "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים" - אך הוא לא התכוון דווקא לאותה אבן מסוימת בלוּז. יעקב בא להפיץ את החזון של "(ירו)שָׁלֵם של מעלה" שנמצאת מעל בית המדרש שלמטה. כאשר יעקב הקים "בית מדרש" בשכם - הוא הציב שם אבן לעדות שמעל המקום הזה מצוי בשמים "בֵּית אֱ-לֹהִים" - ויהושע מתייחס לכך בספרו!!

יהושע כותב על עצמו - "... וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ד’ ". כזכור, תמוה מאוד מדוע יש בשכם "מִקְדַּשׁ" לד’ - אם אין מקדש כזה אפילו בשילה. אך השאלה הזו קיימת גם על יעקב אבינו כאשר הוא אומר בלוּז - "אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"; והרי לא היה שם למטה בלוּז - לא "מִקְדַּשׁ" ולא "שַׁעַר". ברם, יעקב ראה בלוּז "מִקְדַּשׁ" ו"שַׁעַר" שמימיים!! והוא נדר שכשהוא ישוב לארץ אבותיו הוא יקים "מִקְדַּשׁ" ו"שַׁעַר" שמימיים כאלו. יעקב קיים את נדרו בשכם. יעקב הקים שם בית-מדרש ("הָאֵלָה") והציב בו אבן - כדי להעיד שמעל המקום הזה קיים בשמים "מִקְדַּשׁ" שיש בו "שַׁעַר".

 

יהושע חוזר על הפעילות של יעקב אבינו בשכם. יהושע שכנע את שבטי ישראל להודות שהקב"ה כבש עבורם את הארץ ולא חרבם הגשמית. הפעולה הזו היא פעולה רוחנית שנעשית בבית מדרש; ולפיכך, מעל "בית המדרש" של יהושע בשכם קיים גם-כן בשמים "מִקְדַּשׁ" ובו "שַׁעַר". יהושע נוטל אבן ומציב אותה לעדות על המעמד הזה; והאבן שיהושע הקים נמצאת באופן סמלי תחת "המשקוף"(="הָאַלָּה") שב"שַׁעַר"  של "מִקְדַּשׁ ד’ " שבשמים.

 

המסורת והפרשנות של יהושע

יהושע מפרש עבורנו את משמעות מעשי יעקב בשכם. יהושע כותב - "וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה... הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם... וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ ד’ ". הצליל שיהושע משמיע לנו בפרק הזה מזכיר את הצליל שנשמע בפרשיית יעקב בשכם - "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם... וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם".

היסודות שיהושע מזכיר בדבריו, מפרשים את מעשי יעקב:

1. "אֱלֹהֵי הַנֵּכָר" שמוזכרים בפי יהושע אינם עבודה זרה ממש אלא "שימוש גאוותני בכוח החרב" - ויהושע חושף בפנינו את משמעות "אֱלֹהֵי הַנֵּכָר" שמוזכרים בפי יעקב.

2. "מקדש ד’ " ו"המשקוף של השער" (="הָאַלָּה") שמוזכרים ביהושע - הם "מקדש ד’ " ו"השער" שיעקב ראה בשמים ושהוא נדר להקים. יעקב הקים אותם מעל "בית המדרש שבשכם"; שהיה נקרא בימי יעקב - "הָאֵלָה".

3. יעקב לא שלל לגמרי את כוח החרב, ולכן הוא "טמן" אותו לעתיד בבית המדרש שבשכם ("תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם"). יעקב טמן אותו לעת שהכוח הזה יופיע מתוך מתן כבוד לתורה. ואכן, שבטי ישראל באו לאזור שכם וכתבו שם את התורה - לאחר מכן הם הוציאו משם את "כוח החרב" וכבשו את הארץ. בסיום הכיבוש יהושע שב וכינס אותם לשכם. הוא הקים שם "בית מדרש המוני" ושרש מהם את יסוד "העבודה-הזרה" שעלול ליפול בשימוש בכוח החרב. יהושע חוזר על מעשי יעקב ומציב אבן בבית המדרש שבשכם - תחת "מקדש ד’ " ו"השער" שנמצאים בשמים. עדות ששבטי ישראל החזירו את הכוח הזה לבורא העולם. הם נטלו אותו מהמקום שיעקב הטמין אותו עבורם - והם החזירו אותו לשם.

 

המסורת של יהושע למעשי יעקב בשכם מרומזת גם בספר שופטים (כמבואר בהערת השוליים⁴). והבנת המשמעות הסמלית של "סֵפֶר תּוֹרַת אֱ-לֹהִים" ושל "מִקְדַּשׁ ד’ " שיהושע מזכיר בסיום ספרו - מרומזת גם בדברי הנביא ישעיה (ד, ג): "...כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם". הכתיבה לחיים נעשית בספר שיהושע מכנה - "סֵפֶר תּוֹרַת אֱ-לֹהִים"!! והמקום שמכונה אצל יהושע "מִקְדַּשׁ ד’ " - נקרא אצל חז"ל - "(ירו)שָׁלֵם של מעלה".

ההבנה הזו של דברי יהושע מבצבצת גם מכמה אגדות חז"ל; ובעזהשי"ת נאריך בכך במאמרים הבאים.

 

_____________________________________________________

 

¹   פעם נוספת בפרק כג (ו): "...לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה..."

²   רמב"ם הלכות בית הבחירה (א, ב)

³   כמבואר בספר שמואל (ב, ו יז; ב, ז, ב; ב, יא, יא)

⁴   המסורות שקושרות בין שכם לבין "בֵּית אֵל" שיעקב ויהושע הקימו בשמים - השתמרו בשמות של מקומות בשכם. בספר שופטים (ט, ו) מסופר: "וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם". ה"אֵלוֹן" הוא עץ והוא משמר מסורת על "הָאֵלָה" של יעקב ששימשה עבורו כ"בית מדרש"; והמילה "מֻצָּב" משמרת את המסורת על "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה", והיא מרמזת שמעל המקום הזה הוקמה "בֵּית אֵל" השמיימית של יעקב. בהמשך הפרק (ט, מו) מוזכר מקום שנקרא "צְרִיחַ בֵּית אֵל בְּרִית". כזכור, יהושע כרת ברית לעם בשכם והציב שם אבן לעדות תחת "בֵּית אֵל השמיימית". מסתבר שבמשך הזמן בנו צריח מעל האבן הזו - והצריח נקרא על שם המאורע הקדום - "צְרִיחַ בֵּית אֵל בְּרִית".