דויד ובת שבע - הספור שלא שמעתם (חלק ג')

לפי ההסבר הידוע, דויד לא חטא באיסור אשת-איש; מפני שכל היוצא למלחמות בית דויד היה כותב גט-כריתות לאשתו. אולם הרמב"ם הכריע כשיטה אחרת של חז"ל, ולפיה בת שבע לא היתה מלכתחילה אשת-איש. רבי אברהם בן הרמב"ם (שו"ת סימן כה): כותב "ואבא מארי זצו"ל היה סובר שאוריה החתי גר תושב". לשיטת הרמב"ם, אוריה החתי היה גוי - וה"נישואים" שלו לבת-שבע היו אסורים וחסרי תוקף. לשיטתו, דויד היה צריך להפריד בין אוריה לבין בת שבע, ונתן הנביא הוכיח אותו על הדרך שהדבר נעשה. הרמב"ם לא הסביר באופן מפורט את כל מה שארע. במאמר הנוכחי נשתדל לשער כיצד הבין הרמב"ם את השתלשלות האירועים. נדגיש, שמדובר בהשערה; ונשמח לקבל את הערות והארות הקוראים - כדי שהדברים יתלבנו. כמו כן, נודה למי שיעבירו את המאמר לקוראים נוספים; שיתכן ויש גם להם מה להעיר ולהאיר בעניין.

 

המאמר יהיה ארוך מהרגיל מפאת הפרטים הרבים שהוא מתייחס אליהם - והוא יכיל שלושה חלקים. אולם משום מורכבות וחשיבות העניין - יובאו כל החלקים יחדיו.

 

חלק ג: משמעות התוכחה של נתן הנביא

 

הסבר האיחור בשליחת נתן הנביא

"וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ד’:       וַיִּשְׁלַח ד’ אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ..."

הכתוב מעורר תמיהה גדולה! מדוע הקב"ה המתין עד שהבן נולד? מדוע הקב"ה התיר לדויד לחיות עם בת שבע עד אז – בלא למחות בו? ברם, לפי מה שהתבאר לפני כן הדבר מובן. שליחת השליחים לבת שבע - דומה לשליחת השליחים (=המרגלים) לארץ ישראל. בשני המקרים המנהיג נעתר ליוזמת השליחים, ורק לאחר סיום התכנית - התברר עד כמה התכנית היתה כושלת מלכתחילה.

 

חלף זמן עד שנודע לבת שבע שהיא הרה. כמו כן חלף זמן עד שהחזירו את אוריה לירושלים, ועד שהוא נשלח בחזרה לעמון, ועד שהוא מת בקרב; ועד שהודיעו לבת שבע והיא התאבלה עליו, ועד שחלף האבל והיא נישאה לדויד. הזמן הכולל שהצטרף - היה זמן רב!! הבן שנולד לדויד מבת שבע - נולד "לשבעה חודשים" מאז שהיא נישאה לו. אולם כל מי שראה אותו - הופתע לראות שהתינוק הוא גדול כמו "נולד לתשעה"!!

אחיתופל שמע על כך; ומסתבר שהוא ראה בעצמו את ה"נין", שנכדתו בת שבע ילדה לו מדויד המלך. אחיתופל לא היה תמים. הוא ידע שדויד קרא באופן פתאומי לאוריה החתי והורה לו לרדת אל ביתו. הוא ידע שאוריה מת בהסתבכות בקרב, ודויד "לא ראה צורך" בחקירת האירוע; והוא ראה שבת שבע נכדתו נישאה בזריזות לדויד. הוא צרף כעת את כל העובדות החשודות, והסיק שדויד בא על בת שבע בזמן שהיא היתה נשואה ב"נישואים אזרחיים"; ושדויד פעל להרוג את אוריה כדי להסתיר זאת.

 

מסתבר, שאחיתופל חש גם פגיעה אישית. הוא חינך את נכדתו להשקפותיו שדגלו ב"נישואים אזרחיים", ודויד "החזיר בתשובה" את נכדתו. אחיתופל לא שמר את מחשבותיו לעצמו, והחל להפיץ אותם בצבור. אנשים רבים הצטרפו אליו; ואמרו שדויד בא על "אשת איש" וגם "הרג" את אוריה. דויד הוצרך להגיב על הדברים, והוא פרסם שכל מעשיו נעשו מתוך התייעצות תורנית עם עוזריו. הוא קיבל נבואה על הצורך בהולדת הבן שיבנה את המקדש; ועוזריו הורו לו שה"נישואים האזרחיים" של אוריה ובת שבע הם אסורים וחסרי תוקף. הם ייעצו לו שישא את בת שבע באופן מיידי - ויקיים שתי מצוות; הן את ההפרדה בין אוריה לבת שבע והן את קיום הנבואה. בנוסף לכך דויד פרסם, שבדיקה עניינית של העובדות תוכיח שאוריה מת בקרב מפני שהוא טעה בשיקול דעתו - ושדויד לא "חיסל" אותו.

הצבור היה נבוך לשמע הגרסות השונות, ודויד התעקש להמשיך בתכניתו שהבן הזה יבנה את המקדש. אך הקב"ה ראה בהתעקשות הזו - ביזוי של הנבואה.

 

משל כבשת הרש

הקב"ה שלח את נתן הנביא אל דויד; ונתן בא וספר לדויד על מה שארע לכבשת הרש:

"וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת:"

אשתו של הרש מתה וילדיו נותרו ללא אם. הפתרון של הרש היה קניית כבשה. הכבשה העסיקה את הילדים והפיגה את העצבות שהיתה בבית. אולם הרש טעה והתנהג אל הכבשה כאלו היא גם אשתו - "וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב". המפרשים התקשו בביאור הקטע הזה במשל; אולם לפי מה שהתבאר - זהו קטע הכרחי ובסיסי להבנת המשל.

הרש היה חייב ייעוץ נפשי וגם ייעוץ הלכתי. לעשיר היתה השפעה על הרש. הוא היה צריך להודיעו, שהוא צריך להתחתן עם אשה ולא "לחיות" עם כבשה; ולהודיעו שההלכה אוסרת לשכב בקרוב בשר עם בהמה. אך מסיבה שאינה ידועה - העשיר "הסכים בשתיקה" למעשי הרש. כאשר הגיע ההלך - העשיר שינה את החלטתו הקודמת.

"וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו: וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי ד’ כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת:  וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל: "

העשיר רצה לקיים מצוות הכנסת אורחים וגם לחסוך מכספו. לפיכך הוא החליט שהגיעה העת להפריד בין הרש לבין הכבשה. הוא נטל את הכבשה מהרש, והכין ממנה מאכל לאורח. שתי מצוות בכבשה אחת!! כאשר דויד שמע את מעשי העשיר הוא לא יוכל היה להתאפק. העשיר היה צריך למנוע מהרש לשכב בקירוב בשר עם הכבשה - אך הוא לא היה צריך לגזול אותה מהיתומים הקטנים. הם עברו צער גדול במות אימם, והם היו קשורים כעת לכבשה - והעשיר עינה את נפשם. הקב"ה אומר (שמות כב): "וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן... כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב". העשיר "לֹא חָמָל" על היתומים הקטנים; ודויד החליט "לעזור לשמים" להרוג אותו.

 

הספור דומה למה שארע. ילדיו של אוריה התייתמו. בת שבע באה וטיפלה בילדיו והפיגה את העצבות שהיתה בבית. אולם היא היתה בת ישראל ואוריה היה גוי - ואסור היה לו לנהוג בה כאלו היא גם אשתו. ההחלטה של דויד להפריד את בת שבע באופן פתאומי גם מן היתומים - נבעה מסיבות שאינן טהורות - מפני שהוא רצה לשאת את בת שבע באופן מיידי.

דויד היה צריך לחמול על היתומים, ולמצוא דמות שתיכנס במקביל לבת שבע. לאחר שהם היו נקשרים אל הדמות החדשה, בת שבע היתה יוצאת בהדרגה מביתם. לבסוף היא היתה יכולה לעבור אל דויד ולהינשא לו. ברם, דויד "לֹא חָמָל" על היתומים הקטנים, והוא גזל מהם את בת שבע.

 

לאחר מכן, נתן הנביא הוסיף והסביר לדויד שמעשיו נתנו פתחון פה לאויבי ד’ (שמואל ב יב, יד ותרגום יונתן שם). רבים בצבור קיבלו את גרסת אחיתופל ותומכיו, שדויד "הסכים" שבת שבע נחשבת ל"אשתו" של אוריה; אלא שהוא חמד אותה - והשתמש בנבואה על הולדת שלמה להצדקת הגזלה. כמו כן, רבים בצבור קיבלו את גרסת אחיתופל, שדויד הרג בסופו של דבר את אוריה. גם אם הצבור טועה - כאשר מדובר בבניית המקדש - אי אפשר להתעלם מדברי האנשים הטועים.

הרעיון הזה התברר כבר ביחס לבניית המקדש. דויד רצה לבנותו, אך הקב"ה הודיעו: "לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי". המלחמות של דויד היו צודקות; אך הגויים לא חשבו כך. הגויים טועים! אך דויד לא מתאים לבניית המקדש - מכיוון שהמקדש מופנה גם אל הגויים הטועים.

בדומה לכך, חלק מהצבור טועה וסבור שדויד בא על אשת איש ושהוא הרג את אוריה כדי להוליד את הבן שיבנה את המקדש. הם טועים! אך המקדש מופנה גם אליהם; וצריך להתחשב בגרסתם.

 

הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ!

אכן, אחיתופל ושומעי דבריו טעו. בת שבע לא היתה באמת "אשתו" של אוריה; ובסופו של דבר אוריה טעה בשיקול דעתו ומת בקרב. אולם גם דויד חטא כאשר הוא הסכים לתכנית הכושלת של עוזריו; "התכנית המזורזת" שדרדרה אותו לאחר מכן - "לרצות" להרוג את אוריה.

במסכת סנהדרין (דף קז, א) נאמר: "ראויה היתה לדוד בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם, אלא שאכלה פגה (קודם זמנה)". בת שבע היתה ראויה לדויד - ואסורה על אוריה החתי. אך דויד היה צריך להתעכב בנישואיה - כדי להסיר מעצמו לזות שפתים. דויד היה צריך לאסור את ה"נישואים" של אוריה החתי לבת ישראל; והוא היה צריך להפריד את בת שבע באופן הדרגתי מהיתומים הקטנים; ורק לאחר שהיתומים היו מוצאים דמות חילופית ל"אם" - דויד היה יכול לשאת אותה. יתכן שדויד מצא דרך נאותה לתקן את מה שהוא פגם ביחסו ליתומים האלו (כמבואר בהערת השולים¹).

 

בסיכום המאמר נחזור ונאמר, שהדברים שנכתבו בו נועדו להשלים את שיטת הרמב"ם - שאוריה החתי היה גוי - וממילא "נישואיו" עם בת שבע היו אסורים וחסרי תוקף. לדברים שנכתבו במאמר יש סימוכין בכתוב ובדברי חז"ל; אך הם אינם מוחלטים - והם נועדו להתברר ולהתלבן על ידי הקוראים.

 

 

___________________________________________________________________

 

1 בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם נקראה גם בַּת שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל, והכתוב מספר על הבנים שנולדו ממנה לדויד (דברי הימים א ג, ה): "וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל". הכתוב מעורר קשיים. הניקוד "נוּלְּדוּ" הוא ניקוד מוזר, והוא מופיע בתנ"ך רק במקום אחד נוסף (דברי הימים א כ, ח): "אֵל נוּלְּדוּ לְהָרָפָא בְּגַת וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִיד וּבְיַד עֲבָדָיו". חז"ל מסרו לנו ש"הָרָפָא/הָרָפָה" היתה אמו של גלית, ומסיבות מסוימות לא היה ברור מי הוא אבי ילדיה (כמבואר ברד"ק שמואל א יז, כב). מדוע הניקוד נוּלְּדוּ שמופיע ביחס ל"הָרָפָה" ולילדיה - מופיע להבדיל גם ביחס לבת שבע וילדיה? נוסף על כך, לפי פשוטו של הכתוב הזה - יש לשלמה "אחים גדולים" מבת שבע; והדבר תמוה, שהרי שלמה היה הבן הראשון (החי) של דויד ובת שבע. יתכן והניקוד המוזר מלמדנו ששלושת האחים הגדולים האלו - לא היו בנים ממש של דויד ובת שבע. אלו היו היתומים הקטנים של אוריה החתי. דויד שב בתשובה על התנהגותו כלפיהם. דויד ובת שבע נטלו אותם אליהם, וגידלו אותם בתור "האחים הגדולים" של שלמה.