הלל והגולגולת הצפה

במסכת אבות (ב, ד- ז) מובאות הדרכות מהלל הזקן שמשבחות את עמל התורה, ומראות את הסכנה שבמיעוט העיסוק בתורה וברדיפה אחרי העושר ואחרי ריבוי המאכל, וביניהן משולב סיפור מעשה, וז"ל המעשה:

"אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים אמר לה עַל דַּאֲטֵפְתְּ – אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ – יְטוּפוּן"

דברי הילל על הגולגולת נאמרו בארמית ובתרגום לעברית משמעותן: "על שהצפת – הציפו אותך, וסוף מציפיך – שיציפו אותם". לפי פשוטם של דברים גולגולת שצפה על פני המים היא גולגולת של אדם מת, וכוונת הילל ללמדנו על מידת שכר ועונש שבה מנהיג ד' את עולמו, ולפיה מי שהרג - סופו להיות נהרג. אלא שהדוגמא שהלל דיבר עליה טעונה בירור. לאחר מוות בטביעה האוויר יוצא מהריאות ומוחלף במים והגוף שוקע. במהלך שהות הגופה מתחת למים חיידקי ריקבון פועלים בתוך הגוף בעיקר במעיים ובריאות, וכתוצר לוואי הם יוצרים גזים שונים (בעיקר מתאן ופחמן דו חמצני). לבסוף (כעבור כמה ימים) כאשר המשקל הסגולי הכולל של כל הגוף קטן ממשקל המים הגופה צפה. מכיוון שהגז מתרכז בבטן ובחזה החלקים האלו נדחפים מחוץ למים, ואילו הרגלים והידיים והראש נשארים מתחת למים1. ואם כן קשה שהרי הגופה צפה על פני המים כאשר הראש שקוע בתוך המים, וכיצד יתכן שהילל ראה גולגולת שצפה על פני המים. ובכלל קשה שכן פעולת הציפה מתרחשת מעצמה על ידי הטבע כעבור כמה ימים, ואם הלל רצה ללמדנו על מידת שכר ועונש הוא היה צריך להתייחס לפעולת ההריגה שעשה האדם ולומר: "על שהטבעת - הטביעו אותך...".

כמו כן צריך להבין מדוע הלל שוחח עם הגולגולת ואמר לה את מוסר ההשכל הזה, והרי לכאורה מדובר באדם שכבר מת ואיננו שומע.

 

הסברים לציפת הגולגולת

בחידושי מהרי"ח שם הבין את המשנה כפשוטה, ופירש שהגולגולת שהיא כבדה לא היתה אמורה לצוף, ואם היא צפה יש להסיק שזו גזירה מהשמים כעונש על כך שהיא הציפה אחרים. ובפירוש תפארת ישראל, ביאר שה'הצפה' של האחרים שמוזכרת כאן אינה בדווקא, אלא הכוונה שהמית אחרים באופן מבזה, וכיוון שכך נגזר עליו שיתבזה אחר מיתתו.

בפרוש 'שושנים לדוד' לר' דויד פארדו ביאר שדברי הלל נאמרו בדרך רמז, והלל לא ראה גולגולת ממש שצפה על פני המים, אלא שראה נפש אחת של רוצח שהיתה מגולגלת במים, וז"ל:

"ולעד"ן דמעיקרא כל דברי הלל בזה הם דרך רמז, וזה ע"ד מה שזכינו שנגלה ע"י רבינו האור המופלא האר"י זלה"ה בספר הגלגולים2, שעונש הרוצח שמתגלגל בשקתות המים, ולפיכך אמר 'אף הוא ראה', כלומר ראה בחכמתו והציץ בעין שכלו וברוח הקדש שעליו, 'גולגולת אחת' דייקא וכו', כלומר איש אחד שהיה מגולגל ע"פ המים..."

לפי שיטת 'שושנים לדוד' המים שמוזכרים במשנתנו הם אכן מים כפשוטם, אך ה'גולגולת' אינה כפשוטה, והכוונה לנפש של רוצח ש'מגולגלת' במים. פירוש שכזה, שמשנתנו מתייחסת לקיום מידת שכר-ועונש באמצעות 'גלגול', יסודו בספר 'מדרש שמואל' לר' שמואל די אוזידא תלמיד האר"י. אלא ש'שושנים לדויד' פיתח אותו וביאר שבדרך כלל 'גלגול' של נפש רוצח מתבצע במקום מים. ואמנם ר' יום טוב ליפמן הלר בפרוש 'תוספות יום טוב' דחה את דברי 'מדרש שמואל', וכתב שלא מסתבר לו שהמשנה אינה כפשוטה. אלא שכבר רבו של ה'תוספות יום טוב', המהר"ל מפראג בפרושו 'דרך חיים' למסכת אבות, כתב שאין להבין את המשנה כפשוטה, וז"ל:

"אבל פירוש המאמר הזה, כי מה שאמר שראה גלגולת אחת צפה על פני המים, אין הכוונה על פני המים ממש וכן מה שאמר שראה גלגולת אחת, אין ר"ל גלגולת ממש אבל שראה נשטף אחד שעקרו אותו מן שרשו עד שלא היה נשאר לו שם וזכר בעולם..."

וביאר המהר"ל לפי דרכו שהיה אדם שחטא ונאבד ברשעו מן העולם ונשאר לו מעט זכר, ונחשב לו זכר קטן זה כאילו נשטף מן העולם. אך אותו אחד ששטף אותו (וכפי הנראה הכוונה שגרם לו לחטוא) הוא הגולגולת שנשטפה ואבדה לגמרי מן העולם. ונמצא שלדעת המהר"ל מפראג ה'גולגולת' אינה כפשוטה ואף ה'מים' אינם כפשוטם.

 ונראה לענ"ד, שאפשר להמשיך בקו של המהר"ל, שהן הגולגולת והן המים אינם כפשוטם, אך בכיוון שונה ממנו ולבאר שדברי הלל שנאמרו בארמית הן חלק ממכלול הדרכות של הלל שנאמרו בארמית, וכדלקמן.

 

הדרכות הלל בארמית

גם בפרק הקודם במסכת אבות מובאים דברי הדרכה של הלל וביניהם משולבת הדרכה בלשון ארמית, וז"ל המשנה (א יב-יד):

"הוא היה אומר נְגַד שְׁמָא - אֲבַד שְׁמֵהּ. וּדְלָא מוֹסִיף - יָסֵיף. וּדְלָא יָלֵיף - קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא – חֳלָף"

דברי ההדרכה והביקורת בארמית מופנים ברובם כלפי מי שמרגיש שכבר זכה לכתר תורה והוא עלול לחוש שהוא נמצא מעל כולם. וכן ביאר אותם ר' עובדיה מברטנורא (מובא בהערת השוליים3).

לכאורה לא מובן מדוע בחר הלל לומר  את דברי המוסר והביקורת האלו בארמית. ונראה שהלל עשה זאת כדי שלא לפתוח פיו למקטרגים, וכפי שהסביר 'שושנים לדוד' (בענין הדבור לגולגלת בארמית), וז"ל:

"ואמרו בלשון תרגום... שלא להיות פותח פיו לשטן, דסוף סוף אינו מוכרח שע"י התשובה אפשר לינצל מן העונש, ולפיכך אמרו בלשון ארמי שלא יבינו המקטרגים".

ובדומה אף כאן, עיקר דברי המוסר בהדרכות של הלל שנאמרו בארמית, נאמרו כלפי תלמידי חכמים שעלולים להרגיש שהגיעו למעלה עליונה והם נמצאים למעלה מן האחרים. ונראה שהלל הפנה אותם גם כלפי עצמו, ולכן הם נאמרו בארמית כדי שהמקטרגים לא יקטרגו בשמים עליו ועל שאר החכמים. ונראה שגם דברי הלל בענין הגולגולת שצפה נאמרו כדברי ביקורת עצמית.

 

גולגולת שהיא למעלה

כאמור לעיל, גולגולת שצפה על פני המים, אינה מציאות שתתכן לפי פשוטה. הביטוי "על פני המים" מוזכר לראשונה בבריאת העולם (בראשית א,ב): "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". הכתוב מתאר כאן את מצב העולם לפני בריאתו, אך ניתן לראות את הכתוב כמסמל את העולם כפי שיראה גם לאחר בריאתו. גם לאחר הבריאה העולם נראה גשמי מאוד וחשוך, והאדם נאלץ להתחבר לגשמיות שבעולם כדי לאכול ולהתפרנס וכדו'. והרוחניות שבעולם ("רוח אלקים") מרחפת מלמעלה על פני הגשמיות. אולם גם כשהאדם נאלץ להיות שקוע בגשמיות ובחשיכה של העולם יש לו אפשרות להוציא את ראשו ("גולגולתו") מחוץ למים. רבנו בחיי ביאר ש"רוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" היא התורה. ואם נמשיך בכיוון זה נוכל לומר, שכאשר מחשבתו של האדם ודיבורי פיו עוסקים בתורה גולגולתו צפה כביכול על פני המים. ורעיון דומה בענין תיבת נוח שצפה על פני המים מובא בשפת אמת (נח שנה תרלב): "אא"ז מו"ר זצלל"ה הגיד בשם רבותינו נ"ע כי תיבת נח הוא תיבת התורה ותפלה".

 הלל זכה לכך שהתפנה לו זמן לעמול בתורה ולבוא לבית המדרש, ולהוציא את גולגלתו מעל פני המים ו'לנשום תורה'. אך הוא לא תלה זאת בכישרונותיו או בהתמדתו בתורה. אלא תלה זאת בכך שהוא טרח לאפשר לאנשים אחרים להציף את גולגלותם מעל פני המים ו'לנשום תורה'. ובכך רמז הילל לאנשים אחרים שהם יכולים להידמות לו. גם מי שנאלץ לעמול בוקר וערב לפרנסתו ולא נותר לו זמן או מנוחת הנפש לעמול בתורה, יכול לתמוך בכספו בבניית בית מדרש כדי שאנשים אחרים יבואו לשם ויוציאו את 'גולגולתם' מעל פני המים ו'ינשמו תורה'. או לתמוך בכספו באנשים אחרים כדי שיתאפשר להם להוציא 'גולגולתם' על פני המים וללמוד תורה. ומי ש'מציף' אחרים 'על פני המים', סופו שהקב"ה יזכה אותו ויבואו אחרים ו'יציפו' אותו על פני המים. וגם הוא יזכה להוציא 'גולגלתו' על פני המים, וימצא זמן ומנוחת הנפש כדי להיכנס לבית המדרש ולנשום תורה.

הבנה זו שדברי הלל בענין ראיית הגולגולת שצפה על פני המים, הם דיבוריים שמופנים להלל עצמו שזכה להרים את ראשו מעל פני המים של ענייני העולם הזה ולעסוק בתורה. מסבירים גם מדוע מובאת האמרה שלו בעניין הגולגולת שצפה בסוגית התלמוד במסכת סוכה (דף נג,א):

"הוא היה אומר כן: למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי, אם תבא אל ביתי - אני אבא אל ביתך, אם אתה לא תבא אל ביתי - אני לא אבא אל ביתך, שנאמר 'בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ'. אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים, אמר לה: על דאטפת אטפוך, ומטיפיך יטופון".

לכאורה לא מובן מה הקשר בין הספור על הגולגולת לדברי הלל לפני כן. אולם לפי מה שהתבאר כאן הדברים מובנים. במאמר הראשון משבח הלל את מי שבא לבית המקדש וכן את מי שבא לבית המדרש ומזכיר שם את התורה שהיא שמותיו של הקב"ה. ומייד בסמוך מרמז הלל בספור על הגולגולת, שהוא עצמו זכה להיות מחובשי בית המדרש לא בזכות כשרונותיו, אלא משום שהשתדל 'להציף' אנשים אחרים ולהוציא את ראשם מעל פני המים כדי ש'ינשמו תורה'. ובדבר זה כל אחד יכול להידמות להלל. וגם מי שנאלץ לעמול בוקר וערב לפרנסתו ולא נותר לו זמן או מנוחת הנפש לעמול בתורה, יכול לתמוך בכספו באנשים אחרים כדי שהם יוציאו את גולגלותם מעל פני המים ו'ינשמו תורה'. ומי ש'מציף' אחרים 'על פני המים', סופו שהקב"ה יזכה אותו ויבואו אחרים ו'יציפו' אותו על פני המים. וגם הוא יזכה להוציא 'גולגלתו' על פני המים, וימצא זמן ומנוחת הנפש כדי להיכנס לבית המדרש ולנשום תורה. 

__________________________ 

¹ ראו עוד בקישור הבא: https://www.net-sah.org/index.php/faq/36831

² וז"ל האר"י בשער הגלגולים (הקדמה כב): "מי ששופך דמים בעה"ז, מתגלגל במים, וסימניך 'על הארץ תשפכנו כמים', ונאמר 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך', וענשו הוא שעומד בקלוח המים, ושם המים נקלחים עליו תמיד, והוא רוצה לקום ולעמוד, והמים מפילים אותו בכל רגע, ואין לו מנוחה כלל, ותמיד הוא מתגלגל סביב במקום קלוח המים ההם. גם נרמז זה בפסוק (שמואל ב' י"ד) 'כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה' ".

³ פירוש ר' עובדיה מבטנורא: "נגד שמא אבד שמיה - מי שנמשך שמו למרחוק מתוך שררה ורבנות, מהרה יאבד שמו, שהרבנות מקברת את בעליה. נגד לשון משיכה. תרגום משכו, נגידו: ודלא מוסיף - מי שאינו מוסיף על לימודו: יסיף - יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו. ויש שגורסין יאסף, כלומר יאסף אל עמיו וימות בלא עתו: ודלא יליף - קשה מדלא מוסיף, הלכך קטלא חייב, כלומר ראוי הוא שיהרגוהו, כמו שאמרו 'עם הארץ מותר לקרעו כדג, ומגבו': ודישתמש בתגא - המשתמש בכתרה של תורה כאדם המשתמש בכליו, חלף ועבר מן העולם. תגא בלשון ישמעאל כתר...".