היאוש של גיחזי

בספר מלכים (ב ח) מסופר שאלישע הנביא בא לדמשק, הסוגיה במסכת סנהדרין (דף קז, ב) אומרת שאלישע הלך לשם כדי להחזיר בתשובה את משרתו גיחזי שהוא סילקו; וזו לשונה בתרגום חופשי:

"אמר רבי יוחנן: שהלך להחזיר גחזי בתשובה, ולא חזר. אמר לו: חזור בך. - אמר לו: כך מקובלני ממך: החוטא ומחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה. מה חטא? – יש אומרים: אבן שואבת (מגנט) תלה לחטאת ירבעם (עגל הזהב), והעמידה בין שמים לארץ... ויש אומרים תלמידים שבאו ללמוד אצל אלישע היה דוחה, שנאמר (לאחר סילוק גיחזי) 'וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ'; ומכאן שעד אז לא היו תלמידים רבים והמקום לא היה צר. תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים".

 

לפי הדעה האחרונה, גיחזי היה דוחה תלמידים שבאו ללמוד אצל אלישע. האם אלישע ידע מכך?

 

אלישע כמחנכו של גיחזי

אלישע ידע  בכוחו הנבואי את מעשי גיחזי גם כשנעשו הרחק ממנו; וכן מצאנו שאלישע תיאר בפני גיחזי באופן מדויק את חטאו בעת שהוא רדף אחר נעמן כדי לקבל מתנה. מן הסתם, אלישע ידע את מעשי גיחזי גם כשנעשו בסמוך לו; והוא ידע שגיחזי מרחיק תלמידים שבאים ללמוד אצלו. הכתוב עצמו מרמז על מחלוקות בין אלישע לבין גיחזי בענין היחס הנאות לתלמידים (מלכים ב ד, לח-מד):

"וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה וְהָרָעָב בָּאָרֶץ וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבִים לְפָנָיו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים: וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ וַיָּבֹא וַיְפַלַּח אֶל סִיר הַנָּזִיד כִּי לֹא יָדָעוּ: וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד וְהֵמָּה צָעָקוּ וַיֹּאמְרוּ מָוֶת בַּסִּיר אִישׁ הָאֱ-לֹהִים וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל: וַיֹּאמֶר וּקְחוּ קֶמַח וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַסִּיר וַיֹּאמֶר צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ וְלֹא הָיָה דָּבָר רָע בַּסִּיר: ס וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱ-לֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ: וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ כִּי כֹה אָמַר ד’ אָכֹל וְהוֹתֵר: וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר ד’:"

במעשה הראשון, יש מעבר בין לשון רבים של "וַיִּצְקוּ" לבין לשון יחיד של "צַק". המעבר מרמז למה שהתרחש שם. אלישע ביקש מגיחזי נַעֲרוֹ שיבשל נזיד עבור בני הנביאים שישבו לפניו ולמדו תורה. אלישע ידע שגיחזי הוא איש מעשי, שמכיר את סוגי הצמחים השונים, ולא חשש שתצא תקלה מהוראתו. אך גיחזי היה סבור שאין זה צודק שהוא יצא לשדה ויבשל עבורם – והם ימשיכו בלימודם. לפיכך הוא לא מילא אחר הוראת אלישע. בסופו של דבר, אֶחָד מבני הנביאים נאלץ לצאת ולאסוף צמחים להכנת הנזיד. אותו אֶחָד, לא הבדיל בין הצמחים ואסף צמחי רעל. גם בני הנביאים האחרים "לא יָדָעוּ"; ומהכתוב משמע שבני הנביאים הכינו בסופו של דבר את הנזיד והם גם הגישו אותו לסועדים – "וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל". אלישע נאלץ להציל את המאכל באמצעות נס. אולם למרות שגיחזי המרה את פיו, אלישע לא סילקו; אלא הורה לו למלא את תפקידו הראוי ולשרת את בני הנביאים – "וַיֹּאמֶר צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ".

 

לאחר מכן מסופר על אדם שהביא אוכל במתנה לאלישע. אלישע הורה לגיחזי משרתו לתת את האוכל הזה לבני הנביאים; אך גיחזי רצה להשאיר את האוכל הזה עבור אלישע ועבורו בלבד, והוא התריס כנגד אלישע: "מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ?!". גם כאן אלישע לא סילק את גיחזי. הוא רצה להראות לגיחזי, שהוא לא יפסיד מכך שהוא יחלוק את האוכל עם בני הנביאים. אלישע העדיף לחזק את חינוכו של גיחזי; והוא התפלל שיתרחש נס - והאוכל יספיק לכולם והם גם יותירו.

מדוע אלישע המשיך להחזיק אצלו משרת מרדן?

 

צרתי בביתי

רש"י בירמיהו (לא, יד) מביא מדרש אגדה:

"הלכו אבות ואמהות לפייס את הקדוש ברוך הוא על שהעמיד מנשה דמות בהיכל, ולא נתפייס. נכנסה רחל אמרה לפניו רבונו של עולם רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי בשר-ודם, הוי אומר רחמיך מרובים, והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי, שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי. כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני! אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם! אמר לה יפה למדת סנגוריא, 'יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ' ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך."

רחל הכניסה את לאה צרתה לביתה, ובזכות המעשה הזה – הקב"ה ריחם על ישראל.

אלישע רצה לפעול לפי היסוד הזה. יהורם בן אחאב מלך על ישראל באותה תקופה. יהורם דבק בחטאות ירבעם, ורומם את עבודת עגלי הזהב של ירבעם. ניתן היה לראות בם "צרה" של הקב"ה, והדבר עורר קטרוג על ישראל. אלישע רצה לרכך את הקטרוג, והוא בחר במשרת מרדן כמו גיחזי. אלישע רצה שהחינוך הסלחני שהוא יחנך את גיחזי – יעורר יחס סלחני אצל הקב"ה לגבי ישראל.

 

אך ניתן לומר שהיה לכך טעם נוסף. יש קשר של שורשי נשמות, וכן מבואר ב"מאור ושמש" (פרשת חקת ד"ה ונראה): "ולכל אדם יש ניצוצים השייכים לשורש נשמתו דוקא". גיחזי היה דומה באופיו (בשורש נשמתו) ליהורם מלך ישראל. אלישע רצה לחזק את גיחזי ולהחזיר אותו בתשובה. חזרה זו היתה משפיעה גם יהורם המלך שהיה משורש נשמתו. אם יהורם היה חוזר בתשובה היתה לכך השפעה טובה גם על כל ישראל שהיו כפופים תחתיו.

 

אלישע ידע שגיחזי לא יחזור בתשובה תוך יום, והוא ידע שבינתיים גיחזי דוחה תלמידים שבאים לישיבתו. אך הוא העדיף את השיקול הכללי של עם ישראל על פני טובתם של אותם התלמידים. נוסף על כך, אלישע העריך שאם התלמידים נחושים בדעתם, הם ימצאו דרך לעקוף את "שומר הפתח"; ויצרו עמו קשר ישיר, על מנת שיכניסם לישיבתו.

 

שמאל דוחה וימין מקרבת

אלישע השתדל לשלב את גיחזי בפעולותיו השונות. הוא שילב אותו בהשגת ברכה לאשה השונמית להולדת בן. הוא ניסה לשלב אותו בהחייאת בנה, והוא שילב אותו לבסוף בבשורה הטובה לאשה השונמית שבנה חי. אולם חינוך שמורכב מסלחנות בלבד הוא מסוכן¹, לבסוף ארע דבר שאלישע לא יכול היה להבליג עוד.

 

נעמן שר צבא ארם בא להתרפא אצל אלישע מצרעתו; ואלישע הורה לו לטבול בירדן. לאחר שנעמן טבל והתרפא, הוא בא ורצה לתת לאלישע מתנה; אולם אלישע רצה לקדש את שמו של הקב"ה ונשבע שהוא לא יקח ממנו. גיחזי לא הסכים לכך, הוא רדף אחר נעמן ואמר לו שאלישע התחרט מפני שנוצר מצב שהוא זקוק למתנה. גיחזי נטל את המתנות של נעמן והחביא אותם לצורך עצמו. החטא של גיחזי היה חמור מאוד מפני שהוא מנע קידוש שם שמים ואף חילל את שבועתו של אלישע.

 

אלישע ידע בכוחו הנבואי את מעשי גיחזי, והוא ניסה לפתוח עם גיחזי בדברים. אולם גיחזי שיקר לאלישע, וכעונש על מעשיו, אלישע אמר לו: "וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג". צרעת היא עונש חמור, מפני שהמצורע מורחק מחברת בני אדם. אלישע קיים את המלצת חז"ל: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". ביחס למעשי הסלחנות הרבים של אלישע - שהיו מרובי כוח כמו יד ימין; היה מן הראוי לדחות במעט את גיחזי – כמו יד שמאל שהיא מעוטת כוח.

אולם אלישע החמיר בעונש, ואמר לגיחזי שגם אם הוא ישוב בתשובה הדבר לא יועיל - הצרעת תדבק בגיחזי ובזרעו עד עולם. אלישע דחה את גיחזי בשתי ידיים!

 

תשובה שמבטלת את העונש

גם כאשר נביא מעניש, אם אדם מתעורר בתשובה על מעשיו ניתן לבטל את העונש²; ואכן גיחזי התרפא בסופו של דבר. בהמשך הספר מסופר, שמלך ארם צר על העיר שומרון, והיה רעב גדול; ואלישע ניבא: "כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן". הקב"ה השמיע לארמים קולות של צבא גדול שבא להילחם בם, והארמים ברחו; ומסופר:

"וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד מָתְנוּ... וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד קְצֵה הַמַּחֲנֶה וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אַחֵר וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ... וַיֵּצֵא הָעָם וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם וַיְהִי סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל כִּדְבַר ד’:

חז"ל אומרים שארבעת המצורעים היו גיחזי ושלושת בניו. המצורעים לא מיהרו לספר לבני עמם הרעבים את הבשורה הטובה על מנוסת ארם; הם חמדו לעצמם את רכוש ארם וחזרו והטמינו אותו מספר פעמים. אולם בסופו של דבר, הם התגברו על החמדנות שלהם וספרו את הבשורה הטובה - למרות שהם ידעו שהביזה הכללית תמעיט את חלקם. ההתגברות על החמדנות היתה תשובה על החמדנות הקודמת של גיחזי; והיא ריפאה אותו מהצרעת שהוא לקה בה. כך משמע מן ההמשך.

 

ה"חסידים" החדשים – וסיפורי המופתים

במאמר הקודם "אלישע - והמלך השרלטן" התבאר, שיהורם מלך ישראל היה שרלטן שהציג את עצמו כצדיק וכנביא שפועל ישועות; ואלישע עמל רבות כדי לשבור את השקר הזה ולהחזיר אותו בתשובה. גיחזי עצמו גם היה שרלטן; הוא היה סבור שהוא מיטיב להבין מאלישע, ולכן הוא המרה את פיו כמה פעמים. לאחר המעשה במצורעים שהתגברו על החמדנות שלהם, מתואר כיצד מלך ישראל וגיחזי נוהגים כמו חסידים של אלישע והם מספרים את המופתים שלו:

"וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר אֶל גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאֱ-לֹהִים לֵאמֹר סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע: וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ..."

גיחזי לא ישב עוד מחוץ לעיר אלא יחד עם המלך - ומכאן שגיחזי התרפא מצרעתו. דברי הנביא שתשובה לא תועיל והצרעת תדבק בגיחזי לעולם – לא מתייחסים למצב של תשובה בפועל שמבטלת את גזר הדין. ההתגברות של גיחזי על חמדנות הממון – היתה תשובה שריפאה אותו מן הצרעת.

 

התשובה של גיחזי השפיעה גם על יהורם המלך שהיה משורש נשמתו – והדבר היה אמור להציל גם את יהורם. כאשר אחאב, אביו של יהורם, חטא - נגזרה גזירת כליה על זרע אחאב. אולם כאשר אחאב החל להראות סימני תשובה – הגזרה נדחתה, והקב"ה אמר לאליהו: "הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ". אילו יהורם בנו של אחאב היה מתחזק בתשובה – גזירת הכליה היתה מתבטלת ממנו³.

כאשר יהורם המלך ביקש מגיחזי לספר את נפלאותיו של אלישע - הוא היה מצוי בשלב חשוב בתהליך של תשובה. באותו זמן יהורם החליט לחדול מלהיות שרלטן. הוא החליט לחדול מלהטעות את העם שיש לו כוחות רוחניים ושיש ממש בעגלי הזהב של ירבעם. הוא נכנע והתבטל, והוא הכיר בגדלותו של אלישע הנביא אמיתי. גזירת הכליה היתה אמורה להתבטל ממנו!

 

התשובה של יהורם היתה אמורה לעורר בתשובה גם את אנשי ישראל שהיו כפופים לו; והדבר היה אמור להציל גם אותם. הנבואה שאליהו שמע בחורב - שחזאל ימלוך על ארם ושהוא יכה את ישראל - היתה צריכה להתבטל. אולם ארע דבר ששיבש את מהלכי התשובה.

 

המהלך הצפוי שלא התרחש

מיד בסמוך מובא סיפור שנוגד את המהלך שהיה אמור להתרחש (מלכים ב ח, ז-יב):

"וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם חֹלֶה וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר בָּא אִישׁ הָאֱ-לֹהִים עַד הֵנָּה:  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל חֲזָהאֵל קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה וְלֵךְ לִקְרַאת אִישׁ הָאֱ-לֹהִים... וַיַּעֲמֵד אֶת פָּנָיו וַיָּשֶׂם עַד בֹּשׁ וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ:"

מפשטות הכתוב משמע, שאלישע לא בא למשוח את חזאל למלך. אלישע ניסה להתאפק ולא לומר דבר - "וַיַּעֲמֵד אֶת פָּנָיו וַיָּשֶׂם עַד בֹּשׁ...". אילו חזאל לא היה שואל אותו לסיבת בכיו, אלישע לא היה אומר דבר; ולא היה מספר לו את מה שעומד להתרחש לפי דרכו של עולם. הכתוב מעלים מאיתנו מדוע אלישע בא לדמשק, והוא גם מעלים מאיתנו מדוע הגזרה הרעה שעמדה להתבטל מעל ישראל – לא התבטלה בסופו של דבר.

 

אגדת חז"ל משלימה עבורנו את הפרטים החסרים. לפי מה שהתבאר, גיחזי היה שרלטן ומרדן, ואלישע לקח אותו בתור משרת – דווקא משום שגיחזי היה שייך לשורש נשמתו של יהורם. באמצעות החינוך של גיחזי, אלישע הצליח להשפיע על החינוך של יהורם; ויהורם היה אמור להשפיע גם על החינוך של כל ישראל. אך מהלך התשובה נעצר; ואדרבא המהלך התהפך, וחזאל אמור להילחם מלחמה אכזרית בישראל. אם המהלך שבנוי על גיחזי התהפך – מכאן שגיחזי עצמו התהפך!

אגדת חז"ל משלימה את החסר ומספרת, שגיחזי התהפך לרעה, והוא הפך גם את יהורם המלך לרעה, ויהורם הפך את ישראל לרעה; ולכן צפוי, שחזאל שיהיה המלך של ארם יבוא וילחם בישראל.

 

מדוע גיחזי נמצא בדמשק

אגדת חז"ל מספרת שגיחזי חזר לסורו. הוא הציע ליהורם להטמין מגנט בתוך עגלי הזהב, ולהעלות אותם באוויר; ובכך להטעות את עם ישראל שיש בהם ממש. יהורם, שהיה משורש נשמתו של גיחזי, חזר אף הוא לסורו ואימץ את הצעתו של גיחזי. יהורם חזר להטעות את ישראל שיש ממש בעגלי הזהב, והוא חזר להציג עצמו כנציג של עגלי הזהב; והוא שילם לגיחזי את שכרו על העצה.

 

אגדת חז"ל קיצרה ורמזה רק לשכר שגיחזי קיבל על העצה. אולם מכיוון שגיחזי חזר לחמדנות – הוא חזר והצטרע. לפני כן כשהוא היה משרת עני לא היתה לו ברירה; ובתקופת צרעתו הוא נאלץ לגור בארץ ישראל מחוץ לעיר. אולם כעת כשהוא היה עשיר, הוא הלך לגור בדמשק וליהנות מהנהרות שנעמן שיבח בפניו – "הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל".

 

אלישע ידע את כל אשר נעשה; והוא רצה למנוע את הרעה שהתרגשה לבוא. אלישע רצה לשוב ולחזור על התהליך שהתבצע לפני כן. אלישע בא לדמשק כדי להחזיר את גיחזי בתשובה. גיחזי היה משורש נשמתו של יהורם, וחזרתו בתשובה היתה מעוררת גם את יהורם בתשובה. חזרה בתשובה של יהורם היתה מעוררת את כל ישראל בתשובה; והגזירה היתה מתבטלת.

אולם גיחזי סרב לחזור בתשובה. סרובו של גיחזי מנע את המהלך המתוכנן של התשובה הכללית; ולא נותר לאלישע אלא לבכות ולראות את הרעה שהתרגשה על ישראל.

 

הטיעון של גיחזי לאי חזרתו בתשובה

גיחזי טען כלפי אלישע: "כך מקובלני ממך: החוטא ומחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה". בדיקה של הטיעון הזה תעלה שהוא אינו מצדיק הימנעות מתשובה. משמעות הבטוי היא שמהשמים לא יוזמים ומספקים לחוטא כזה סיבות והזדמנויות לחזור בתשובה. אולם אם החוטא התעורר בתשובה או שמישהו אחר החליט לעורר אותו – התשובה אינה נמנעת מהחוטא.

גיחזי סילף את משמעות הביטוי הזה, ופירש אותה כאילו שיש רצון מהשמים שמי שמחטיא את הרבים ישאר בחטאו; והוא, גיחזי, מזדהה עם הרצון השמימי הזה. גיחזי העדיף את הפירוש המסולף שלו, מכיוון שהוא העדיף להמשיך וליהנות מעושרו בדמשק. גיחזי נשאר נאמן לפירושו המסולף, והוא נמנה במשנה (סנהדרין דף צ, א) בין הבודדים שאין להם חלק לעולם הבא.

 

היאוש המפנק

חז"ל אומרים שאלישע גרם לגיחזי להגיע לשיבוש הזה ביחס לחזרה בתשובה. הם מסבירים שאלישע דחה את גיחזי בעוצמה רבה - "בשתי ידיים". הוא אמר לגיחזי שהצרעת של נעמן תדבק בו "לעולם". גיחזי הבין מכך שאין לו אפשרות לתשובה - והוא נפל ליאוש. התחושה לא היתה מוצדקת, מכיוון שתשובה מועילה תמיד. אולם היה שלב שגיחזי היה שרוי ביאוש. "יאוש" אמור להיות מצב נפשי רע, שה"שֵׂכֶל" אומר שלא כדאי להישאר בו; ושיש לחפש דרך ופתרון כיצד לצאת ממנו. אולם ה"נפש" האנושית חשה "פינוק" של מסכנות ורחמים עצמיים בהימצאות במצב הזה. כעין כך מבואר בדברי הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוקל"ה (אמרי אשר, מכתב כ"א. הוצאת מערכת החברותא, תשרי תשס"ח): "כי יסוד היאוש הוא טבע האדם עצמו, הנמשך אחר התענוג והפינוק של השברון".

 

בסופו של דבר, גיחזי זכה לראות שהיאוש שלו - לא היה מוצדק! כשהוא התגבר על החמדנות לרכוש של צבא ארם – הוא שב בתשובה והוא נרפא אז מן הצרעת. אולם ה"פינוק" שהוא קיבל מתחושת היאוש שלו - נצרב בתודעה שלו. רגעי ההצלחה שלו, לאחר שהוא נרפא והוא ישב בארמון המלוכה יחד עם המלך - היו מלווים בפחד שמא הוא יחטא ויפסיד פעם נוספת. לעומת זאת, רגעי היאוש היו מלווים ב"פינוק" של "אין לי מה להפסיד, ולפחות אהנה מהבלי העולם הזה". גיחזי התגעגע לרגעי ה"יאוש"; וסופו שהוא חטא והחטיא והביא אסון על ישראל - ואיבד את עולמו.

 

מה ללמוד ממערכת היחסים שבין אלישע לבין גיחזי

אפשר ללמוד ממערכת היחסים שבין אלישע וגיחזי את המסקנה - "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים". אך אין לשכוח ולהתעלם מהעיקר; והוא הרצון של אלישע להעסיק עובד מרדן, ולחנך אותו בדרך של סובלנות והבלגה. הן כדי להועיל לעובד הזה ולחנכו לאורח חיים נכון; והן כדי לעורר רחמי שמים ולהשפיע טוב על כלל ישראל.

 

__________________________________________________________________________

 

1 הכתוב מרמז, שחטא אדוניה נבע מיחס סלחני מדי בחינוכו (מלכים א א, ו): "וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ".

2  'כלי יקר' לר"ש לניאדו על "יען אשר לא שמעת" (מלכים א כ, לו)

3 היסוד הזה מבואר גם ביחזקאל (יח, יד-יז): "וְהִנֵּה הוֹלִיד בֵּן וַיַּרְא אֶת כָּל חַטֹּאת אָבִיו אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּרְאֶה וְלֹא יַעֲשֶׂה כָּהֵן... הוּא לֹא יָמוּת בַּעֲוֹן אָבִיו, חָיֹה יִחְיֶה".