|
גרשום – "הגבר" שבחבורהבספר דברי הימים (א כג, טו-יז) מסופר על בני משה: "בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשֹׁם וֶאֱלִיעֶזֶר: בְּנֵי גֵרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל הָרֹאשׁ: וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ וְלֹא הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה:" תרגום יונתן מביא את מסורת חז"ל על משמעות הריבוי, וזו לשונו בתרגום חופשי: "ובגלל זכותו של משה, רָבוּ בני רחביה, והגיעו למעלה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא" אולם הדברים תמוהים. כיצד יתכן שמספר כה עצום של "בני רחביה" אינו מוזכר במקום נוסף בתנ"ך? מדוע התנ"ך מתעלם מקבוצה כה גדולה? תרגום יונתן מזכיר את בני רחביה במקומות נוספים, וגם שם דבריו טעונים ברור. תרגום יונתן על "משפחות סופרים" בספר דברי הימים (א ב, נה) נאמר: "וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב:" זו לשון תרגום יונתן שם בתרגום חופשי לעברית: "ומשפחת רחביה בן אליעזר בן משה - תלמידי יַעְבֵּץ הוא עָתְנִיאֵל בן קנז. 'יַעְבֵּץ' היו מכנים אותו מפני שהקים בעצתו תרביץ (ישיבה) לתלמידים. 'תִּרְעָתִים' היו מכנים את התלמידים - מפני שבתפילתם היו משמיעים קול כמו תרועת שופר; 'שִׁמְעָתִים' - מפני שהיו מסבירים פנים בשמועות הלימוד; 'שׂוּכָתִים' מפני שהיו בסוכת רוח נבואה. הם 'שָׁלְמָאֵי' ('הֵמָּה הַקִּינִים' =משפחת 'הַקֵּינִי') בני צפורה, שמתייחסים עם משפחת הלויים שבאו מצאצאי משה רבם - שזכותו טובה להם מרכב ופרשים." תרגום יונתן מזהה את "מִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים" בתור "משפחת רחביה בן אליעזר"; והוא מרמז ש"בְנֵי רְחַבְיָה" היו "תלמידי ישיבה". אך המשך דבריו קשה! ייחוס מוטעה שקשור ל"בני רחביה" נמצא כבר בתרגום יונתן על התורה, וכדלקמן. תרגום יונתן על "רחביה בר גרשום" בספר שמות מופיעה פרשת ייחוס של משפחות הלויים; תרגום יונתן כתב שם דברים תמוהים, וזו לשונו בתרגום חופשי (ו, טז-כה): "...ושני חייו של לוי מאה ושלושים ושבע שנים חי עד שראה את משה ואת אהרן המושיעים של ישׂראל... ושני חייו של קהת החסיד מאה ושלושים ושלש שנים חי עד שראה את פנחס הוא אליהו כהן גדול שעתיד להִשׁתלח לגלות של ישׂראל בסוף הימים... ושני חייו של עמרם החסיד מאה ושלושים ושבע שנים חי עד שראה את בני רחביה בן גרשום בן משה" לפי מנין השנים שמבואר בתנ"ך - לוי נפטר לפני לידת משה ואהרון, והוא לא יכול היה לראותם. האפשרות שקהת זכה לראות את פנחס תמוהה מסיבה דומה1. קושי נוסף הוא שרחביה הוא בן אליעזר, וכיצד אומר התרגום שהוא "בן גרשום". מה פשר "התמיהות" הרצופות האלו? ליקוטי מוהר"ן על בני רחביה מענה לקשיים שהועלו לפני כן נמצא בליקוטי מוהר"ן (מהדורא קמא סימן רעג) "דע, שיש בנים שמולידים בזה העולם, אבל יש בְּנֵי עֲלִיָּה גדולים מאד, שמולידים נשמות שהם למעלה מהנשמות המתלבשים בבנים הנולדים בעולם. כי כל הנשמות שהם בעולם הם - שִׁשִּׁים רִבּוֹא; ואף שיש יותר, הם רק מהתחלקות הניצוצות. אבל בכלל הם רק שִׁשִּׁים רִבּוֹא. אבל אלו הנשמות הנ"ל הם למעלה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא נשמות שמתלבשים בזה העולם, כי הם אינם ראויין כלל להתלבש בזה העולם, ואפלו כשבאין בזה העולם, הם אינם נחשבים מזה העולם כלל, וזה בחינות בני משה, שכתוב בהם "וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמַעְלָה", ודרשו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ז): 'לְמַעְלָה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא', כי הם לא היו נחשבים בכלל הַשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, כי הם היו לְמַעְלָה מהם כנ"ל: ר' נחמן מברסלב מסביר, ש"בְּנֵי עֲלִיָּה גדולים מאד" מולידים נשמות שנחשבות "לְמַעְלָה" מהנשמות הרגילות של "שִׁשִּׁים רִבּוֹא"; ואלו הן הנשמות של "בני רחביה". נשמות אלו באות ומתגלות בתוך אנשים שנולדים בעולם הזה – אך הם למעלה מהאנשים הרגילים. לשיטת התרגום, הכתוב מפרט ומונה את שנות חיי לוי כדי לרמז, שלוי היה מאותם "בְּנֵי עֲלִיָּה"; ובזכות מעשיו הטובים שנעשו במשך שנות חייו הוא זכה לראות "בעיני רוחו" את "נשמות משה ואהרון". נשמות אלו נולדו בתוך אנשים לאחר מות לוי, אך הוא זכה לראות אותם עוד לפני כן. גם קהת היה "חסיד" כזה והוא זכה לראות את נשמת "פנחס הוא אליהו" לפני שהיא נולדה בתוך איש. גם עמרם היה "חסיד" והוא זכה לראות את נשמות "בני רחביה" לפני שהם נולדו בתוך אנשים. הפעילים לגאולת ישראל "משה" "אהרון" ואף "אליהו" פועלים להבאת גאולת ישראל, ותרגום יונתן מזכיר עימם גם את "בני רחביה"; ומכאן שאף הם פועלים לגאולת ישראל. כאשר אליהו עלה בסערה השמימה כתוב (מלכים ב ב, יב): "...וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו"; ותרגום יונתן ביאר שם, שתפילת אליהו היתה טובה לישראל - יותר מרכב ופרשים2! כאשר ישראל נלחמו בעמלק נאמר (שמות יז, י-יא): "...וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל...". תפילת משה היא זו שהכריעה את המלחמה בניצחון ישראל! תרגום יונתן בדברי הימים מגלה ש"בני רחביה" דומים ל"משה ואהרון, ואליהו". הם עמלים בתורה בישיבת יעבץ, ומשמיעים קולם בתפילה כמו תרועת שופר; והם "מצאצאי משה רבם - שזכותו טובה להם מרכב ופרשים". לשיטת התרגום, "בני רחביה" כוללים גם את 'הַקִּינִים' שהם צאצאי אחי צפורה שהתגיירו. 'הַקִּינִים' הם לא צאצאי משה מבחינה גשמית. אך הם חוזרים על פעולות משה – והם מסייעים למלחמות ישראל באמצעות תפילתם ותורתם. לפיכך, הם צאצאי משה מבחינה רו הגואל האידיאלי תרגום יונתן מרמז לנו להבנת פרשיה לידת משה (שמות ב, א-ב): "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא..." פרשיית לידת משה מתעלמת משמות הוריו; והדבר תמוה! אך לשיטת התרגום הדבר מובן! הפרשיה מרמזת להולדת "הגואל הנעלה" – ולכן היא מתמקדת בדברים העיקריים. אביו של "הגואל הנעלה" היה מ"משפחת לוי" שהיו ידועים כעוסקים בתורה, ואמו היתה "בת לוי" שהיה ידוע כעוסק בתורה. "עמרם החסיד" עמל כל ימיו בתורה עד שהוא ראה את הנשמות של "בני העליה" שעוסקים בתורה – "בני רחביה". נשמות אלו מתלבשות בגוף בעולם הזה, פעמים הם מתלבשות בגוף של "משה ואהרון", ופעמים שהם מתלבשות בגוף של "בני גרים" כמו 'הַקִּינִים' שבאו מצאצאי בני יתרו. פרשיית לידת משה מרמזת ש"הגואל האידיאלי" - הוא מי שעוסק בתורה ובתפילה; והוא מועיל לישראל – "יותר מרכב ופרשים". אולם התרגום כותב שרחביה הוא "בר גרשום", והדבר לא יתכן שהרי הוא "בר אליעזר". כדי להעמיק בכוונת התרגום צריך להקדים ולהביא רמזים נוספים שלו. הקשיים שבתרגום יונתן על לידת גרשום פרשיית "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" מדגישה את מעלת העוסקים בתורה בהולדת "הגואל האידאלי". לפי חלוקת הפרשיות שבתורה מדובר בפרשיה ארוכה שמסתיימת בבריחת משה למדין; ולנישואיו עם צפורה ולידת גרשום. מה הקשר בין גרשום ובין הגואל האידיאלי? בתרגום יונתן מופיעים שם דברים תמוהים ביותר. הוא מספר, שמשה ברח מפרעה לארץ מדין, וכאשר הדבר נודע לרעואל (אבי יתרו), הוא השליך את משה לבור – "והיתה ציפורה בִתו של בנו - מפרנסת אותו בסתר במשך עשׂר שנים". לאחר מכן רעואל הוציא אותו מהבור; ומשה נכנס לגן של רעואל וראה שם מטה עם שמות קדושים: "לכן הואיל משה לשבת עם האיש, ויתן את ציפורה בת בִתו למשה: ותלד בן זכר ויקרא שמו גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נוכריה שלא שלי:" הספור תמוה. ציפורה פירנסה את משה בסתר, מדוע רעואל היה סבור שמשה עדין חי לאחר עשר שנים? ומדוע הוא החליט להוציא אותו אז מהבור? התרגום מתרגם את 'וַתֵּלֶד בֵּן' שבלידת גרשום ומבאר שהיא ילדה 'בן זכר'. כתוב זהה של 'וַתֵּלֶד בֵּן' מופיע פעמים רבות בתורה כמו בלידת בני יעקב; ותרגום יונתן אינו מבאר שמדובר ב'בן זכר'. מדוע התרגום מדגיש דווקא כאן שגרשום היה 'בן זכר'? האם תיתכן מציאות של 'בן נקיבה'?! 'טעות זיהוי' כזו רמוזה שם לפני כן. בתחילה התרגום מייחס את ציפורה לרעואל בתור 'בִתו של בנו', אולם בהמשך התרגום היא מיוחסת לרעואל בתור 'בת בִתו', מה גרם לשינוי ההתייחסות הזו?! צפורה – בת "הגבר" שבחבורה במאמר הקודם "הנשים שהסיתו את יעבץ" התבאר, שהתרגום משתמש ב"צפורה" כסמל ל"תורה" - שהיא "האשה הרו משה סיפר לרעואל שהוא בורח מפרעה. רעואל חשש שפרעה יחפש אחרי משה בין השרים ואנשי הרוח שבמדין; ולכן הוא הטיל על משה לעסוק בפרנסה שיש בה מלאכות הכרחיות שאינן מאפשרות זמן פנוי להגות ברו אך משה התייחס אז אל משפחת רעואל כמו לאנשים שהשליכו אותו ל"בור". כאשר משה היה טרוד בפרנסה הגשמית (מושלך בבור) - 'צִפֹּרָה' (הרוחניות) היתה מפרנסת אותו בסתר; מפני שהתורה גנוזה ומוסתרת בתוך העניינים הגשמיים של העולם. לאחר עשר שנים, חלף החשש שפרעה ימשיך לחפש אחרי משה; ורעואל הוציא את משה מן "הבור"; כלומר, הוא ויתר למשה על העיסוק במלאכות ההכרחיות והכבדות. משה החל לעסוק ברוחניות הגלויה – ואז הוא הסכים לשאת את צפורה. כאשר הכתוב מספר על נישואי משה לצפורה, הוא מתכוון לספר על נישואי משה לצפורה בת יתרו - וגם לרמז לנו על נישואי משה ל"צפורה הרוחנית" שהיא התורה. התרגום מרמז, שהתורה צירפה את בריחת משה למדין ואת לידת גרשום לפרשיית לידת הגואל האידיאלי – מסיבה חשובה ביותר! מבחינת משה, תקופת העיסוק בחומריות ובתורה שגנוזה במעמקיה - היתה תקופה לא רצויה. אך מבחינת הקב"ה – זו היתה תקופה רצויה! הקב"ה ברא את עולמו – כדי שאנשים יתעסקו בחומריות ובתורה שגנוזה בה. בתקופה הזו "צפורה" שמסמלת את התורה, נחשבת בעלת מעלה יתירה והיא נקראת "בת בנו", היא בת של "גבר". מאידך, בזמן שמשה התעסק בתורה הגלויה, "צפורה" שמסמלת את התורה, נחשבת במדרגה פחותה והיא נקראת "בת בתו", היא בת של "אשה". זו גם הסיבה שהתרגום מדגיש שגרשום היה "בן זכר", וכדלקמן. גרשום – "הגבר" שבחבורה במכילתא דרבי ישמעאל (יתרו, מסכתא דעמלק, א) מובאת דרשת ר' אלעזר המודעי, שיתרו נתן את צפורה למשה - רק אחרי שמשה נשבע שהבן הראשון ("גרשום") יהיה ל"עבודה זרה"! המפרשים נילאו להבין כיצד יתכן שמשה הסכים שבנו יהיה עובד עבודה זרה. אמנם בפרוש רבנו אפרים על התורה (שמות ב, טז) מובא הסבר לדרשה הזו: "פרושו - ללימודי נימוסי המדיינים בדבורו ובמלבושו... כאומרם... - יעבוד אדם עבודה-זרה ואל יצטרך לבריות - שפירושו עבודה שהיא 'זרה לו'!". חז"ל מרמזים, שמשה הסכים ש"גרשום" יעסוק בחומריות - שבעיני משה היתה שקולה לעבודה זרה. למשה היו שני בנים – גרשום ואליעזר. "אליעזר" מסמל ביטחון בבורא – "אֱ-לֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי"; ואלו "גרשום" מסמל את מי שמתפרנס מיגיע כפיו – ולשם כך הוא נאלץ להיות דומה לגויים. תרגום יונתן אומר שגרשום הוא "בן זכר"; והוא מרמז ש"גרשום" נחשב ל"גבר" ביחס לאליעזר. וּמִי אֲבִיהֶם? בסיכום המאמר נמצאנו למדים, שמ"אליעזר" יצאו "בני רחביה" שמנותקים מהגשמיות ועוסקים רק ברו עמרם היה "בן עליה" ומעשי החסידות שלו הולידו את הנשמות הנעלות של "בני רחביה". אך גם "גרשום" היה "בן עליה", ומעשיו החומריים והגשמיים נחשבים למעשי חסידות – ולכן גם הוא נחשב בין אלו שהולידו את הנשמות הנעלות של "בני רחביה". בני רחביה נולדו בפועל מ"אליעזר"; אך בלי "גרשום וממשיכי דרכו" הן לא היו נולדות. ממשיכי דרכו של גרשום הם ה"שִּׁשִּׁים רִבּוֹא" שעוסקים בחומריות ומפרנסים את "בני רחביה" שעוסקים בתורה. אכן, "בְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה"; כלומר, "בני רחביה" נחשבים "למעלה" מה"שִּׁשִּׁים רִבּוֹא". אך ללא ה"שִּׁשִּׁים רִבּוֹא" שזנים ומפרנסים אותם – לא היה להם קיום. לפיכך, גם ה"שִּׁשִּׁים רִבּוֹא" נחשבים ל"בני עליה" שהולידו את "בני רחביה". ____________________________________________________________ 1 קושיות אלו מובאות כבר ב"פירוש יונתן" (להג"ר פייביל מביסק) שנמצא גם בחומש "מקראות גדולות". 2 "דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין" (תרגום יונתן שם)  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|