רחב ואות האמת

בפרשיית פטירת משה רבנו נאמר (דברים לד, א-ג):

"... וַיַּרְאֵהוּ ד’ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן: וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן: וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר:"

חז"ל דרשו שבכתוב מרומז שהקב"ה הראה למשה מאורעות שעתידים להתרחש על עם ישראל. ובמכילתא דרבי ישמעאל (בשלח - מסכתא דעמלק פרשה ב) נאמר:

"ומנין שהראהו 'גוג וכל המונו' שנאמר בקעת יריחו, ולמדנו שעתידין 'גוג וכל המונו' לעלות ולנפול בבקעת יריחו."

כוונת המדרש היא למה שידוע בשם 'מלחמת גוג-ומגוג'. בנבואת יחזקאל (לח-לט) מובא שבאחרית הימים ישראל יתקבצו לארצם - וישבו בה לבטח ויהיו בעלי קנין. לאחר מכן יגיעו גוג וגויים רבים (גוג והמונו) כדי לכבוש את ישראל ואת רכושם. הקב"ה ימטיר אש על הגויים, וישראל ישתמשו בנשק של הגויים כחומר בערה. אחר כך ישראל יקברו את המתים; ולבסוף גוג והגויים יזכו לקבל קבר בישראל.

בתרגום יונתן  על התורה¹ מובא שאלדד ומידד ניבאו את נבואת גוג-ומגוג לראשונה עוד במדבר סיני, ומובא שם שלאחר המלחמה תהיה "תחיית המתים" וישראל יקבלו שכר טוב על מעשיהם.

 

מלחמת גוג-ומגוג ומשמעותה

במאמר "ברור ההורות על אלדד ומידד" התבאר שתרגום יונתן וכמה ממדרשי חז"ל מרמזים שמלחמת גוג ומגוג - היא מלחמה סמלית, שמתארת את גאולת ישראל. בתחילה, ישראל יחושו "תאווה" להיות עם "כְּכָל הַגּוֹיִם" - ולהיגאל בדרך גשמית. ישראל ייכנסו לארצם, והם ינצחו את אויביהם ויתעסקו בעניינים גשמיים. לאחר מכן, גוג והגויים שעימו - באים כדי להשתלט על ישראל ועל רכושם. אין מדובר בהשתלטות ממשית; אלא שגוג והגויים "באים" כדי לתבוע את נצחונם! האומה הישראלית שקמה בארץ ישראל דומה לגויים; והגויים תובעים "בעלות" על האומה הזו ועל נכסיה.

אך הקב"ה לא יתן לגויים את משאלתם. באותה העת תחל התעוררות רוחנית אצל אנשים רבים מישראל, והם ירצו לעסוק את מירב זמנם בתורה ובתפילה. האנשים הרוחניים יגדירו אז את אחיהם מישראל שמתעסקים בעניינים הגשמיים בתור "אנשים מתים" שבוערת בהם "אש תאווה" לעסוק בגשמיות, ושהם "מתים" ב"הר"² בתפקיד שנועד לגויים בעולם – התפקיד של 'גוג והמונו'.

 

תרגום יונתן מוסיף שלבסוף תהיה גם תחיית המתים, והוא מרמז שלבסוף הקבוצה הרוחנית תתעורר לדעת שהקב"ה ברא את עולמו כדי שגם עם ישראל ישתמש בחומריות, ויעלה את ניצוצות התורה שגנוזה בחומריות. הקב"ה רצה שעם ישראל יכנס לארצו מתוך שימוש בתאוות ממון ומתוך שימוש בכלי נשק גשמיים שהגויים משתמשים בהם. מי שהשתמש בכלים האלו (=ב"הר")  כדי להביא את גאולת ישראל – יחזור ויוגדר כאדם "חי"; ויחזור ויוחלט שמגיע לו שכר טוב על מעשיו החומריים והצבאיים. וזו משמעות התרגום באומרו (תרגום יונתן במדבר יא, כו): "...וּמִבָּתַר כְּדֵין יֵיחוֹן כָּל מֵתַיָא דְיִשְׂרָאֵל וְיִתְפַּנְקוּן מִן טַוְורָא (ה"הר") דְאִצְטְנַע לְהוֹן מִן שֵׁירוּיָא וִיקַבְּלוּן אֲגַר עוֹבָדֵיהוֹן...".

 

קיים שלב ראשוני שיש בו צורך  להגדיר את האנשים האלו כ"מתים" – כדי ליצור קבוצה נגדית גדולה של "עמלי תורה" שמתרחקים מהגשמיות. אולם בשלב השני, לאחר שקבוצת "עמלי התורה" תהיה גדולה ויציבה – יחזרו ויגדירו את מי שפעלו בחומריות ובצבא - בתור אנשים "חיים" שמגיע להם "שכר רוחני".

 

מלחמה סמלית זו מתרחשת בכל דור³, ובספר יהושע⁴ מרומז שהיא התרחשה כבר בקרב הראשון כנגד העיר יריחו.

 

בקשת רחב

לפני כבוש יריחו יהושע שלח שני מרגלים אל העיר, והם הגיעו  שם לבית אשה זונה ושמה רחב. מלך יריחו שמע על בואם ושלח שליחים לתפוס אותם, אך רחב החביאה את המרגלים בביתה. לאחר מכן רחב באה אליהם וביקשה (יהושע ב, יב-יג):

"וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּד’ כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת: וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת:"

בבקשת רחב יש כפילות ואריכות. וכתב ה"כלי יקר" (לניאדו) שרחב ביקשה שבנוסף ל'חיים הגשמיים' יבטיחו לה גם 'חיים רוחניים'. וכתב עוד ש"אפשר שרמזה זה באומרה 'וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת' - שחפצה וכל ישעה באות הכרת האמת".

בזוהר (ויחי דף רמא, ב) מבואר שרחב ביקשה מהם סימן שמרמז לאות ו', שהיא האות שמסמלת "חיים" ו"אמת". האות ו' קשורה באופן מיוחד לתורה שהיא ה"אמת" שנותנת "חיים" לעולם; וכן מצאנו (בבא בתרא דף יד, א) שאורך לוחות-הברית היה ו' טפחים וגם רוחבם היה ו' טפחים.

בסופו של דבר המרגלים אמרו לרחב (יהושע ב, יח): "הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ...". רש"י ביאר שם שהמלה תִּקְוַת באה מהמילה "קָו". מילה זו מסמלת בתנ"ך בעיקר את הקו הישר⁵. האות ו' נראית גם היא כמו קו ישר, והמרגלים שרצו לתת סימן שנראה כמו האות ו', בחרו ב"תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי" כסימן לקיום הבטחתם. מה המשמעות המעשית שמסתתרת מבעד לסמלים אלו.

 

הנהגת עגולים והנהגת קו ישר

הקו הישר והקו העגול מסמלים הנהגות שונות שבהן הקב"ה מנהיג את עולמו, וכן מבואר בספר מבוא לחכמת הקבלה מאת הרה"ג המקובל שמואל טולידנו (חלק א, שער ג, פרק ד):

"... ספירות דעיגולים רומזות אל הנהגתו ית' הכללית וספירות דיושר אל הנהגתו הפרטית: הראשונה הנהגה הכללית, היא הנהגת הטבע, ובה אין הפרש בין עבודה לעבודה, והשפע נשפע לכולם בשוה לקיום הנבראים... הוא ית"ש נותן חיים לכולם בשוה לקיימם כפי ערכם ומהותם, לא לפי עבודתם... ובחינת היושר היא הבחינה התכליתית בשביל הבחירה והעבודה... אשר מטעם זה העיגולים נמשכים אחר היושר, כי גם הטבע תלוי ועומד על פי הנהגת היושר... כי לאומות העולם אשר לא ניתן להם תורה ומצוות, קיומם בסוד העיגולים, בחינת הטבע... והיא בחינה מאד חיצונית".

רחב שרצתה קשר לאות ו', רצתה להתגייר ולהשפיע על המתרחש בעולם באמצעות עבודת התורה והמצוות, שהקו הישר (אות ו') מסמל אותה. המרגלים מילאו את בקשתה ונתנו לה סמל שקשור לקו הישר. אך צריך להבין מדוע הם נתנו לה סמל שקשור לצבע האדום ("שָׁנִי"). בעת שרחב החביאה את המרגלים מסופר שהיא החביאה אותם "בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג". חוט מפשתן הוא לבן ולכאורה היה עדיף ליטול אותו כסימן משום שהוא היה מזכיר למרגלים את חסדה של רחב שהחביאה אותם בפשתן שבביתה. מדוע המרגלים העדיפו את חוט השני שהוא בצבע אדום שאינו מזכיר את החסד של רחב?

 

בזוהר (ויחי דף רמא, ב) מבואר שהמרגלים בחרו בצבע האדום כדי לרמז לרחב שתקופת ההנהגה של משה חלפה וכעת יהושע מנהיג את ישראל. הצבע שמתאים להנהגה של יהושע הוא צבע השני (אדום), ולכן המרגלים בחרו בחוט בצבע כזה.

נראה שאפשר להרחיב בביאור כוונת הזוהר. הצבע שמסמל את ההנהגה של משה הוא הצבע הלבן וכן מצאנו (תענית דף יא, ב) שמשה שימש בשבעת ימי המלואים - בחלוק לבן. מאידך מצאנו שהתורה מציינת שעשיו נולד "אַדְמוֹנִי" - צבע שקשור ל"אדמה" ולגשמיות. הצבעים השונים מסמלים הנהגות שונות. משה רצה שכל ישראל יתעלו לתכנית שהקב"ה ייעד להם מלכתחילה והם יהיו "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". דהיינו, כל שבטי ישראל יהיו ה"כהנים של העולם" ויעסקו בתורה ובתפילה, ושאר אומות העולם יעסקו בגשמיות עבורם. אך רוב ישראל התקשו לרצות לחיות בהנהגה ניסית כזו. הם רצו להיות קשורים לגשמיות, והם העדיפו שרק שבט לוי יעסוק כל הזמן ברוחניות, ואילו שאר השבטים יעסקו בגשמיות.

 

בני ישראל העדיפו ששבט לוי יעסקו בתורה ויהיו ה"קו הישר" שמנהיג את שאר השבטים שיהיו קשורים ל"אדמה" ויהיו במידה מסוימת "אדומים". השילוב הזה נראה כמו "קו אדום ישר", מצד אחד עם ישראל דומה לגויים ועוסק בגשמיות והוא "אדום", אך מאידך שבט לוי שעמל בתורה וקשור ל"קו הישר" מנהיג אותם. במאמר "הניגון של אברהם אבינו" התבאר ששילוב זה היה "ממלכת הכהנים" מהסוג שאברהם אבינו רצה בה. בספר שמואל (א טז, יב) מרומז שגם דויד שילב בין שני הצדדים השונים – "וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי". מצד אחד דויד היה "יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" דבר שמסמל רוחניות  גבוהה, אך מצד שני הוא היה "אַדְמוֹנִי" כפי שמתואר עשיו. וכן מצאנו שכאשר הרמב"ם (הלכות מלכים, יא, ד) מתאר את מלך המשיח הוא מתאר אותו כמי שמשלב בין הצדדים השונים: "הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו... וילחם מלחמות ד’...".

 

הצלחת רחב

בכל אופן, רחב ביקשה לקבל כסימן את האות ו' שמסמלת את התורה; ולפי ראות עיניה ההנהגה הרוחנית של משה היא ההנהגה הנכונה. היא לא הסתפקה בכך שהיא תתגייר ותעסוק בגשמיות בתוך שאר שבטי ישראל שעוסקים בגשמיות; והיא רצתה שהיא או צאצאיה יעסקו בתורה וברוחניות. במסכת מגילה (דף יד, ב) מסופר שלאחר שהיא התגיירה היא זכתה להינשא ליהושע בן נון שהיה "מוסר התורה" שבאותו הדור, ובמשך הדורות יצאו מצאצאיה שמונה נביאים שהיו גם כהנים.

ספור ההצלחה של רחב מרומז במעשה שמופיע במשנה, ובעזהשי"ת נרחיב בו במאמר הבא.

 

____________________________________________

 

1 "... מַלְכָּא סְלִיק מִן אַרְעָא דְמָגוֹג בְּסוֹף יוֹמַיָא ... וּמְסַדְרִין קְרָבָא בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל עַל בְּנֵי גַלְוָתָא בְּרַם קִירִיס אִיטִימוֹס לְהוֹן בְשַׁעַת אֲנִיקִין וּמִקְטַל כֻּלְהוֹן בִּיקִידַת נִשְׁמָתָא בְּשַׁלְהוֹבִית אֵשָׁתָא דְנַפְקָא מִתְּחוֹת כּוּרְסֵי יְקָרָא וְנָפְלִין פִּגְרֵיהוֹן עַל טַוְורַיָא דְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל... וּמִבָּתַר כְּדֵין יֵיחוֹן כָּל מֵתַיָא דְיִשְׂרָאֵל וְיִתְפַּנְקוּן מִן טַוְורָא דְאִצְטְנַע לְהוֹן מִן שֵׁירוּיָא וִיקַבְּלוּן אֲגַר עובדיהן."

2 במאמר "המעגל של חוני" התבאר שיציאה ל"הר" מסמלת חיבור לגשמיות שהוא התפקיד שנועד לכאורה לגויים.

3 כך מבואר בדברי הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל (גליון 'החברותא' מס' 173): "הבריאה נראית בעיני בני האדם (המוגבלים) כמבנה המורכב - מכסה את המציאות האמיתית (שהיא) 'תוהו ובוהו'... הכרת ה'תוהו ובוהו' הכרחית לתיקון הבריאה, ובה גם ענין מלחמת גוג ומגוג. רמז וסמל להתנתקות מההשפעה של הטבע החומרי, אשר הכרחית להיות לפני ביאת גואל צדק...". וכעין כך כתב גם ה"פרי צדיק" במסקנתו (פרשת שמיני - אות ט).

4 בספר שופטים מרומז בכמה אופנים שמלחמה זו התרחשה בעת שיהושע ובני ישראל כבשו את כל הארץ וכפי שהתבאר במאמר "מי התרשל בגרוש היבוסי" ובמאמר "מי היה כושן רשעתים".

5 מלכים ב כא, יג