יוסף והתשובה

בתורה מסופר שאחי יוסף ירדו למצרים לקנות אוכל, והם השתחוו ליוסף ולא הכירוהו, אך הוא הכיר אותם, והאשים אותם בריגול ואסר את כולם כדי שישלחו אחד מהם בחזרה להוריד עימו את בנימין למצרים כדי להוכיח בכך שאינם מרגלים. ולבסוף יוסף שחרר אותם והותיר במאסר כערבון רק את שמעון. ולאחר מכן כשירדו האחים ובאו עם בנימין, יוסף אכל ושתה עמם בידידות מרובה, אך לבסוף הוא הטמין את הגביע שלו באמתחת בנימין והעליל עליו שהוא גנב לו את הגביע. ונחלקו המפרשים בהבנת מעשיו של יוסף. הרמב"ן ביאר שיוסף רצה שהחלומות שלו יתגשמו ובכללם שגם אחיו בנימין ישתחווה לו, וכן פירש גם ב'כתב והקבלה'.

ב'עקידת יצחק' תמה על פירוש שכזה, והקשה שאין זה מובן מה התועלת שתצא ליוסף מקיום החלומות. ולבד מכך שהקב"ה שגילגל את קיום החלום של עליית יוסף למלוכה יכול להמשיך ולגלגל את קיום שאר פרטי החלומות גם בלא השתדלות יוסף, ובוודאי שלא ראוי שמשום רצונו של יוסף לקיים את החלומות הוא יצער את אביו יעקב וירבה את דאגתו. ופירש ב'עקידת יצחק' שיוסף רצה לברר האם יעקב ובנימין עדין חיים, ולכן לאחר שהורידו את בנימין הוא העליל עליו את עלילת הגביע כדי לוודא שגם יעקב עודנו חי, ואם יראה שהאחים יתחננו לפניו שיחוס על יעקב אביהם וישחרר את בנימין, הוא ידע מתוך תחינתם שאביו עודנו חי. אך לכאורה גם פירושו קשה, ולא מסתבר שיוסף יחשוד באחיו וכן בבנימין שישקרו שיעקב חי, שהרי מבחינתם העובדה הזו לא אמורה לשנות דבר ליוסף, ובוודאי שיאמרו את האמת.

 אברבנאל פירש שכאשר יוסף עלה לגדולה הוא הבין שד' גלגל שאחיו יחטאו וימכרו אותו לעבד, כדי שבסופו של דבר הוא יעלה למלוכה ויכלכל את כל בני משפחתו ברעב, ולכן בדיני שמים אין האחים ראויים לעונש חמור. אולם מצידם של אחיו היתה כוונה רעה למוכרו לעבד, והם עלולים להיענש על כוונה זו בעונש קל, וכדי לכפר גם על כך הוא העליל עליהם את עלילת המרגלים כדי שהייסורים שיעברו עליהם בעלילה זו יכפרו על עוונם. ואחר כך את העליל על בנימין את גניבת הגביע הן מצד הייסורים שהביא בכך על האחים שחשבו שבנימין אכן יילקח לעבד, והן כדי לברר האם הם נוהגים באחווה עם בני רחל, ואז אינו צריך לחשוש מלהביא אותם למצרים שמא יביאם והם ימציאו עלילה לחזור ולרדוף את יוסף ולהמית אותו. אמנם לכאורה גם פירוש זה קשה, שהרי לא מסתבר שיוסף שהיה שליט במצרים יפחד מאחיו שיבואו כזרים למצרים שיהיה בכוחם להעליל עליו ולרודפו.

 ונראה שהעלילות שהעליל יוסף על אחיו נועדו למטרה שונה, שמשתלבת במהלך כללי של יוסף שעשה יוסף במצרים, וכדלקמן.

 יוסף וה'חמש'

כאשר יוסף פתר את חלומו של פרעה הוא אמר לו: "יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע" (בראשית מא,לד). אונקלוס פירש את "וְחִמֵּשׁ" במשמעות של "זירז" כלומר שיצייד את מצריים ויקבוץ אוכל (שפתי חכמים). ואילו תרגום יונתן פירש שיקח חמישית מתבואת הארץ. וביאר בחזקוני שבדרך כלל המלך היה נוטל עשירית מן התבואה, אך כעת כדי להיערך לקראת שנות הרעב יקח המלך חמישית מן התבואה. ונראה ששני הפירושים משתלבים יחד וכדי לצייד את מצרים במזון לקראת שנות הרעב החליט יוסף ליטול חמישית מן התבואה.

אך נראה שהיה לכך טעם נוסף והחלטה ליטול חמישית היתה משום שיוסף ראה במספר חמש - מספר בעל משמעות סגולית, וכפי שעולה ממעשיו בהמשך. כאשר בנימין הורד למצרים ויוסף ערך סעודה ומשתה לכל האחים מסופר: "וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ" (בראשית מג,לד). ולאחר שהתגלה יוסף לאחיו מסופר "לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת:" (בראשית מה, כב). וכן כאשר יוסף הציג מקצת מאחיו בפני פרעה מסופר "וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה" (בראשית מז, ב). וכן כאשר יוסף קנה את אדמת מצרים ואת האנשים בתור עבדים לפרעה מסופר "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ" (בראשית מז, כו).

 נראה שבעיני יוסף המספר חמש מסמל את האות החמישית, האות ה"א, ואת האפשרות לעשיית תשובה. וכן מצאנו שהאות ה"א קשורה בתלמוד לעשיית תשובה (מנחות דף כט,ב), וז"ל הסוגיה בתרגום חופשי ובתוספת ביאור:

"מאי דכתיב: 'בִּטְחוּ בַד' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ד' צוּר עוֹלָמִים' (ישעיהו כו,ד)? שמשמע שהקב"ה יצר את עולמו באמצעות האות יו"ד ובאמצעות האות ה"א... כדדרש ר' יהודה בר ר' אילעאי: אלו שני עולמות שברא הקדוש ברוך הוא, אחד בה"י ואחד ביו"ד, ואיני יודע אם העולם הבא ביו"ד והעולם הזה בה"י, אם העולם הזה ביו"ד והעולם הבא בה"י, כשהוא אומר: 'אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם' (בראשית ב, ד), אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם, [הוי אומר: העולם הזה בה"י, והעולם הבא ביו"ד].

ומפני מה נברא העולם הזה בה"י? מפני שדומה לאכסדרה (מקום שאינו סגור), שכל הרוצה לצאת יצא; ומדוע הרגל של האות ה"י תלויה ואינה מחוברת? שאם יחזור בתשובה יחזור דרך הפתח שלמלעלה ששם האות ה"י אינה מחוברת. ומדוע לא יחזור מהפתח שלמטה? משום שלא יקבל סיוע לחזור משם; וכפי שדרש ריש לקיש, שאמר ריש לקיש, מהו שכתוב: 'אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן' (משלי ג,לד)? אם בא אדם לטהר ולחזור בתשובה מסייעים אותו (ולכן פתחו לו פתח מיוחד מלמעלה ששם יסייעו אותו לחזור בתשובה). ואם בא לטמא ולחטוא פותחים לו (והפתח התחתון של האות ה"י מסמל את הבחירה החופשית ומתן האפשרות להידרדר ולחטוא).

ומדוע לאות ה"י יש תג? אמר הקדוש ברוך הוא: אם חוזר [בו] מחטאו אני קושר לו קשר".

והקשר בין המספר חמש והאות ה"א לבין התכנית של יוסף למהלך של תשובה יתבאר להלן.

 

עלילות יוסף והרהורי התשובה של האחים

בתחילה יוסף כלא את כל אחיו וביקש מהם שיבחרו אחד מהם שיחזור כשליח לארץ כנען כדי להביא את בנימין, וכך יוכל להכיר שדבריהם אמת וישחרר אותם. השהייה בבית הסוהר במצרים הכריחה את האחים לחשוב על הגורל הדומה שהם גזרו על יוסף בעת שמכרו אותו לעבד במצרים. אולם יוסף לא המתין להחלטתם איזה אח ישתחרר ויעלה משם כשליח, וביום השלישי הוא בא והודיע להם שהוא ירא מאלהים, והוא מבין שההחלטה הראשונית שלו היתה אכזרית, ומספיק להשאיר במצרים רק אח אחד במאסר, ושאר האחים יעלו ויביאו אוכל לבתיהם. דבריו של יוסף על יראת אלהים ועל הצורך של שילוב רחמים בדין, פעלו את השפעתם על האחים, והם הוציאו אז מפיהם הרהורי תשובה על יחסם אל יוסף: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת" (בראשית מב,כא).

כמו כן יוסף ציווה להחזיר להם את כספם בתוך שקי התבואה שסיפק להם, ובכך הוא רצה להראות להם שהקב"ה מלווה אותם ודואג להם בתוך התסבוכת שיש להם עם השליט המצרי. וכן בהמשך כשהם חזרו למצרים ורצו להשיב את הכסף הוא סירב לקבלו ואמר להם "אַל תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי", ובכך הוא חיזק בליבם את ההרגשה שהקב"ה מלווה אותם לטובה בתוך התסבוכת שעוברת עליהם כעת.

לאחר מכן הוא אכל ושתה והשתכר איתם ביחסי ידידות קרובים, וזאת כדי שבעתיד ירגישו בנוח לפנות אליו בבקשת מחילה לבנימין שאותו תכנן להאשים בגניבת הגביע. כמו כן בעת הסעודה הוא גילה בפניהם חיבה מיוחדת לבנימין "וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת", וגם דבר זה נועד להקל עליהם בעתיד להעיז לפנות אליו בבקשת מחילה לבנימין שיוסף מגלה כלפיו חיבה. יוסף הדגיש אז את המספר 'חמש' ביחס לבנימין, משום שכאמור מספר זה קשור למצוות התשובה, והוא סימן בכך לאחים שהם עתידים לעשות מעשה של תשובה באמצעות בנימין.

 כאשר יוסף העליל על בנימין את עלילת הגביע ורצה לקחת אותו לעבד, הוא שיער שהאחים מבינים שיעקב אבינו לא יוכל לעמוד בסבל הזה, ומכיוון שהוא הקדים ונטע בהם את ההבנה שהוא מכבד מאוד את אביהם הזקן, הוא ציפה שאחד מהם יציע את עצמו להישאר בתור עבד במקום בנימין. זהו מהלך של תשובה שהאחים צריכים לעשות שהרי הם חטאו ליעקב אביהם וציערו אותו בעת שהם מכרו את יוסף לעבד. יוסף מחל להם באופן אישי על מה שהם חטאו כלפיו, אך הוא אינו יכול למחול בשם אביו על מה שהם חטאו לאביהם. ואכן בסופו של דבר יהודה מציע את עצמו להישאר לעבד, וזהו יהודה שנטל ערבות על בנימין. ובכך נשלם מהלך התשובה שתיכנן יוסף עבור האחים.

 יוסף תיכנן מלכתחילה לעשות מהלך של תשובה באמצעות בנימין, ולכן כפי שהתבאר לעיל הוא ציין את המספר 'חמש' באופנים שונים אצל בנימין. אבל הוא תיכנן גם מהלך תשובה כללי ביחס למצרים וכדלהלן.

 הדין שנגזר על מצרים והפיכתו לטובה

שבע שני הרעב שנגזרו על מצרים ושכנותיה, היו שבע שנות ייסורים וזהו דין שנגזר על מצרים ועל העולם. יוסף רצה לתקן (למתק) את הדין שנגזר על מצרים, ואמנם לאחר שתי שנות הרעב הראשונות נותרו מתוכננות עוד חמש שנים וכפי שאמר יוסף לאחיו: "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר:" (בראשית מה, ו). אך באמצעות האות ה"א שמסמלת את התשובה ניתן לתקן את הדין, וכעין המובא בליקוטי מוהר"ן (קמא, מט):

"וזה בחי' ה"א, כי דל"ת היתה, ואתחזרת ונעשית ה"א. כי דל"ת הוית, לשון דלה ועניה. היינו כשמטמטם לבו בטפשות, ואין עני אלא בדעת (נדרים מ"א), ואז היא בחי' דל"ת. וכשמקדש מחשבתו, ולית קדושה פחות מעשרה (מגילה כ"ג ע"ב). והיא בחי' יו"ד (תיקון יוד) שממשיך לתוך הדל"ת, ונעשית ה':"

כוונת הדברים היא שצורת האות ה"א מורכבת מהאות דלי"ת שנמצאת מצד ימין ומן האות יו"ד ההפוכה שנוספה לה בפינה השמאלית הנגדית. האות דלי"ת מסמלת דלות ודינים, וכאשר מוסיפים לה את האות יו"ד היא הופכת להיות האות ה"א שמסמלת את התשובה ואת האפשרות לקריעת גזר הדין.

יעקב אבינו מסמל את הצדיקים המועטים שהם בבחינת העולם הבא שנברא באות יו"ד, וכאשר יוסף שלח את אחיו לארץ כנען מסופר:

"לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת: וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ:"

לכאורה לא מובן מדוע התורה ראתה חשיבות לציין את המספרים האלו, ומה החשיבות שיש בכך לדורות הבאים. אך כפי שהתבאר התורה מרמזת שיוסף ציין את בנימין באמצעות "חָמֵשׁ" חליפות שמלות, והוא סימן בכך שהאחים השלימו מהלך של תשובה באמצעות מסירות הנפש שלהם עבור בנימין, ולכן הם פטורים ממידת הדין. וכמו כן יוסף ציין את אביו יעקב באמצעות המספר "עשר" כאשר שלח לו "עֲשָׂרָה" חמורים ו"עֶשֶׂר" אתונות. ובכך הוא סימן את אביו להיות האות יו"ד שנכנסת לתוך הדלות (דלי"ת) של מצרים, ובכניסתה לשם היא הופכת אותה לאות ה"א.

 יוסף ידע שמתוכננות עוד חמש שנות רעב, אך באמצעות האות ה"א שמסמלת את התשובה, הוא תכנן שמהלך התשובה יקרע את גזר הדין שנגזר על מצרים. ואכן לאחר אותן שנתיים של רעב שבהן יוסף קנה את הבהמות והקרקעות של המצרים וקנה גם את המצרים לעבדים לפרעה, יוסף נתן להם זרע על מנת שיזרעו אותו באדמה. ולכאורה הדברים תמוהים, שהרי מכיוון שהיו מתוכננות עוד חמש שנים של רעב היה עדיף לשמור את הזרעים האלו למאכל ולא לזרוע אותם לטמיון. אלא שבאמצעות מהלך התשובה שתכנן יוסף הפכו חמש שנות הרעב לחמש שנות זריעה, ויוסף אומר למצרים (בראשית מז, כג-כד): "הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה:  וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה...". יוסף משתמש במילה "הֵא" כדי לספק זרע למצרים, משום שהיא מסמלת את האות החמישית שמסמלת את התשובה. ובאמצעות התשובה נהפך גזר הדין של המצרים לטובה, וחמש השנים הנוספות נהפכו מחמש שנות רעב לחמש שנות זריעה. וכדי לחזק את משמעות המספר חמש, הוא קובע עם המצרים שיתנו חמישית מן התבואה לפרעה.

בסיכום המאמר נמצאנו למדים שיוסף מדגיש מאוד את המספר 'חמש' וכן את האות ה"א בפעולות שהוא עושה במצרים ובפעולות שהוא עושה עם אחיו ועם בנימין משום שהוא תיכנן מהלך של תשובה עבור האחים באמצעות בנימין, ומהלך של תשובה עבור מצרים שיבטל את גזר הדין של חמש שנות רעב שנותרו ויהפוך אותן לשנים של זריעה ושבע.

 לפי מסורת חז"ל  (ראש השנה דף יא,ב) יוסף יצא מבית האסורים בראש השנה, וכפי שמרומז בספר תהילים (פא, ד-ו): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:  עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע:". כאמור לעיל, יוסף יצא מבית האסורים בראש השנה מתוך מחשבה על האות ה"א ועל אפשרות התשובה שהיא מרמזת, וספר תהילים מרמז לכך כאשר הוא מוסיף שם באופן יוצא דופן את האות ה"א לשם 'יוסף' וקורא לו 'יהוסף'. ובדומה מנהג ישראל בראש השנה ובעשרת ימי תשובה להוסיף את האות ה"א בעת התפילה, ובמקום לומר כרגיל "עושה שלום במרומיו" יש שנוהגים לומר "עושה השלום במרומיו", ויש שנהגו כך בקדישים מסויימים בלבד, ויש שנהגו בסיום התפילה עצמה. וכך מרמזת האות ה"א על העניין המיוחד שבימים אלו שהם ימים המסוגלים להתעוררות בתשובה.