רב קטינא ובעל האוב

במשנה (ברכות דף נד,א) מובא שעל ה"זוועות" מברכים "ברוך... שכוחו וגבורתו מלא עולם". ובפירוש ברטנורא כתב שמדובר ברעידת אדמה הכרוכה ברעש, ואכן יש המכנים רעידת אדמה בשם 'רעש אדמה'. בתלמוד הבבלי מובאת אגדה הקשורה לכך, וז"ל כשהיא מתורגמת ומבוארת.

 רב קטינא היה מהלך בדרך. כאשר הגיע קרוב לפתח 'בעל אוב' (שמגלה עתידות באמצעות תקשורת עם מתים. רש"י), נשמע 'גוהא' (רעש אדמה). אמר רב קטינא: האם יודע בעל האוב רעש אדמה זה מהו? הרים בעל האוב קולו ואמר:  קטינא קטינא, מדוע איני יודע? ודאי טעם הרעש הוא שבשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, וזהו רעש האדמה. אמר רב קטינא: בעל האוב כוזב הוא, ודבריו כוזבים.  שכן אם כדבריו, רעש אדמה כפול היה צריך להיות (כנגד שתי דמעות). ומעירים: ואין הדבר כן, רעש אדמה ועוד רעש אדמה עושה הארץ, וזה שלא הודה לו רב קטינא לאותו בעל אוב, הרי זה כדי שלא ייטעו הכל אחריו. ורב קטינא עצמו הסביר בסיבת רעש האדמה: מפני שהקדוש ברוך הוא סופק כפיו (כלומר, מכה כף לכף), וכפי שנאמר: 'וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי [אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי]' (יחזקאל כא,כב)"

רב האי גאון (תשובות הגאונים) נשאל בענין אגדה זו, והסביר שאין להבין את הדברים כפשוטם, שהרי הקב"ה אינו גוף ואין לו דמות הגוף, ואין לפניו לא שחוק ולא בכי ולא אנחה ולא דמעות. אלא כשם שאמרו ש"דברה תורה בלשון בני אדם" שהרי הנביאים ממשילים ואומרים: "עין ה"' (תהלים לג,יח), "הנה יד ה"' (שמות ט,ג)... ולא על דרך הפשט דברו אלא בתורת משל ולשון בני אדם, כך גם מתפרשים דברי האגדה. ומסתבר לרב קטינא שישראל עדיפים וחשובים לפני הקב"ה, וכל מאורע הבא לעולם בשביל ישראל הוא, משום שכתוב (עמוס ג,ב) "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה" וגו', וחכמים אמרו (יבמות סג.) "אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל, ואין רעה באה לעולם אלא בשביל ישראל". והמאורעות שעושה ומראה הקב"ה בשמים ובארץ מופתים וסימנים הם לישראל על דברים שבינו לבינם, כגון הקשת שבשעה שנראית בענן, שׂם אותה אות ברית למבול. ומשום כך, כיון שקשה לפני ה' חורבן בית המקדש, ופיזור ישראל והצער ששרויים בו בין אומות העולם, וכמו שאמרו ששכינה שרויה עמהם בצער כדרשת חז"ל (תענית טז,א על תהלים צא, טו) "עמו אנכי בצרה", וכפי שדרשו על הכתוב (ישעיהו סג, יט) "בכל צרתם לו צר", כך אמר רב קטינא שמראה להם הקב"ה סימן על קושי וצער זה.

 

בעל האוב

ובכל אופן, המעשה ברב קטינא אינו מסתפק בהבאת הפירוש של רב קטינא למשמעות הרוחנית של רעש אדמה, אלא מקדים ומספר שרב קטינא עבר בסמוך לפתחו של בעל האוב, ואת מה שאמר בעל האוב בענין רעש האדמה. והתלמוד אומר שדברי בעל האוב הם נכונים, אך למרות זאת רב קטינא ראה הכרח לדחות אותם. ויש להבין מה המטרה בהבאת כל ההשתלשלות הזו.

 כדי להעמיק בכך, יש לזכור שבתורה נצטווינו (דברים יח,י-יב): "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ". וכתב על כך הרמב"ם (ספר המצוות, לא תעשה, לא):

"והמצוה הל"א היא שהזהירנו מקסום. כלומר שיניע כח הדמיון במין מן ההנעה. כי אלו בעלי הכוחות כולם המגידים מה שיתחדש קודם היותו, אמנם יתאמת להם זה בהיות כח הדמיון מהם חזק, ודבריהם מתקיימים ברוב, ולכן ישערו במה שיהיה. ויהיה להם יתרון זה על זה בזה כיתרון מעלת אישי האנשים קצתם על קצתם בכל כוח מכוחות הנפש. ואי אפשר לאחד מאלו בעלי הכוחות הדמיוניות מבלתי שיעשה מעשה ופעולה אחת מהפעולות יניע בה כוחו ויוציא לאור פעולתו. והנה מהם מי שיכה במטה אשר בידו בארץ הכאות תכופות ויצעק צעקות משונות ויעזוב מחשבתו ויביט לארץ... ויספר מה שעתיד להיות. וכבר ראיתי זה פעמים בסוף המערב. ומהם מי שישטח החול ויעמיד בו תמונות. וזה הרבה מפורסם במערב. ומהם מי שישליך אבנים דקים ביריעה מעור... וכל מי שיעשה אחת מאלו הפעולות וזולתן ממה שילך בדרכן יקרא קוסם... ולשון ספרי אי זהו קוסם זה האוחז מקלו בידו ואומר אם אלך או אם לא אלך. ומזה המין מן ההנעה המפורסם באותו הזמן יאמר הנביא (הושע ד,יב) 'עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ [כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם]'. והעובר על לאו זה ויעשה מאחת מאלו הפעולות חייב מלקות. כלומר מי שיהיה קוסם ויגיד לבני אדם בפועל שיפעל אותו. לא מי שישאל לקוסם. אבל השאלה לקוסם מגונה מאד."

מדברי הרמב"ם יש להסיק שיש אנשים שיש בהם כשרון טבעי ליצור קשר עם כוחות רוחניים, וכשהם רוצים להשתמש ביכולת זו הם עושים פעולות מיוחדות. יצירת הקשר עם הכוחות הרוחניים האלו היא תועבה בעיני ה', ובגלל מעשים שכאלו ה' מגרש את יושבי ארץ ישראל מפני בני ישראל. מדובר בכוחות של טומאה, שכמבואר ברמב"ם המידע שהם מוסרים אינו אמין לגמרי, והוא נכון רק ברוב המקרים, אך אנשים נוטים לפנות אל אנשים מתקשרים כאלו כדי לדעת את העתידות. בין סוגי החטאים האלו יש דרגות שונות של חומרה. עונשו של הקוסם עצמו הוא במלקות, ומי שפונה אליו ושואל אותו הוא מגונה אך אינו לוקה. ואילו החטא של 'בעל אוב' הוא חמור יותר, ועונשו של בעל האוב עצמו הוא בסקילה, והשואל אותו עובר באזהרת לאו (רמב"ם לא תעשה לו-לז).

 כאמור בתורה, השימוש בכוחות אלו כדי לידע את העתידות הוא תוֹעֲבַת ה', ובגללו גורשו יושבי הארץ מפני בני ישראל, ויש להסיק מכך, שאם בני ישראל ירבו בחטאים של שימוש בכוחות אלו גם הם עלולים להיות מגורשים מן הארץ. ואכן מנבואת הושע ('עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל...') מתבאר שעם ישראל הרבה לחטוא בכך. וגם מנבואת יחזקאל עולה שבזמנו נשים רבות היו בעלות כשפים שהיו מטעות את העם באמירת עתידות, ויש מפרשים שאותן נשים היו בעלות אוב (ראו רד"ק יחזקאל יג,כג). מסתבר שגם בזמנו של רב קטינא היו אנשים שהיו פונים לבעלי אוב כדי שיגידו להם את העתידות. ורב קטינא ראה צורך להילחם בתופעה הזו.

 

בעל האוב וידיעותיו

כאשר ארע רעש האדמה בעת שרב קטינא היה סמוך לפתחו של בעל האוב, רב קטינא רצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי למנוע מן האנשים לבוא אל בעל האוב. ולכן הוא הרים את קולו ושאל האם יתכן שבעל האוב יודע מדוע מתרחש רעש אדמה. ובעל האוב שמע את קולו, וענה לו תשובה נכונה.

בעל האוב משתמש בכוחות של טומאה, אך התברר שלמרות זאת בעל האוב השיג הפעם מידע נכון על רצונותיו ותחושותיו כביכול של הקב"ה. אך אילו היה רב קטינא מאשר את דבריו, עלול היה הצבור להתבלבל ולטעות שבעל אוב זה משתמש בכוחות טהרה, ועלול היה כל הצבור לנהות אחריו. לפיכך, רב קטינא דוחה את דבריו ואפילו שהם נכונים. למעשה, רב קטינא תכנן מראש לדחות את דברי בעל האוב ואפילו יאמר דברים נכונים.

אמנם רב קטינא אינו שולל אותם לגמרי, הוא מסכים שרעש האדמה נגרם כאשר הקב"ה זוכר את הצער של בניו כשהם מצויים בין האומות, אך הוא חולק על כך שהרעש מסמל את ה'דמעות' כביכול של הקב"ה, משום שדמעות אינן מתוזמנות בתאום מושלם, ויש הפרש זמן בין הזמן שזולגת דמעה מעין אחת לבין הזמן שזולגת דמעה אחרת מהעין השנייה, ולכן קבע רב קטינא שבעל האוב הוא כזבן כאשר הוא אמר שרעידת האדמה מסמלת 'דמעות', שהרי ברעידת האדמה מורגש זעזוע אחד בלבד.

 

הפירוש של רב קטינא

רב קטינא פירש שרעידת האדמה נגרמת מכך שהקב"ה כביכול "סופק כפיו", במעשה זה הרעש נשמע מתוך תיאום בין שני הידיים, ולכן נשמע רק קול רעש אחד. ורב קטינא מביא כתוב שמייחס מעשה שכזה גם לקב"ה: 'וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי [אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי]' (יחזקאל כא,כב)". ואמנם 'סיפוק כפיים' הוא ביטוי לכעס כמבואר בירושלמי (ביצה פ"ה ה"ב) שמביא לכך סיוע מהכתוב: "וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו" (במדבר פרק כד,י). והכתוב שהזכיר רב קטינא נאמר במקורו בנבואת יחזקאל קודם החורבן וכוונתו שהקב"ה כעס אז על עם ישראל ולכן יבוא החורבן על ארץ ישראל, ובכך תנוח חמתו של הקב"ה. אולם רב קטינא מגלה שלאחר שעם ישראל כבר גלו, הקב"ה כועס על הצער שמצערים אותם אומות העולם. וכפי שמובטח לישראל בסוף שירת האזינו (דברים לב, מג): "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".

ומתוך כך מתברר, שהמידע שמשיג בעל האוב - גם במקרים שהוא נכון - הוא מידע חלקי בלבד. בעל האוב השיג לדעת שרעש אדמה קשור לצער של הקב"ה על הסבל של בניו ששרויים בצער בין אומות העולם, אך הוא לא השיג לדעת שהוא גם מסמל את הכעס שיש לקב"ה על הגויים ועל כך שהוא מתכנן להעניש אותם בקרוב.