יעקב ולימוד התורה של בניו ובנותיו

 בספר בראשית (לב,ח-כה) מסופר שיעקב פחד מהמפגש עם עשיו ופעל בכמה אופנים כדי להינצל מעשיו, ומסופר שם על מנחה שהוא שלח לעשיו ועל מאבק שנאבק עם מלאך שנדמה כאיש:

"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ... וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק... הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים... וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו... וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר... וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי... וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה: וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק: וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:"

באותה העת כבר נולדו ליעקב כל ילדיו חוץ מבנימין, והיו לו אז אחד עשר בנים ובת אחת, לכאורה היה צריך להיות כתוב "שנים עשר ילדיו". מדוע נכתב שם "אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו"?

 המדרש (בראשית רבה עו) משלים ענין זה ומספר שיעקב החביא את דינה בתוך תיבה כדי שעשיו אחיו לא יראנה ויקחנה לאשה. נראה שלפי המדרש דינה כלולה באמור בהמשך "וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ", שהכוונה היא לרכושו, ודינה מוחבאת בתוך תיבה עם כלל רכושו. אלא שהסבר זה עדין קשה, מדוע החביא יעקב את דינה עוד לפני שעבר את מעבר יבוק, והרי נוח יותר היה להעביר אותה בפני עצמה ואחר כך להחביאה בתיבה.

 

תרגום אונקלוס ותרגום יונתן

בלשון הארמית המילה "בְּנַיָּא" אינה מיוחדת דווקא לילדים ממין זכר והיא מתייחסת לילדים באופן כללי, וכן מצאנו שהכתוב (שמות כא,ד): "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ", מתורגם באונקלוס וביונתן באופן דומה: "...וְתֵילִיד לֵיהּ בְּנִין אוֹ בְּנָן אִתְּתָא וּבְנָהָא תְּהֵא לְרִבּוֹנָהּ וְהוּא יִפּוֹק בִּלְחוֹדוֹי". כלומר "ילדיה" בעברית היא המילה המתאימה לציין התייחסות כוללנית לבנים ובנות יחד, אך בארמית "בנהא" מתאים גם כן להתייחסות כללית זו.

אך בכתוב שמתייחס ל"אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו" שבמעבר יבוק יש הבדל בין תרגום אונקלוס לתרגום יונתן. אונקלוס תירגם שם כרגיל בארמית: "וְיָת חַד עֲסַר בְּנוֹהִי", ולא נתן פיתרון לקושי מדוע דינה אינה מוזכרת. אך יונתן תירגם שם: "וְיַת חַדְסְרֵי רִבוֹי", ונראה שרצה לרמז בכך לפתרון לקושי.

שינוי זה בתרגום יונתן חוזר גם בהמשך במפגש בין יעקב ועשיו. הכתוב (בראשית לג,ה): "וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ", מתורגם באונקלוס: "וּזְקַף יָת עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת נְשַׁיָּא וְיָת בְּנַיָּא וַאֲמַר מַאן אִלֵּין לָךְ וַאֲמַר בְּנַיָּא דְּחָן ד' יָת עַבְדָּךְ". אך יונתן תירגם את "הַיְלָדִים" שמוזכרים בראשונה באופן שונה: "וּזְקַף יַת עֵינוֹי וַחֲמָא יַת נְשַׁיָא וְיַת רַבְיָא וְאָמַר מַאן אִלֵין לָךְ וְאָמַר בְּנַי הִינוּן דְאִתְיְהִיבוּ לִי בְּמֵיחוּס מִן קֳדָם ד' עַל עַבְדָךְ".

תרגום יונתן קושר בין המאורעות הוא מתרגם את אחד עשר הילדים שבמעבר יבוק במילה "רִבוֹי", ובאופן דומה הוא מתרגם את הילדים שראה עשיו בתור "רַבְיָא". מה פשר השינוי הזה?

 

המאבק של יעקב עם האיש-מלאך

תרגום יונתן מבאר בהמשך הפרשיה שהמאבק של יעקב עם האיש-מלאך היה על הצורך בהפרשת מעשר מן הילדים, וז"ל בתרגום חוזר לעברית בתוספת ביאור:

"וישאר יעקב לבדו מעבר ליבוק ויאבק מלאך עִמו כדמות איש ויאמר הלא אמרת לעשר כל שיהיה לך (שכך נדר יעקב בבית אל לפני שהמשיך בדרכו ללבן הארמי) והנה יש לך שנים עשר בנים (ובכללם בנימין שעדין לא נולד) ובת אחת ולא עִישׁרתם, מיד הפריש ארבע בכורים לארבעה אמהות (ראובן בכור לאה, דן בכור בלהה, גד בכור זלפה, יוסף בכור רחל, וכשם שבכור בהמה אינו נמנה עם שאר העדר כדי להתעשר כך לא מנה יעקב את הבכורות האלו במנין המעשר), ונשארו שמונה (ומנה את שמונת הבנים הנותרים משמעון הגדול עד בנימין הקטן) וחזר למנות מִשׁמעון (שמנה אותו כעת כתשיעי), ועלה לוי במעשר. ענה מיכאל ואמר רִבונו של עולם, זה הוא חלקך, ועל ענין הדברים האלה השתהה מעבר לנחל עד עלות עמוד השחר".

תרגום יונתן מדמה את הפרשת לוי להיות מלמד תורה לאחרים להפרשת מעשר בהמה. ואמנם משל זה אינו מדוייק לגמרי, שהרי לאחר הפרשת הבכורות נותרו רק שמונה בנים (עם בנימין שעדין לא נולד) ומספר שקטן מעשרה פטור מהפרשת מעשר בהמה. אלא שזהו משל שנועד לרמז על הענין העקרוני, ולכן אין להקשות שהמשל אינו דומה בכל פרטיו לנמשל.

מטרת המשל לרמז שהאיש-מלאך שנאבק עם יעקב קיטרג עליו, ויעקב החליט אז שאחד מבניו יהיה 'קודש' ויהיה אחראי על לימוד תורה לשאר הבנים1, וכך יתבטל הקיטרוג. מצאנו במצוות מעשר בהמה שנאמר (ויקרא כז, לב): "וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן... הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַד' ". ואף כאן, כדי להסיר את הקטרוג החליט יעקב שאחד מבניו יהיה קֹּדֶשׁ, והמשל מדמה זאת להפרשת מעשר בהמה. ומלאך נוסף שצפה במאבק, והוא מיכאל סניגורם של ישראל, נטל את ההחלטה הזו של יעקב, ואמר שלוי יהיה חלקו של ה', ובזכות התחזקות במצוות תלמוד תורה גבר יעקב על האיש-מלאך שנאבק עמו. נראה שתרגום יונתן מרמז שגם הזכרת "אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו" של יעקב קשורה למצוות תלמוד תורה, ולכן הוא תרגם זאת בתור "חַדְסְרֵי רִבוֹי". וכדלקמן.

 

הרובים

במסכת תמיד (פ"א מ"א) שנינו שהיו מקומות במקדש שה"רובים" שומרים שם, והתבאר (בבלי כז, א), שה'רובים' הם כהנים צעירים הלומדים את עבודתם, וביאר תפארת ישראל שהם נקראו 'רובים' משום ש'ילד' מתורגם בארמית בתור 'רביא'.

מילה זו מופיעה בעיקר כאשר מדובר במי שהאישיות שלו אמורה לגדול ולהתפתח, כמו בכתוב (מלכים א יב,ח): "וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ" שמתורגם ביונתן: "...וְאִתְמְלִיךְ בְּיַנְקַיָא דִרְבִיאוּ עִמֵיהּ", שהכוונה לילדים שהתחנכו והתפתחו יחד עמו. וכן במסכת חולין כינו את בני רבי חייא בשם 'רובים' משום שידעו שהם עתידים לגדול בתורה ולהיות כמו אביהם.

תרגום יונתן מרמז שבמעבר יבוק היה צריך יעקב לעבור שני מעברים, המעבר האחד הוא המעבר הגשמי של נחל יבוק, והוא מתואר בכתוב המאוחר יותר: "וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ". ומעבר נוסף הוא מעבר רוחני שבו היה צריך יעקב לעבור ולהראות במה זכותו גדולה מזכותו של עשיו. ואף כאן זכותו של יעקב ומשפחתו תלויה בזכות מצוות תלמוד תורה לבניו. ובדומה מצאנו (שבת קיט,ב בתרגום חופשי):

"אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. אמר לו רב פפא לאביי: הבל פה שלי ושלך מהו? - אמר לו: אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא."

הבל פה של הילדים שאין בו חטא מהווה זכות גם לאימותיהם של הילדים וכפי שמצאנו בתלמוד (ברכות יז,א), שהנשים שאינן מצוות במצוות תלמוד תורה זוכות בה ואפילו אם אינן לומדות תורה בכך שהן מלוות את בניהם לבית הספר שבו הם לומדים. והבל פה זה שאין בו חטא הוא זכות גם לאבות המלמדים את בניהם או פועלים לכך שיהיה מי שילמדם תורה.

לפי הסבר זה יעקב ונשיו שפעלו לכך שבניהם ילמדו תורה מיעקב אביהם, הם טפלים לאותה זכות גדולה של הבל פה של הבנים, ובתור טפלים להבל פה זה שבזכותו העולם מתקיים הם עברו את מעבר יבוק הרוחני. ולפי הסבר זה דינה לא הוזכרה בכתוב משום שעדין לא נישאה ולא היו לה ילדים משלה. ואמנם מן הסתם יעקב ולאה לימד את דינה את ההלכות שהיא צריכה לשמור, אך לימוד תורה בתור מצוות לימוד תורה שבה מלמדים גם דברים שאינם הכרחיים, לימד יעקב רק את בניו הזכרים, וכדין מצוות תלמוד תורה2. ולכן הוזכרו בכתוב "אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו", והוזכרה גם המעטפת התומכת שהיא יעקב האב והאמהות של הבנים. וכדי לרמז להסבר זה שינה תרגום יונתם ותרגם כאן "חַדְסְרֵי רִבוֹי", כלומר אחד עשר תלמידים צעירים שמתחנכים לגדולה תורנית. ובזכותם עברו יעקב ונשותיו את המקטרג שרצה למנוע מהם את המעבר הרוחני שבמעבר יבוק.

 הצלחת המעבר הרוחני במעבר יבוק מסמלת ניצחון על המקטרג שהוא שרו של עשיו. ניצחון זה בא לידי ביטוי בהמשך במפגש שבין יעקב ועשיו, שם תרגם יונתן את הראיה שראה עשיו את הילדים של יעקב בתור: "וּזְקַף יַת עֵינוֹי וַחֲמָא יַת נְשַׁיָא וְיַת רַבְיָא". כלומר, התרגום מרמז שעשיו ראה שיש כאן תלמידים צעירים שעתידים לגדול, וכוח רוחני עליון גרם לעשיו להתרכך בפניהם ובפני יעקב.

 

אל תגעו במשיחי

לפי מה שהתבאר ניתן לומר שהאמור בתהלים (ח,א-ג): "לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד... מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" - משקף מסורת שהיתה בידי דויד המלך שעשיו הרשע שרצה להתנקם ביעקב על נטילת הברכות, ובא עם ארבע מאות איש כדי להילחם בו - התרכך בזכות אותו הבל פה של בני יעקב, ודבר זה מרומז בתורה בהזכרת 'אחד עשר ילדיו' של יעקב. ומסורת זו מרומזת בתרגום יונתן לכתוב זה.

 ובדומה מצאנו שנאמר בתהילים (קה,י-טו): "וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם... לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ". וחז"ל מבארים (שבת קיט,ב) "אל תגעו במשיחי - אלו תינוקות של בית רבן", ואף כתוב זה מרמז למסורת שבזכות הבל פה של אחד עשר בני יעקב התרכך עשיו. וקשר זה בין "מְשִׁיחָי" ובין השורש רב"י מבואר גם בפירוש העמק דבר (שמות כח, מא): "וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם – כתרגום אונקלוס 'וּתְרַבֵּי יָתְהוֹן', שמשמעו גבהות הנפש, [ומזה הפי' דרשו חז"ל שבת דקי"ט ב' אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן, שהם גדלים במעלת הנפש]".

 

מצוות תלמוד תורה

כפי שראינו תרגום יונתן מפרש את המאבק עם האיש-מלאך כמאבק על הצורך בהפרשת לוי ובניו לתפקיד של מלמדי תורה, ואת מעבר יבוק כמעבר של מחסום רוחני שיעקב הצליח לעבור אותו בזכות מצוות תלמוד תורה של בניו. במאמר הקודם "המנחה של יעקב לעשיו" התבאר שבספר בראשית (יח,יט) הקב"ה מודיע שיש לו קשר מיוחד עם אברהם, והטעם לכך הוא: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ד' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ד' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו". מודגש שם שהקשר המיוחד עם אברהם הוא משום שאברהם יחנך את צאצאיו לשמור את דרך ד' לעשות 'צדקה' ו'משפט'. והתבאר שהחינוך לעשיית 'צדקה ומשפט' מהווה זכות המועילה לקבלת התפילות ולשינוי גזירות, ומחמת כך הקב"ה הודיע לאברהם על הגזירה שהוא עומד לגזור על סדום וחברותיה, כדי שאברהם יתפלל לפניו לביטול הגזירה. ונראה שמחמת כך הדגיש יעקב את תלמוד התורה שלו עם בניו, ומחמת כך בעת המאבק עם האיש-מלאך החליט יעקב להפריש את לוי להיות מלמד תורה לשאר השבטים.

 והתבאר שברכת המשפט שבתפילת העמידה פותחת בבקשה "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", ונראה שבקשת "השיבה... יועצינו כבתחילה" נועדה להזכיר הזכות המיוחדת של אברהם אבינו שבעבורה תפילותיו נשמעות: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ד' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", ואנו מבקשים בה שהקב"ה יחזיר לנו את אלו שילמדו אותנו וייעצו לנו כראוי כיצד לשמור את דרך ה', שהרי כפי שנאמר בחתימת הברכה הוא "מלך אוהב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". ברכה זו היא הברכה האחת עשרה בסדר ברכות העמידה. והתבאר שבמיקום זה יש מימד נוסף.

והתבאר שהמספר 'אחד עשר' מופיע פעמים רבות בתנ"ך בתור 'עשתי עשר' וביאר אבן עזרא (במדבר ז,עב):

"בְּיוֹם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יוֹם - כבר בארתי בספר מאזנים, למה השתנה זה המספר, וטעם 'עַשְׁתֵּי' כמו 'עֶשְׁתֹּנֹתָיו' (תהילים קמו,ד), מה שיולידו מחשבותיו, כאילו העשר הוליד והוא סוד גדול".

ואם כן, מספר זה מתאים לסמל את מצוות חינוך הבנים והתלמידים על ידי המורים שהם כבר שלמים (ביחס לתלמידים) ומולידים בתלמידים את התבונה שיש במורים. ומטעם זה קבעו חכמים את בקשת 'השיבה שופטינו כבראשונה' בברכה האחת עשרה, ומטעם זה קבע הרמב"ם את מצוות תלמוד תורה בתור המצווה האחת עשרה במנין המצוות שלו.

 ולפי מה שראינו במאמר זה יש לכך קשר נוסף למספר 'אחד עשר', משום שהפעם הראשונה שמספר זה מופיע בתנ"ך הוא מופיע כאשר "אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו" של יעקב עוברים במעבר יבוק, ותרגום יונתן מרמז שם שהכוונה לאחד עשר תלמידים שלומדים תורה מיעקב אבינו.

 

האם לבנות שלומדות תורה יש זכות

בתרגום יונתן שהובא לעיל דינה מוזכרת בתחילה יחד עם בני יעקב בתביעה של האיש-מלאך לעשר את ילדי יעקב, ומכאן יש להסיק שגם בנות שייכות במצוות תלמוד תורה. ומאידך בהמשך הדברים בתרגום כאשר יעקב מחליט לעשר את בניו, יעקב מונה את שמונת הבנים הנותרים אך מתעלם מדינה. מסתבר שיעקב רצה להתמקד במצוות תלמוד תורה כפי שהיא מוגדרת במובן הכולל של כל הפרטים והרבדים שבתורה, ושהנשים והבנות פטורות ממנה, ולכן התעלם יעקב מבתו דינה. אמנם התעלמות זו היתה מסוכנת, משום שכאשר יעקב הבליט את הזכות שיש בבניו, זכות זו הפכה לשמירה עליהם. ומאידך, יתכן שכאשר יעקב התעלם ולא התמקד בזכות שיש לדינה בעת שהיא למדה את מסורת התורה ההכרחית שהיא חייבת לדעת אותה, או בעת שהיא למדה מרצונה את התורה במובן הכוללני שלה, הביאה התעלמות זו לכך שלא היתה על דינה שמירה רוחנית המלווה אותה, ויתכן שלכן אירע לה מה שאירע עם שכם בן חמור.

 ואפשר שיעקב תלה את מה שאירע לדינה בהתעלמות שלו מראיית זכות בלימוד תורה של נשים, והוא רצה לתקן זאת. ואכן בהמשך לפני הירידה למצרים משמע שיעקב פחד לרדת למצרים והקב"ה נגלה אליו (בראשית מו,ג): "וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם...", ומסופר בהמשך (בראשית מו, ו-יז):

"...וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ: בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן: וּבְנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ וּפַלּוּא וְחֶצְרֹן וְכַרְמִי: וּבְנֵי שִׁמְעוֹן...  וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם..."

לא מובן מדוע הכתוב מפרט ומונה בתחילה את "בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו" ואחר כך את "בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו", ומדוע בכלל נצרך הפרוט הזה שהרי כבר נאמר לפני כן וגם אחרי כן שיעקב הביא את כל זרעו אתו, וברור שכולם בכלל. אולם לפי מה שהתבאר נראה שהכתוב הנוסף מרמז שיעקב רצה להתמקד בזכויות לימוד התורה שיש במשפחתו כדי שזכויות אלו תהפוכנה לשמירה רוחנית המלווה אותם. ובתחילה מנה את מצוות לימוד התורה בהגדרת הכוללנית של התורה, שבמצווה זו חייבים האבות ללמד את בניהם, ובאותה זכות התמקד יעקב כבר לפני שפגש את עשיו. ולאחריה מנה את לימוד התורה שמלמדות הנשים את בנותיהן שאף שאין הנשים והבנות חייבות בלימוד התורה באופן הכוללני יש בכך בכל אופן זכות, כמבואר ברמב"ם (הלכות תלמוד תורה א, יג): "אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוית, וכל העושה דבר שאינו מְצוּוֶה עליו לעשותו אין שכרו כשכר הַמְּצוּוֶה שעשה אלא פחות ממנו".

ונראה שלפי הסבר זה יש מובן לכתוב הקשה המובא שם בהמשך: "וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם...". מדוע שֶׂרַח מוזכרת שם כטפילה לאחים, ומדוע לא נכתב שם "וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח" כפי שנכתב בפרשת פנחס (במדבר כו,מו)3. אולם לפי מה שהתבאר הדבר מובן, בפרשיה זו של הירידה למצרים מדגיש יעקב את הזכויות שיש לבניו ולבנותיו. והזכות של שֶׂרַח בלימוד התורה טפלה לזכויות של אחיה, משום שהם מְצוּוִים ועושים ואילו היא אינה מְצוּוָה. ואמנם אף על פי שזכותה טפלה, זכתה שֶׂרַח הילדה הלמדנית הראשונה בתנ"ך לאריכות ימים והיא מוזכרת בין באי הארץ (במדבר שם), ולפי מסורת חז"ל היא גם גם אותה אִשָּׁה חֲכָמָה (שמואל ב כ, טז) שהצילה בחכמתה "עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל".

 המספרים שמוזכרים ומרומזים במעשי יעקב אבינו במפגש שלו עם עשיו אחיו כגון 'אחד עשר' מרומזים גם במבנה של העזרות והמקדש, שהוא 'בית תפילה', ובעז"ה נדון בכך במאמר הבא.

 ____________________________

¹   "ויעקב אבינו למד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד" (רמב"ם הלכות עבודה זרה א,ג).

² וראו רמב"ם הלכות תלמוד תורה א,יג.

³ וראו מה שהקשה בהכתב  והקבלה על דברי הרמב"ן בענין זה.