המנחה של יעקב לעשיו

 בספר בראשית (יח,יט) הקב"ה מודיע שיש לו קשר מיוחד עם אברהם, והטעם לכך הוא: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ד' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ד' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו". מודגש שם שהקשר המיוחד עם אברהם הוא משום שאברהם יחנך את צאצאיו לשמור את דרך ד' לעשות 'צדקה' ו'משפט', ומטעם זה הקב"ה גילה לאברהם שבכוונתו להפוך את סדום ועמורה. ובהמשך מסופר שאברהם התפלל לקב"ה ובאותה תפילה מודגש המספר חמש (בראשית יח,כג-לג):

"וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע: אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר... וַיֹּאמֶר ד' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲ-דֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים... שְׁלֹשִׁים... עֶשְׂרִים... וַיֹּאמֶר... לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה: וַיֵּלֶךְ ד' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ:"."

אברהם התפלל מתחילה שבזכות חמישים צדיקים יינצל המקום מעונש. ובהמשך בכל תפילה נוספת הקטין אברהם בדרך כלל בעשרה את מספר הצדיקים שהוא התפלל בעבורם. אך בתפילה השניה הוא הקטין את מספר הצדיקים בחמישה והזכיר אותם בצורה יוצאת דופן: "אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר". לכאורה ראוי היה שאברהם יזכיר אותם במדוייק "ארבעים וחמישה" כפי שהקב"ה ענה לו: "לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה". מדוע אברהם נקט בסגנון תפילה המדגיש את החמש: "הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה..."?

 

חמש כסמל לתשובה.

במאמר הקודם "תפילת העמידה של אברהם" התבאר שהחינוך לעשיית 'צדקה ומשפט' מהווה זכות המועילה לקבלת התפילות ולשינוי גזירות, ומחמת כך הקב"ה הודיע לאברהם על הגזירה שהוא עומד לגזור על סדום וחברותיה, וכדי שאברהם יתפלל לפניו לביטול הגזירה. והתבאר עוד שהדגשת המספר 'חמש' מועילה להצלחת מהלכים של תשובה ושל קבלת תפילות וכפי שמצאנו שהמספר 'חמש' מודגש מאוד בפעולות שיוסף מבצע עם אחיו ועם המצרים. והתבאר שהדגשת המספר 'חמש' וכן הדגשת האות ה"א מועילים לקבלת תשובה ולקבלת תפילות, וכן התבאר ענין זה גם במאמר "האות הא בתפילת עשרת ימי תשובה". והוזכר שם שמצאנו שבברכת המשפט שבתפילת העמידה מודגש שהקב"ה אוהב "צדקה ומשפט", והיא פותחת באות ה"א וב'תשובה' במילה "השיבה", ובעשרת ימי תשובה האות ה"א מודגשת שם מאוד בחתימה המיוחדת "המלך המשפט".

 

מיקומה של ברכת המשפט

ברכה המשפט פותחת בבקשה "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", נראה שבקשת "השיבה... יועצינו כבתחילה" נועדה להזכיר הזכות המיוחדת של אברהם אבינו שבעבורה תפילותיו נשמעות: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ד' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", ואנו מבקשים בה שהקב"ה יחזיר לנו את אלו שילמדו אותנו וייעצו לנו כראוי כיצד לשמור את דרך ה', שהרי הוא "מלך אוהב צדקה ומשפט". ברכה זו היא הברכה האחת עשרה בסדר ברכות העמידה, ניתן לומר שזהו מיקום מקרי, אך ניתן גם לחקור ולברר האם יש בכך גם מימד נוסף.

 

סדר מצוות העשה במנין המצוות של הרמב"ם

המצווה השביעית במנין מצוות העשה בספר המצוות של הרמב"ם היא המצווה להישבע בשמו של הקב"ה. מתבקש שסידור זה אינו מקרי, והוא נעשה משום שהשורש של המילה שבועה הוא שב"ע, ויש לו קשר למספר שבע. וקשר זה בין שבועה והמספר שבע מצאנו גם אצל אבותינו אברהם ויצחק בתור סיבה לקריאת העיר "באר שבע" בשמה (בראשית כא,לא; כו,לג).

 מסתבר שכשם שנהג הרמב"ם במצווה השביעית, כך נהג הרמב"ם במצוות נוספות שהוא מנה בתחילת ספר המצוות. ולפחות בתחילת ספר המצוות מנה הרמב"ם את המצוות בסדר שיש לו קשר גם למשמעות המספר שבו הוא מונה אותן.

 המצווה החמישית בסדר מצוות העשה של הרמב"ם היא מצוות התפילה:

"והמצוה החמישית היא שצונו לעבדו יתעלה... ואעפ"י שזה הצווי הוא גם כן מן הציוויים הכוללים כמו שביארנו בשרש הרביעי הנה יש בו יחוד שהוא צוה בתפילה. ולשון ספרי ולעבדו זו תפילה. ואמרו גם כן ולעבדו זה תלמוד... ואמרו עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו. כלומר ללכת שם להתפלל בו ונגדו כמו שבאר שלמה עליו השלום"

נראה שהקשר שנמצא כאן בין התפילה לבין המספר חמש אינו מקרי, והוא לקוח מתפילת העמידה של אברהם שבה הדגיש אברהם את המספר חמש. הרמב"ם ממקד את המצווה הזו כמיוחדת לתפילה, וכך הוא קובע גם בתחילת הלכות תפילה (א,א): "מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ד' אלהיכם, מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה". הרמב"ם מגלה בתיאור המצווה החמישית 'מצוות העבודה' שיש קשר בין מצוות התפילה למצוות תלמוד תורה. קשר זה מצאנו גם כן אצל תפילת העמידה של אברהם, כאשר הקב"ה מקדים ומגלה שאברהם מחנך את בניו ואת ביתו אחריו לשמור את דרך ה', וכפי שהתבאר יש בכך סיבה שתפילותיו תתקבלנה. ועל קשר זה נשתדל לעמוד בהמשך המאמר.

 נראה שכאשר הרמב"ם קבע בספר המצוות שלו את מצוות תלמוד תורה, הוא מנה אותה באופן המרמז לקשר בין מספרה הסידורי לבין המהות שלה, וכפי שמצאנו קשר שכזה בין מצוות תלמוד תורה לבין תפילת אברהם. הרמב"ם מונה את מצוות תלמוד תורה בתור המצווה האחת עשרה, וז"ל: "והמצוה הי"א היא שצונו ללמוד חכמת התורה וללמדה וזה הוא שנקרא תלמוד תורה והוא אמרו 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ'. ולשון ספרי - לבניך אלו תלמידיך וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים שנאמר 'וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים'...".

 הרמב"ם מונה את מצוות החינוך לשמור את דרך ד' בתור המצווה האחת עשרה, ומצאנו שהבקשה "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", שבה אנו מבקשים על מנהיגים ומחנכים ראויים היא הברכה האחת עשרה בסדר ברכות העמידה. ניתן לומר שזהו מיקום מקרי, אך נראה שיש בכך הגיון וטעם.

 משמעות המספר 'עשתי עשר'

המספר 'אחד עשר' מופיע פעמים רבות בתנ"ך בתור 'עשתי עשר' וביאר אבן עזרא (במדבר ז,עב):

"בְּיוֹם עַשְׁתֵּי עָשָׂר יוֹם - כבר בארתי בספר מאזנים, למה השתנה זה המספר, וטעם 'עַשְׁתֵּי' כמו 'עֶשְׁתֹּנֹתָיו' (תהילים קמו,ד), מה שיולידו מחשבותיו, כאילו העשר הוליד והוא סוד גדול".

המספר עשר מסמל שלמות, והמחשבות של שלמות זו הולידו את המספר הבא את 'עשתי עשר', ונמצא שהמספר 'עשתי עשר' נולד כביכול מהמחשבות של ה'עשר' שהיא השלמות שקדמה לו. ואם כן, מספר זה מתאים לסמל את מצוות חינוך הבנים והתלמידים על ידי המורים שהם כבר שלמים (ביחס לתלמידים). ולכן מספר זה מתאים גם לסמל את מצוות חינוך הבנים על ידי אברהם, ומטעם זה קבע הרמב"ם את מצוות תלמוד תורה בתור המצווה האחת עשרה.

בסוף פרשת לך לך אברהם אבינו נצטווה על ידי הקב"ה למול את עצמו ולהיות שלם (בראשית יז, א-י): "...וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ... זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר...", וכן ביארו חז"ל (נדרים פ"ג מי"א): "שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל". שלמות זו שמתבטאת בצד הגופני, כאשר אברהם וצאצאיו מתחייבים למול את הערלה הגופנית שלהם ושל בניהם, ולהיות 'שלמים'. - מתבטאת גם בצד הרוחני. ודבר זה מתבאר בסמוך בתחילת פרשת וירא, כאשר הקב"ה מודיע שאברהם התחייב שהוא וצאצאיו יעבירו את השלמות הרוחנית שהם ירכשו גם לבניהם ולתלמידיהם: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ד' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט".

 

כפי שראינו המספר 'עשתי עשר' מסמל את העברת השלמות המחשבתית אל הדור הבא, ולכן הברכה שבה אנו מבקשים בתחילתה "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", היא הברכה האחת עשרה. וכאמור, נראה שמטעם זה גם קבע הרמב"ם את מצוות תלמוד תורה לבנים ולתלמידים בתור המצווה האחת עשרה.

 במאמרים הקודמים הדגשנו את הקשר שבין המספר חמש לעשיית תשובה, ושמטעם כך נבחרה הברכה החמישית להיות ברכת התשובה. אך קשר זה שבין 'חמש' לתשובה קשור גם למצוות התפילה, וכפי שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה ב,ד): "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים". יתכן שהקשר שמצאנו בין מצוות תלמוד תורה שהמספר שמסמל אותה הוא 'אחת עשרה' לבין מצוות התפילה שהמספר שמסמל אותה הוא המספר 'חמשה', מסביר גם את מעשיו של יעקב אבינו.

 

המנחה ששלח יעקב לעשיו

בפרשת וישלח מסופר שיעקב שמע שעשיו בא לקראתו עם ארבע מאות איש, ופחד מאוד ממה שעשיו עלול לעולל לו ולמשפחתו, והוא התפלל לקב"ה שיציל אותו מידו, ומסופר שלאחר תפילתו הוא שלח מנחה לעשיו (בראשית לב, יד-טז):

"וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו: עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים: גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה:"

מצאנו שנחלקו הדעות במנין הכולל של הפרטים ששלח יעקב אבינו. אור החיים הקדוש כתב:

"עִזִּים מָאתַיִם וגו'. שמעתי ממורי זקיני זצוק"ל שנתכוין יעקב בחשבון ששלח מבעלי חיים כחשבון שעיר שעולה בו תק"ף, ולזה שלח בחשבון: עזים ורחלים ת"מ, וגמלים שלשים עם בניהם הם ששים הרי ת"ק, פרות ופרים חמשים, אתונות ועירים שלשים, הרי תק"ף לשבר תוקפו:"

לדעת אור החיים הקדוש, המספר 'שלושים' שמוזכר אצל הגמלים מתייחס רק ל'גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת' (נאקות), אך חוץ מהם היו גם שלושים גמלים זכרים ("וּבְנֵיהֶם"), ובסך הכל היום ששים גמלים, ונמצא שהסך הכולל של כל סוגי בעלי החיים היה חמש מאות ושמונים שהם כמנין תק"ף, וזאת כדי לשבור את תוקפו של שעי"ר.

 אמנם לדעת פרשנים אחרים המנין הכולל של הגמלים הנקבות והזכרים גם יחד היה בסך הכל שלושים, וכך פירשו הרד"ק ועוד. ולפי זה המנין הכולל של כל הפרטים היה רק חמש מאות וחמשים. ורבנו בחיי מביא שרבנו חננאל קשר בין המספר הזה לבין מאורעות עתידיים:

"וכתב רבינו חננאל ז"ל: כי כלל ראשי הבהמות במנחה הזאת תק"ן ראשים, לפיכך קדמה מלכות אדום למלכות ישראל תק"ן שנה."

אמנם לפי מה שהתבאר כאן שבפרשיית תפילת העמידה של אברהם מודגשים המספרים 'חמש' ו'אחת עשרה' (החינוך לדור הבא = עַשְׁתֵּי עָשָׂר), ומצאנו שגם בתפילת העמידה שלנו הברכות החמישית והאחת עשרה מודגשות (וראו במאמר "האות הא בתפילת עשרת ימי תשובה"), ניתן לומר שיעקב אבינו רצה להמשיך בדרך תפילת העמידה של אברהם אבינו, ובאמצעות המספרים אלו הוא רצה לרמז לשילוב של תורה ותפילה, שבאמצעות שילוב זה מתקבלות התפילות.

המספר 'חמישים וחמש' הוא כפולה של 'אחת עשרה' ושל 'חמש', והוא מסמל שילוב של 'תורה' ושל 'תפילה'. גם המספר הכולל של הפרטים שיעקב שלח הוא 'חמש מאות וחמישים', שהוא עשר פעמים 'חמישים וחמש', כלומר הדגשה של המספר 'חמשים וחמש', והיינו הדגשה של השילוב שבין 'תורה ו'תפילה'. שילוב זה הוא יסוד חשוב בבקשה שהתפילה תתקבל, וכדלקמן.

 רבי נחמן מברסלב פותח את ספרו ליקוטי מוהר"ן בחשיבות של השילוב שבין תורה ותפילה, וז"ל (ליקוטי מוהר"ן תורה א):שילוב של 'תורה' ו'תפילה

"אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה'. דע כי ע"י התורה נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות שאנו מבקשים ומתפללים. והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין הן ברוחני הן בגשמי."

יעקב אבינו התפלל לד' שיציל אותו מיד עשיו, וכמו כן השתדל למצוא חן בעיני עשיו ושיקבל את מנחתו ויסלח לו על לקיחת הברכות, וכפי שהוא מסביר לעשיו את פשר המנחה הגדולה (בראשית לג,ח): "וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי, וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי". ונראה שמטעם זה בחר יעקב במנחה גדולה שיש בה חמש מאות וחמישים פריטים, ומשום שמספר זה מדגיש את המספר 'חמישים וחמש' שמסמל שילוב בין 'תורה' ותפילה'. אשר כפי שמבואר בליקוטי מוהר"ן שילוב זה מועיל לקבלת תפילות ומועיל למצוא חן וחשיבות בפני כל מי שצריכים.

מספרים אלו שמרומזים בפרשיית תפילת העמידה של אברהם אבינו, ומרומזים גם כאן בתפילת יעקב אבינו, מרומזים גם במבנה של העזרות והמקדש, שהוא 'בית תפילה', ובעז"ה נדון בכך במאמר הבא.