האות ה"א בתפילות עשרת ימי תשובה

במסכת ברכות דף (יב,ב) מובא:

"ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל השנה כולה אדם מתפלל 'האל הקדוש', 'מלך אוהב צדקה ומשפט', חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל 'המלך הקדוש' ו'המלך המשפט'.

צמד המילים 'המלך המשפט' הוא חריג מבחינה לשונית, משום ש'משפט' הוא שם עצם מופשט ולפי הנהוג בכללי הלשון ראוי לומר 'מלך המשפט', ובדומה לאמור בתהלים (כד,ז): "וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד", וכפי הנהוג לומר בנוסח הברכות "מלך העולם", ולא "המלך העולם". רש"י כתב בתשובה (שו"ת רש"י יח) שהוא התקשה בכך שנים רבות, ונטה לומר שמדובר בשיבוש שארע כיון שצמד המילים האלו הובאו בתלמוד בסמוך למילים "המלך הקדוש". ומאידך, כיוון שמדובר במנהג מקובל הביא רש"י סימוכין לקיום צורות כאלו כבר בתנ"ך, כמו "וְאֵת הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת" (מלכים ב טז,יד).

גרסת ספר הלכות גדולות
אמנם מהעיון בספר הלכות גדולות (סימן א, הלכות ברכות פרק ה, עמוד נו) מתברר שלפי גרסתו בסוגיית התלמוד מדובר בשינוי לשון מכוון:

"ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל השנה כולה אדם מתפלל 'האל הקדוש', 'מלך אוהב צדקה ומשפט', חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שאומר 'המלך הקדוש' 'המלך המשפט', רב יוסף אמר 'מלך הקדוש' 'מלך המשפט'. והלכתא כרבה".

לפי גרסת הלכות גדולות רבה בר חיננא נחלק עם רב יוסף סבא האם ראוי בעשרת ימי תשובה להרבות בתוספת האות ה"א ואפילו באופן שאינו מצוי בלשון העברית, או להיפך יש להפחית באמירת האות ה"א ואפילו במקום שראוי לאומרה. לדעת רב יוסף יש להפחית באמירתה ולכן יאמר 'מלך הקדוש' ואפילו שצורה זו היא חריגה בלשון העברית, שהרי 'קדוש' הוא שם תואר וראוי לומר 'המלך הקדוש'. ואילו לדעת רבה יש להרבות באמירתה ולאומרה אפילו במקום חריג ולכן יאמר 'המלך המשפט'. ונפסקה הלכה כרבה בר חיננא.

מיקום ה"א הידיעה בתוארי הקב"ה בברכות שבתפילה
רבה בר חיננא סבא ורב יוסף הסכימו שיש לערוך את השינויים בענין האות ה"א בברכה החמישית ובברכה האחת עשרה מברכות תפילת העמידה. כדי להבין את משמעות הענין יש להתבונן בהופעות מיוחדות של ה"א הידיעה בתוארי הקב"ה בתפילת העמידה.
בשלושת הברכות הראשונות של התפילה, שהן הפתיחה הקבועה של תפילת העמידה, ומופיעות הן בתפילות ימות החול והן בתפילות השבת והחגים, רק בברכה השלישית מופיעה ה"א הידיעה בתואר של הקב"ה – "האל הקדוש". לעומת זאת בשלוש הברכות האחרונות שהן הסיום הקבוע של תפילת העמידה מופיעה ה"א הידיעה בתואר של הקב"ה בכל שלוש הברכות: "המחזיר שכינתו לציון", "הטוב שמך ולך נאה להודות" "המברך את עמו ישראל בשלום". ניתן לראות בכך עליה הדרגתית בהזכרת האות ה"א, בשלוש הברכות הראשונות רק פעם אחת בסיומן, ולבסוף בסיום התפילה שלוש פעמים ברצף.
בברכות האמצעיות ה"א הידיעה מופיעה בתואר של הקב"ה לראשונה בברכה החמישית, ודבר זה מתאים לאות ה"א שהיא האות החמישית שבאותיות האלף בית. הקב"ה מתואר שם בשימוש בה"א הידיעה בתואר "הרוצה בתשובה", והמיוחד בברכה זו שהיא גם מתחילה במילה הפותחת באות ה"א "השיבנו אבינו לתורתך...", האות ה"א מודגשת בברכה החמישית בקשר לתשובה.

האות ה"א כסמל לתשובה
האות ה"א מסמלת את התשובה, כך נראית האות בכתיבת סת"ם  ה
וכך דרשו בעניינה בתלמוד הבבלי (מנחות דף כט,ב), וז"ל הסוגיה בתרגום חופשי ובתוספת ביאור: 

"מאי דכתיב: 'בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים' (ישעיהו כו,ד)? שמשמע שהקב"ה יצר את עולמו באמצעות האות יו"ד ובאמצעות האות ה"א ... כדדרש ר' יהודה בר ר' אילעאי: אלו שני עולמות שברא הקדוש ברוך הוא, אחד בה"י ואחד ביו"ד, ואיני יודע אם העולם הבא ביו"ד והעולם הזה בה"י, אם העולם הזה ביו"ד והעולם הבא בה"י, כשהוא אומר: 'אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם' (בראשית ב, ד), אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם, [הוי אומר: העולם הזה בה"י, והעולם הבא ביו"ד].

ומפני מה נברא העולם הזה בה"י? מפני שדומה לאכסדרה (מקום שאינו סגור), שכל הרוצה לצאת יצא; ומדוע הרגל של האות ה"י תלויה ואינה מחוברת? שאם יחזור בתשובה יחזור דרך הפתח שלמלעלה ששם האות ה"י אינה מחוברת. ומדוע לא יחזור מהפתח שלמטה? משום שלא יקבל סיוע לחזור משם; וכפי שדרש דריש לקיש, שאמר ריש לקיש, מהו שכתוב: 'אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן' (משלי ג,לד)? אם בא אדם לטהר ולחזור בתשובה מסייעים אותו (ולכן פתחו לו פתח מיוחד מלמעלה ששם יסייעו אותו לחזור בתשובה). ואם בא לטמא ולחטוא פותחים לו (והפתח התחתון של האות ה"י מסמל את הבחירה החופשית ומתן האפשרות להידרדר ולחטוא).
ומדוע לאות ה"י יש תג? אמר הקדוש ברוך הוא: אם חוזר [בו] מחטאו אני קושר לו קשר".
שני הפתחים שבאות ה"א מסמלים את העולם הזה שהוא עולם שיש בו אפשרות לתשובה, הפתח התחתון מסמל את הבחירה החופשית ואת האפשרות להידרדר ולצאת ממנו ולחטוא, והפתח העליון מסמל פתח מיוחד שהקב"ה חותר תחת כסא הכבוד כדי לפתוח ולסייע לחוטא לשוב דרך הפתח ההוא בחזרה פנימה.

תשובה וסליחה
ה"א הידיעה בתואר של הקב"ה מופיעה במשך ימות השנה הרגילים בברכות שבאמצע תפילת העמידה פעם אחת נוספת בלבד¹, בברכה השישית הסמוכה, ושם נאמר "חנון המרבה לסלוח", וגם שם היא קשורה לתשובה, והפעם בסליחה הבאה לאחר התשובה.

הברכה האחת עשרה - ברכת המשפט
האות ה"א מודגשת באופן מוסתר גם בברכה האחת עשרה, והיא פותחת את הברכה הזו: "השיבה שופטינו כבראשונה". דבר הראוי לתשומת לב הוא, שהאות ה"א מופיעה בפתיחת הברכות רק בברכה החמישית ובברכה האחת עשרה, בברכה החמישית היא פותחת במילה "השיבנו", ובברכה האחת עשרה היא פותחת במילה "השיבה", ובשתי הברכות האלו היא קשורה למילה 'תשובה'. בברכה האחת עשרה אנו מבקשים מהקב"ה שימלוך עלינו, ולכן כבר בפתיחתה אנו מרמזים על אפשרות התשובה, כדי שנוכל לחזור בתשובה אם מרדנו חס ושלום במצוות המלך.
בראש השנה אנו ממליכים עלינו ועל כל העולם את הקב"ה, ועשרת הימים שבין ראש השנה ליום כפור הם ימי הדין והמשפט, ולכן רבה בר חיננא סבא ורב יוסף הסכימו שיש לציין זאת כבר בברכה השלישית המסיימת את שלוש ברכות הפתיחה הקבועות, וכמו כן יש לציין זאת בברכה האחת עשרה היא ברכת המשפט. אלא שנחלקו האם בעשרת ימי תשובה ראוי להרבות בהן בהזכרת האות ה"א באופן יוצא דופן, או להיפך ראוי להמעיט בהן בהזכרת האות ה"א באופן יוצא דופן.
נראה שמחלוקתם קשורה להתבוננות בהופעה יוצאת דופן של האות ה"א בתנ"ך וכדלקמן

ה"א בתור מילה עצמאית
בשירת האזינו מופיעה המילה ה"א באופן יוצא דופן (דברים פרק לב,ו):
 "הֲלַה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ"
במילה " הֲלַה' " האות ה"א מופיעה בתור ה"א התמיהה, אך מילה זו נכתבת בספר התורה באופן מיוחד, האות ה"א מופיעה בתור מילה ראשונה נפרדת כשהיא נכתבת גדולה מהרגיל (ה"א רבתי), ולאחר מכן מילה שניה - לַה'. 
פסוק זה מדגיש את מידת הדין והגמול, והאות ה"א מרוחקת בו מין המילה  לַה', ורב יוסף למד ממנו שבימי הדין והמשפט כאשר אנו ממליכים עלינו את הקב"ה עלינו להרחיק את האות ה"א ולמעט בהזכרתה, ולכן הוא אמר שבתפילות עשרת ימי התשובה יש לומר: "מלך הקדוש" ו"מלך המשפט". מאידך, רבה בר חיננא סבא למד מכך שהאות ה"א נכתבה שם כשהיא גדולה מהרגיל (ה"א רבתי), ובתור מילה עצמאית, שלאות ה"א יש גם משמעות של מילה עצמאית שאותה רוצה התורה להדגיש. והאות ה"א כשהיא עצמאית, היא מילה שכל כולה אומרת 'תשובה'! ואדרבא, בימי הדין והמשפט יש להרבות בהזכרת האות ה"א. והלכה נפסקה כמוהו.

דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ
את הכתוב "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו נה,ו) דורשים חז"ל על עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, וכן כותב הרמב"ם (הלכות תשובה ב,ו): "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ...".
תקופת 'עשרת ימי תשובה' יש בה התקרבות של הקב"ה כלפינו כדי להקל עלינו את ההתקרבות והחזרה אליו. יתכן ויש בה גם צד של סיכון אם נתעלם מהושטת היד של הקב"ה ולא נחזור בתשובה (וצד זה מסמל הריחוק של האות ה"א במילה " הֲ לַה' "). אך כאמור רבה נקט שמידה טובה מרובה, ולכן יש להעדיף וללמוד מכתיבת האות ה"א בתור ה"א גדולה, שיש להדגיש את האות ה"א בימים אלו כדי לרמז על אפשרות התשובה שהיא מתקבלת יותר בימים אלו. והלכה כמוהו, ובעשרת ימי תשובה יש לחתום בברכות תפילה העמידה במילים 'המלך הקדוש' ו'המלך המשפט'.
_______________________________
1 האות מופיעה פעם נוספת, כמו "מברך השנים", אך שם ה"א הידיעה אינה בתואר של הקב"ה אלא של "השנים".