שמש בגבעון

בספר יהושע מסופר שהגבעונים כרתו ברית עם יהושע, וכאשר חמשה מלכים מארץ כנען שמעו על כך הם יצאו להילחם בגבעונים, ויהושע וכל ישראל באו ונלחמו בחמשת המלכים. ומסופר שם שיהושע עצר את השמש בשמים כדי שבני ישראל יוכלו לנקום באויביהם. בבירור כמה מסורות ופרשנויות שנאמרו בענין נס זה דנתי יחד עם בני אלישע נ"י, ואני מעלה בזה את עיקרי הדברים לפי הבנתי.

וז"ל הכתוב שם (יהושע י, י-יד):

"וַיְהֻמֵּם ד' לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם מַכָּה גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן וַיִּרְדְּפֵם דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית חוֹרֹן וַיַּכֵּם עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵּדָה: וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרֹן וַד' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב: אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַד' בְּיוֹם תֵּת ד' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים: וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ ד' בְּקוֹל אִישׁ כִּי ד' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל:"

בהבנת הניסים שהתרחשו שם מצאנו מסורות שונות, וכדלקמן.

הפרשנות של בן סיראמהכתוב נראה שד' המטיר את אבני הברד בלא שיהושע יבקש זאת, אך לפי בן סירא גם נס זה נעשה בעקבות תפילה של יהושע. הבנה זו של בן סירא מגדילה את מעלתו של יהושע. ואמנם אף שבן סירא מגדיל את מעלת יהושע מעבר למה שמפורש בכתוב, בן סירא מספר שיהושע העמיד את השמש אך הוא אינו מספר שיהושע העמיד גם את הירח, למרות שהכתוב מספר זאת.

כך מתואר מה שארע שם בספר בן סירא (מהדורת סגל, מו):

"גִּבּוֹר חַיִל יְהוֹשֻעַ בִּן־נוּן / מְשָׁרֵת מֹשֶׁה בִּנְבוּאָה:
אֲשֶׁר נוֹצַר לִהְיוֹת בְּיָמָיו / תְּשׁוּעָה גְדֹלָה לִבְחִירָיו:
לְהִנָּקֵם נִקְמֵי אוֹיֵב / וּלְהַנְחִיל אֶת־יִשְׂרָאֵל:
מַה־נֶּהְדַּר בִּנְטוֹתוֹ יָד / בַּהֲנִיפוֹ כִידוֹן עַל־עִיר:
מִי־הוּא לְפָנָיו יִתְיַצָּב / כִּי מִלְחֲמוֹת ד' נִלְחָם:

הֲלֹא בְיָדוֹ עָמַד הַשָּׁמֶשׁ / יוֹם אֶחָד הָיָה לִשְׁנָיִם:
כִּי קָרָא אֶל־אֵל עֶלְיוֹן / כְּאָכְפָּם לוֹ אוֹיְבָיו מִסָּבִיב:
וַיַּעֲנֵהוּ אֵל עֶלְיוֹן / בְּאַבְנֵי בָרָד גְּדֹלוֹת:
הִשְׁלִיךְ עַל עַם אֹויֵב / וּבְמוֹרָד הֶאֱבִיד קָמִים: ..."  

ונראה שלדעת בן סירא משמעות הנס שעשה יהושע היתה עצירת הסבוב היומי, שבמהלכו השמש והירח והכוכבים נראים כאילו הם נעים כולם ממזרח למערב. בפועל תנועה זו של הסבוב היומי נגרמת מסיבוב כדור־הארץ סביב צירו בכיוון ההפוך, וכאשר נעשה הנס וכדור־הארץ עצר את סבובו, נראה הסבוב היומי כמי שנעצר, ולכן השמש נראתה כנעצרת במקום בו נראתה באותה העת בשמים, ואף הירח נראה כנעצר במקום בו נראה באותה העת בשמים. עצירת השמש משמעותה עצירת הסבוב היומי, ולכן לא ראה בן סירא צורך לספר שגם הירח עצר.

ואפשר שגם רש"י פירש שם כך את מה שארע, וז"ל (רש"י יהושע י,ב):

"וירח בעמק אילון - אותו פעם היה הירח עומד כנגד עמק אילון והוא רחוק מגבעון שהרי גבעון בגבול בנימין ואילון בגבול דן."

נראה שכוות רש"י לומר שבאותו רגע שיהושע עצר את השמש כשהיא נראית באמצע השמים באזור גבעון שבנחלת בנימין שבמזרח, באותו הרגע הירח נראה באזור איילון שבנחלת דן שבמערב.

מצב זה שהשמש נמצאת באמצע השמים והירח נמצא מערבית לשמש מתקיים בערך בסביבות הרבע האחרון של החודש, ולפי הפרשנות של בן סירא ולפי מה שמשמע מרש"י, זו פשטות הכתוב ובתקופה זו של החודש ארע הנס של עצירת השמש על ידי יהושע.

כמו כן מלשונו של בן סירא: "יוֹם אֶחָד הָיָה לִשְׁנָיִם" משמע מצד אחד שאורכו של הנס היה למשך יממה שלמה, ומצד שני בסופו של דבר נחשב יום זה לשנים. בברור משמעות זו נדון לקמן.

פרשנות הסוגיה במסכת עבודה זרה

במסכת עבודה זרה מצאנו פרשנות אחרת של מה שארע בנס של עמידת השמש, וז"ל הסוגיה שם בתרגום חופשי ובתוספת ביאור:

"נאמר בברכת יעקב לאפרים 'וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם' (בראשית מח, יט). - אימתי יהיה זרעו של אפרים מלא הגוים? בשעה שעמדה לו חמה ליהושע (שיהושע היה מזרעו של אפרים. ועל ידי שעמדה החמה ליהושע, ונראה הדבר בכל העולם, נתמלא כל העולם יראה מפניו).

נאמר שם בספר יהושע (י, יג): 'וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים'. וכמה זמן נמשך אותו יום ואותו נס? אמר רבי יהושע בן לוי: עשרים וארבעה שעות נמשך הדבר. הלכה השמש מזריחתה שש שעות, ואז נעצרה (כמו שנאמר 'וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם'), ועמידתה נמשכה שש שעות. לאחר מכן חזרה השמש ללכת בשמים במשך שש שעות נוספות, ואז העמיד אותה יהושע למשך שש שעות נוספות, ובסך הכל משעת הנץ החמה של אותו בוקר עד שעה שהסתיים הנס השני חלפו עשרים וארבע שעות, וזו כוונת הכתוב באומרו שם: 'כְּיוֹם תָּמִים'.

רבי אלעזר אמר: מאז הנץ החמה ועד שהסתיים הנס השני חלפו שלושים ושש שעות. הלכה השמש מזריחתה שש שעות, ואז נעצרה, ועמידתה נמשכה שתים עשרה שעות. לאחר מכן חזרה השמש ללכת בשמים במשך שש שעות נוספות, ואז העמיד אותה יהושע למשך שתים עשרה שעות נוספות, ובסך הכל הזמן שבו עמדה השמש ללא תנועה היה עשרים וארבע שעות, וזו כוונת הכתוב באומרו שם 'וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים'. ר' שמואל בר נחמני אמר...".

שיטת הסוגיה שם טעונה ברור. אם לאחר עצירתה הראשונה באמצע השמים, חזרה השמש לנוע במשך שש שעות נוספות, משמעות הדבר היא שהשמש שקעה, ואם כן מדוע ביקש אז יהושע שיתרחש נס נוסף והשמש תעצור לאחר שקיעתה.

ונראה שלשיטת האמוראים שם, בקשת יהושע שגם השמש וגם הירח יעצרו: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן", לא היתה אריכות מילים שאינה נצרכת מצד עצמה. ויהושע ביקש שתי בקשות בשני זמנים שונים. בתחילה, בצהרים כשהשמש היתה בגבעון באמצע השמים, יהושע ביקש שהשמש תעצור את מהלכה ותעמוד באמצע השמים, כדי שתהיה לבני ישראל שהות לרדוף אחרי אויביהם. וזו משמעות בקשתו: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם", והקב"ה נענה לבקשתו ועצר אותה לפרק זמן מסויים. כאשר כפי שהתבאר משמעות הדבר היא שכדור הארץ הפסיק להסתובב סביב צירו, ולכן השמש נותרה באמצע השמים.

אך לאחר פרק זמן מסויים חזר כדור הארץ להסתובב סביב צירו וממילא חזרה השמש לנוע כרגיל בשמים עד ששקעה, ובעת שהיא שקעה נראה הירח בעמק איילון. יהושע רצה לנצל את אור הירח כדי לרדוף אחר אויביו, והוא רצה לעצור את התנועה היומית של הירח כלפי מערב, תנועה שגורמת במשך הזמן לשקיעת הירח. ולכן הוא ביקש שהירח יעצור את תנועתו במקום בו הוא נראה אז: "וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן". אך כפי שהתבאר התנועה היומית של גרמי השמים כלפי מערב נגרמת מסבוב כדור הארץ סביב צירו. וכאשר התרחש הנס בשנית וכדור הארץ עצר בשנית את סבובו, משמעות הדבר היא שגם השמש נעצרה בשמים במקום בו היא היתה באותה העת סמוך לאחר השקיעה.

ולפיכך, כאשר האמוראים מספרים על העצירה השניה של השמש, כוונתם היא למשמעות התועלתית שיהושע הפיק מכך. בעת שהשמש עצרה לאחר שקיעתה, מחמת שכדור הארץ הפסיק להסתובב סביב צירו, עצר גם הירח בעמק איילון, ויהושע ניצל את אור הירח כדי להמשיך לרדוף אחר אויבי ישראל.

שיטת האמוראים בסוגיה שם מתאימה גם לאמור בסדר עולם וכדלהלן.

שיטת סדר עולם

בסדר עולם מובאים תאריכים של מאורעות בחיי עם ישראל, ומובא שם (סדר עולם רבה, ליינר, יא) שנס עמידת השמש ליהושע ארע בתאריך ג' בתמוז¹. בתאריך זה שחל בחלקו הראשון של החודש לא יתכן שהשמש תיראה בצהרים באמצע השמים ואז הירח יראה מערבית לה בעמק איילון. דבר זה מתאפשר רק בסביבות הרבע האחרון של החודש. אך בתחילת החודש המצב הפוך, והשמש היא שנראית מערבית לירח והיא שוקעת לפני הירח. לפי שיטת סדר עולם שהנס ארע בג' בתמוז צריך להסביר את הנס שארע ליהושע באופן שהסבירו אותו האמוראים בסוגיה במסכת עבודה זרה. והיינו, שבתחילה העמיד יהושע את השמש בצהרים באמצע השמים למשך זמן מה. אלא שאחר כך חזרה השמש לנוע ושקעה, ואז נראה הירח בעמק איילון, ובאותה העת ביקש יהושע שיתרחש נס בשנית והירח יעמוד בעמק איילון ולא ימשיך את תנועתו.

ובאופן זה שמאחד את שיטת סדר עולם עם שיטת האמוראים פירש הרד"ק את מה שארע.

שיטת פרקי דרבי אליעזר

בפרקי דרבי אליעזר (היגר, חורב, נא) מובא פירוש נוסף למה שארע שם:

"שבעה מופתיים נעשו בעולם שלא נראו כמותן... המופת הששי מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח והככבים וכל המזלות היו עולין להאיר על הארץ ואינן מערערין זה עם זה, עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל, והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת; ועוד, שראו חרטומי גוים כובשים במזלות לבא על ישראל, מה עשה יהושע, פשט ידו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד במקומו ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת, שנ' 'וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו... וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים', וראו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנברא העולם, שנ' 'וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו', לא היה כן - 'לִשְׁמֹעַ ד' בְּקוֹל אִישׁ כִּי ד' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל' "

בפירוש זה יש כמה קשיים. הקושי הראשון הוא שבירושלמי (שבת פ"א ה"ח) מובא שבמלחמת חובה נלחמים גם בשבת, שכך מצאנו שכיבושה של יריחו נעשה בשבת. ואם כן, לא מובן מדוע חשש יהושע שבני ישראל יצטערו אם היו נלחמים נגד חמשת המלכים גם בשבת?

אמנם כמבואר בירושלמי שם דין זה נאמר דווקא במלחמת חובה, אך במלחמת רשות יש לפתוח במלחמה שלושה ימים לפני השבת. ונראה שבקרב בני ישראל היו אנשים רבים שמבחינתם המלחמה כנגד חמשת המלכים לא נעשתה מטעמי מלחמת חובה אלא מטעמי מלחמת רשות. ידוע מהכתוב² שרבים מבני ישראל התמרמרו כנגד יהושע וכנגד הזקנים שכרתו ברית עם הגבעונים כנגד ציווי התורה ובלא לשאול את פי ה'. ואפשר שלוחמים רבים לא התייחסו למלחמה זו כנגד חמשת המלכים, בתור מלחמת חובה שמועד פתיחתה נקבע על ידי יהושע. מבחינתם זו היתה מלחמה שיזמו חמשת המלכים כנגד הגבעונים, אלא שהגבעונים קראו ליהושע לעזרה, ויהושע גייס את ישראל למלחמה מיידית כדי להציל את הגבעונים. רבים מישראל היו עלולים להצטער אם היו מחללים את השבת במלחמה זו, שמבחינתם היא לא היתה מלחמת חובה אלא מלחמה להצלת הגבעונים. וכדי למנוע התמרמרות וצער זה, עצר יהושע את השמש, וכך נעצר הזמן והשבת לא נכנסה.

קושי נוסף במה שנאמר שם הוא, שמצד אחד משמע שם שהזמן נעצר יחד עם עצירת השמש, ולכן בני ישראל הבינו ששקיעת השמש נעצרה ולא נכנסה השבת. אך מצד שני משמע שם, שהזמן לא נעצר יחד עם עצירת השמש, ובסופו של דבר בתום שלושים וששה שעות של עצירת השמש הגיע 'מוצאי שבת'. ודבר זה נראה כסתירה מיניה וביה. ואפשר שכוונת פרקי דרבי אליעזר, שבתום עצירת השמש, חזרה השמש להסתובב באופן מהיר, והשלימה בסיבוב מהיר זה יום נוסף שהיה שבת מקוצרת, ונמצא שבסופו של דבר היו שם בסך הכל שלושים וששה שעות של נס. בתחילה זרחה השמש כרגיל במשך שש שעות עד הצהרים, לאחר מכן עמדה השמש למשך עשרים וארבע שעות ("כְּיוֹם תָּמִים") והתעכבה כניסת השבת. לאחר מכן השלימה השמש את החסר, והסתובבה במשך שמונה עשרה שעות בלבד, הן את המשך הסבוב של יום הששי שהופסק בצהרים (שכרגיל נמשך שש שעות עד השקיעה), והן את הסבוב המלא הנוסף שהיתה אמורה להסתובב במשך השבת (שכרגיל נמשך עשרים וארבע שעות). וזו המשמעות הפנימית של המילים שהשמש "אָץ לָבוֹא". כלומר השמש עמד בשמים במשך "יוֹם תָּמִים", ולאחר מכן הסתובב באופן מהיר ("אָץ לָבוֹא") והשלים במהירות את החסר. כך שבסופו של דבר ניתן לתאר את מה שארע שם באופן שתיאר אותו בן סירא: "יוֹם אֶחָד הָיָה לִשְׁנָיִם".

שיטת הרמב"ם

כנגד השיטות הקודמות המפליגות בגדולת הנס, קיימת גם שיטת הרמב"ם המקטינה את הנס של יהושע. הרמב"ם מתבסס על כך שנאמר בתורה (דברים לד, י-יב): "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ד' פָּנִים אֶל פָּנִים: לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ד' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל:". ועל סמך כך הוא מניח שלא יתכן שיהושע יעשה נס גדול מהנסים שעשה משה. וז"ל (מורה הנבוכים ב, לה) בתוספת ביאור:

"ולא יטעך מה שבא מעמידת אור השמש ליהושע 'השעות' ההם, (כאמור בספר יהושע): "וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל [שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם]". כי לא יאמר לעיני כל ישראל כמו שבא במשה, ... ואמנם אמרתי לך 'השעות', מפני שיראה לי באמרו "כְּיוֹם תָּמִים", שהוא יום הגדול שיהיה, כי 'תמים' = 'שלם', וכאלו אמר שהיום ההוא היה אצלם בגבעון כגדול שבימי הקיץ שם".

כלומר, לפי הרמב"ם הנס של עצירת השמש ארע ביום שאורכו בינוני, או אף קצר מבינוני, ועצירת השמש היתה לכמה שעות בלבד, כך שהיה נדמה לבני ישראל שאורכו של יום קצר זה הוא כאורכו של היום הארוך בשנה.
 אלא שבספר מעשי ד' (מעשי אבות פרק טו) תוקף את שיטת הרמב"ם, וז"ל:

"... כי הכתוב יעיד היפך דבריו, ומפליא לספר בגודל הנס ושלא היה כמוהו, ... ובאמת בחינם נדחק שמה שנאמר לא קם כמשה, הוא לענין הנבואה, כאשר ביארה ואמר 'אֲשֶׁר יְדָעוֹ ד' פָּנִים אֶל פָּנִים', ומה שנאמר אחר כן 'לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ', אין הדברים שבים שלא קם נביא שיעשה כנסים וכאותות ההם".
במאמר הבא נרחיב עוד במשמעות הנס שעשה יהושע.
__________ 

¹    "בשלשה בתמוז – 'וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וגו' ".

²   "וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּד' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּלֹּנוּ כָל הָעֵדָה עַל  הַנְּשִׂיאִים" (יהושע ט, יח).