שנת תשפ"ג| שבת פרשת בהר בחוקותי

פרשת השבוע:'ימי התקומה' - בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, איך? (חלק ב)

'לכה דודי לקראת כלה'. שני פנים להבנת שירו של רבי שלמה אלקבץ, כך הסקנו בדברינו לפרשת אמור.

'לכה דודי' עוסק בנגלה – בשבת. בנסתר הוא עוסק בחתונה של הדוד והרעיה. הדוד-החתן הוא קודשא בריך הוא, השכינה והכלה היא כנסת ישראל - עם ישראל.

חתונה זו חייבת להתבצע בארץ ישראל הפורחת, כמתואר במגילת שיר השירים, שכל כולה כיסופי גאולה ואיחוד.

אם כך, נגדיר את "לכה דודי" כשיר גאולה מחתרתי, שבחיצוניותו עוסק ביום השביעי מימי השבוע, אבל בפנימיותו עוסק בשבת מלכתא, הזמן שבו מתגלה לעולם שוב כתרו של הקב"ה, בהתגלות כסא המלכות של המלך המשיח.

לכן הפזמון: לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה, יתפרש גם כפשוטו וגם לפי הנסתר.

נעבור לתוכן הבתים.

בית ראשון: שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד, הִשְׁמִיעָנוּ אֵ-ל הַמְּיֻחָד, יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה.

כדי להסתיר את הכוונה הפנימית, התוכן, לכאורה, הוא מצוות השבת, כפי שהיא מופיעה בעשרת הדיברות בפרשיות 'יתרו' ו'ואתחנן'. השימוש בביטוי אֵל הַמְּיֻחָד בא להזכיר לנו, אל תשכחו שאנחנו מדברים בשפה של המקובלים, שעיקר עיסוקם בייחודים וכוונות. אנחנו כותבים שבת אבל כוונתנו לגאולה.

גם בבית השני הכוונה ממש מוסתרת: לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה, כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה,  מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה, סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה.

לכאורה, שוב מדובר ביום השביעי. אבל רבי שלמה אלקבץ משלב, גם בבית זה, את הרעיון שמקורו בזוהר: סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, שמשמעותו כי הגאולה קדמה לעולם ולכן היא מתוכננת מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם.

נעבור לבית השלישי "תרתי משמע" (אמן!). אחרי הכיסוי בשני הצעיפים, אפשר כבר לגלות טפח ועוד.

מִקְדָּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה, קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא, וְהוּא יַחְמֹל עָלַיִךְ חֶמְלָה.

הקורא הפשוט מניח שממשיכים לעסוק בשבת, אבל עכשיו יותר קל להבין שה'דקטך' או ההינומה הוסרו. הכלה היא בית המקדש השלישי, הבנוי לתפארה בירושלים, עיר המלוכה של מלכי יהודה וישראל, וממילא גם של מלך מלכי המלכים. בית המקדש מייצג למטה את ירושלים של מעלה. כל זה קורה אחרי ההליכה בהפכה הנוראית, והישיבה בְּעֵמֶק הַבָּכָא - גרוש ספרד ופורטוגל. אסון נורא זה שפקד את היהדות המעטירה של חצי האי האיברי, התפרש על ידי מקובלי צפת כעיקבתא דמשיחא וכחבלי משיח כואבים ביותר, ועדיין חבלי לידה.

הבית הרביעי כבר עוסק במשיח בן דוד, בלי להזכיר את השם המפורש:

הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי, עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָהּ.

המלך המשיח מכונה בתואר שמסתיר עדיין חלקית את הכוונה - בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי. המשורר המקובל משתמש בלשונו של הקב"ה, השולח את שמואל הנביא בסתר, להחליף את משיח בן יוסף – שאול בן קיש, בבנו של ישי מבית לחם יהודה (עיינו שמו"ב ט"ז א). כאן יש כבר קריאה אקטיבית לכלה, לכנסת ישראל לקום ולהתנער.

בבית החמישי הקריאה להתעוררות מוכפלת ומועלת בריבוע.

הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי, עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי, כְּבוֹד יְיָ עָלַיִךְ נִגְלָה.

הגיע הזמן להתחיל לפעול בהתערותא דלתתא. ההתעוררות תורגמה לשפת המעשה בניסיון לחדש את הסמיכה ואז לכונן את הסנהדרין, מערכת משפט יהודית מקורית ועצמאית. ההדגשה: כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי משמעותה, הגיעה זמנה של נבואת ישעיהו על חזרתו של האור של היום הראשון שנגנז לעתיד לבוא:

וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְקֹוָק אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא )ל' כו).

בשבוע הבא נמשיך לבאר את הנושא ולהתקדם לקראת מסקנות מעשיות.

בינתיים נזכיר לכולם כי נהיגת כבוד זה בזה מקרבת את האיחוד המיוחל של כנסת ישראל וקודשא בריך הוא.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר