שנת תשפ"ג| שבת פרשת בהר בחוקותי

חמדת השבת: גבולות היתר טלטול כלים

הגמרא במסכת שבת (דף קכד ע"ב) מספרת על רב מרי בר רחל שהלך להתייעץ עם רבא. רב מרי בר רחל פסק כשיטת רבי נחמיה ורבה, האומרים שאסור לטלטל כלים שמלאכתם להיתר אם אין צורך והצדקה לכך. אנו פוסקים שמותר לטלטל כלים שמלאכתם להיתר גם אם אין לנו צורך מיוחד בהם, ומתירים לטלטל כלים שמלאכתם לאיסור לצורך גופם או מקומם בלבד. לעומת זאת, רב מרי בר רחל פסק שמותר לטלטל כלים שמלאכתם להיתר לצורך גופם ומקומם בלבד.
הבעיה של רב מרי הייתה שהיו לו ספות עור שישבו בשמש, והוא חשש שהן יתקלקלו. הוא הלך לבקש עצה מרבא.
רבא הציע שיכניס אותם פנימה בכדי לשבת עליהם. רב מרי ענה שכבר יש ספות בפנים. רבא התעקש שבכל זאת, יתכן ובהמשך היום יגיעו אורחים ויהיה צורך בספות נוספות. רב מרי אמר שיש לו מספיק גם לאורחים. רבא סיים ואמר: עצתי לך היא לפסוק כמונו, ולהתיר לטלטל כלים שמלאכתם להיתר ללא הגבלה. אך אם אתה מתעקש לפסוק כרבה, אני לא עומד למצוא לך היתר אחר.
אמנם איננו פוסקים כרב מרי. להלכה מותר לטלטל כלים שמלאכתם להיתר ללא הגבלה. אך פסיקתו ביחס לכלים שמלאכתם להיתר מקבילה לפסיקתנו ביחס לכלים שמלאכתם לאיסור. הגדרת "טלטול מחמה לצל" ו"צורך גופו" אמורים להיות זהים, גם אם הוא השליך את הגדרתו לכלים שמלאכתם להיתר, אנו משליכים מהם להלכה על כלים שמלאכתם לאיסור בלבד.
אם כך, הסיפור פותח לנו את הפתח לדון בשאלות משמעותיות רבות:

א.     הגדרת "מחמה לצל": טלטול הספה לצורך הצלת הספה נקראת בלשון ההלכה "טלטול מחמה לצל", בדיוק לאור הסיפור הזה. זהו המקרה הקלאסי של רצון לטלטל חפץ בכדי להגן עליו. זהו הטלטול האסור (ביחס לכלי שמלאכתו לאיסור, ולפי רבה, שאין הלכה כמותו, גם כלי שמלאכתו להיתר).

ב.     הגדרת "צורך גופו" כאשר אין צורך מוכר לפנינו: רבא ייעץ לרב מרי שיטלטל את הספה פנימה לצורך אורחים. אך רבא לא שאל אם צפויים אורחים. משמע שעצם האפשרות שיגיעו אורחים מתירה לטלטל את הכלי לצורך מקומו.

ג.      גבול היתר הטלטול על סמך צורך אפשרי: רב מרי עונה לרבא שכבר יש ספות לאורחים. לכמה אורחים? חמישה? תשעה? שלוש מאות? נראה שישנה הבנה שגם כאשר מתירים לצורך אפשרי, הצורך צריך להיות ריאלי. אין צורך במידע על הגעת אורחים, אך אין הצדקה להכניס ציוד לצורך מספר אורחים בלתי סביר.

ד.     האם מותר להערים? ההערות הקודמות התמקדו בגבולות הדיון שהתקיים בין רב מרי ורבא. אך ישנה שאלה כל עצם מסגרת הדיון. לפני הכניסה לפרטים, מסגרת הסיפור היא חיפוש של רב מרי כיצד ניתן לעקוף את הלכות איסור טלטול כלים בשבת. רב מרי אינו מעמיד פנים ששאלתו תמימה. הוא רוצה לטלטל את הספות מן השמש לצל, הוא יודע שאם כוונתו לטלטל מן השמש לצל הדבר אסור. הוא מתלבט אם ניתן למצוא לכך הצדקה חלופית.

המגן אברהם (בסימן שח ס"ק ח) פוסק בדיוק כך: נניח שישנו כלי שמלאכתו לאיסור הנמצא במקום בו הוא עלול להינזק. המגן אברהם אומר שמותר לטלטל אותו בכדי להשתמש בו, למרות שהוא הצהיר בצורה ברורה שמה שהניע אותו למצוא לו שימוש הוא החשש מהפגיעה בחפץ.

ה.     נניח שיש ספות בפנים. האם מותר לאדם לומר: אמנם יש ספות אחרות, אך אני רוצה לשבת על הספות הללו, הנמצאות כאן בשמש? אכן, זה ידרוש ממני להתחיל לסחוב ספות, אך מותר לי לסחוב אותן בכדי לשבת עליהן! או שמא ההלכה תאמר לו: אסור לך לטלטל את הספות אם יש להן תחליף זהה בפנים שמייתר את הסחיבה הזאת? עצם זה שרבא אומר שיטלטל אותם שמא יבואו אורחים, וכן תשובות רב מרי, שכבר יש לו ספות, לכאורה אומרת שאסור לטלטל באמירה ש'בא לי' להשתמש באלו, אם יש תחליף זהה שמייתר את הטלטול. בהמשך נצטרך לבחון מהו 'תחליף זהה'. אם יש כסאות בפנים ובחוץ יש ספות נוחות יותר, לכאורה מותר לטלטל אותן, בגלל שהישיבה שונה. ואם ניתן דוגמא מתאימה יותר להלכה: נניח שיש פטיש ששכחו במרפסת. מתחיל לרדת גשם, והפטיש עלול להינזק. לכאורה מותר לטלטל את הפטיש לצורך גופו. לדוגמא: לכאורה מותר לטלטל את הפטיש לשם פיצוח אגוזים. אך אם יש במטבח מפצח אגוזים, האם מותר לטלטל את הפטיש בכדי לפצח בו את האגוזים כאשר יש מפצח אגוזים נוח במטבח? מהסיפור משמע שאסור.

נזכיר שוב שהסיפור של רב מרי עוסק בכלי שמלאכתו להיתר. את רוב הדברים לכאורה ניתן לגזור ולהסיק בקלות ביחס לכלי שמלאכתו לאיסור. הגדרת הטלטול מחמה לצל, הגדרת גבולות הצורך שאינו ידוע אך עלול להתעורר, אלו הגדרות שסביר והגיוני להסיק מהלכות טלטול כלי שמלאכתו להיתר של האוסרים לטלטלם בשבת אל הלכות טלטול כלי שמלאכתו לאיסור. אך שאלה זו האחרונה לכאורה קשה יותר לגזירה. ננתח מדוע.
מצד אחד, אם בפני אדם יש שני כלים שמלאכתם להיתר, ישנה שאלה אם נכון לאסור את טלטול הכלי השני רק בגלל שהוא רחוק יותר. שניהם באותה קטגוריה הלכתית, אנו נתיר לטלטל את שניהם, השאלה היא איזה כלי נטלטל יותר. כאן פחות מובן מדוע להחמיר. אך כאשר בפנינו כלי שמלאכתו לאיסור וכלי שמלאכתו להיתר, השאלה איננה כמה לטלטל את הכלי, אלא האם לטלטל את הכלי שמלאכתו לאיסור, או להימנע מכך כליל. לכאורה מטעם זה קשה יותר להתיר את טלטול הכלי שמלאכתו לאיסור כאשר ישנה חלופה של כלי שמלאכתו להיתר.
ברם, יש לציין שבמקרה זה מדובר במשהו מעט שונה. ישנן ספות בפנים וספות בחוץ. השימוש בספות הנמצאות בפנים אינו דורש טלטול. ניתן לשבת עליהן כמות שהן. יתכן וגם מקרה זה זו שאלה של האם לטלטל את הכלי, ולא שאלה של איזה כלי לטלטל.
אך ישנה סברא הפוכה.
ישנו הבדל עקרוני בין היתר טלטול כלים שמלאכתם להיתר (לשיטת האוסרים) לבין היתר טלטול כלי שמלאכתו לאיסור.
מה שמתיר את טלטול הכלי שמלאכתו להיתר הוא עצם הצורך והשימוש. מותר לטלטל את הכלי שמלאכתו להיתר רק כאשר באמת נעשה בו שימוש. אפשר לומר שההיתר כאן הוא 'בגברא'. האדם שרוצה להשתמש בכלי רשאי לטלטלו לשם כך. אם רצונו לבצע פעולה מסוימת, וניתן לבצע את אותה הפעולה ללא טלטול של הכלי שמלאכתו להיתר, לכאורה היתר זה אינו קיים.
אך יתכן והיתר טלטול כלי שמלאכתו לאיסור שונה. כלי שמלאכתו לאיסור, מטבעו, הוא כלי ששימושו המרכזי אינו מתאים לשבת. מדוע, אם כן, מותר לטלטלו לצורך גופו? מפני שבעת שהוא מטלטל אותו לצורך גופו, היחס של המשתמש בו הוא ככלי שמלאכתו להיתר (זהו היתר 'בחפצא'). ברגע שעומד לפני כלי שמלאכתו לאיסור, ואני מבקש לעשות באמצעותו פעולה שמותר לעשותה בשבת, ברגע זה לפני נמצא כלי שמלאכתו להיתר, שהרי זהו השימוש שאני מבקש לעשות בו.
אם כך, אם בכדי לבצע פעולה המותרת בשבת עלי לבחור בין כלי שמלאכתו לאיסור וכלי שמלאכתו להיתר, ניתן לומר שהמשפט הזה הוא משפט שאינו נכון. לעולם הרצון להשתמש בכלי שמלאכתו לאיסור לצורך פעולה המותרת בשבת הופך את הכלי לכלי שמלאכתו להיתר. אם כך, לעולם הבחירה תהיה בין שני כלים שמלאכתם להיתר!

בשבוע הבא נעמיק בשאלה זו ונכריע בה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר