שנת תשפ"ד| שבת פרשת וישב

חמדת השבת: הלדקת נרות חנוכה באירועים רבי משתתפים

לכבוד החנוכה נשאלנו על אירוע שכונתי למשפחות מגויסים שמתקיים באחד מערבי חנוכה. השאלה הייתה אם נכון ואם ראוי להדליק נרות חנוכה, בברכה, במסגרת האירוע במתנ"ס השכונתי.

מבחינה עקרונית מצוות חנוכה היא 'נר איש וביתו'. יש כאן יחס מורכב: מצד אחד, יש פן אישי במצווה ('איש'. כמובן שאין הכוונה לגברים בלבד, שהרי גם הנשים "היו באותו הנס" ונהנו ממנו. הכוונה היא שיש פן שמחייב את האדם). מצד שני, החובה היא 'ביתו'. המצווה היא על הבית. בהמשך ננסה להגדיר מדוע. אם כך, על פניו כל מצוות הדלקת נרות חנוכה אמורה להתקיים בבתים הפרטיים בלבד.

אך כבר הראשונים עמדו על כך שנהגו ישראל להדליק נרות חנוכה בבתי הכנסת. אמנם השאלה לא עסקה בבתי כנסת, אך כאן נפתח הפתח לדון על האפשרות להדליק במרחב שאינו הבית הפרטי.

מדוע, אם כן, נהגו ישראל להדליק חנוכיות בבתי הכנסת?

הכלבו (סימן מד) מציע שלושה הסברים:

א.     להוציא ידי חובה את מי שפחות בקי ומקפיד על הדלקת הנרות.

ב.     יש בהדלקה ברוב עם הידור המצווה ופרסום הנס.

ג.      זכר למקדש.

הבית יוסף (אורח חיים סימן תרעא) מוסיף סיבה רביעית:

ד.     בימי קדם אנשים שהיו בדרכם ממקום למקום היו לנים בחדר הכנסת האורחים שהיה צמוד לבית הכנסת. ההדלקה בבית הכנסת נועדה עבורם.

מעניין לעמוד על ההבדלים בין הסיבות הללו להדלקה זו:

לפי הסיבה הראשונה (א), ההדלקה בבית הכנסת היא דבר שבדיעבד. בעולם אידיאלי כולם היו בקיאים ומקפידים על המצוות. מכיוון שאנו חיים בעולם בו ישנם אנשים שאינם בקיאים או מקפידים על המצוות, עלינו לייצר מסגרת המאפשרת גם להם לצאת ידי חובתם. מבחינה זו, הטעם של הבית יוסף (ד) דומה לזה: הגמרא מניחה כי לכל אדם יש בית, וכך ה'איש' מדליק ב'ביתו'. כאשר לאדם אין בית, אנו מדליקים עבורו. מבחינה עקרונית, אם כל אדם ישן בביתו, וכל אדם בקי בהדלקה ומקפיד עליה, לפי שני הטעמיםהללו הסיבה להדלקת הנרות בבית הכנסת תתבטל וממילא לא ידליקו שם.

בשונה משני הטעמים הללו, לפי הטעם השני והשלישי שהביא הכלבו יש הידור בהדלקה בבית הכנסת. גם אם "כל איש היה שורר בביתו", עדיין הייתה חשיבות להדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת: או מצד פרסום הנס, או מצד שההדלקה בבית הכנסת מהווה זכר למקדש. כמובן שיש נפקא מינה בין הטעמים הללו: לפי הסיבה השנייה, יש עניין להדליק נרות בכל התכנסות ציבורית. לפי הטעם השלישי, בית הכנסת הוא 'מקדש המעט' שלנו. מקדש המעט יכול להוות זכר למקדש תפארתו. אך על פניו לפי הטעם השלישי אין הצדקה להדלקת נרות במתנ"ס (לדוגמא).

נפקא מינה אחת בין הטעמים כבר מובאת בדברי הבית יוסף. היכן נכון להדליק את החנוכיה של בית הכנסת? אם בית הכנסת הוא ביתם של האורחים, הרי שיש להדליק סמוך לדלת, כמו בבית רגיל. מצד שני, קשה לומר שבית הכנסת הוא ממש ביתם הפרטי של האורחים. ממילא פחות ברור היכן יהיה המקום הנכון להדלקה לפי טעם זה.

אם מטרת ההדלקה בבית הכנסת היא פרסום הנס, כמובן שיש להדליק במקום מרכזי אותו כל הציבור יכול לראות. אך אם ההדלקה בבית הכנסת היא חיקוי של הדלקת המנורה במקדש, יש להדליק במקום שיחקה את ההדלקה המקדש. לאור זאת הבית יוסף אומר שיש לקבוע את החנוכיה של בית הכנסת בכותל הדרומי, בדומה למנורת המקדש. החתם סופר מוסיף דרכים נוספות להדליק בדומה למקדש: לעמוד בזווית מסוימת ביחס לחנוכיה ולהדליק בסדר מסוים. העולם אינו נוהג להחמיר כדבריו, אך ברור שהוא מחפש דרכים נוספות לדמות את הדלקת החנוכיה להדלקת המנורה במקדש.

דרך נוספת בה מקובל לדמות את הדלקת הנרות בבית הכנסת להדלקה במקדש היא הדלקת הנרות בבוקר. זמן הדלקת הנרות הוא בבוא הערב, ועד שתכלה רגל מן השוק. אך מקובל לחזור ולהדליק את נרות החנוכיה בבתי הכנסת בבוקר. בפוסקים מבואר הטעם: כמו שבמקדש הדליקו את נרות המנורה בבוקר.

נעבור לנפקא מינה בה אנו עוסקים: האם ניתן להדליק חנוכיה בברכה באירוע רב משתתפים שאינו מתקיים במסגרת בית הכנסת?

לכאורה אין בכך חיקוי של המנורה במקדש. כמו כן, ככל ומדובר במתנ"ס או מקום ציבורי דומה, אנשים אינם לנים וחיים שם, ולכן טעמו של הבית יוסף אינו שייך.

נותרו בידינו שני הטעמים הראשונים. מצד פרסום הנס, ודאי שיש פרסום באירוע שכזה. מצד הוצאה ידי חובת אלו שאינם בקיאים ומקפידים, לכאורה הדבר תלוי אם מדובר באירוע שמיועד לשומרי מצוות, או לציבור הרחב. שומרי המצוות, וכן שומרי המסורת, מקפידים על הדלקת נרות בביתם. אך אם נוכחים באירוע אנשים שאינם מדליקים נרות חנוכה, הטעם של הוצאתם ידי חובה עדיין תקף.

למעשה: העידו (בספר "אז נדברו" חלק ו סימן עה)  שהגרש"ז אוירבך פסק שאין לברך על הדלקה מחוץ לבית הכנסת. מפני שמבחינה עקרונית אין תקנה לברך על ההדלקה בבית הכנסת. בפועל מברכים, מפני שיש מנהג לברך. אך אין אפשרות להרחיב את מה שנהגו במקום אחד למקומות נוספים (ראוי להרחיב את היריעה על ההבדל בין הרחבת "דין" לבין הרחבת "מנהג", ואכמ"ל).

ברם, הרב זילבר (מחבר הספר "אז נדברו") חולק על הגרש"ז. הגרש"ז מניח שיש שתי הדלקות: הדלקה בבית, כתקנת החנוכה, והדלקה בבית הכנסת, בדרך דומה למקדש. הרב זילבר מעיר שאין לדבר הזה מקור: מעולם לא תוקן להדליק כזכר למקדש. בהכרח הטעם של הדמיון למקדש הוא טעם שהתווסף מאוחר יותר להצדיק את ההדלקה. אך האמת היא שהטעמים האחרים עומדים בפני עצמם. לאור זאת, אם ישנם אנשים שלא הדליקו חנוכיה בביתם, הטעמים של פרסום הנס והוצאת ידי חובת האנשים שאינם מדליקים בביתם קיימים, ולכן ראוי להדליק באירוע שכזה.

בילקוט יוסף מציע פשרה: להדליק באירוע גדול בין תפילת מנחה וערבית. כך קובעים את המקום הזה כבית כנסת לאותה שעה, ויתכן ובזה מתקיים גם הטעם של הדמיון למקדש.

בעזרת ה', בזאת החנוכה נאיר את האור הגדול, אור ה' בעולם, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך. 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר