שנת תש"ף| שבת פרשת לך לך

שלושה בוני מגדלים נסקרו בדברינו לפרשת נח.

הראשון שבהם היה נמרוד, השני סרגון השני - מלך אשור, והשלישי - נבוכדנצר מלך בבל.

המכנה המשותף לשלושתם היה ניסיונם להפוך לאלים, בני אלמוות, השולטים בשמים ובארץ. להבנתם כך יתפסו את מקומו של מלך מלכי המלכים. שלשתם נכשלו!!! ננסה להסביר: מי קלקל להם את ה"מסיבה"?

פרשת לך לך פותחת בציווי שקיבל אברהם מהקב"ה: "לך לך מארצך" כאשר היה בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה (בראשית פרק י"ב ד).

אנו צריכים ללמוד מרמזים בכתוב וממה שמלמדים אותנו מדרשי חז"ל על הקורות עמו קודם לציווי.

בסוף פרשת נח מובא: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (שם י"א לא).

חז"ל גילו לנו מה מסתתר מאחורי השם אוּר כַּשְׂדִּים, בעקבותיהם צעדו רש"י ורמב"ן וגילו לנו שביטוי זה מרמז לנס הגדול שאירע לאברהם. המקום נקרא על שם המאורע.

נצטט חלקית את אחד המדרשים: "אמרו חכמים שס"ה מלכים היו יושבים לפני נמרד גבור ציד, בשעה שהשיבו אברהם אבינו תשובה קשה כשאמר לו נמרד למה מרדת בי ששברת את פסיליי. ...נתן (נמרוד) ידו על זקנו (הזְקָנים של מלכי נינוה היו מאוד מטופחים), ותמה תימה גדולה עליו, שאמר לו אברהם לא אלוה אתה, בן כוש אתה, ... מיד אמר לכל המלכים הבו לי עצה מה אעשה לנער שהשיב לי כאשר שמעתם ואיבד יראתי ששברם ושרפם" ... ועקדו וכפתוהו לארץ והקיפו עצים מד' רוחותיו בגובה שש אמות, והצית אש בעצים, והיו כל המלכים רואים שלא היה מגיע לא אש ולא שלהבת כלפי אברהם. ... אמר הקדוש ברוך הוא על שמי ירד לאש ואני בכבודי אציל אותו" (אוצר מדרשים (אייזנשטיין) אברהם אבינו [בית מדרש חדר ה']).

אחרי בקשת המחילה, נציע כי מאות המלכים הוזמנו לטקס המלכת נמרוד על כל העולם, כמלך מלכי המלכים ואחד האלים. נמרוד עלה על ראש המגדל שבנה ואז אברהם יצא כנגדו. נמרוד השליכו לאוּר - לכבשן האש והקב"ה בכבודו ובעצמו הצילו. ההמון עמד נפעם מגדולתו של אברהם והמלכים התפזרו, האיחוד התבטל ואיש איש חזר לשפתו.

אברהם קלקל לנמרוד את ה"מסיבה".

למעלה מאלף שנים מאוחר יותר, נבוכדנצר חזר על ניסיונו של נמרוד, הוא בנה מגדל חדש, התיישב על גגו, אסף את כל המלכים שהיו תחת ממשלתו כמלך העולם, מהודו ועד כוש וציווה על כולם להשתחוות לו. הוא ויתר על שפה משותפת, כלקח מכישלונו של נמרוד, ובמקום זאת ניסה לאחד את כולם באמצעות המוזיקה, שהיא שפה בין לאומית. מאות תזמורות נערכו לנגינה סביב המגדל וברגע שהמנצח (נבוכדנצר) יתן את האות, כולם ישתחוו לו וימליכו אותו כמלך מלכי המלכים ואחד האלים.

כך מתואר האירוע בספר דניאל: "וְכָרוֹזָא קָרֵא בְחָיִל לְכוֹן אָמְרִין עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא: בְּעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קַתְרוֹס סַבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא" (ג' ד-ה). (בתרגום קל – הכרוז הכריז לכל נציגי העמים והאומות: ברגע שתשמע המוזיקה על כולם להשתחוות).

גם העונש (בדומה לימי נמרוד) הוכרז:  וּמַן דִּי לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד בַּהּ שַׁעֲתָא יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא, (מי שלא ישתחווה יזרק לכבשן האש). 

שלשה צאצאים של אברהם: חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, ששימשו כשרים בממשלו של נבוכדנצר, הלכו בדרכו של זקנם-סבם הגדול וסירבו להשתחוות. נבוכדנצר השליכם לכבשן האש והקב"ה הצילם. כל הנוכחים נדהמו ותכניתו של נבוכדנצר נכשלה. חנניה מישאל ועזריה עלו בדרגה וגם נבוכדנצר במידה מסוימת חזר בתשובה (עיינו בספר דניאל פ"ג).

שוב שלשה עבריים קלקלו את "מסיבת הכפירה".
מי קלקל את ה"מסיבה" של סרגון השני? בשבוע הבא נשתדל להסביר.

הבה נתפלל כי נזכה לחזות בתיקון עולם במלכות שדי ותתקיים בימנו התפילה:

"וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו"

וכל העולם כולו יתאחד סביב הדרך של צדקה ומשפט,

תנאי לכך הוא, שקודם אנחנו נתאחד.