שנת תשפ"ג| שבת פרשת בשלח

חמדת השבת: האם חיות מחמד הם מוקצים?

האם מותר לטלטל את חיות המחמד שלנו בשבת?

מהמשנה במסכת שבת (פרק יח משנה ב) משמע שאפרוחים הם מוקצים.

אך בדף מה (ע"ב) נאמר שהקן של הציפור היא מוקצה אם יש בו אפרוח מת.

רבינו יוסף בעל התוספות והר"ש משנץ פוסקים שאפרוח חי אינו מוקצה, מכיוון שילד קטן עשוי להשתעשע בו. מן המהרש"ל משמע שפוסק כדבריהם. אך בעלי התוספות על הדף חולקים ופוסקים שבעלי חיים הם מוקצים, וכך פוסק השולחן ערוך.

לכאורה המחלוקת הזו אמורה להשליך גם על חיות מחמד: לפי המהרש"ל הם לא יהיו מוקצים, ואילו לפי השולחן ערוך הם מוקצים.

אך הקשר אינו הכרחי. יתכן ויש הבדל בין חיה שילד עשוי להשתעשע בו, לבין חיה המיועדת לשעשע בה את הילד. 

המהר"ח אור זרוע שלח לרא"ש שאלה דומה. הוא שואל אם מותר לטלטל בשבת ציפורי שיר שעשירים החזיקו בביתם באותה תקופה. הוא מציע שדינם יהיה שונה מבעלי חיים אחרים, ויהיו דומים יותר לקישוט, שמותר לטלטל בשבת, מאשר לבעל חיים, האסור בטלטול. הרא"ש דוחה את הצעתו. נפרט מעט מדוע:

בשבועות האחרונים למדנו על מוקצה מחמת גופו. ההגדרה היסודית של מוקצה מחמת גופו הוא כל דבר שאינו כלי ואינו אוכל. כלומר, חפצים מהטבע שהאדם לא הכין לשימושו. 

המהר"ח אור זרוע מציע שאם האדם מצא ציפור שיר והביא אותה לביתו, ניתן לראות בה "כלי" שמקשט את ביתו בשירה.

הרא"ש אומר שבעלי חיים אינם כלים, מכיוון שהם ממשיכים לחיות בדרכם הטבעית. כשם שעד אז הם שוררו בטבע, כעת הם משוררים בבית. האדם לא עשה דבר להפוך אותם למזמרים יותר ממה שהיו קודם, לכן הם יוגדרו כמוקצה. 

מחלוקת מקבילה נמצאת בדברי האחרונים המוקדמים. בהלכות קטנות מציע שכל בהמה שאדם משתמש בה נחשבת "כלי". אך החקרי לב חולק עליו. הוא אומר שגם אם היא משמשת למלאכה, היא אינה 'כלי' לעניין מוקצה בשבת. לכאורה נשמע כמחלוקת דומה למהר"ח אור זרוע והרא"ש. אך הרב עובדיה מעיר שלא ניתן להסיק שהחקרי לב חולק על המהר"ח אור זרוע. המהר"ח אור זרוע עוסק בציפור שכבר הוכנסה הביתה, בשונה משור שמשמש לחרישה. 

בפועל הרב עובדיה מחמיר. הוא נשאל על טלטול אקווריום עם דגים, ופוסק שהאקווריום הוא בסיס לדבר שאסור לטלטל, מכיוון שהדג הוא בעל חיים, וממילא הוא מוקצה.  

הגרש"ז חולק על פסיקה זו, ומתיר לטלטל את האקווריום, מכיוון שאקווריום נועד לקשט את הבית. לא הדג עיקר, אלא הקישוט. 

אצל פוסקי דורנו רואים מהפך. הגרש"ז והרב פיינשטיין מתירים לטלטל חיות מחמד. מדוע?

נראה שיש מספר דיונים שונים ביחס לבעלי חיים:

הגמרא עוסקת בבעלי חיים הנמצאים במרחב של האנשים. יש תרנגולים בלול ועזים בדיר. האדם משתמש בהם, אך הם אינם "כלים" באף מובן. 

בין בעלי התוספות היו שזיהו שילדים משחקים עם חלק מהחיות, ולאור זאת מציעים שהם אינם מוקצים. כאמור, רוב הראשונים והפוסקים דחו את ההצעה הזאת. 

כיוון אחר שעולה בין הפוסקים (הלכות קטנות) הוא שבעלי חיים ייחשבו "כלי" אם יש להם שימוש מסוים של האדם.

המהר"ח אור זרוע מעלה את זה שחלק מבעלי החיים מוגדרים כמעין קישוט. אך רוב הפוסקים אינם רואים הבדל מהותי בין הקישוט לבין השור החורש. כמובן שיש יותר מקום לראות בשור החורש "כלי" מאשר עז או תרנגולת, ובכל זאת, הפסיקה הראשית היא שכל אלו הם מוקצים. 

אך בדורנו נראה שיש סוג אחר של חיה. חיה שאיננה משמשת את הבית, אלא נמצאת בתוך המרחב של הבית והמשפחה עצמה. היחס של אנשים לכלב יכול להיות כאל משהו פונקציונלי (כלב שמירה), אך רוב בעלי הכלבים כיום רואים בכלב חלק בלתי נפרד מהמשפחה. המושג של "חיית מחמד" אינו מושג של "בעל חיים שמשמש לתפקיד מסוים", אלא בעל חיים המשתלב במשפחה. נראה שהגרש"ז אוירבך והרב משה פיינשטיין ערים להבחנה הזאת, ולאור זאת פוסקים שחיות מחמד אינן מוקצה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר