שנת תשע"א | שבת פרשת דברים

חמדת משפט: חלון הזדמנויות, א'

המקרה

משפחת בן ארי בנו ביישובם בית חדש. בן ארי סיכמו עם דוד בעליה של חברת "החלון" על ייצור ואספקת חלונות לצורך ביתם החדש עד לפני חג הפסח. בן ארי הבהירו לנתבע, שחיוני להם שאספקת החלונות תהיה לפני תקופה זו, שכן הם מתכוונים להכנס לביתם בפסח.

דוד התחייב להתקנה תוך 30 ימי עבודה מסגירת ההזמנה לפרטיה. בן ארי שילמו לדוד מחצית מעלות ההזמנה שהיתה שווה עשרות אלפי שקלים.

דוד הגיע כחודשיים לפני הפסח לקחת מידות מדוייקות. בין הצדדים קיימת מחלוקת, מה הסיבה לכך שההזמנה לא נסגרה עד תומה. דוד טוען שבן ארי לא סגרו עימו מספר פרטים, בכללם צבעם  של הצלונים המיוחדים שהזמינו. בתקופה זו, הותקנו חלק מן החלונות הפשוטים.

בפועל הוזמנו הצלונים מהיצרן סמוך לחג הפסח. לטענת דוד הדבר נבע מאי מתן אישור סופי של בן ארי, ואילו לטענת בן ארי עקב עיכובים מצד דוד. בין הצדדים עלתה האפשרות להתקנת חלונות זמניים על ידי דוד, אך דוד סירב לעשות זאת ללא התקדמות בתשלומים. בן ארי טענו מאידך, שדוד אינו זכאי לכל תשלום נוסף על פי ההסכם שביניהם – וכל התשלום אמור להיות בסוף ההתקנה, ולכן סרבו לשלם. בשלב זה, נוצר נתק בין הצדדים.

על מנת שיוכלו להכנס לבית, הזמינו בן ארי חלונות זמניים מספק אחר, במקום החלונות המיוחדים שלא הותקנו.

כעת הצדדים נכונים להשלים את המלאכה ביחד, אלא שיש להם ויכוחים כספיים. המחלוקת בין הצדדים בה נדון בגליון זה היא, האם יש לזכות את בן ארי על עלות החלונות שהוזמנו על ידם.

לדעת בן ארי – לא היתה להם ברירה אלא להזמין את החלונות, ואילו דוד טוען, שבן ארי אשמים בעיכוב בהזמנה כולה, ועל כן הוא כלל לא היה חייב להעמיד להם חלונות זמניים, ובוודאי שלא היתה להם את הזכות להזמין חלונות מגורם אחר.

[בגליון הבא נעסוק בהיבטים נוספים של הסכסוך]

הדיון

לאחר ששקל בית הדין את הדברים, מסקנתו היא, שמהרגע שדוד הגיע לקחת את המידות, ובמיוחד עקב העובדה שהוא היה מודע ללחץ הזמנים בו היו נתונים בן ארי, היה עליו להבהיר בצורה מפורשת ביותר שללא אישור סופי של בן ארי אין הוא יוצא לביצוע בפועל של ההזמנה. (בגליון זה, לא נכנס למכלול הפרטים העובדתיים) כמובן יש לציין, שעצם המחוייבות של הצדדים לעסקה, ולעמידה בלוח הזמנים, לא היתה מוטלת בספק בשלב זה, שכן בן ארי שילמו זה מכבר מחצית מסכום ההזמנה.

לאור המסקנה, שהאשם בעיכוב אספקת החלונות הינו דוד יש לדון האם זכאים בן ארי לקיזוז עלות החלונות הזמניים מחובם כלפי דוד להשלמת העבודה.

המשנה במסכת בבא מציעא¹ דנה במי ששכר פועלים לעבודה מסוימת, וברגע האחרון הפועלים חזרו בהם, ובכך היה חשש לאבדן מלאכתו:

שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת, ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה, וכל דבר שאבד, וחזרו בהן - מקום שאין שם אדם, שוכר עליהן או מטען

המשנה מונה מספר מקרים בהם הצורך בעובד שנשכר הוא דחוף, ואז קובעת המשנה שמזמין העבודה "שוכר עליהם או מטען". דהיינו, המזמין יכול לשכור פועלים אחרים על חשבון הפועלים שחזרו בהם,לשם ביצוע העבודה ("שוכר עליהם") או לחלופין להבטיח לפועלים שחוזרים בהם יותר כסף על מנת שישתכנעו לבצע את העבודה, ובסוף לשלם להם כפי הסיכום הראשון -  "מטען".

בנידון דידן אמנם לא חזר בו דוד, אך הוא לא הגיע בזמן לשם ביצוע העבודה. לא ניתן להכנס לדירה ללא חלונות, על כן עיכוב בהתקנת חלונות גורר עיכוב בכניסה לבית, על כן זהו בכלל 'דבר האבד'. עיכוב בכניסה לבית הוא 'דבר האבד' הן מחמת העלות הכספית של מגורים במקום חלופי, ואולי אף מצד צרכים פרקטיים שאינם ניתנים לכימות כספי (כמו שחלילין למת הוא דבר האבד).

בגמרא בדף עח ע"א ביחס לדין ש"שוכר עליהם" אומרת הגמרא:    

עד כמה שוכר עליהן? - אמר רב נחמן: עד כדי שכרן

משאלת הגמרא עולה, שלא ניתן לאפשר לניזוק המבקש למנוע את נזקו, להוציא הוצאות על חשבון הפועל ללא מגבלות. רב נחמן משיב שלא ניתן להוציא יותר מ"שכרם". בהגדרת "שכרם", נחלקו ראשונים. לדעת רש"י² הכוונה שיכול להשתמש רק בשכר שלא שולם עדיין. לפי הרא"ש³ המזמין יכול להוציא עבור הפועלים החדשים, עד הסכום המלא שעליו סוכם עם הפועל הראשון, בלי קשר לשאלה כמה שילם כבר. המזמין יוכל לתבוע סכום זה מן הפועל הראשון. כשיטת הרא"ש נפסק בשו"ע⁴.  לכן לזכות בן ארי עומד כל סכום העסקה (בקיזוז עלות החומרים).

בכל מקרה, ברור הדבר שאין לניזוק זכות להוציא סכומים מעבר לראוי, וכך כתבו הראשונים⁵ שזכותו לשכור פועלים אחרים: "כשיעור שדרך בעלי בתים לשכור לעת הצריך למלאכתן שלא תאבד", וכן נפסק להלכה בסמ"ע (שם ס"ק כו) ובש"ך (שם ס"ק לה).

בית הדין ביקש חוו"ד של מומחה שהעריך⁶ את העלות המשוערת של חלונות פשוטים שאפשרו למשפחת בן ארי להכנס לביתה. בן ארי אמנם הסבירו (במכתב התגובה לקביעת המומחה), שהתקינו חלונות בסטנדרט מעבר לפשוט, כיוון שלא ידעו איך תסתיים הפרשה, אולם מצד דין דבר האבד, אין להם הזכות לדרוש עלות של הסטנדרט הגבוה וגם לדרוש החלפת החלונות שהותקנו.

עם זאת, בית הדין קיבל את הטענה, כשאשר צריך להזמין חלון באופן דחוף, העלות היא גבוהה מעט מהרגיל.

החלטה:

האחריות על העיכוב באספקת החלונות מוטלת על דוד, בעליה של "החלון".

למשפחת בן ארי היתה זכות להתקין חלונות על ידי ספק אחר, כך שיוכלו להכנס לדירה, משום שזהו 'דבר האבד'.

משפחת בן ארי תזוכה בעלות של חלונות פשוטים, במחיר שעולה להזמינם להתקנה בלוח זמנים קצר. לאחר הפירוק והרכבת החלונות החדשים והיקרים, החלונות הזמניים יועמדו לרשות "החלון".

ערך: הרב סיני לוי

__________________________________________________________

1    דף עה ע"ב

2    בבא מציעא , עח ע"א ד"ה עד כדי

3    ב"מ פ"ו סי' ו

4    על פי סמ"ע חו"מ של"ג ס"ק כה. ש"ך ס"ק לב, גר"א ס"ק לז.

5    רמב"ן ב"מ עו ע"ב ד"ה "והוי" ונימוקי יוסף שם מו ע"ב מדפי הרי"ף ; הגדרה זו נכתבה אפילו במצב בו מחזיק בכלי עבודתו של הפועל.

6    נציין שבכל חוו"ד מומחה, מאפשר בית הדין לצדדים לחקור את המומחה ולהגיב לחוו"ד.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר