שנת תשע"א | שבת עקב

שו"ת במראה הבזק: חתונה מחדש לזוג שהתחתן בעבר בחתונה רפורמית

(מתוך ח"ז)

ריו דה ז'נירו, ברזיל Rio de Janeiro, Brazil

כסלו תשס"ח

חתונה מחדש לזוג שהתחתן בעבר בחתונה רפורמית

שאלה

יש כאן זוג, לצערנו הם (אחד מיני רבים) התחתנו לפני שנים רבות בחתונה רפורמית. הכתובה שיש להם פסולה. אני מתכנן לחתן אותם מחדש בזמן הקרוב. ברצוני לדעת:

א. באופן כללי במקרים הללו, האם יש השלכה כלשהי לגבי הילדים שלהם, שבעצם נולדו מחוץ לנישואים כשרים?

ב. האשה הנ"ל כבר מסולקת דמים (היא בת 57). האם עליה לספור שבעה נקיים אחרי המתנת חמישה ימים, כשתטבול לחופתה? האם עליה לחשוש לדם חימוד מחמת הנישואין המחודשים?

תשובה

א. הילדים כשרים¹. בכתובה יש לכתוב מאתיים זוז, וניתן לכתוב "דחזי ליכי מדאורייתא" ו"בתולתא"². אבל אין לברך שבע ברכות אלא ביום הראשון³.

ב. אם האשה טבלה אחרי שהייתה נידה בפעם האחרונה – איננה צריכה לטבול שוב בגלל נישואיה. זאת משום שהקשר ביניהם בנישואין הרפורמיים לא נותק מעולם, ואין בנישואין אלה התקשרות חדשה המובילה לדם חימוד⁴. העובדה שהיא מסולקת דמים גם היא סיבה להקל⁵.

______________________________________________________________

1 שו"ע (אבה"ע סי' ד סע' כו).

2 שו"ת "במראה הבזק" (א תשובה צא), על-פי "אגרות משה" (אבה"ע א סי' קא).

3 כך פסקנו בשו"ת "במראה הבזק" בתשובה הנ"ל. מקור הלכה זו בגמרא (כתובות ז ע"א) ובשו"ע (אבה"ע סי' סב סע' ו): "אלמון שנשא אלמנה מברכים אותה ביום ראשון בלבד". למדנו שכדי להכריע שאין להם אלא יום אחד לברכה, צריך להגדיר גם את החתן כאלמן וגם את הכלה כאלמנה. שיטת בנו של ה"נודע ביהודה" (אבה"ע מהדורה תניינא סי' פב) היא שכיוון ששניהם טעמו טעם ביאה, הרי הם כאלמן שנשא אלמנה. שיטת ה"חתם סופר" (ח"ג אבה"ע סי' קכג) היא שהבעל אינו מוגדר כאלמן, כיוון שאלו נישואים ראשונים שלו. וה"שמש צדקה" (אבה"ע סי' ה) פסק שכאשר האשה בעולת עצמו בלבד היא מוגדרת כבתולה. אולם "אוצר הפוסקים" (אבה"ע סי' סב אות כט ס"ק ג) הביא בשם שו"ת "קנין תורה" (ג סי' לב) שכל מה שדיבר ה"חתם סופר" הוא דווקא בחתן שנאף מחוץ לנישואין, אך מי שהיה נשוי שלא כדת משה וישראל – אין כאן שמחת נישואין ראשונים לא מבחינתו ולא מבחינתה, ולכן אינו מברך אלא יום אחד. ניתן אולי לדמות מצב זה למחזיר גרושתו, שהרי גם כאן יש נישואין חדשים בין בני זוג שחיו כנשואים בעבר. לגבי מחזיר גרושתו, הובא בפת"ש (אבה"ע סי' סב ס"ק כא) שיש הסוברים שאין צריך ז' ברכות אפילו יום ראשון, שהרי המשנה (מועד קטן ח ע"ב) אומרת שמותר להחזיר גרושתו במועד, ואין בזה עירוב שמחה בשמחה, כיוון שאינה שמחה לו. אמנם להלכה מברכים שבע ברכות, אך רק יום אחד, ונראה שהוא הדין גם כאן.

שו"ת "יביע אומר" (ה אבה"ע סי' יא) פסק שגם בנוהגים כמנהג איש ואשתו בטרם הנישואין יש לברך כל שבעה, אולם נראה שגם הוא יודה במקום שהיו נשואים בנישואין אזרחיים או רפורמיים וראו עצמם כאיש ואשתו, שאין לברך אלא יום אחד.

4 בגמרא (נידה סו ע"א) מצינו: "רבא לא שנא גדולה לא שנא קטנה". למדו מכאן האחרונים שהובאו בפת"ש (יו"ד סי' קצב ס"ק ב) שכשם שקטנה שהיא מסולקת דמים חייבת בשבעה נקיים כך זקנה ומעוברת. וכך מפורש גם ברשב"ץ (בחידושיו לגמרא בנידה סו ע"א).

לכאורה היה מקום לומר שכיוון שהם כבר רגילים להיות יחד כאיש ואשתו אין כאן חימוד, אולם מפורש בשו"ע (יו"ד סי' קצב סע' ה) בשם הרשב"ץ הנ"ל, שגם במחזיר גרושתו צריך לספור שבעה נקיים. ולכאורה לפי מה שכתבנו לעיל (הערה 3) הנדון דידן דומה במקצת למחזיר גרושתו, וההלכה קובעת שלמרות שמבחינת שמחת החתן במקרה זה אין לברך אלא יום אחד – יש כאן מספיק התרגשות מצד הכלה כדי ליצור דם חימוד.

ניתן היה לומר שכאשר יש שני צדדים להקל, שהיא מסולקת דמים וגם רגיל בה, שיהיה מותר. אך בשו"ת הרדב"ז (ג סי' תכג) פסק להחמיר גם בזה, וכתב: "ואם מפני שכבר היא רגילה בו אדרבה מהאי טעמא חיישינן שמא תראה דם חימוד, כיון שהיא מכירתו מהרהרת בו, וקרוב הדבר שתראה דם". וכן כתב בשו"ת "מקום שמואל" (סי' לג) ו"תורת השלמים" (סי' קצב ס"ק ט) ו"ערוך השלחן" (יו"ד סי' קצב סע' א).

לעומתם מהריק"ש (סי' קכה) כתב להקל במחזיר גרושתו מעוברת, אם אומרת שבדקה עצמה ביום התביעה, שבזה ניתן לסמוך על שיטת ראבי"ה (נידה סי' קפג) שבדיקה ביום תביעה תועיל. הוא צירף לזה סברות נוספות: א. שדין דם חימוד במחזיר גרושתו אינו מפורש בגמרא, ויש מקום להרהר בו, כיוון שלא תקיף יצרה. ב. יש מקום לחלק בין קטנה לבין מעוברת, שמתעבת תשמיש. ג. יש בהלכה זו כדי להביא שלום בין איש לאשתו, שאם נקל עליהם לחזור בלא שבעה נקיים, תתרצה האשה לחזור מיד.

ה"ברכי יוסף" (יו"ד סי' קצב סע' ה) הביא דברי מהריק"ש ותמה עליו שלא התייחס לתשובת הרדב"ז הנ"ל, ותירץ שהרדב"ז דיבר דווקא בבא על אשה קודם הנישואין בניאוף, אך גם הוא מודה במחזיר גרושתו. טענה זו של ה"ברכי יוסף" אינה תקפה ביחס ל"תורת השלמים" ו"ערוך השלחן" (שם), שדיברו ישירות על מחזיר גרושתו וחלקו על מהריק"ש.

אולם בנדון שלנו נראה שאין צורך להזדקק למהריק"ש, שהרי המהריק"ש בתשובתו מביא תשובה אחרת של הרדב"ז (ד סי' רסג): "ומיהו גם אני מודה, שאם החזירה קרוב לגירושין, בגוונא דליכא חימוד, דמחזירה ואינה צריכה להמתין כלל, אבל אם עבר זמן כנידון דידן, איכא למיחש שמא תראה מחמת חימוד... ומסתבר לי שאם האשה יודעת וממתנת בכל יום שיחזירנה תבועה ועומדת היא, ודעתה עילויה, ואין כאן תביעה חדשה, ואינה מהרהרת בו שתבוא לידי חימוד, ודומה למי שיש לה פת בסלה, אבל אם נתיאשה ממנו ושוב תבעה להינשא דצריכה להמתין ז' נקיים... היכא שהדבר נראה לדיין שגירש אותה כדי לאיים עליה או כיוצא באלו הדברים, שהענין מורה שרוצה להחזירה, והיא גם כן יודעת בזה, כי האי אינה צריכה להמתין".

הרדב"ז סובר שאין שייך לחשוש לדם חימוד במחזיר גרושתו, אלא כאשר יש ניתוק מוחלט בין בני הזוג לאחר הגירושים. אם כן במקרה שלנו, שחיו כאיש ואשה בנישואין אזרחיים או רפורמיים, כיוון שאין נתק ביניהם אין מקום לחוש לדם חימוד. סברה זו מצויה גם בדגמ"ר (יו"ד סי' רסט סע' ט) לגבי גר וגיורת שחיו כאיש ואשה וצריכים לפרוש זה מזה ג' חודשים כדי להבחין אם הוולד שיצא מהם הוא יהודי או לא: "ואף שנתבאר בסי' קצב שמחזיר גרושתו צריכה ז' נקיים, שאני התם שגירשה לחלוטין ונתיאשה ממנו לכך איכא חימוד חדש, מה שאין כן זה שלכתחילה הפרישה על דעת להחזירה – אין כאן חימוד חדש".

גם בספר "דעת תורה" (סי' קצב סע' ה) הביא בשם שו"ת "לשון זהב" לגבי מי שקידש אשה ודר עמה בלא חופה, ואחר-כך רוצה לשוב בתשובה ולשאתה כדת, שאין צריך עוד ז' נקיים. עוד הביא בשם ה"מי נידה" בעניין מי שגירש אשתו בעל כורחה והיא רדפה אחריו, ובאותו היום חזר ונתרצה לשאתה שוב, שאינה צריכה ז' נקיים כיוון שלא הסיחה דעתה כלל. אך החמיר למעשה בגלל שה"בית אפרים" חלק עליו. גם שו"ת "שבט הלוי" (עמ' רמ) כתב שמסתבר לו שבבעלי תשובה שחיו יחד בלא חופה וקידושין, או שנישאו בנישואין אזרחיים, אין צריך ז' נקיים. אך נשאר בצ"ע למעשה בגלל תשובת הרדב"ז (ג סי' תכג) העוסקת בפנויה שנתעברה. גם בספר "טהרת ישראל" (סי' קצב) כתב: "צ"ע בגירש אותה לקיים שבועתו ועתיד להחזירה והיא יודעת בדבר, אי צריך ז' נקיים".

הראשון לציון הרב עובדיה יוסף ב"טהרת הבית" (סי' ט סע' ד) הצריך ז' נקיים בבעלי תשובה שבאים להתחתן כהלכה, ותמה על "שבט הלוי", שהרי אפילו מהריק"ש לא הקל אלא במעוברת מסולקת דמים, לכן החמיר על-פי דברי הרדב"ז בתשובה העוסקת בפנויה שנתעברה. לדעתנו, יש להקל לפי הרדב"ז עצמו בתשובה האחרת (ד סי' רסג), שכותב בפירוש שבמקום שלא היה נתק בקשר הראשון אין שייך לחוש לדם חימוד. ייתכן שגם הרב עובדיה יוסף לא החמיר אלא בזוג שחי בלא נישואין כלל, אך מודה במי שחי חיי אישות במסגרת נישואין אזרחיים או רפורמיים שאין כאן חימוד חדש. כך נוהגים גם בבתי הדין לגיור. עיינו גם לעיל בתשובה עג.

5 מהריק"ש (סי' קכה), אולם קשה להסתמך על סברה זו בלבד, כיוון שאחרונים רבים חלקו עליה, כנ"ל.

לראש העמוד