שנת תשע"ג | שבת פרשת בהעלותך

פרשת השבוע: מנורה או חנוכיה?

פרשתנו פותחת בציווי:

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח' ב).

בעקבות כך, נבחרו הפסוקים מספר זכריה לשמש כהפטרה לפרשתנו, וזה לשון הנביא:

"רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם יְקֹוָק: ...שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח ...וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ: וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ: ... וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר יְקֹוָק אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת" (זכריה ב'-ד').

הפטרה זו נקראת גם כהפטרת שבת חנוכה. קביעה זו עשויה להביא אותנו למסקנה, כי נס פח השמן וחידוש הדלקת המנורה בימי החשמונאים, הוא התקיימות של נבואת זכריה. נבחן את הדברים.

זכריה שחי בתקופה הפרסית (ימי דריוש), מנבא על גאולה שבראשה עומדים זרבבל בן שאלתיאל, צאצאו של דוד המלך ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, מבני בניו של אהרון הכהן. גאולה שמאפייניה הנוספים באים לידי ביטוי בפסוקים הבאים:

"דְּבָרִים טוֹבִים דְּבָרִים נִחֻמִים....פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ: וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְקֹוָק חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ... כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם יְקֹוָק: וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ... בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה...הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל יְקֹוָק: וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל יְקֹוָק וְהוּא יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל כִּסְאוֹ וְהָיָה כֹהֵן עַל כִּסְאוֹ וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם:...וּרְחוֹקִים יָבֹאוּ וּבָנוּ בְּהֵיכַל יְקֹוָק וִידַעְתֶּם כִּי יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם...כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" (זכריה א-ח).

מאפייני הגאולה הם:

א. הגאולה באה בנחת ולא מתוך "חבלי משיח" – חבלי לידה כואבים. 

ב. אין בעיות ביטחוניות ואין מלחמות. 

ג. השכינה חוזרת לשכון בירושלים ובמקדש. 

ד. יש שלום פנימי בעם ישראל בין ראשי המערכת הרוחנית וראשי המערכת הפוליטית.

ה. גם הגוים יכירו במלכות ד' וגאולת ישראל ויקחו חלק פעיל בתהליך.

לצערנו הרב, אף לא אחד מדברים אלה לא התרחש בימי החשמונאים. לחנוכיה המסמלת את ניצחון החשמונאים אין קשר למנורה של זכריה.

החלטתה של ממשלת ישראל עם קום המדינה, לאמץ את מנורת זכריה והזיתים שמשני צדדיה, כסמלה של מדינת היהודים החדשה, יש בה בבחינת הצבת רף גבוה מאוד מבחינת השאיפות להתקדמות בתהליך הגאולה. יש להודות לקב"ה שזכינו לראות את התחלת התהליך ולברך את ממשלת ישראל על הבחירה.

מבחינה מעשית נציע להתחיל לעבוד כבר עכשיו על "וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם",

בין המנהיגות התורנית והמנהיגות הפוליטית.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר