שנת תשע"ג | שבת פרשת מטות מסעי

פרשת השבוע: לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי (תהלים ס' ט)

הפרשיות האחרונות בספר במדבר עוסקות רבות בסיפור ההתנחלות בארץ בכלל, בעבר הירדן, בגלעד ובבשן בפרט.  

באזור הגלעד הצפוני והבשן, התגוררו חלקים מארבעה שבטים: מחצית משבט מנשה, בני בנימין בני אפרים ובני יהודה, שלשה מהם נזכרים בפסוק הכותרת של דברינו. עליהם נוספו כהנים ולויים בעריהם.

פרשיות רבות בתנ"ך קשורות להרכב מיוחד זה של תושבי האיזור. נשתדל בדברינו השבוע להסביר את המקורות שמוכיחים את דברינו. לא נוכל לצערינו לעסוק בכולן במסגרת המצומצמת הנוכחית.

על אף שבני מנשה לא ביקשו נחלה בעבר הירדן המזרחי, לית מאן דפליג שהם אכן קיבלו נחלה שם. מיד לאחר שהתנה משה את התנאי עם בני גד ובני ראובן מובא:

"וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה: נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְקֹוָק אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב" (במדבר ל"ב לא-לג).

כבר עסקנו בעבר בשאלה: מדוע? (עיינו בחמדת ימים לפרשת דברים, שנת תשס"ב)

הפעם נביא את הסברו המוסרי של ה"חזקוני" (בן דורם ומקומם של בעלי התוס'). החזקוני מסביר שמכיוון שיוסף, אביו של מנשה, גרם לאחיו לקרע את שמלותיהם (בראשית מ"ד יג) לאחר שנמצא הגביע, נקרעה נחלתו של מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף לשני חלקים. לקח רציני  ניתן ללמוד מכאן גם לדורנו.

נוכיח כי גם בני בנימין ישבו בגלעד. עזרא הסופר כתב:

      "בִּנְיָמִן ... וְשֻׁפִּם וְחֻפִּם ... בְּנֵי מְנַשֶּׁה ... וּמָכִיר לָקַח אִשָּׁה לְחֻפִּים וּלְשֻׁפִּים" 
                                                                      (דברי הימים א ז' ו-טו). 

כלומר שנים מבניו של בנימין נשאו נשים מבנות מכיר, משבט מנשה והתיישבו בגלעד.

נעבור לבני שבט אפרים. על פי המבואר בספר יהושע, שבט אפרים קיבל נחלה בשומרון - בהר אפרים, בעבר הירדן המערבי. להפתעתנו אנו מוצאים שתי עובדות מעניינות.

הראשונה בספר שופטים. יפתח הגלעדי מגיב על איומיהם של בני אפרים:

"בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ" (י"ב א)

בתגובה קשה ואכזרית:

"וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת כָּל אַנְשֵׁי גִלְעָד וַיִּלָּחֶם אֶת אֶפְרָיִם וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת אֶפְרַיִם כִּי אָמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם גִּלְעָד בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה:  וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְאֶפְרָיִם וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אֶעֱבֹרָה וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי גִלְעָד הַאֶפְרָתִי אַתָּה וַיֹּאמֶר לֹא: וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף" (שם, ד-ו).

השניה, בספר שמואל ב'. מוכח כי עשרות אלפים מבני אפרים שכנו בגלעד. חיזוק לכך אנו מוצאים מפסוק העוסק במרד אבשלום. צבאותיהם של דוד ואבשלום נפגשו בעבר הירדן המזרחי וז"ל הכתוב:

"וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם"  (שמו"ב י"ח ו).

רמז זה מצטרף לפסוק המפורש בשופטים (אומנם עייינו ברש"י שם ועדיין דברינו במקומם עומדים). משמע כי אכן רבים מבני אפרים חיו ופעלו בעבר הירדן המזרחי, באזור הגלעד.

נסיים בהוכחה כי גם מבני יהודה היו שקבעו משכנם בגלעד. בדברי הימים מצינו:

"וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב: וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד" (דבהי"א  ב' כא-כב).

חצרון הוא בכור בניו של פרץ, בכור בניו של יהודה מתמר. חצרון נשא את בתו של מכיר משבט מנשה וצאצאיו התיישבו בעשרות ערים בגלעד.

גם היום כשאזורים אלה מצויים מחוץ לגבול המדיני של מדינת ישראל,

נזכור כי חלקים של ארץ ישראל הגדולה שקקו חיים יהודיים במשך דורות רבים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר