שנת תשע"ג | שבת פרשת שופטים

פרשת השבוע: מִשְׁפַּט צֶדֶק = צדק לכולם ולכולן

כמנהגנו מדי שנה בשנה נעסוק בפרשת שופטים בעקרונות עליהם מושתת מערכת המשפט היהודי וממילא בעקרונות המנחים את רשת בתי הדין "ארץ חמדה-גזית". בתחילת פרשתנו נאמר:

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים  ט"ז יח). ננסה היום באמצעות "משפט שלמה" להדגים את אחד מכללי היסוד של הצדק היהודי הידוע מדורי דורות. שהרי שלמה המלך נתפרסם לדורו ולדורות הבאים כסמל לשופט חכם המוציא לאור משפט צדק. הפתיחה לסיפור המשפט אומרת דרשני. וז"ל הכתוב: "אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו" (מלכים א ג' טז). מדוע הכתוב מדגיש את העובדה המביכה לכאורה שדווקא נשים שכאלה זכו ללמדנו את גדולתו המשפטית של שלמה המלך?

המדרש מתלבט בשאלה זו, וז"ל: "כתיב "אז תבאנה שתים נשים זנות", מי היו ר' מאיר אומר רוחות היו, ורבנן אמרי יבמות היו, ר' סימון בשם ר' יהושע אומר זונות ממש היו והוציא דינן בלא עדים והתראה" (קהלת רבה פרשה י). לא נעסוק השבוע לא בדעתו של רבי מאיר ולא בדעת רבנן, (נשתדל לעשות זאת בהזדמנות קרובה בלנ"ד). ננסה להבין את דעתו של ר' סימון (הוא ר' שמעון) בשם רבי יהושע. במבט ראשון נראה שכוונת הכתוב להסביר איך יתכן שלא גרו בבית זה אנשים נוספים שיכלו להעיד על המאורעות, מה שאילץ את שלמה המלך לדון שלא לפי כללי המשפט העברי המחייב, או לפחות מעדיף, הכרעה על פי שני עדים. מכיוון שנשים אלו עסקו במה שעסקו, הן חיו בגפן ללא בעלים ולא כחלק ממשפחה גדולה. לפי זה אי אפשר ללמוד ממקרה זה הלכות לדורות על דרך ההכרעה בבית הדין. (כך משמע גם מדעתו של ר' יהודה בשם ר' אלעאי).

אומנם ר' סימון עצמו בהמשך המדרש כן לומד ממשפט שלמה הלכה לדורות וז"ל: "אמר ר' סימון מכאן שצריך הדיין לשנות טענותיהם" (הלכה שנפסקה גם ע"י הרמב"ם וגם ע"י המחבר בשו"ע חו"מ סי' יז סע' ז). אכן האלשיך הקדוש (במקום) רואה בכך מקור הלכתי להלכה הבאה: "יאמר ענין שדין האשה קודמת לדין האיש". הלכה זו מובאת הלכה למעשה על ידי המחבר בשו"ע: "היו לפניו דינים הרבה, מקדימין דין היתום לדין האלמנה, ... ודין  האשה קודם לדין האיש" (חו"מ הלכות דיינים סימן טו סע' ב). (נעיר במאמר מוסגר לדיינים, שהם צריכים לזכור כי בית הדין הנו "סביבה גברית" במהותה. אשה הבאה לבקש צדק בבית הדין עלולה להרגיש חו"ח מאוימת ממציאות זו. על הדיינים לקחת זאת בחשבון).

אנחנו נתקדם עוד צעד קטן קדימה ונטען כי הבחירה דווקא במקרה זה, אחד מיני רבים שבאו לפני שלמה המלך, כדי להוכיח לעין כל את חכמת השיפוט שלו, נועדה ללמדנו כי לכל אחד מגיעה הזכות היסודית למשפט הוגן וצודק. הציווי לשפוט צדק כולל הקמת מערכת משפט נגישה לכל. גם לשכבות החלשות, גם למי שנאלץ (כנראה בעל כרחו) לעסוק בחיים של השפלה ואיסור, מגיעה הזכות היסודית למשפט ולסעד של השלטון שיגן עליו מפני עושי עוולה. מדינה יהודית אמורה לספק "צדק לכל". צדק מהיר, לא יקר ובאותו זמן גם יעיל ומקצועי, גם בכך עליה לשמש "אור לגויים".

הבה נתפלל כי גם רשת בתי הדין "ארץ חמדה-גזית תגביר ותחזק כיוון חשוב זה

כחלק מהמשימה הלאומית לנהל את מדינת היהודים כמדינה יהודית.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר