שנת תשע"ד | שבת פרשת האזינו

חמדת הדף היומי: קדושת הגגות והעליות

בגמרא (פסחים פה ע"ב) מובא דינו של רב שה"גגין והעליות לא נתקדשו". ומבאר רש"י  שדין זה קיים גם בגגות של לשכות העזרה  שלא ניתן לאכול בהם קדשי קדשים, וגם בגגות ירושלים שלא ניתן לאכול בהם קדשים קלים. 

הגמרא מקשה מדבריו של רב משמו של רבי חייא, שכאשר היו אוכלים את קרבן הפסח והיו אומרים הלל, הגג היה 'נבקע' מקולות האנשים,  ולכאורה משמע מכאן שהיו גם אוכלים את הקרבן על הגג. דחתה הגמרא שאת הקרבן היו אוכלים בבית, ולאחר אכילת הקרבן עלו לגג לאמירת ההלל.

מגמרא זו נראה לכאורה, שהגגות והעליות נחשבים כמנותקים מקרקע העזרה ומקרקע ירושלים, ולכן אי אפשר לאכול בהם את הקרבנות.

לעומת זאת,  במסכת מכות (יב ע"א) מבואר שניתן לאכול מעשר שני בנופם של העצים בירושלים, ובלבד שהנוף הוא בתוך החומה. וממנה נראה שהאוויר של ירושלים התקדש וניתן לאכול בו מעשר שני.

תוס' (שם) הביאו שני תירוצים: בתירוצם הראשון כתבו שמדובר כשאין בענפיו של האילן ארבעה על ארבעה טפחים, ולכן הם לא נחשבים 'הפסק'.

בתירוצם השני של תוס' הם כותבים: "אפילו באילן שענפיו מרובים, ואויר ירושלים כירושלים" אך לא ברור מה כוונתם, מדוע זה נחשב לאוויר ירושלים, והעץ אינו מהווה הפסק. המהר"ם (על התוס') והמנחת חינוך (מצוה שסב אות ה) הסבירו, שכוונת תוס' שעצים אינם נחשבים הפסק בין הקרקע לאדם שאוכל, משום שהם עומדים לקציצה, כיון שאסור ליטוע עצים בירושלים (רמב"ם הלכות בית הבחירה, ז,יד)  ולכן אדם שאוכל על העץ כאוכל באוויר ירושלים.

הריטב"א (מכות שם) כתב שהדין שהגגות והעליות לא נתקדשו, נאמר רק לגבי קרבנות אבל לגבי מעשר שני, שדינו פחות חמור מקרבן, הגגות התקדשו.

הרמב"ם בהלכות מעשר שני לא הזכיר שגגות ועליות פסולים לאכילת מעשר שני, אך בהלכות בית הבחירה (ו,ז) פסק שהגגות של לשכות העזרה לא נתקדשו. בהלכות קרבן פסח (ט, א) פסק את גמרתנו כך: "כל אוכל מן הפסח אינו אוכל אלא בחבורה אחת, ואין מוציאין ממנו מן החבורה שייאכל בה... החלונות ועובי הכותלים, כלפנים; הגגים והעלייות, אינן בכלל הבית". מפשט דברי הרמב"ם עולה, שהגגות והעליות של ירושלים אכן קדושים, אלא שלא ניתן להוציא את קרבן הפסח מהבית לגג, משום שבכך הוא מוציא את קרבן הפסח ממקום אכילתו. 

על פי זה כתב האור שמח (הלכות בית הבחירה ו,ז) שבאמת דינו של רב, ש'גגין ועליות לא נתקדשו' נאמר רק לגבי בית המקדש, משום שקדושת המקדש נאמרה בדקדוק כפי שנאמר 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל' (דברי הימים א כח יט, גמרא סוכה נא ע"ב). לעומת זאת, ודאי שגגות ירושלים נתקדשו, שהרי אין טעם לחלק בין גגות ירושלים ובין רחובותיה וכן בין בתים גבוהים כאלו או אחרים. לפי זה, אין כל קושיה מהגמרא במכות, ששייכת לגבי קדושת ירושלים.

אלא שהגמרא הקשתה מאכילת קרבן פסח בגגות ירושלים, על דינו של רב, ועל כורחנו צריך לבאר אחרת את קושיית הגמרא. ההלכה היא, ששתי חבורות האוכלות בבית אחד קרבן פסח, צריכות לעשות 'היקף' (מחיצות) כך שכל אחת תהיה נפרדת מחברתה (רמב"ם, הלכות קרבן פסח ט, ג). אם כן, כאשר בירושלים אכלו את הפסח על הגגות, ואין הפסק בין גג לגג, כיצד נעשה ה'היקף'? על כורחנו זה משום שהגגות נחשבים כחלק מהבית ולכן החלוקה של הבתים מועילה גם לגגות שמעליהם. אם נאמר שגגות ועליות לא נתקדשו, נובע מכך שהגגות אינן נחשבות כחלק מהבית, וממילא חזרה הבעיה של עשית ההיקף. על כן יישבה הגמרא שאת הפסח היו אוכלים בבתים עצמם.

לסיכום: מצינו ארבעה חילוקים אפשריים בין גמרתנו ובין הגמרא במכות. תוס' בתירוצם הראשון כתבו שמדובר בגמרא במכות על נוף עץ שאיננו מקום בפני עצמו. על פי התירוץ השני (על פי ביאור המהר"ם והמנחת חינוך) יש לחלק בין עצים לבתים. הריטב"א חילק בין קדשים קלים ומעשר שני. האור שמח בדעת הרמב"ם כתב לחלק בין קדושת המקדש ובין קדושת ירושלים ועל פי זה באר את סוגיית הגמרא באופן מחודש.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר