שנת תשע"ד | שבת פרשת ואתחנן

שו"ת במראה הבזק: שכירת רשות מתובע כללי לצורך עירובי חצרות

(מתוך ח"ז)

ניו יורק, ארה"ב                                              New York, USA

סיוון תשס"ט

שאלה

ממי אפשר לשכור רשות, לצורך עירובי חצרות בעיר שגרים בה יהודים וגויים, וראש העיר אינו מעוניין לשתף פעולה? האם ניתן לשכור את הרשות מהתובע הכללי של המדינה? האם ניתן לעשות זאת באמצעות מפקד צבא מקומי?

תשובה

א.         חז"ל קבעו שעירובי חצרות אינם מועילים כאשר ישנו דייר גוי. עם זאת, אפשרו חכמים את העירוב על-ידי כך שישכור מהגוי את רשותו. פתרון זה קשה לביצוע שכן הגוי לא בנקל ישכיר את רשותו. טעם תקנה זו הוא כדי לעודד יהודים שלא לדור עם גויים (עירובין סב,א). אמנם מצינו קולות רבות בדיני השכירות: ניתן לשכור בפחות משוה פרוטה, ניתן לשכור אף בשבת למרות שמקח וממכר אסורים בשבת, ניתן לשכור מבני ביתו של הגוי נגד רצונו ועוד (הכל כמבואר בשו"ע או"ח סימן שפב). מסכם בעל "ערוך השולחן" (שפב, יג): "ואין זה אלא כמבקש רשיון להתיר להם הטלטול דחכמים הקלו הרבה בענין עצם השכירות ולא רצו להחמיר בזה".

ב.         ממי ניתן לשכור רשות?:

1.        מפורש בגמרא, וכן נפסק להלכה, שגוי שהשכיר ביתו לגוי אחר, ניתן לשכור רשות גם מהמשכיר, אם למשכיר יש 'תפיסת יד' בבית שהשכיר¹. אם המשכיר יכול להניח את כליו בבית שהשכיר בעל כרחו של השוכר, נחשב הדבר ל'תפיסת יד' של המשכיר, ואפשר לשכור רשות ממנו². ניתן לשכור ממי שיש לו 'תפיסת יד' בבית, אף אם הוא אינו הבעלים של הבית³.

2.        על פי העקרונות של שכירת רשות בעירוב חצירות, הביאו השו"ע והרמ"א⁴ שלש אפשרויות לשכירת רשות, בעיר שדרים בה יהודים וגויים.

אפשרות אחת היא, לשכור רשות מהמלך או שר העיר, כאשר יש להם סמכות להניח כלים בבית התושבים על כרחם.

אפשרות שניה היא, לשכור רשות מהממונים שמינה השלטון, ויש להם סמכות פעולה בבתי התושבים⁵.

אפשרות שלישית היא, כאשר לשלטון אין סמכות בבתי התושבים, אבל יש לו סמכות ברחובות העיר, והשלטון יכול למנוע מעבר תושבים שם, ניתן לשכור ממנו את רשות הרחובות. אכן, שכירות זו תועיל רק לטלטול ברחוב עצמו או מבתים פרטיים של יהודים לרחוב. השכירות לא תועיל לבתים משותפים שגרים שם יהודים וגוים כאחד. במקרה שכזה, יהיה צורך למצוא פתרון לכל מקום מגורים בפני עצמו.

ג.          בימינו, לשלטון יש סמכות שימוש בבתי בני העיר, והיא מתבטאת בשני אופנים. סמכות השלטון להפקיע קרקעות⁶, וסמכות השלטון לבצע פעולות שיטור ואכיפה⁷. על כן, ניתן לשכור רשות מבעלי הסמכות בנושאים אלו. במקומות בהם השלטון הוא פדרלי, כמו בארצות הברית, ניתן לשכור רשות אף מהמושל המקומי⁸.  

ד.         המנהג כיום לשכור רשות מראש העיר, שהוא ראש השלטון המקומי או ממפקד המשטרה. אכן, כאמור בסעיף ב, ניתן גם לשכור רשות, מפקיד בעיריה, שיש לו סמכויות הפקעה, וכן ניתן לשכור רשות מכל שוטר שיש לו סמכות פעולה בבתים פרטיים⁹.

ה.         בשעת הדחק, אם לשוטר יהודי שומר שבת יש 'סמכות פעולה' זו, והוא גר באחד הבתים המשתתפים בעירוב, ניתן להסתפק בכך שהוא שותף לעירוב ואין צריך לשכור מקום¹⁰.

ו.           אם הפתרונות בסעיפים הקודמים לא אפשריים, ובשעת הדחק גדולה, ניתן להקל לשכור רשות מכל מי שמקבל משכורת מהממשלה או מהעיריה¹¹.

ז.          ככלל, יש להעדיף לשכור את הרשות לזמן קצוב ובתום הזמן לחדש אותה¹².

________________________________

1    שו"ע או"ח סימן שפב  סע' יח.

2    כן כתב ה"מגיד משנה" (שבת פ"ב הי"ד) בשם הרשב"א ("עבודת הקודש" בית נתיבות ש"ד פ"ג) , וראה שו"ת 'במראה הבזק' (ח"ד תשובה מד) הרחבה בענין 'תפיסת יד'.

3    ב"י (טור או"ח סימן שפב, ד"ה ומ"ש אם נשאר לו).

4    או"ח (סימן שצא סע' א). מקור כל האפשרויות האלו הוא הריב"ש (סימן תכז), הובא בהרחבה בב"י על אתר. הט"ז הבין בריב"ש שלהלכה הוא דוחה את האפשרות השלישית, אך שאר האחרונים חלקו עליו וכן פסק ב"משנה ברורה" (סקי"ב).

5    כתב הריב"ש בתשובה (סימן תכז) "והממונה שלו כמוהו שהרי גם הממונה יכול מטעמו להניח כלי האדון בביתם ואם-כן חזר הוא להיות בעד האדון ומטעמו כשכירו ולקיטו של כל אחד ואחד". דברי הריב"ש הובאו בב"י (סוס"י שצא) ובמהרי"ט (ח"א סימן צד). מדבריהם עולה שאין צורך לשכור רשות ישירות מהשלטון, אלא אפשר גם מאחד הפקידים, ובלבד שגם לפקיד יש את הסמכות לשימוש בעל כרחם של התושבים. כעין זה כתב בעל ה"חיי אדם" (כלל עה אות כב ו"נשמת אדם" שם) שדוקא 'שלוחו ומשרתו שרגיל להטפל בעבודתו של מלך' ולכן ניתן לשכור מאנשי המשטרה, אבל לא מאנשי הצבא. ה"משנה ברורה" פסק את דברי ה"חיי אדם" אלו להלכה (סימן שצא סקי"ח). כן גם עולה מדברי "ערוך השולחן" (סימן שצא ד), שפסק שאין לשכור רשות מבתי המשפט או מבתי השוטרים, אף שודאי הם פקידים של השלטון.

אכן, בשו"ת "ישועות מלכו" (סימן לא), וכן בשו"ת "זקן אהרון" (ח"א סימן כב) כתבו שניתן לשכור גם מפקידים שאין להם סמכות בכל בתי העיר, כיון שהם ממונים מטעם השלטון, אשר לו יש סמכות זו,  וכתבו שכן המנהג. ה"זקן אהרון" מוסיף וכותב שכאשר 'ראשי הקהילה והרבנים ממונים מטעם המלוכה' ניתן לשכור רשות גם מהם. וראה להלן.

יש להדגיש, שלכולי עלמא, אי אפשר לשכור את כל דירות הנכרים בעיר, ממי שיש לו רשות להניח חפצים בבית השר. ראה שו"ע הרב (סימן שצא סעיף ד), "נתיבות שבת" (פרק לז הערה פח).

6    בעל "ערוך השולחן", שם, כתב שכיום יש לשכור מהשלטון העירוני מכיון "שעל-פי פקודתם נעשים בניני הבתים והחצרות".  נראה שכונת בעל "ערוך השולחן" היא כמו שכתב בעל ה"שואל ומשיב" (מהדו"ת ח"ב סב): "ודאי דמועיל השכירות מאדוני העיר כיון שיש להם רשיון לקלקל ולהשחית אף גוף הבתים לנוי ולצרכי העיר".  נראה שבעל ה"משנה ברורה" לא יחלוק על כך שניתן לשכור מראש העיר, אף שלא הזכיר אפשרות זו (וכן קצת מדויק מלשונו בסימן שצא יא). וראה בחזו"א (או"ח סימן פב ט) לגבי 'שומרי החצר' וכן ב"משנה הלכות" (חט"ו סימן קלב). למעשה, שמענו בשם הרב מרדכי וויליג, שזו הסיבה למנהג היום לשכור מראש העיר, משום שיש לעיריה סמכות להפקיע נכסים. על הסמכויות השונות של השלטון במדינות שונות בנושא זה, ראה: http://en.wikipedia.org/wiki/Eminent_domain

7    להלכה נפסק בשו"ע, סימן שצא סעיף א, על פי דברי הריב"ש, שאפשר לשכור רשות מהשר, 'שהרי יש לו רשות להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר בשעת מלחמה שלא מדעתם'. ב"ביאור הלכה" (ד"ה שלא מדעתם) הביא את דברי בעל ה"חכם צבי" (סימן ו') שכל זה רק בשר שיכול לעורר מלחמה כשירצה, אבל בשר שצריך את הסכמת אנשי העיר לכך, נובע מכך שבשעת שלום אין לו רשות בבתי בני העיר, ולכן אי אפשר לשכור ממנו רשות. בהמשך לדברי ה"ביאור הלכה" האלו, נחלקו פוסקי דורינו  (הובא בספר "אורחות שבת" (ח"ג פכ"ח צד)). בשם הרב אלישיב שליט"א מובא:  "שהיות ולפי חוקי השלטונות הנוהגים עתה אין לשלטון סמכות להניח חפצים ברשויות של התושבים, ולכן אין אפשרות לשכור את רשות הנוכרים מהמשטרה או משאר זרועות השלטון ואין אפשרות לעשות עירובי חצרות בערים ובשכונות הגדולות". לעומת זאת, דעת הגרשז"א להקל בדבר משום שביד השלטון לעורר מצב של 'שעת חירום', שאז יש לו סמכויות נרחבות אף בבתי התושבים. (עיין בדברי "ערוך השולחן" שם  שכתב שלא ניתן לשכור רשות מ"בית השוטרים" ולא באר את טעם הדבר. יתכן שסיבת הדבר היא משום שבזמנו, לא היתה לשוטרים יכולת שימוש בבתי התושבים ויל"ע).

אמנם, תמוהה מאד, לכאורה, הקביעה ש'אין אפשרות לעשות עירובי חצרות'. ראשית, ה"חזון איש" (או"ח סימן פב ט) נקט בפירוש, שדי בכך שיש רשות לשוטר העיר, להכנס שלא ברשות, ואין צורך בסמכות להשתמש שלא ברשות. 'מעשים שבכל יום', ששוטרים נכנסים בלא רשות לבתי אזרחים לצרכים כאלו ואחרים. שנית,  יש לשלטון סמכות להפקיע קרקעות כמו שבארנו בהערה הקודמת. שלישית, אף אם נאמר, שאין לשלטון כיום סמכות בבתי התושבים, הלא, יש לשלטון סמכות מלאה ברחובות עצמם, ועירוב החצרות יועיל לטלטול ברחובות, כמבואר בסעיף הקודם.

8    ראה "ערוך השולחן" (שצא ד): "ובערים הקטנות יש בכל מקום איזה ממונה מן המלכות שאליו יפנו כל ענייני העיר והוא מוסרם לעיר המחוז ושוכרים ממנו או משכירו ולקיטו וכשיש לו איזה מישראל שהוא כשכירו ולקיטו שוכרין ממנו ואז מותר לטלטל בכל העיר וגם בחצרות של הא"י דנעשית כל העיר כחצר אחת".

9    לגבי שכירת רשות מאנשי צבא, יתכן שהדבר אפשרי, על פי סברת הגרש"ז, שהובאה בהערה 7, שביד השלטון לעורר מצב של 'שעת חירום', ואז לעיתים אף לחיילים ניתן רשות להשתמש ברכוש אזרחי.

10  שו"ע סימן שפב יב "משנה ברורה" סקמ"א.

11  בשעת הדחק, ניתן לסמוך על מנהג העולם לשכור רשות מכל פקיד ממשלתי שהוא, כמו שהזכירו ה"ישועות מלכו", וה"זקן אהרון", שהובאו בהערה 5. יש אף לצרף את שיטות הפוסקים שמקלים בשעת הדחק גם בלי שכירות כלל. ראה "דעת תורה" למהרש"ם סימן שפב סעיף א', וכן פסק להלכה בשו"ת "שבט הלוי" ח"ו סימן מז: "בשעת הדחק גדול יש לצרף מש"כ הגאון "בית מאיר" סי' שפב ס"כ לחדש דע"כ לא אסרו חכמים לערב במקום גוי בלא שכירות אלא במקום דשייך לומר שאז קשה עליו ויצא... ועל-פי זה אף-על-פי שכתב (ה"בית מאיר") דחלילה לו לכתוב נגד סתימת הפוסקים המחמירים בזה, מכל מקום בשעת הדחק שאין הגוי או הישראל מומר רוצה בשום אופן להשכיר וגם אין מציאות לשכור משכירו ולקיטו ויאסר להם לטלטל ובודאי המוני עם יעברו ויטלטלו, שמכל מקום טוב יותר לערב בלי שכירות מן הגוי".

12 ראה שו"ע או"ח סימן שפב יד וב"משנה ברורה" שם סקמ"ח כתב שלכתחילה טוב שלא לשכור יותר מעשרים שנה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר