שנת תשע"ה | שבת פרשת תולדות

שו"ת במראה הבזק: סמכות הקהל לפטר רב, ממונה על הנוער בקהילה

(מתוך ח"ג)

וינה, אוסטריה                                                        Vienna, Austria     

שבט תשנ"ג

שאלה

רב שממונה על חינוך הנוער בקהילה ואין לו קהילה או בית הכנסת, האם מותר לפטר אותו אם הוא לא ממלא אחר דרישות מעבידיו?

תשובה

רב הממונה כמורה לחינוך הנוער בקהילה, אין כוח למעבידיו לפטרו ממשרתו, אע"פ שאינו ממלא, לטענתם, אחר דרישותיהם, אבל יש ללכת לבית-דין לדיני ממונות, ושני הצדדים צריכים להעלות את טענותיהם בפני בית-הדין¹, ובית-הדין יפסוק לפי המבואר בשו"ע². אם קיים חוזה מפורש לזמן מסוים, הרי בזמננו, הרשות נתונה לשני הצדדים לנהוג כנראה בעיניהם³, אחרי פקיעת הזמן הקבוע בחוזה.

__________________________________________________________

1  "אגרות משה" חו"מ ח"א סי' עז.

2   שו"ע יורה דעה סי' רמה חושן משפט סי' שלג-שלה (הלכות שכירות פועלים).

3   אמנם נראה מלשון ה"אגרות משה" בכמה מקומות שאין לפטר בלא טענה אף בתום זמן החוזה:

א. "אגרות משה" (חו"מ ח"א סי' עו) "והנה בלא טענה כלל אין יכולין לסלק אף אם נימא כמו שכתב כתר"ה שהיו צריכין למנותו בכל שנה, מכיון שעצם הדין בארתי באורך בתשובה אחרת, ששוכר פועל סתם הוא לכל הזמן שצריך השוכרו, כגון בפעקטארי, וכן הוא בישיבה שהוא לכל זמן שיתקיימו. אך שרוצים לבטל זה מצד המנהג שמחדשין המינוי בכל שנה, להוכיח מזה שמינוהו רק לשנה, ואין זה הוכחה של כלום, כי ידוע שלא אירע שיסלקו בלא טענה, וא"כ שוברו עמו ובטלה ההוכחה ונשאר כעצם הדין דהוא שכור לעולם. וממילא אף שמנהג בתי ספר של הנכרים שהם מסלקין גם בלא טענה, אינו כלום, דיש למיזל בתר מנהג של מקום זה יותר ממנהג המדינה".

ב. שם (סי' עז): "הנה כששכרו מלמד סתם, אם עושה מלאכתו באמונה שהוא מסביר היטב לתלמידים מה שלומד איתם ורואה שיחזרו על למודם כפי הצורך להם ולא יבטלו זמן הלימודים בדברי בטלה, והוא ירא שמיים שהתלמידים ילמדו ממנו להיות שומרי תורה ומצוות, הוא המלמד הראוי להיות מורה ומלמד לתלמידים שאי-אפשר לסלקו. ואף אם בעת ששכרוהו אמרו, שיהיה הרשות בידם לסלק אותו לשנה האחרת אף בלא שום טענה, יש ספק גדול אם יוכלו לסלקו, משום שהדירעקטארן והמנהלים נבררו רק לעשות כדין התורה שהוא לשם שמים. וכיון שלסלק בלא טענה ודאי אינו לשם שמים, אין להם זכות ע"ז ואפשר שאין תנאם כלום. ואם שכרוהו סתם, אף שהקאנטראקט נתנו רק על זמן כשנה ושנתיים, זה ודאי לא נחשב כתנאי לסלקו כשירצו אף בלא טענה, ואין יכולים לסלקו כשליכא טענה שיזכו ע"פ דין".

ג. שם (חו"מ ח"ב סי' לד): "הנה ברור ופשוט שמי שנתקבל לרב באיזה בימ"ד, וכן ללמד שם שיעורים במשנה או בגמרא או בהלכה, אי אפשר לסלקו לעולם כשאין עליו טענה ברורה שיסכימו בי"ד של רבנים מומחים, בין מדין שררה בין מדין פועל כמבואר באורך בח"א בחו"מ סי' עה, ואף שנתנו לו כתב מינוי וכתוב שם, שהוא רק על משך איזה זמן, אינו כלום".

אולם מרן הגר"ש ישראלי כתב, בהתיחסו לדברי ה"אגרות משה" בסעיף א, שם מבואר הנימוק "כי ידוע שלא יסלקו בלי טענה, וא"כ שוברו עימו ובטלה ההוכחה (היינו ההוכחה ממה "שיש מנהג שמחדשים המינוי בכל שנה"), ונשאר בעצם הדין דהוא שכיר לעולם", עכ"ד, היינו שמסתמך על המנהג הידוע שאין מסלקים בלי טענה, שמזה מתברר לדעתו, ש"הנוהג שמחדשים המינוי בכל שנה" הוא רק מבחינה פורמלית, מבלי לייחס לזה משמעות של מינוי זמני, וא"כ אין דבריו אמורים אלא במקום שהמנהג "הידוע" הוא שהמינוי הוא לעולם, אך הן לא מקובלים הדברים בזמננו, שמתיחסים לחוזה שנערך בין הצדדים כבעל תוקף של ממש, שעל כן ברור שבזמננו (וכן במקום שאין שום נוהג מגובש, כגון בקהילה חדשה), אחרי פקיעת הזמן הקבוע בחוזה הרשות נתונה לשני הצדדים לנהוג כנראה בעיניהם. שהרי מה שכתב "שבעצם הדין דהוא שכיר לעולם" אינו אלא מפני שיש לראות את המנהג הקבוע בדרך כלל כמותנה במפורש שהוא "שכיר לעולם", אבל כשאין מנהג קבוע מעין זה, כי אז ודאי שיש לחוזה תוקף מחייב.

[עיין ב"חתם סופר" או"ח סי' רו "נהי דכותבים זמן בשטר הרבנות, היינו לטובת הרב המושכר, שיהיה יכול לחזור בו אחר כלות הזמן, אבל הקהל אין בידם לחזור אפילו ככלות הזמן אלא במקום שנהגו". נראה שגם אם המנהג לפטר אחרי כלות זמן אזלינן בתר המנהג, עיין בעניין זה מקורות נוספים בספר "דיני עבודה במשפט העברי", ד"ר שילם ורהפטיג, ח"ב עמ' 536 ואילך, וכן ב"ישכיל עבדי", חו"מ ח"ד סי' ג סעיף א].

והוסיף עוד מרן הרב ישראלי: "י"ל לענ"ד שגם במקום שיש מנהג ידוע, ששכירות סתם היא לעולם, כל שהותנה במפורש שהמינוי הוא לזמן, יש לראות זאת כהסכמה וכויתור על המנהג, מכיון שהכלל בידינו בדבר שבממון תנאו הוא קיים, כר' יהודה (כתובות נא ע"א), ולא יהא עדיף מנהג על חיוב שהוא מן התורה. ומצינו תנאי של מינוי מלמד לזמן (סי' שלג סעיף ב' ברמ"א ועוד) ובתשובת הרמ"א (סי' נ): "וכבר ידוע שדין מלמד כדין פועל". ודו"ק.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר