שנת תשע"ה | שבת פרשת מקץ

שו"ת במראה הבזק: סעודה בחנוכה

הרב אבישי מייטליס, בוגר 'ארץ חמדה'

שאלה:

האם יש חובה לערוך סעודה בחנוכה? מדוע לא תקנו בחנוכה סעודת חנוכה כפי שבפורים תקנו סעודת פורים?

תשובה:

אין חובה לערוך סעודה בחנוכה. אף על פי כן, מצווה לשמוח ולהרבות בסעודות בימי החנוכה, ומן הראוי לומר זמירות ותשבחות בסעודות אלו¹.

ההבדל בין חנוכה לפורים הוא שבפורים הגזירה הייתה על הגוף, להשמיד את עם ישראל, ולכן חכמים תקנו שמחת הגוף – סעודה ומשתה. בחנוכה הגזירה הייתה על הרוח, להעביר את עם ישראל מדתם, ולכן חכמים תקנו תוכן רוחני לימי החנוכה, כימי הלל והודאה².

____________________________

¹  אם ישנה חובת סעודה בחנוכה: הטור בסי' תרע הביא מהמהר"ם מרוטנבורג: 'רבוי הסעודה שמרבים בהם הן סעודת הרשות, שלא קבעו אלא להלל ולהודות ולא משתה ושמחה', וכ"כ המרדכי בפסחים בסי' תרה, וכן פסק השו"ע שם בסעי' ב. והרמ"א הגיה משמיה דמהר"א מפראג: 'וי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח' (כנזכר במגילת תענית פ"ט: 'בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח וסדוהו בסיד, וכל שבעת הימים היו מתקנים בכלי שרת', וכן הובא באור זרוע ח"ב בהל' חנוכה סי' שכא). והוסיף הרמ"א שם שיש נוהגין לומר זמירות ותשבחות ואז הוי סעודת מצוה.

הב"ח הוכיח בסי' תרע על פי דברי היש"ש בב"ק פ"ז סי' לז שדייק מדברי הרמב"ם בהל' חנוכה פ"ג ה"ג: 'התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו... ימי שמחה והלל'. הרי מפורש שיש דין שמחה בחנוכה. וכן הובא במגילת אנטיוכוס שתקנו: 'לעשות שמונה ימים האלה ימי משתה ושמחה, כימי מועדים הכתובים בתורה'. וכן מבואר בתוס' בתענית בדף יח: בד"ה 'הלכה' שהדין שמתענה ומשלים לא מתייחס על חנוכה ופורים, שכן: 'אינו יכול להתענות, דיום משתה ושמחה כתיב', וכלל חנוכה עימו בדינו. ובשו"ת הרשב"א ח"א בסי' תרצט כתב: 'שאף אלו יש בהם שמחה ועונג'. והיש"ש שם הוכיח אף בדעת רש"י שישנה חובת סעודה בחנוכה, שכן כתב בשבת כא: בד"ה 'ועשאום ימים טובים' מהו גדר ימים טובים אלו: 'לא שאסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה'. הרי שרק מעשיית מלאכה התמעטו, אך שאר חובת ודיני יו"ט יש להם. וראה בערוך השולחן בסי' תרע סק"ט שכתב: 'יש קצת מצוה להרבות בסעודות, חדא, דשמחת הנפש תלוי קצת ג"כ בשמחת הגוף', הרי שעיקר דין השמחה בחנוכה הוא שמחת נפש ולשם כך דרוש להרבות קצת בסעודה.

נפק"מ יש לכך, לגבי מי ששכח להזכיר 'על הניסים' בברכת המזון, אם מחזירין אותו ככל יו"ט שמחוייב באכילת פת. הב"ח שם הביא ר' יואל במרדכי בסי' רעט ובראבי"ה בסוף הל' חנוכה שמחזירין אותו, ובאר שהוא מדיני סעודת יו"ט. ונפק"מ נוספת, לעניין אם מותר להתענות בערב חנוכה, שכן ביומי חנוכה עצמן אף שאין להם שם יו"ט, מ"מ יש לאסור תענית בהם משום דיומי שמחה הם, כמבואר בראש השנה בדף יח:, אך ערב היום אינו נאסר בתענית אלא א"כ הוא יו"ט.

²  מדוע לא תיקנו משתה בחנוכה: בברייתא בשבת בדף כא: נאמר כי קבעו ימים אלו בהלל ובהודאה, ולא תקנו אותם גם כימי משתה ושמחה כשם שתקנו בפורים, ויש ליתן טעם בדבר. וכן צ"ב מדוע לדעת השו"ע לא נתקנה חובת סעודה ושמחה בחנוכה כהודאה על הניסים, כפי שנקבעו כחיוב בפורים.

הב"ח בסי' תרע כתב שבפורים עיקר חטאם היה שנהנו מסעודת הרשע, והגזירה היתה באותה מידה להרוג הגופים, ומשעשו תשובה ועונו בגופם, תיקנו להודות ע"י גופם. ואילו בחנוכה חטאם היה שהתרשלו מהעבודה, וא"כ נגזר עליהם לבטלם מהעבודה, וכשנצחו וגברה ידם, תקנו להודות ולהלל בעבודת הלב ולא ע"י שמחת הגוף. כעין זה כתב המשנ"ב בסק"ו בשם הלבוש: 'כי בפורים היה הגזירה להשמיד ולהרוג את הגופות שהוא בטול משתה ושמחה ולא את הנפשות, משא"כ במעשה דאנטיוכוס שלא גזר עליהם להרוג ולהשמיד רק צרות ושמדות כדי להמיר דתם... לכך לא קבעום אלא להלל ולהודות לבד. כלומר כיון שהם רצו למנוע אותנו מזה לכפור בדתו ח"ו ובעזרתו ית' לא הפיקו זממם וגברה ידינו, לכך אנו מודים ומשבחים לו על שהיה לנו לאלהים ולא עזבנו מעבודתו'. הרי שתקנת ההודייה נמשכת בתר מהות הגזירה.

אולם הט"ז שם בסק"ג באר: 'דבפורים היה הנס מפורסם להצלת נפשות, וע"ז יש שמחה בעוה"ז. משא"כ בחנוכה, דאע"ג דהיתה ישועה ממנו יתברך במלחמה, מ"מ לא היה מפורסם על צד הנס, רק בנרות היה הנס מפורסם, ע"כ קבעו להלל ולהודות כי אין מזה שמחה בעה"ז, והצלת נפשות היה טפל בזה'. הרי שתיקנו את מצוות החג בהתאם לניסי היום והישועה שזכינו ביום זה, למען ייזכרו וישארו לדורות. וע"כ בפורים מודים ומפרסמים את נס הגוף שניצל ע"י מצוות הנוגעות לגוף, ואילו בחנוכה מפרסמים את נס הנרות ובכך מפרסמים את החזרת העבודה למקדש. וא"כ ההודייה הינה לפי הנס שהתרחש.

בדברים אלו יש לבאר את שהקשו הט"ז והאליה רבה על הלבוש, שהיה לקבוע סעודה והודאה בימי החנוכה, שכן הנס וההצלה בימים אלו היה גדול יותר מנס שבפורים, שכן גדול המחטיאו מההורגו, וע"כ יש להרבות בהודאת נס החנוכה (וראה באליה רבה שם ס"ק יד שתירץ שהכלל שגדול המחטיאו נאמר רק כשמערים להחטיאו ברצון, ולא נאמר כלל זה על אנס המכריחו). ולדברינו אין כאן הדרגה של מעלה בהודאה ובפרסום הנס, אלא מאפיינים שונים של הגזירות וניסי ההצלה קבעו את גדרי ואופני ההודיה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר