שנת תשע"ה | שבת פרשת ויחי

שו"ת במראה הבזק: שינוי נוסח התפילה כשהשתנה הרכב המתפללים בבית הכנסת

(מתוך ח"ו)

פורצהיים, גרמניה                                                Pforzheim, Germany

שבט תשס"ה

שאלה

מאז היווסדו, התפללנו בבית הכנסת שבקהילתנו בנוסח ספרדי – נוסח עדות המזרח, כיוון שרוב המתפללים היו יוצאי בוכרה ופרס.

בימים אלה נמצא בשיפוץ מבנה גדול יותר, שישמש בקרוב בעזרת ה' כבית כנסת וכמרכז קהילתי.

האם ניתן, בעת המעבר לבית הכנסת החדש, לשנות את נוסח התפילה לנוסח ספרד, הנהוג גם בבתי הכנסת בארץ, לפי סידור רינת ישראל בנוסח ספרד?

הואיל ורוב המתפללים כיום אינם יוצאי בוכרה ופרס, דרישת ועד הקהילה היא לשנות את נוסח התפילה כדי לקרב רחוקים – את אחינו היהודים מברית המועצות לשעבר.

אין תקנון מחייב לבית הכנסת.

תשובה

בעיקרון, אין לשנות נוסח תפילה שנקבע בבית הכנסת על-פי רוב המתפללים בו¹ בזמן היווסדו². גם אם חל שינוי בהרכב המתפללים ועכשיו רובם מתפללים בנוסח אחר, כל עוד נשארו מתפללים שמנהגם כנוסח המקורי אין לשנות, אפילו אם הציבור עצמו מעוניין לשנות את נוסחו³. במקרה שכזה, כל אחד יתפלל בלחש על-פי מנהג אבותיו, ושליח הציבור יתפלל בקול רם כפי הנוסח שנקבע בבית הכנסת (לגבי התנהגות המתפללים בדברים שבקדושה, וכן לגבי תפילת הלחש של הש"ץ, עיין בהערה)⁴.

אמנם בנדון דידן, שרוצים לשנות את הנוסח כדי לקרב רחוקים, יש להתיר⁵. המעבר לבניין חדש גם הוא סניף להיתר⁶, ואם הדבר אפשרי עדיף לשנות את שם הקהילה, כדי שתהיה בכך הצהרה שמדובר מכאן ואילך בקהילה חדשה ⁷. רצוי לתקן גם תקנון חדש לבית הכנסת⁸.

הנחת היסוד שלנו היא שציבור המתפללים רוצה בשינוי זה. יש לוודא ששינוי לנוסח ספרד לא יעורר התנגדות⁹ ומחלוקת חלילה. במקרה של מחלוקת, אין לשנות את הנוסח¹⁰.

_______________________________________

¹ לפי שו"ת "מנחת יצחק" (ז סי' ד) קובעים נוסח תפילה בבית כנסת לפי הנוסח שהרוב מתפללים על-פיו בפועל, גם אם בהצבעה היו חלק מהם מצביעים עבור נוסח אחר. ועיין גם בשו"ת "במראה הבזק" ח"ה תשובה יב.

² שו"ת "חתם סופר" (חו"מ השמטות סי' קפח ד"ה אהו'), וכן נראה ב"פרי חדש" (דיני מנהגי איסור, או"ח סי' תצו אות יט), שו"ת "אגרות משה" (ד, או"ח ב סי' כא) על-פי "חק יעקב" (או"ח סי' תסח ס"ק ט), שכתב: "דרק באין שם כלל מאלו שהיו שם במנהגים, דמתחילה נתבטל מנהגם כיוון שנתבטל הקהל..." ושו"ת "עשה לך רב" (ד סי' טו).

עיין ב"שלטי גיבורים" (עבודה זרה ב ע"א בדפי אלפס בסוף הקטע הראשון, הובאו דבריו ב"מגן אברהם" סי' תצג ס"ק ו) שמסתפק אפילו כשנחרבה כל הקהילה, "ואם נעקרו משם כל אנשי המקום ההם לגמרי ועמד כך המקום כמה שנים בלתי יהודים כלל, ואחר-כך באו לעמוד שם יהודים ממקום אחר שיודעים הוראת חכם ההוא שהיה עומד שם, מסופקני אם עליהם להנהיג כך או לא, וצ"ע".

אבל ב"חק יעקב" (שם בסי' תסח ס"ק ט) דוחהו, ופוסק ש"כיוון שנתבטל הקהל נתבטל מנהגם, ואסתלק מעשה ראשון כי פנים חדשות באו לכאן". והסכים עמו שו"ת "אגרות משה" (או"ח ב סי' כא).

צריך עיון בשאלה כמה מתפללים לפי הנוסח הישן יידרשו כדי להשאיר את המנהג המקורי. קשה לדייק משו"ת "אגרות משה" (שם), דמצד אחד כתב ש"מסתבר שאסור לשנות... כיוון דאיכא שם גם הרבה מאלו דנוסח אשכנז אף שהם מיעוט... אם יש שם עדיין הרבה מהם משמע שיש דין המנהג על המקום...", ומשמע שלדעתו דרוש שיישאר מיעוט ניכר של מתפללים לפי הנוסח הראשון. אבל באמצע הציטוט הנ"ל כתב "אגרות משה": "עיין בח"י (="חק יעקב")... דרק באין שם כלל מאלו שהיו שם במנהגים דמתחילה נתבטל מנהגם, כיוון שנתבטל הקהל", ומשמע מזה שכל עוד שנשאר אפילו מיעוט קטן, ואולי אפילו אדם אחד, יש להמשיך לפי המנהג הישן.

שני הביטויים הנ"ל: "איכא שם הרבה" ו"אין שם כלל", אינם מופיעים ב"חק יעקב" עצמו. ונראה לומר בזה באופן כללי שיהיה תלוי בהגדרת "נתבטל הקהל" (ביטוי שמופיע ב"חק יעקב" וגם ב"אגרות משה"), דהיינו שתלוי אם בגלל המספר הקטן שנשאר מהמתפללים לפי הנוסח הראשון ייראה לאנשים כאילו הקהילה המקורית נתבטלה ועכשיו מתפלל בו קהל חדש. ועיין ב"ביאור הלכה" (או"ח סי' תסח סע' ד ד"ה וחומרי המקום).

בספר "ועלהו לא יבול" (א עמ' סט) משמע שדעת הגרש"ז אויערבאך הייתה שכאשר הרוב משתנה ניתן יהיה לשנות את נוסח בית הכנסת (אם כי קשה לקבוע את דעתו בוודאות על-פי מה שמופיע שם).

³ כן משמע לכאורה מ"מגן אברהם" (סי' סח), על-פי גירסתו בירושלמי (עירובין פ"ג ה"ט): "אע"פ ששלחנו לכם סדר תפילות אל תשנו ממנהג אבותיכם". ועיין באריכות ב"שער אפרים" (מווילנא, או"ח סי' י, ח ע"א, ד"ה ועל דבר, והלאה) לגבי ההלכה כש"רוב הקהל או אפילו רוב פרנסי הק"ק והמה טובי העיר מסכימים לבטל המנהג".

⁴ אמנם ב"פאת השולחן" (ארץ ישראל סי' ג סע' יד, וב"בית ישראל" ס"ק לב) פסק דגם בכהאי גוונא שייך איסור "לא תתגודדו", ומוטל על כל יחיד ויחיד להתפלל גם בלחש על-פי נוסח בית הכנסת.

אבל רבו החולקים עליו, ועיין בשו"ת "שיבת ציון" (לבנו של ה"נודע ביהודה", סי' ה) שכותב: "וכל זה במנהגי בית הכנסת ונוסחי התפלות בציבור בחזרת הש"ץ ובפיוטים וכדומה... אבל בתפילה בלחש כל יחיד ויחיד צריך להתפלל כפי מנהגו..." שו"ת "בית יצחק" (יו"ד סי' פח אות ב) מציין את תשובת "שיבת ציון" הנ"ל, ונראה שהוא מסכים עמו.

וכן שו"ת "משיב דבר" (סע' יז) פסק "דבתפילה בלחש אסור לשנות מהנוסח שנהגו מכבר, ולכולי עלמא לית כאן משום לא תתגודדו; להרמב"ם משום שאין כאן מחלוקת, ולהרא"ש משום דאינו אלא מנהג, וכולי עלמא סבירא ליה שיוצאים בשני הנוסחאות, ולא כמש"כ בספר פאת השולחן... אבל בקדושות שבקול רם וכדומה ודאי אסור לשנות ממנהג שהוא שם מפני המחלוקת, ולהרמב"ם יש בזה משום לא תתגודדו". וכן פסקו ב"אגרות משה" (או"ח ב סי' כג, ושם או"ח ד סי' לג) וב"יביע אומר" (ו או"ח סי' י אות ד).

מן הראוי לציין שלגבי השינויים שבקדושה, למשל אם לומר "נקדש" או "נקדישך" וכדו', ה"אגרות משה" שם כתב שיאמר כנוסח הציבור, וכן מופיע בספר "ועלהו לא יבול" (א עמ' צג) בשם הגרש"ז אויערבך (ויש לעיין בזה על-פי מה שמופיע בספר "הליכות שלמה" א עמ' עא-עב). שו"ת "יביע אומר" (שם) פסק שיאמר כנוסח אבותיו, משום שבעיקר הקדושה, היינו בפסוקים, אין הבדל בין הנוסחים.

יש לציין עוד שנחלקו לגבי נוסח שליח הציבור כאשר מתפלל בלחש. בשו"ת "אגרות משה" (או"ח ב סי' כט, ושם ד סי' לג סוד"ה הנה בדבר) כותב שגם בלחש יש לש"ץ לומר כנוסח הציבור, כיוון שהוא מתפלל בלחש כדי להסדיר את תפילתו. אבל בשו"ת "שואל ומשיב" (תליתאה א סע' רמז), ובספר "אהלך באמיתך" (לרב בצלאל שטרן, פרק כו סע' י אות ב) כתב שיתפלל בלחש לפי מנהגו, וגם שו"ת "מנחת יצחק" (ו סי' לא אות ג) כתב שכן נוהגים. ועוד עיין בזה בספר "הליכות שלמה" (א עמ' סח-סט).

⁵ בשו"ת "שיבת ציון" (סי' ה) כתב: "אף על פי כן נלע"ד שרשאים לשנות מנהגם, כיוון שיש בו צורך להם להשיג מנין עשרה להתפלל בבכה"נ... וגם הוא צורך להנערים אשר לא הורגלו כעת בשפת הספרדים וצריכים לש"ץ אשכנזי, בצורך גדול כזה ההכרח לא יגונה לבטל מהם מנהג ספרדים למנהג אשכנזים..." ומביא לזה הוכחה מברכות (מז ע"ב) שר"א שחרר את עבדו ועבר על מצוות עשה דאורייתא כדי להשלים מניין. ניתן לטעון שאם בנדון של ה"שיבת ציון" מותר היה לשנות כדי להשיג מניין, בוודאי שבנדון שלנו ניתן יהיה לשנות כדי להציל נפשות ולקרב רחוקים. (ואמנם, ב"שיבת ציון" מדובר בשינוי זמני, על דעת זה שכאשר הציבור הספרדי יגדל הוא יחזור למנהגיו; ומכל מקום נראה ברור מתשובתו שנקודה זו אינה מעכבת).

אלא דמכל מקום נראה שאין משם הוכחה גמורה, שהרי בנדון שלו לא הייתה אפשרות כלל להמשיך לפי מנהגם הספרדי; הברירה הייתה אם לעבור לנוסח אשכנז או להפסיד את כל המניין. וייתכן שרק בכהאי גוונא התיר לשנות את מנהג בית הכנסת, כדי להציל את עצם המשך קיומו – מה שאין כאן בנדון שלנו, שאין סיכון שהמניין יתבטל גם אם לא ישנו את נוסח התפילה.

⁶ דבאמת יש לצרף כאן כמה סניפים להתיר:

ה"חק יעקב" שם (סי' תסח ס"ק ט) מביא את שיטת הרמב"ם (יום טוב פרק ח הל' כ), שמשמע ממנו שמי שהולך ממקום למקום חייב לשמור על חומרי מקומו המקורי גם אם אין דעתו לחזור; ומסביר ה"חק יעקב": "וטעמו נראה לי דסבירא ליה דעיקר המנהג חל על האדם ממקום שיצא משם, וחומרי מקום שהלך לשם הוא רק מפני המחלוקת. אבל לרא"ש (פסחים פ"ד סי' ד), לר"ן (פסחים יז ע"ב מדפי אלפס, ד"ה ורבה) וריב"ש (שו"ת סי' מד), כשאין בדעתו לחזור יקבל את מנהגי המקום שהולך לשם מעיקר הדין.

וכתב "אגרות משה" (או"ח ב סי' כא) שדבריו הנ"ל (לעיל בהערה 2), שבית כנסת נשאר בנוסחו המקורי למרות שינוי ברוב המתפללים הם נכונים לפי הרא"ש, ר"ן וריב"ש, "דהדין של מנהג חל על המקום כ"ז [=כל זמן] שיש שם קהל"; אבל "לרמב"ם, דהעיקר חל על האדם מנהגי [מקום] שיצא משם, אפשר יש למיזל בתר הרוב [הנוכחי], אף שבאו אחר כך". ועוד עיין לעיל בסוף הערה 2 לגבי מה שמופיע בספר "ועלהו לא יבול".

בשו"ת "אגרות משה" (ו או"ח ד סי' סה) דן בבית כנסת שנוהגים להתפלל בו בהברה אשכנזית, וכעת יש בחור בר מצווה שרוצה לקרוא את הפרשה בהברה ספרדית, ופסק ש"יש להנהיג מפני השלום שיקרא הנער בבית הכנסת, ויקראו פרשת השבוע בהברה אשכנזית כמנהגם תמיד בחדר שני...", כנראה כדי להמשיך לקיים את מנהג בית הכנסת גם באותה שבת.

בסוף התשובה הוא מוסיף: "וגם יש לעיין בארגענטינא, שנקבצו מכל המדינות ולא כל כך בריבוי שיתיישבו במקום ביהכ"נ אחד יהודים שבאו ממקום אחד שנוהגים מנהג אחד ומדברים בהברה אחת שיוכלו לקבוע מנהג, דאף אם מעט הראשונים היו הרוב ממקום אחד, הרי ידעו ובנו ביהכ"נ גם אדעתא דאלו שיבואו אח"כ שאפשר שיהיו מרובין". היינו שאם כאשר בונים בית כנסת יודעים שעלולים להגיע מתפללים נוספים שישנו את מצב הרוב, ייתכן לומר שהקביעה המקורית למנהג בית הכנסת אינה קובעת לתמיד.

ונראה לדמות סברה זו לדברי המהריב"ל (בשו"ת ב חלק ג סע' יד, ח ע"א בטור השמאלי) לגבי קהילה שלמה שנעקרה ממקומה ועברה למקום שיש בו מנהג אחר. בעניין זה הוא כותב: "אבל בנידון דידן, שבאנו גרושים מארצות אדום עם רוב קהילות, בכגון האי לא אמרינן קמא קמא בטיל, דמרובים ומרובים היו הבאים בכל פעם ופעם, וידוע היה שבכל יום ויום היו עתידים לבוא, ואם כן חייבים הם לקיים מה שנהגו אביהם לחומרא..." ועיין עוד בעניין זה בספרו של המהרשד"ם (שו"ת יו"ד סי' מ, יד ע"ב סוד"ה ועתה).

יש לציין ש"פרי חדש" (שם בדיני מנהגי איסור אות יט) מביא את המהריב"ל והמהרשד"ם הנזכרים, וטוען: "ולדידי אין דבריהם קיימים אלא כשבאו ונעשו קהל אחרת... דהשתא אכתי הם חייבים בתקנותיהם הקודמות, דכל קהל יש לו דין עיר... הא לאו הכי נראין הדברים כמ"ש דאף אם באו מרובים... גרירי בתר קמאי במנהגותם בין לקולא ובין לחומרא, וזה ברור בעיני..." אבל יש להעיר ששם מדברים על מקרה שבו החדשים המגיעים אמורים להתבטל ולעבור לגמרי למנהגי המקום החדש. כאשר בנידון דידן, שבו אין היחידים החדשים עוברים בעצמם למנהגי בית כנסת (כנ"ל בהערה 4), ייתכן ש"פרי חדש" יודה שלא נאמר קמא קמא בטיל.

יש מקורות שמקלים באופן כללי לגבי שינוי נוסח התפילה. שו"ת מהרשד"ם (או"ח סי' לה) דן לגבי שינוי מנהג בנוסח התפילה, וכתב: "כי לע"ד לא מצאנו ולא ראינו שאין לשנות מנהג אבותינו כי אם בדבר שיש נדנוד איסור... אבל בכי האי גוונא דליכא צד איסור כלל ועיקר ולא הרחקת עבירה, בהא פשיטא דלא שייך בה משום לא תטוש תורת אמך". ומדייק כך מהר"ן בפסחים (יז ע"ב בדפי אלפס ד"ה ונמצינו) שכתב: "ונמצינו למדין בתורת המנהגות שכל מנהג איסור שהוא בעיר אחת... שהן החמירו על עצמן לעשות סייג לתורה או לדבר שהוא מחלוקת חכמי ישראל ונהגו כדברי האוסר, כל בני העיר חייבין בו מן הדין שנאמר 'ואל תטוש תורת אמך'", ומשמע שבמנהג שאינו של איסור אין דין "אל תטוש". על סמך זה מסכים מהרשד"ם שם להתיר לעבור מנוסח אשכנז לנוסח ספרד, אם בגלל זה תהיה התפילה מובנת יותר למתפללים. והסכים עמו שו"ת "דברי יוסף" (סי' א ד"ה ושפתיו ברור מללו), שכותב על-פי יסוד זה ש"העיקר בהם לבחור הסברא היותר נכונה...", וכן מסכימים בשו"ת "ישכיל עבדי" (ז סי' ח) ובשו"ת "יביע אומר" (ו או"ח סי' י אות ז).

ב"שו"ת מהרש"ל" (סי' ו, ד ע"ב בטור השמאלי) מתייחס למנהג "דאין איסור בדבר אלא שטוב יותר לכתחילה", וכותב עליו שמותר לבטלו "היכא דאיכא חשש איסור" של חוסר צניעות בטבילת נשים. על-פי דבריו טוען שו"ת "חסד לאברהם" (או"ח סי' ט, ח ע"א בטור הימני) שיש לעבור מנוסח תפילת אבותיו לנוסח שלימד ה"רב גדול ומקובל בקדושה ובטהרה האר"י ז"ל" (לגבי עדיפות נוסח האר"י, עיין בהמשך בהערה זו). ומביאו שו"ת "בית יצחק" (יו"ד ב סי' פח אות ג), וכנראה מסכים עמו.

בשו"ת מהר"ם שי"ק (חו"מ סי' כד ד"ה ואע"ג) כתב לגבי שינוי נוסח התפילה ש"מ"מ נ"ל מי שנפשו חשקה למנהג האחר... מצינו בגמרא וכן הוא בחובת הלבבות שלמצוה או מעשה שהאדם מוצא בנפשו חשק, בוודאי יש לזאת המצוה והמעשה שייכות לנשמתו טפי..."

במקרה שלנו, שבו רוצים לעבור לנוסח ספרד, יש יותר מקום להתיר לפי דעות מסוימות. מפורסמים הם דבריו של "משנת חסידים" (במפתח הכוונות לתפילת ערבית אות ג) ש"אם לא ידע אם בנפשו הוא המנהג שתפסו אבותיו, נוח לו שיתנהג כמנהג המובחר שקיבל הרח"ו כוונותיו עליו מהאר"י זלה"ה... לתקן תיקון הצריך למעלה". ומעין כך גם ב"ליקוטי אמרים" של המגיד ממזריטש ("מגיד דבריו ליעקב" יג ע"ב ד"ה בנידון; סי' צו במהדורת ש"ץ-אופנהיימר), ועיין עוד בהקדמה ל"שער הכולל". על-פי זה יש טוענים שמותר (ואפילו עדיף) לעבור לנוסח האר"י. עיין בשו"ת "חסד לאברהם" הנ"ל (שלדעתו שינוי כזה נחשב כחומרה; בנקודה זו עיין בשו"ת "מנחת אלעזר" (סי' יא טז ע"ב), שו"ת "דברי חיים" (ב סי' ח), שו"ת "מנחת יצחק" (ז סי' ד), ושו"ת "יביע אומר" (ו או"ח סי' י).

אם כן, מתוך הנחה שמדובר בשאלתנו בשינוי לנוסח האר"י ז"ל, יש כאן עוד סניף להתיר. ולכאורה כל הדעות הנ"ל שמתירות ליחידים לשנות את נוסחם יתירו גם לציבור שלם לשנות את נוסחו, וכל שכן בנדון דידן, שבו רוב המתפללים כבר מתפללים בנוסח ספרד.

אלא שרבו הסוברים שאין לשנות מנוסח תפילת אבותינו. ב"פאת השלחן" (ארץ ישראל סי' ג, ב"בית ישראל" ס"ק לא), ובשו"ת "שואל ומשיב" (תליתאה א סי' רמז) דוחים את המהרשד"ם הנ"ל, וטוענים שמי שמשנה נוסח תפילה עובר על איסור "לא תטוש".

גם "פרי עץ החיים" (שער א, ענין תפילה), לאחר שהביא את עניין י"ב השערים שברקיע על-פי האר"י ז"ל, כותב: "לכן כל א' וא' ראוי להחזיק כמנהג תפילתו, כי מי יודע אם הוא משבט ההוא..." וטוען מזה בשו"ת מהר"ם שי"ק (או"ח סי' מג) ש"פרי עץ חיים" מחולק עם ה"משנת חסידים" הנ"ל. אמנם בנקודה זו עיין בשו"ת "מנחת אלעזר" (סי' יא טו ע"ב) שטוען אחרת. וכן נחלקו בזה הגרי"מ חרל"פ והגר"ע הדאיה, עיין בשו"ת "ישכיל עבדי" (ה או"ח סי' יז). ובשו"ת "חתם סופר" (או"ח סי' טו, ב) טוען שרק מי שמבין בסודות האר"י מותר לו לשנות (כמו שעשו רבותיו של "חתם סופר", הגר"נ אדלער ובעל ה"הפלאה"), אבל "מי שאינו יודע עד מה אין לו לשנות נוסחתינו כמצווה עלינו ב'מגן אברהם' (סי' י סע' ח בשם ירושלמי), ושכן כתב האר"י עצמו" (ועוד עיין שם בסי' טז בטענותיו נגד הרעיון של "שער הכולל").

גם "משנה ברורה" (סי' סח ס"ק ד) כתב על-פי "פרי מגדים" (שם ב"אשל אברהם" בתחילת סי' סח) ש"לכו"ע אין לשנות כל אחד ממנהג מקומו, כגון מנוסח אשכנז לנוסח ספרד או להיפך וכל כהאי גונא, כי שנים עשר שערים בשמים..." ובשו"ת "אגרות משה" (או"ח ב סי' כד) כתב: "הנה ידוע שכל אנשי פולין ואוונגראן... התפללו כולם בנוסח אשכנז, אך אח"כ התחילו ראשי החסידים להנהיג להתפלל בנוסח אחר... ואין ידוע טעם ברור במה שהתירו לשנות נוסח הקבוע נגד הירושלמי שהביא ה'מגן אברהם' (ר"ס סח)..."

וגם אם נחליט כדעות שמותר לשנות לנוסחו של האר"י, עדיין יש להעיר שהקביעה מהו נוסח האר"י האמיתי כלל אינה ברורה. בין הסידורים השונים שטוענים כי הם על-פי נוסח האר"י ז"ל ישנם שינויים רבים, ורבים טוענים שדווקא נוסח עדות המזרח, שממנו אנחנו דנים אם מותר לשנות, הוא התואם לנוסחו של האר"י (ולא מה שנקרא נוסח ספרד או נוסח אחיד). בעניין זה עיין בשו"ת "דברי חיים" (ב סי' ח), שו"ת "מנחת אלעזר" (א סי' יא, טו ע"ב-טז ע"א, ושם יז ע"א-יז ע"ב), במאמר נוסח התפילה (של "מנחת אלעזר", המודפס ב"חמשה מאמרות"), בשו"ת "ישכיל עבדי" (ב או"ח סי' ג אות יב, ושם ד או"ח סי' ג), בשו"ת "אגרות משה" (או"ח ד סי' נד), בשו"ת "מנחת יצחק" (ז סי' ד), ובשו"ת "יביע אומר" (ו או"ח סי' י אותיות ז ו-ט).

אם נאמר שנוסח עדות המזרח הוא הנוסח האמיתי של האר"י, יצא שיש שיטות שדווקא אין לעבור ממנו לאף נוסח אחר.

העובדה שהמניין עובר עכשיו לבניין חדש גם היא יכולה לשמש כסניף להתיר, שהרי אם הסיבה להמשיך בנוסח הקודם היא מצד מנהג המקום, אפשר לטעון שעכשיו מדובר במקום חדש.

ואמנם במקורות שהזכרנו לעיל בהערה זו באות ב (שו"ת מהריב"ל, שו"ת מהרשד"ם ו"פרי חדש") מופיע שאם כל הקהילה נעקרת למקום חדש אבל נשארת יחד כקהילה עצמאית, היא חייבת לשמור על מנהגיה הקדומים. והרי במצב שלנו כל הקהילה עוברת, בתור אותה קהילה, למבנה חדש. אבל ייתכן לחלק ולומר ששם (בקהילה שנעקרת) אינם ממשיכים את מנהגיהם בתור מנהגי מקומם, אלא שעל כל יחיד ויחיד עדיין מוטלים מנהגיו הקודמים. והואיל וכל היחידים האלה נשארים ביחד, אינם נבלעים בתוך הקהילה האחרת שכבר נמצאת באותו המקום, אלא הם יוצרים עכשיו קהילה חדשה המורכבת מיחידים שכולם נוהגים כמו שנהגו במקומם הקודם; מה שאינו נכון בנדון דידן, שרוב היחידים בציבור זה באמת אינם נוהגים להתפלל בנוסח עדות המזרח, ועל כן אם נגיד שעכשיו יוצרים קהילה חדשה, הנוסח ייקבע על-פי הרוב כנוסח ספרד; היינו שאולי יש לטעון שבבניין חדש לא יהיה צורך להמשיך בנוסח עדות המזרח מצד מנהג המקום (שהרי לבניין חדש אין שום מנהג) ולא מצד מנהגי האנשים (שהרי רוב האנשים מתפללים בנוסח אחר). ועיין בהערה הבאה.  

⁷ שהרי למרות הטענה שהעלינו בסוף ההערה הקודמת, מסתבר יותר לומר שאם עוברים למבנה החדש בתור המשך של הקהילה הקודמת, אז יש להגדירם כממשיכים הקהילה הקודמת ולא כמקימים קהילה חדשה. עדיין יש סניפים נוספים להתיר שינוי נוסח, כמו שצוין בהערה הקודמת, אבל עדיף אם לפחות בצורה רשמית, ואם אפשר גם בצורה יותר מהותית, שישנו את זהותם כקהילה כך שנוכל יותר בקלות להגדירם כציבור חדש שנוצר רק עכשיו, וממילא נלך לפי הרוב הנוכחי.

⁸ ונראה שהדבר יעזור גם אם ברור שהתקנון החדש יהיה זהה לזה שקיים עכשיו, שהרי מכל מקום הצבעה חדשה על תקנון מראה שיש כאן התחלה חדשה.

⁹ לגבי השאלה אם בכלל אפשר לשנות, על אף התנגדות מתפללים אחדים, עיין בדברי הרב יוסף הלוי המובאים בשו"ת "דברי יוסף" (סע' ד), שטוען על-פי שו"ת מהרשד"ם (או"ח סי' לה) ש"משום חשש מחלוקת ליכא, דכיוון שהרוב מתרצים בשינוי המנהג לא חישינן למיעוטא... וזה פשוט אין צורך לראיות". אמנם, בשו"ת "חלקת יעקב" (או"ח סי' לו = א סי' עט) טוען על-פי "מגן אברהם" (סי' קנג ס"ק לו) ש"צריכין עכ"פ שכל הגבאים יסכימו לזה, שהם נחשבים כז' טובי העיר, ואם גבאי אחד מוחה קשה להתיר נגד דעת המג"א".

למעשה נראה שהיכולת לשנות נתונה בידי הגוף המוסמך תמיד להחליט בענייני בית הכנסת, במקביל למה שכתב המהר"ם מרוטנברג בתשובתו המופיעה במרדכי במסכת מגילה (סי' תתכא, ובקיצור ב"בית יוסף" שם באו"ח סע' קנג, ושהיא הבסיס לדברי המחבר שעליהם מופיעים דברי המג"א הנ"ל), "ואם ראובן מבני אותה העיר אינם רשאים לשנות בלא דעתו אם הוא עומד וצווח, כיון דאיתיהב אדעתא דכולהו, אא"כ יש שם חבר עיר כרב אשי בדורו במתא מחסיא, דכל מה דאתי אדעתא דידיה אתי..."

¹⁰אמנם ייתכן שבכל מקרה תהיה מחלוקת, בין אם ישנו ובין אם לא ישנו; ואז יש לשקול אם על-ידי שינוי הנוסח באמת תיגרם מחלוקת גדולה יותר. ייתכן גם שתיווצר מחלוקת קטנה בלבד, ויש לדון בכובד ראש אם קירוב הרחוקים שיצמח מהשינוי יהיה מספיק גדול כדי להכריע לטובת השינוי. ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות בשטח.

אבל כהוראה כללית יש ליזהר ביותר מפני המחלוקת, וכפי שמופיע במחזור ויטרי (ב סע' תקל עמ' 723): "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדי ע"ז ושלום ביניהם אמר הקב"ה איני יכול ליגע בהם... אבל בדבר המחלוקת... עיר שיש בה מחלוקת סופה ליחרב... בית הכנסת שיש בה מחלוקת סופה..."

ונסיים בדברי חז"ל במדרש רבה לגבי ברכת כהנים (נשא, פרשה יא אות ז, מד ע"ב): "ר"ש בן חלפתא אומר גדול שלום... שאין הברכות מועילות כלום אלא א"כ שלום עמהם... ר"א הקפר אומר גדול שלום שאין חותם כל התפילה אלא שלום..." עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, אמן.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר