שנת תשע"ה | שבת פרשת שמות

חמדת החינוך: מה אכפת לו לנסיך מצרים?

קצת מוזר שגדול המנהיגים של העם היהודי בכל הדורות, האיש שנאבק באומץ מול מלך מצרים והוציא את ישראל משעבוד נורא, מי שהביא לעם את התורה והוביל אותם במסירות במדבר, כלל לא צמח בתוך עמו אלא גדל כנסיך בארמונו של מלך מצרים. האם לא היה מתאים יותר שאחד כזה יבוא מתוכנו? שיגדל ברוח יהודית אותנטית ולא בסביבה זרה?

רבי אברהם אבן עזרא, שהיה מגדולי פרשני המקרא בימי הביניים, משורר, פילוסוף ומדען (על שמו קרוי מכתש בירח  "Abenezra") עונה תשובה מעניינת על השאלה הזו. "מחשבות השם עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו. אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה... ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים". לו היה גדל משה כעבד כמו שאר אחיו, מסביר האבן עזרא, היתה נפשו שפלה ומדוכאת כשל שאר העבדים. לא היה לו העוז והאומץ, הגבורה ורוח החירות המאפיינת בן מלך ושכל-כך נצרכת למנהיג שצריך להוביל עם שלם לדרך חדשה ולהתמודד מול אתגרים גדולים. דווקא העובדה שגדל בביתו של פרעה כנסיך מצרים, החדירה בנפשו של משה רוח גדולה שאפשרה לו למלא לאחר מכן בהצלחה את שליחותו.

אומנם, העובדה שגדל בארמון המלך, מעלה שאלה על התנהלותו של משה ביום בו הוא יוצא ממנו החוצה: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב, יא-יב). בהזדמנות הראשונה שמשה יוצא אל העולם הוא נתקל במחזה קשה. נוגש מצרי האוחז בשוט ומכה מכות רצח עבד יהודי. מראה כזה לא היה נדיר באותם הימים, והיו לו מן הסתם עדים רבים. אך אף אחד מהם לא נקף אצבע ולא טרח להתערב במתרחש. משה אינו מסוגל להתאפק והוא יוצא להצלת הצד הנפגע. מדוע? הרי אתה 'נסיך מצרי' שיכול להנות מכל מנעמי השלטון ותענוגות הארמון, מה לך ולעבד יהודי מסכן?

הסיפור חוזר על עצמו ביום שלמחרת. "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" (שמות ב,יג). שוב משה מתערב כשהפעם הוא גם משלם על כך מחיר כבד. אותו איש אלים המכה את רעהו דוחה את התערבותו של משה ואף מלשין עליו לפני המלך - "וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא משֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר: וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת משֶׁה וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה" (שמות ב, יד-טו). פרעה שומע על התנהלותו הייחודית של הנסיך הצעיר ובטרם יתפתח כאן סגנון חדש הדורש את הצדק ואת הדאגה לשלום החלשים ולזכויותיהם, הוא מוציא גזר דין מוות על משה. הנסיך הצעיר נאלץ להימלט על נפשו, ומאבד את מעמדו ואת כל מה שהיה לו.

אלא באופן מפתיע משה 'לא לומד לקח'. הדבר הראשון שהוא עושה בהגיעו לארץ מדין הוא לחזור על אותו דפוס התנהגות בשלישית! "וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר: וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן: וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרֲשׁוּם וַיָּקָם משֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (שמות ב, טו-יז). מתברר שמשה הוא משה, והוא לא מסוגל לעמוד מנגד אפילו לרגע אחד. לא משנה אם מדובר בנוגש מצרי הרודה באחד מאחיו, הוא לא יעצור גם כשמדובר במריבה פנימית בין שני יהודים, ואפילו כאשר מי שנפגע אלו נערות מדייניות זרות, משה לא יוכל להתעלם ויתערב לעזרת הנפגע.

זה האיש אותו בחר אלוקים להיות למנהיג לעמו, ואת התכונות האלו ראוי שיאמץ לעצמו כל מנהיג באשר הוא. הורה ביחס לילדיו, מפקד בצבא אל מול חייליו, מנהל ביחס לכפופים לו. להיות מלא ברוח של אומץ, גבורה וגדולה מצד אחד, ומאידך להיות רגיש, איכפתי וקשוב לכל כאב ולכל צורך, ולהיות מוכן להירתם כדי לסייע ולעזור.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר