English | Francais

Search


שנת תשע"ה | שבת פרשת תזריע מצורע

חמדת הדף היומי: זכויות הבעל בנכסי מלוג

הרב עקיבא כהנא

ישנם שני סוגים של נכסים שהאישה מכניסה בנישואין - נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל. נכסי מלוג הם נכסים שהאישה מכניסה לבעל בזמן הנישואין, והנכסים לא כתובים בכתובה. הנכסים נשארים בבעלות האישה, אך הבעל זכאי לאכול את פירותיהם. מצד שני, לבעל אין מחויבות לערכם, וגם אם הנכסים איבדו את כל ערכם, הוא לא חייב בפיצוי לאשה, והוא אינו חייב להשיב לאשה את ערכם המלא. נכסי צאן ברזל לעומת זאת נישומים בזמן הנישואין, ונכתבים בכתובה, והם משמשים כהלוואה ארוכת זמן. בבא הזמן, אם קורה מקרה של גירושין או מיתת הבעל, האישה אמורה לקבל את ערכם המדויק בחזרה, גם אם ערכם בפועל פחת משוויו.

 

הגמרא בכתובות (דף פ) מתארת את ההגבלות שקיימות על הבעל לגבי שימוש בנכסי מלוג של אשתו. לדוגמא: לדעת רבא, אדם יכול לאסוף את הפירות מנכסי אשתו ולמכור אותם לאדם אחר, אך אינו יכול למכור את הפירות של כל אותה שנה לאדם אחר, כיון שהבעלות של הבעל על הפירות היא 'בעלות מוגבלת' וזכותו היא רק לטובת 'ריוח ביתא', כלומר, להרוויח את הבית, ולכן למרות שהוא יכול למכור פירות אחרי שקטף אותם, הוא לא יכול למכור את כל הפירות של אותה שנה.

 

הגמרא מוסיפה ומביאה סיפור על אישה שהכניסה שתי שפחות לבעלה. הבעל העביר את אחת השפחות לשימוש אישה אחרת. האישה הראשונה באה לצעוק לפני רבא שבעלה לוקח את השפחה שהיא עצמה הכניסה ומעביר אותה לשימוש אישה אחרת. רבא לא הסכים למחות בבעל, וזאת מכיוון ששימושו של הבעל אינו מפר את תנאי השימוש, כיון שיש 'ריוח ביתא', כלומר, הבית מרוויח גם מזה.

 

לדעת רש"י הסיבה שהגמרא מתירה לעשות זאת, היא בגלל שהשפחה בסופו של דבר נמצאת בבית וגם היא עושה צרכי הבית, ואשה אחרת, גם נחשבת חלק מבני הבית, ולכן יש כאן 'ריוח ביתא'.

 

הרא"ש מביא (ח, יא) שרי"ף (לט ע"א) הבין בגמרא שרק מכיוון שהאישה הכניסה שתי שפחות, ושפחה אחת הבעל השאיר עבורה, ואת השפחה השנייה לקח עבור אשתו השנייה, לכן זה נחשב שיש 'ריוח ביתא', והוא יכול לקחת שפחה אחת גם לבית אחר שבו גרה אשתו השנייה. סברת הרי"ף היא שהבעל אינו יכול למכור את כל הפירות שקיבל מהאישה כיון שאז הוא מונע מהבית רווח שנתי, והופך את הרווח לרווח חד פעמי, והפירות שהבעל אוכל מהנכסים נועדו לרווח מתמשך, אך אם בסופו של דבר חלק מהפירות נשארו לבית, אין איסור לבעל לשנות חלק מייעוד הנכסים. הרא"ש מקשה עליו שלפי דבריו יהיה מותר גם למכור את השפחה השנייה, אם האישה הכניסה שפחה נוספת. הגר"א (אבן העזר פה, מה) מיישב שיש כלל נוסף (המופיע במשנה בדף עט עמוד ב) שקובע שיש חשיבות ל'שבח בית אביה', כלומר, שעבדים שהכניסה האישה, הבעל אינו יכול למכור אותם, מכיוון שיש להם חשיבות ערכית מעבר לחשיבותם הכספית, והוא הדין גם כאן, שלמכור את גוף העבד או השפחה יהיה אסור.

 

הרמב"ם (אישות כב, לה) פסק שהבעל יכול להעביר את השפחות לבית אחר שבו אשתו גרה, וזאת בתנאי שהאישה השנייה מתגוררת באותה העיר. האם הרמב"ם למד כרי"ף או כרש"י?

 

המגיד משנה מבאר שלמד כשיטת רש"י, ומבאר שכמו שמותר לבעל לקחת את השפחה על מנת שתשרת את האורחים שמגיעים, כך מותר לו לקחת אותה לשרת את אשתו השנייה, אך נראה מדבריו שהבין שמותר לו לקחת את השפחה לשימוש האשה השנייה רק כאשר היא נמצאת באותו מתחם, ובית שונה הכוונה חדר שונה, באותו בית גדול.

 

כסף משנה חלק על דברי המגיד משנה, וכותב שלא דקדק בדברי הרמב"ם. וכתב שדעת הרמב"ם דומה יותר לשיטת רש"י, ולדעתו מותר לבעל לקחת את השפחות באותה העיר גם בבית אחר כדי לשמש אותו, והרמב"ם דייק בלשונו וכתב שמדובר כשהשפחה משמשת את הבעל, ולא את האישה השנייה, כי באופן זה יכול הבעל גם לבקש מהאישה הראשונה לעזור לו בדברים שהוא צריך, גם בבית השני שנמצא ברשותו, וכשיש שפחה, הוא נמנע מלעשות זאת, וכך היא מרוויחה, כמו כן כשתסיים השפחה לשרת אותו, תבוא לעזור לאשה, ולכן זה נחשב רווח ביתא בשפחה זו, אבל בעיר אחרת כיון שהאישה שגרה בעיר זאת אינה חייבת לעזור לבעל במקומות אחרים, וגם השפחה לא תבוא לעזור לה בשעות הפנאי, אין הבעל יכול להעביר את השפחה.

 

הגר"א מבאר (שם) שהרמב"ם סובר כשיטת הרי"ף, שבעקרון יכול הבעל להעביר את השפחה השנייה, לכל מקום שהוא מכוון שיש 'ריוח ביתא' מהשפחה הראשונה שהכניסה, אמנם הרמב"ם הרחיב את ההגבלות על הבעל, וסובר שכמו שלשיטת הרי"ף הבעל אינו יכול למכור את השפחה בגלל הכלל של: 'שבח בית אביה', הוא הדין שאינו יכול להעביר לעיר אחרת משום 'שבח בית אביה', שהרי כשיעביר את השפחה לעיר אחרת לא ייקרא שם האישה על שפחה זו, ושוב הוא פוגע ב'שבח בית אביה'.

 

סיכום: למרות שלבעל יש בעלות מוגבלת בפירות של נכסי מלוג, ולהלכה הוא לא יכול למכור את כל זכותו של אותה שנה, לאדם אחר, אלא הוא חייב להשתמש בפירות עצמם. בעל הרוצה לקחת שפחה אחת של אשתו, ולהעבירה לאשה אחרת, רשאי. לדעת רש"י מדובר רק כאשר האישה נמצאת באותו בית, לדעת הרי"ף נראה שמותר להעביר את השפחה השנייה לאן שהוא רוצה, ובלבד שלא ימכור אותה, ושתישאר שפחה אחת לאשה הראשונה. ולדעת הרמב"ם ישנה הגבלה נוספת שהעברת השפחה חייבת להתבצע רק בתוך אותה העיר. הכלל החשוב שהנחה את הגמרא והראשונים הוא שהשימוש בפירות מלוג הוא עבור 'ריוח ביתא'. הגר"א מוסיף כלל חשוב נוסף שלדעתו קיים גם בסוגיה זו והוא שהשימוש צריך להיות בהתאמה ל'שבח בית אביה'.

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

לע"נ

 הנופלים במערכה

על הגנת המולדת הי"ד

 

 
לע"נ

 מרת סוזי (שרה)

ונגרובסקי ע''ה

נלב"ע י' בתמוז תשע"ד

 

לע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט

 

לע"נ

רבי יעקב

בן אברהם ועיישה

וחנה בת יעיש ושמחה

סבג ז"ל

 

לע"נ

ר' מאיר בן יחזקאל שרגא

ברכפלד ז"ל

 

לע"נ

מר שמואל שמש ז"ל

חבר הנהלת ארץ חמדה

נלב"ע י"ז בסיון תשע"ד

 

לע"נ

שמואל רוזנהק ז"ל

נלב"ע

ו' באייר תשע"ג

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.