|
 שנת תשע"ו | שבת פרשת שמותשו"ת במראה הבזק: גיור קטנים שאביהם חזר בתשובה ונפרד מאמם, ללא גיור האם(מתוך ח"ה) טנסי, ארה"ב Tennessee, USA מרחשון תש"ס שאלה: יהודי נשא בערכאות גויה ונולדו להם שלושה ילדים. בזמן האחרון חזר בתשובה ושלח את הנכרית. באה לפניי שאלתו אם להשתדל בגיור הקטנים או ששב ואל תעשה עדיף? תשובה: ידוע ומפורסם "דאין בי"ד מחזרין למול ולטבול את העכו"ם הקטנים מעצמן"1 אך כאשר האב יבוא לפני בית-דין ויבקש לגייר את ילדיו הקטנים, ויש באפשרותו לגדלם אצלו בבית ולחנכם כרצונו, ודאי שיש לקבלם2. ויתכן שאכן על האב לנהוג כך3, והרב יכול להמליץ לו על מהלך כזה4. אך אם מבחינת חוקי המדינה הילדים יחיו אצל האם הנוכריה - אין לגיירם5 אלא אם כן מובטחים אנו שיתחנכו בבית-ספר יהודי דתי, ואמם אינה אדוקה בדתה, ויש להם קשר קבוע עם אביהם, באופן שסביר להניח, שכשיגדלו - יבחרו להישאר יהודים שומרי תורה ומצוות6. באם אין אפשרות לגייר את הילדים בתנאים הנ"ל, אלא אם כן תתגייר האם אף היא ובני הזוג ישובו לחיות יחד, ויש לבית-הדין אומדנא דמוכח שסופה לשם שמים, וכי היא מקבלת עליה עול תורה ומצוות בכנות, ניתן לגיירה עם הילדים7. __________________________ 1 לשון הרשב"א (כתובות יא ע"א ד"ה אר"ה). 2 גמ' כתובות (שם) "בגר שנתגייר ובניו עמו", ומבואר שאז אין צריך אפילו בדעת בית-דין כדי לגיירם. 3 הראשון לציון הגרב"צ עוזיאל ("פסקי עוזיאל" סי' סה) כותב שבני יהודי מנוכרית הם בבחינת "צאן אובדות", ועלינו לקרבם ולגיירם. 4 על-פי "פסקי עוזיאל" הנ"ל. ונראה עוד שרק לבית-דין נאמרה ההנחיה שאין להם "לחזר ולטבול את העכו"ם הקטנים מעצמן". 5 עיין "במראה הבזק" (חלק א תשובה עו, לז 2 במהדורא ראשונה). 6 עיין "אגרות משה" (אבן העזר חלק ד סי' כו סעיף ג) המתיר לגייר בני יהודי ונוכרית הלומדים בבית ספר דתי. אף-על-פי שבביתם אין שומרים תורה ומצוות. ועיין שו"ת "במראה הבזק" (ח"ג תשובה פו) שבמקום ששני ההורים גויים, הצרכנו גם שיחנכו את הילדים בבית לקיום תורה ומצוות (ולפחות שמירת שבת וכשרות). וכאן, שהאב יהודי, ניתן לסמוך על "אגרות משה" הנ"ל ועיין שם בהערה 6. ועיין עוד שו"ת "במראה הבזק" (ח"א תשובה עח, מג במהדורא ראשונה). ויש לחלק בין אם האב היהודי ממשיך בחטאו וחי עם הנכריה ולבין נדון דידן. 7 מפני שלגבי האיסור לקבל גרים לשם אישות. כבר כתב "בית יוסף" (טור שו"ע יו"ד סי' רסח, עפ"י תוס' יבמות כד ע"ב ד"ה לא) ש"הכל לפי ראות עיני בית-הדין, ואם מובטחים שסופם לקיים לשם שמים, יכולים לגיירם". ולגבי איסור ה"נטען על הנוכרית" (יבמות כד ע"ב) עיין ב"אוצר הפוסקים" (אבהע"ז סי' יא סעיף ה אות כב) שיש אחרונים, שסבורים שלדעת רש"י - אם ידוע בוודאות שבא עליה בגיותה, אין איסור. ואף לטעם רמב"ן ורשב"א נראה שאם יש חשש שיחזור לסורו - מפני שהוא עדיין קשור לאישה ולילדיו שחיים אצלה, ניתן לגייר את האישה ולהשיאם ע"פ דברי רמב"ם בשו"ת "פאר הדור" (סי' קלב) ו"אחיעזר" (ח"ג סי' כו), אף כי שם מדברים על מקרה שעדיין האיש חי עם הנוכריה ואינו מוכן לעזבה, נראה שאם יש חשש שיחזור לסורו כנ"ל, ניתן לסמוך על היתרם). וניתן לצרף לכאן את דברי הרב עוזיאל (שם הערה ד) על ילדי יהודי וגויה ש"הרי מזרע ישראל המה ואלה הם בחינת צאן אובדות, וירא אנכי שאם נדחה אותם לגמרי עי"ז שלא נקבל את הוריהם לגרות, נתבע לדין ויאמר עלינו "את הנדחה לא השבותם ואת האובדות לא בקשתם" (יחזקאל לד). ועיין עוד בשו"ת "טוב טעם ודעת" לגר"ש קלוגר (סי' רל) שכותב, "שמכיון דהווי רק אסור דרבנן מכוח לזות שפתים, יש לומר דבשעת הדחק לא גזרו" (אמנם הוא מדבר שם על שעת הדחק, שיש חשש שהיהודי ישתמד אם לא יגיירו את הנוכריה). ועל זה נכתב "והאלקים יתעלה יתקן קלקולנו כמו שהבטיח, ו"אסירה כל בדיליך"" (הרמב"ם שם).  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
