שנת תשע"ו | שבת פרשת מצורע

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: הפרשה בהלכה - טבילה

כל הטמאים, בין אדם ובין כלים - חוץ מכלי חרס ומפץ ואוכלים ומשקים - יש להם טהרה בטבילה במים הנקווים בקרקע. לשון טבילה במובן של שיקוע הגוף במי מקוה מצאנו לראשונה במשנה, אבל בתורה לא מצינו לשון טבילה לכך, אלא רחיצה לענין טבילת אדם כמו במצורע ובזב ועוד, וכיבוס לענין טבילת בגדים טמאים, וביאה במים או שטיפה לענין טבילת כלים. וכתבו ראשונים שכל מקום שנאמר בתורה רחיצת בשר וכיבוס בגדים, אינו אלא טבילת כל הגוף - וכל הבגד – במקוה.

כל חייבי טבילות מברכים על טבילתם: אשר קדשנו במצוותיו וציונו על הטבילה. יש מהראשונים שכתבו שמה שמברכים "על הטבילה" ולא "לטבול", הרי זה לפי שברכת הרשות היא, שאם רצה עומד בטומאתו. טבל ולא בירך, כתבו גאונים שעלתה לו טבילה, שאין הברכות מעכבות את המצוות.

בעל קרי בזמן הזה - יש שכתבו שאינו מברך על טבילתו, שהרי בטלה תקנת עזרא, ולא מצינו ברכה על טבילה בזמן הזה אלא לנשים, היינו לנדה ויולדת הטובלות להיטהר לבעליהן, אבל לא באנשים. ויש שכתבו שבעל קרי בזמן הזה מברך, וכתבו אחרונים בטעם הדבר, שאף על פי שאינו חייב להיטהר מקריו בזמן הזה, אם רוצה הוא להיטהר וטובל מצוה הוא עושה ומברך עליה.

אף על פי שכל המצוות מברכים עליהן עובר לעשייתן, בטבילה יש סוברים שטובל ואחר כך מברך. ויש שכתבו שאף על פי שנדה ושאר טמאים - מלבד בעל קרי - מותרים לברך, לא יברכו עד לאחר שטבלו, שמוטב לברך בטהרה מלברך בטומאה. ויש חולקים וסוברים שכל חייבי טבילות המותרים לברך, מברכים קודם הטבילה. כדי לצאת ידי שתי הדעות, יש נוהגות לטבול תחילה ולברך, ולטבול שנית.

ע"פ ערך טבילה בכרך יח

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר