שנת תשע"ו | שבת פרשת נשא

מבֵּין הַגְּזָרִים – מברית בין הבתרים

ומקריעת ים סוף ועד ליום ירושלים וחג השבועות (חלק ה)

בחמדת ימים לפרשיות נשא ובהעלותך תשס"ז, עסקנו בהפטרת פרשת נשא והמשמעות הלאומית של נשיאת הנשים הפלשתיות בידי שמשון. הסברנו כי לקיחת בנות הפלשתים בידי שמשון הייתה בבחינת הכרזת עצמאות – 'תם שלטון הפלשתים על עם ישראל' (ובמיוחד על שבט יהודה, אמו של שמשון [גיבורת ההפטרה] הייתה בת לשבט יהודה).

הוכחנו זאת מרשימה של מושגים המופיעים בפרשיות העוסקות בנישואים אלה, שכולם קשורים לשלטון והנהגה. ערב חג השבועות נזכיר לציבור כי גם מגילת רות עוסקת בשאלה מדוע עם ישראל ובמיוחד שבט יהודה היו משועבדים, תחת שלטון הפלשתים, במשך מאות שנים, עד ימי דוד. דוד המלך היה הראשון שהכריז את הכרזת העצמאות של מדינת ישראל הראשונה (איננו יודעים באיזה תאריך). דוד היה גם הראשון שהכריע בשאלה היכן נמצא המרכז הרוחני-תורני של עם ישראל בארץ ישראל, היכן הוא המקום אשר יבחר ד'. ירושלים היא עיר הבחירה מאז ימי דוד המלך ולעולם. ירושלים מאחדת בתוכה גם את הצד הלאומי והשחרור הפוליטי מעול זרים שבא לידי ביטוי בברית בין הבתרים ובקריעת ים סוף, וגם את הצד הרוחני-תורני כמקום המקדש והמשפט ששכנו זה לצד זה בהר הבית בירושלים. הענן שחפף על ההר והאש שירדה מן השמים בהר סיני בזמן מתן תורה ירדו אחר כך על המקדש בירושלים, על מכון לשבתך עולמים, שנבנה על ידי דוד ושלמה, בהר המוריה. "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (דברים י"ב  ה).

בעקבות זאת, נאיר ונעיר על התופעה הבאה. ספר יהושע עוסק בעיקר בכיבוש הארץ וקיום המצווה של "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ: וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת  נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ" (במדבר פרק ל"ג נג-נד).

יהושע בן נון כנראה לא עסק בהקמת מוסדות שלטון מדיניים לדורות. הוא שאב את כוחו מנבואת משה ומהמינוי שקיבל עוד בחייו של מורו ורבו. כמנהיג הוא גם עסק בחיזוק הברית בין הקב"ה-המלך והעם. כך מוכח מנוסח הברית שהיה מקובל, כנראה, בכל הדורות "וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית בֵּין יְקֹוָק וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַיקֹוָק וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם" (מלכים ב  י"א יז).

יהושע בן נון לא עסק בבירור השאלה מהו המקום אשר יבחר ד', הוא לא עסק בבניין בית המקדש. שילה הייתה בבחינת קיבוע  המצב של  "משכן" בלבד. ספר שופטים ברובו הגדול עוסק בגיבוש מנהיגות מקומית. השופטים לאורך כל התקופה, לפי פשט הכתובים, לא היו דיינים אלא מנהיגים. בספר שמואל א, בימי שאול, התחילה לעלות על הפרק שאלת הקמת המדינה ובחירת מלך לכלל הציבור, מלך שיעביר את ההנהגה לצאצאיו. גם שאול לא עסק באופן מודע ושיטתי בנושא המקדש (למעט אותו לילה נורא הוד בניות ברמה, בהשתתפות הנביא שמואל ומחליפו דוד). בימי דוד נבחרה משפחת המלוכה, הוקמה מדינת היהודים והוקמה מערכת המשפט של המלך העוסקת בעיקר בנושא הפלילי. רק אז התחיל העיסוק האינטנסיבי בשאלת המקדש. הבניה בפועל התרחשה בימי שלמה.

הסדר ברור – קודם כל הבירור של הצד הלאומי-הממלכתי ורק אחריו הבירור והעיסוק בפועל בבניין המקדש ומערכת המשפט התורנית שלצידה, בצורתה האידאלית.

קודם כל קריעת ים סוף ואחר כך הר סיני – הר המור – מתן תורה. תחילה, העיסוק בהורשת הארץ וכינון מוסדות השלטון ורק אחר כך בנין המקדש בהר המוריה. קודם, שביעי של פסח ויום העצמאות, ורק אחר כך יום ירושלים וחג מתן תורה.

הבה נתפלל כי כשם שזכינו לאתחלתא דגאולה מבחינה מדינית וזכינו לאתחלתא דגאולה מבחינה תורנית (מעולם לא היה דור כדורנו, שבו מלאה הארץ תורה כמים לים מכסים), כך נזכה גם להתקדמות בניין מערכת המשפט התורנית שתקדש שם שמים בכל פעולותיה (אנחנו מצדנו נמשיך לפתח את בתי הדין לממונות, בדרך זו) עד שנגיע לזמן בו נזכה להשכנת שכינה ב"מָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם".