שנת תשע"ז | שבת פרשת ויגש

לפני שיוסף הצדיק התגלה לאחיו, הוא פקד על כל הסובבים אותו: "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי" (מ"ה א). ביטוי זה מופיע פעם אחת נוספת בכל התנ"ך: "וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי" (שמואל ב' י"ג ט).

צריך להבין מה הקשר בין יוסף ואחיו בני יעקב, לבין אמנון בן אחינועם ותמר בת מעכה, בני משפחתו של דוד המלך.

ניתן להוכיח כי פרק י"ג בספר שמואל ב' משמש כ"מַרְאָה מנגידה" לפרקים בספר בראשית, העוסקים בבניו של יעקב אבינו (נדון בכך באריכות בע"ה בספרי 'צפנת שמואל' שיצא בקרוב).

נתרכז בדברינו במשמעות השימוש הכפול בביטוי זה.

יוסף ציווה על כל הסובבים לעזוב את החדר לפני ההתגלות, כדי לשמור על כבודם של אחיו וכדי להפוך את מצב הפירוד לאחדות. לכן, הכתוב מסכם: "וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ" (מ"ה טו). השונאים ="וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (ל"ז ד) הפכו לאוהבים ומדברים.

מטרתו של יוסף הייתה להסתיר את חטא המכירה ולאחד מחדש את כל המשפחה. הוא נקט בדרכה של אמו שומרת הסוד, שדאגה שלא לבייש את אחותה, לכן גם לא סיפר לאביו אודות אירוע המכירה.

לעומתו, אמנון סילק את הנוכחים, כדי שיוכל לבצע את זממו באחותו. מעשהו של אמנון גרם לשבר נורא בתוך בית דוד. בעקבות פשעו של אמנון, שנאה אדירה הרסה כל חלקה טובה במשפחה. אבשלום הפסיק לדבר עם אמנון ובסופו של דבר גם רצח אותו ונאלץ לברוח אל סבו מלך גשור. דוד לא הסכים במשך תקופה ארוכה לראות את פניו (י"ג לח, י"ד כח).

הכתוב מדגיש כי השנאה בביתו של דוד תפסה את מקום האהבה. לכן הדגיש הכתוב: "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ...וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן" (י"ג טו,כב).

מה היה שכרו של יוסף ומה היה עונשו של אמנון?

בכל ערב שבת, כששלום בבית הופך לערך עליון, נהגו כל בית ישראל שהאבא מברך את הילדים (יש הנוהגים שגם האמא מברכת). הברכה שנבחרה היא ברכתם של בני יוסף: "וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (מ"ח כ). אלה הנערים שנתברכו גם בברכת ריבוי הצאצאים "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שם טז).

לעומתם, אמנון, מפר האחווה, שלא נהג כ'אח', נכרת ועבר מן העולם, ללא צאצאים.

חז"ל לימדונו כי בעקבות מעשהו איבד הוא את היכולת להביא ילדים לעולם (עיינו סנהדרין דף כ"א ע"א) ואת הזכות למלוך אחרי דוד, כבכור הבכורים. יתכן והדברים מפורשים בנבואת ירמיהו: "כֹּה אָמַר יְקֹוָק כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה" (כ"ב ל).

הבה נתפלל כי מול גלי השנאה בעולם אנו נחזק את האחווה.

נלך בדרכו של יוסף ונזכה גם לברכת בניו.