שנת תשע"ז | שבת פרשת תרומה

חמדת האינציקלופדיה התלמודית: בית המקדש

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ. (כה, ח-ט)
רש"י: וכן תעשו, (סנהדרין טז, שבועות יד) לדורות וכו'.
מה בדבר בניית בית המקדש בזמננו?
מי עתיד לבנות את הבית השלישי?

מצותו. מצות עשה לעשות בית לה', שנאמר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (רמב"ם בית הבחירה פ"א ה"א וספר המצוות עשה כ). ואף על פי שפסוק זה נאמר על עשיית המשכן במדבר, הרי זה כולל אף את משכן שילה ונוב וגבעון ואת בית המקדש שבירושלים, שהרי נאמר: ועשו לי מקדש, ולא נאמר: משכן (כסף משנה שם). והלב שמח (לסהמ"צ שם על פי שבועות טו א) פירש שנלמד מהנאמר כאן: כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ, שפירושו: וכן תעשו לדורות. המצוה נמנית במנין המצוות (סהמ"צ שם; סמ"ג עשה קסג; החינוך מצוה צה).
בגדר המצוה כתבו הרמב"ם (בית הבחירה שם וסהמ"צ ריש שורש יב ועשה כ) והחינוך (שם) שהוא לעשות בית מוכן להיות מקריבים בו קרבנות ועולים אליו לרגל וחוגגים בו שלש פעמים בשנה. ומכל מקום אין המצוה נכללת בכלל מצות הקרבנות, אלא מצוה בפני עצמה היא (סהמ"צ שם), שהבנין עצמו של המקדש הוא מצוה שצוה הקב"ה, ולא מכשירי מצוה בלבד (תוס' שבת קלא א ד"ה ושוין). והרמב"ן (על התורה ריש פרשת תרומה ופ' עקב י א) כתב שעיקר המצוה הוא שיהיה בית מקדש להשראת השכינה בישראל על ידי הארון והכרובים, כמו שנאמר: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וגו' אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת (שמות כה כב).
דעת הרמב"ם (סהמ"צ ריש שורש יב ועשה כ) שבכלל מצות עשיית המקדש אף עשיית כלי המקדש, כגון המזבח החיצון והמזבח הפנימי, הארון, המנורה והשולחן ועוד, שהכל נקרא מקדש. אבל הרמב"ן (בסהמ"צ עשה לג) סובר שאין הכלים בכלל מצות בנין המקדש, שהרי מקריבים בבית אפילו אם אין בו כלים אלה, אלא יש מהם שיש מצוות מיוחדות בעשייתם, ויש שנכללים במצוות אחרות, ועי' להלן בפרשתנו על פסוק י'.

בנייתו. מצות בנין מקדש מוטלת על הציבור, ולא על כל איש ואיש (סהמ"צ בסוף מצוות עשה; החינוך שם). והכל חייבים לבנות ולעזור בעצמם ובממונם, אנשים ונשים, כמו שהיה במשכן שבמדבר (רמב"ם בית הבחירה פ"א הי"ב), שכתוב בו: וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב (שמות לה כב), וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב וגו' (שם כה. כסף משנה שם). אבל אין מבטלים תינוקות של בית רבן לבנין המקדש (שבת קיט ב; רמב"ם שם ותלמוד תורה פ"ב ה"ב; טור ושולחן ערוך יורה דעה רמה יג).
הבית שבנה שלמה עמד ארבע מאות ועשר שנה (יומא ט א. ועי' רש"י מלכים ב יד כב: ארבע מאות ועשרים וחמש. ועי' חשבונות שונים ברד"ק שם ובהקדמת ספר הקבלה להראב"ד ובהקדמת ר"י אברבנאל לספר מלכים ובמאור עינים פ"ל), והבית השני שנבנה בימי עזרא, עמד ארבע מאות ועשרים שנה (יומא שם, ועי' עבודה זרה ט א ורש"י. לפי יוסף בן מתתיהו במלחמות ו ז עמד תרל"ט שנים וחצי. ועי' חשבונות שונים ברלב"ג דניאל ז ט ובספר זבח פסח לר"י אברבנאל ובמאור עינים מפרק לז והלאה).
הבנין שלעתיד, כתב הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"א) שיבנהו המלך המשיח, והציבור יקיימו בבניינו מצות עשה של בנין מקדש (חינוך שם). וכתב הרמב"ם (בפירוש המשנה בהקדמה לסדר זרעים) שזוהי התועלת שיש בידיעת כל ההלכות שבמסכת מדות, כדי שנדע לשמור לעשות התכנית ההיא והתבנית והצורות כשיבנה המקדש במהרה בימינו. אבל רש"י (ראש השנה ל סוף ע"א וסוכה מא סוף ע"א) והתוס' (סוכה שם ושבועות טו ב ד"ה אין בנין בשם מדרש תנחומא) כתבו שהמקדש שלעתיד לא יבנה בידי אדם, אלא יתגלה ויבוא מן השמים בנוי ומשוכלל, שנאמר (שמות טו יז): מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (ועי' תנחומא סוף פ' פקודי: "במעשה ידיך ארנן" - זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו).

בזמן הזה. כתב החינוך (שם) שמצוה זו נוהגת בזמן שרוב ישראל על אדמתם. וביאר בשו"ת שאלת דוד (קונטרס דרישת ציון וירושלים) שאף על פי שבימי עזרא לא עלו רובם ובכל זאת בנו בית המקדש, הוא היה על פי נביא. המנחת חינוך (מצוה צה) מצדד לומר שאף בזמן הזה, אם יש אפשרות לבנות בית המקדש - מצוה לבנותו, שהרי מבואר במדרש (בראשית רבה ד י) שבימי רבי יהושע בן חנניה נתנה המלכות רשות והתחילו לבנות בית המקדש. והכפות תמרים (סוכה לד ב) כתב, שרבנו יחיאל בעל התוספות רצה ללכת להקריב קרבנות בירושלים, ואם כן הוא הדין לבנות בית המקדש. אבל השאלת דוד (שם) כתב, שבלי מלך ונביא אין מצוה לבנות; אלא שאם יבנוהו, יהיה קדוש.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר