שנת תשע"ז | שבת פרשת תצוה

פרשת השבוע: מה המיוחד בארון? (חלק ב')

ציווי הבניה של המשכן, לשיטת הרמב"ן, היה מיד לאחר מתן תורה ולפני חטא העגל. תכלית בנייתו היתה השכנת שכינה והפיכת ההתגלות החד-פעמית בהר סיני, למצב קבוע במשכן ובמקדש. הארון הוא זה שתפס לדורות את מקומו הזמני של ההר. 
וז"ל הרמב"ן בריש פרשת תרומה:

"כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, ... והנה הם קדושים ראוים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם. ולכן צוה תחלה על דבר המשכן, שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל. והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (להלן כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת...  וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר. וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, ... כן כתוב במשכן וכבוד ה' מלא את המשכן (להלן מ לד). .... והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו. ונכפל "וידבר אליו" להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו, כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב" (שמות כ"ה  ב).

דבריו של הרמב"ן מסבירים שני מקורות נוספים העוסקים בארון. 
בתלמוד הירושלמי מצינו: "ר' יסא (יוסי) בשם ר' יוחנן (אמר) זה סימן כל זמן שהארון מבפנים הבמות אסורות יצא הבמות מותרות" (מגילה פרק א ה' י"ב). 
מימרא זו מעניקה משמעות אדירה לארון. המשכן והמקדש עלולים לאבד את משמעותם ללא ארון. ברגע שנבנה המשכן נאסרה ההקרבה בבמות. כאשר הארון נלקח בשבי הפלשתים ושהה חמישים ושבע שנים (ימי נב וגבעון) מחוץ למשכן, הותרה ההקרבה בבמות. לאחר מכן, לכשנבנה המקדש בירושלים נאסרה ההקרבה בבמות לעולם. לפי זה, הארון הוא שהופך את המשכן ואת המקדש למקום היחיד שבו קיימת השכנת שכינה, עם כל המשמעויות שיש לה.
מה קרה לאחר חורבן בית ראשון? אם הארון גלה, האם מקום המקדש בקדושתו עומד? האם השכינה עדיין שם? 
חז"ל נתנו לכך תשובה מאוד מעניינת. "ומי גנזו - יאשיהו גנזו. מה ראה שגנזו - ראה שכתוב יולך ה' אתך ואת מלכך אשר תקים עליך עמד וגנזו" (יומא דף נב ע"ב). 
יאשיהו מלך יהודה היה הראשון והיחיד שהצליח לבטל את ההקרבה בבמות, לאחר בנין בית המקדש. הוא ראה ברוח הקודש כי עם ישראל עומד לצאת לגלות והמקדש יחרב. כדי להבטיח שהשכינה לא תגלה ושאיסור הבמות יעמוד במקומו, הוא גנז את הארון מתחת למקדש, אי שם במעמקי הר הבית.
בשבוע הבא נשתדל להסביר פרשיה נוספת, שתבהיר עוד יותר, מה היה משקלו ה"סגולי" מבחינה רוחנית של הארון.

הבה נתפלל כי נזכה בקרוב לגילוי שכינה שלם, כפי שהיה בזמן מתן תורה ובזמן בניין המשכן ולחזרת כלי המקדש, בבחינת תיקון לשימוש בכלי המקדש בשושן הבירה, ענין שהיווה מעין הכרזה, ח"ו, שהשכינה אינה שורה במקדש ובכליו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר