שנת תשע"ז | שבת פרשת ויקרא

חמדת האינציקלופדיה התלמודית - קרבן חטאת

וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא (ד כז-כח)

על איזה עבירות חייבים חטאת?

בזמן הזה מה יעשה אדם שעבר עבירה שחייבים עליה חטאת?

השם חטאת. בשם חטאת נקראים בתורה כמה קרבנות, בין של יחיד בין של ציבור, הבאים לכפר על חטא. השם חטאת פירש הרמב"ן (ויקרא כ טז) שהוא מורה על נטיה מן הדרך, והוא מלשון: קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא (שופטים כ טז). והאבן עזרא (שמות כט יד) פירש שנקראת כן לפי שהיא קרבה לכפר על החטא, כמו: וְחִטְּאוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ (יחזקאל מג כב), שפירושו יסירו חטאו מעליו, וכיוצא בזה פירש הרב דוד צבי הופמן (ויקרא ה יח) שהוא לשון טיהור.
חיובה על השוגג. כל העובר בשגגה על אחת ממצוות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבים עליה כרת, הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת (משנה ריש כריתות; רמב"ם שגגות פ"א ה"א), ומצות עשה שיקריב חטאתו על שגגתו (רמב"ם שם). ונמנית במנין המצוות (ספר המצוות עשה סט; סמ"ג עשה ריג; יראים השלם תמא; החינוך מצוה קכא), שנאמר: וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וגו' אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ וגו' (כאן. סהמ"צ וסמ"ג וחינוך שם). והרמב"ן (בהשגות לסהמ"צ שורש יב) פירש בדעת בעל חלכות גדולות שהחיוב על החוטא להביא קרבן אינו נמנה במנין המצוות, ולא מנה אלא מצוה על הכהנים להקריבו.
עבר במזיד אינו מביא קרבן, שנאמר: נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה נפש כי תחטא בשגגה (ויקרא ד ב), וכן בעבודה זרה נאמר: וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה (במדבר שם) - על השגגה הוא מביא, ואינו מביא על הזדון (תורת כהנים דבורא דחובה פרשה א), שאין עבירה במזיד מתכפרת על ידי קרבן (עי' שבועות יג א וכריתות ז א).
בזמן הזה. אף בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, מי שעבר עבירה שחייבים עליה חטאת, יש עליו חיוב להביא עליה חטאת לכשיבנה בית המקדש בימיו. וכן אמרו: האוכל חלב בזמן הזה, צריך שיכתוב לו שיעור - שאם אכל כזית בינוני לא יכתוב מחוייבני חטאת, אלא יכתוב כזית בינוני אכלתי (רש"י) - שמא יבוא בית דין אחר וירבה בשיעורים (יומא פ א בשם ר' אלעזר, וכן הוא בירושלמי פאה פ"א ה"א וחגיגה פ"א ה"ב בשם ר' הושעיא). היינו, שיבנה בית המקדש בימיו ויתחדש בית דין הגדול ותתחדש הלכה, ויאמרו שאין חייב קרבן אלא על כזית גדול; ואם יביא קרבן על כזית בינוני, נמצא מביא חולין לעזרה (עי' רש"י שם). ואמרו על אחד התנאים שקרא בשבת לאור הנר והטה את הנר בשוגג, וכתב על פנקסו: אני פלוני בן פלוני קראתי והטיתי נר בשבת; לכשיבנה בית המקדש, אביא חטאת שמנה (תוספתא שבת פ"א; בבלי שם יב ב וירושלמי פ"א ה"ג בר' ישמעאל בן אלישע, ועי' כפתור ופרח פ"י שהוא ר' ישמעאל כהן גדול מעשרה הרוגי מלכות). ודווקא אם יבנה בית המקדש בימיו, שלאחר שימות הרי זו חטאת שמתו בעליה (חי' הר"ן שבת שם בשם התוס'), ואין כפרה למתים (עי' הוריות ו א ותמורה טו ב ותוס' תמורה שם ד"ה והא), שמיתתם כיפרה עליהם (רש"י שם, ועי' ספר חסידים סי' קע שכתב טעם אחר, שחטאת באה להגן מן היסורים וכבר מת).
וכתבו הפוסקים, שבזמן הזה מי שעבר עבירה בשוגג, כגון שחילל את השבת או שבא על הנדה, יתענה ארבעים יום, ולא רצופים אלא ימי שני וחמישי, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, ויתן צדקה בשיעור חטאת (תשובת מהר"ם ב"ר ברוך דפוס למברג סי' תלא, והובא בתשב"ץ סי' סח ובארחות חיים הל' שבת סי' תמו ובמרדכי שבועות תשנד; תרומת הדשן פסקים סי' ס; דרכי משה ורמ"א בשו"ע או"ח שלד כו), והיינו כפי מה שקונים הפחות שבכבשים באותו זמן (מגן אברהם שם ס"ק לד).
אמרו בגמרא (מגילה לא ב): אמר אברהם לפני הקב"ה: רבונו של עולם, שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך וכו' בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות; כל זמן שקוראים בהם, מעלה אני עליהם כאילו מקריבים לפני קרבן, ומוחל אני על כל עוונותיהם. ואמרו (מנחות קי א): זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת (ויקרא ו יח) - כל העוסק בתורת חטאת, כאילו הקריב חטאת. וכן כתבו הטור והשולחן ערוך (אורח חיים א ה) להלכה, שטוב לומר פרשת חטאת עם פרשיות שאר הקרבנות. והוסיף הבית יוסף (שם) שאפילו אם אינו יודע שחטא, יקרא מספק - ואם חטא, תכפר עליו; ואם לא חטא, יתנו לו שכר כקורא בתורה. אלא שאחר פרשת חטאת לא יאמר "יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי חטאת", כדרך שאומר בשאר קרבנות, לפי שאין חטאת באה בנדבה (טור שם), ושמא אינו חייב חטאת והרי זה כאילו מביא חולין לעזרה (ב"ח שם). ויש שכתבו, שאף בחטאת יאמר דרך תנאי: "אם אני חייב חטאת, יהי רצון שתהא מקובלת לפניך קריאתי כאילו הקרבתי חטאת בזמנה", וממילא נשמע שאם אינו חייב חטאת לא יהא אלא כקורא בתורה (ב"ח שם ושכ"כ מהרש"ל. ועי' באר היטב שם שכן הסכימו כמה אחרונים). אולם דעת הט"ז (שם ס"ק ז) והמגן אברהם (שם ס"ק יא) שלא יאמר כלל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר