שנת תשס"ח | שבת פרשת בשלח

שו"ת במראה הבזק | אחריותם של חברי עמותה בישראל במתן אישורים להחלטות ודוחות כספיים

שאלתך נוגעת לזהירות היתרה שיש לנהוג בכספי ציבור. בהקשר שלנו לזהירות זו יש שתי פנים: האחת, שהכספים ניתנו לעמותה על-ידי אנשים פרטיים או גופים שונים, בהסתמך על כך שמתקיימת ביקורת פנימית. השנייה, מבחינת מטרת הכספים, פעמים שמטרת העמותה היא צדקה, ודינם של הכספים כממון עניים.

חכמינו קבעו הלכות ייחודיות בענייני צדקה שנועדו למנוע לזות שפתיים². מאידך גיסא, יש לדעת שעל-פי ההלכה יש לתת אמון בגבאי צדקה³, וכן נפסק.

למעשה, הזהירות ודרכי ההתנהלות הנדרשות על-פי ההלכה מושפעות מהגדרת החובות של החברים השונים בעמותה על-פי החוק, שכן כאמור, על דעת כן ניתנו הכספים לעמותה.

עמותה מורכבת מגופים שונים: חברי העמותה, ועד העמותה, ועדת ביקורת ועוד. עיון בחוק העמותות (תש"מ 1980) מעלה שהאחריות הישירה על הכרת הדו"חות הכספיים והבנתם מוטלת על ועדת הביקורת, ולא על כל חבר בעמותה⁴.

חובת העיון המוקדם בדו"חות הכספיים מוטלת על וועדת הביקורת, ואילו האספה הכללית של חברי העמותה נדרשת אך לאשר את אותם דו"חות⁵.

עם זאת, נראה שלחברי הוועד יש גם אחריות אישית לדו"חות הכספיים, שכן עליהם מוטל להכין את המאזן המפורט של ההכנסות וההוצאות.

לחבר עמותה אפשרות נוספת לבקר את פעילות העמותה, ולעיין במסמכי העמותה⁶. האפשרות לעיון במסמכי העמותה מהווה גורם מרתיע, גם אם לא נעשה שימוש בזכות זו באופן תדיר. עיקרון זה עולה בהלכות איסור והיתר, לגבי נאמנותו של גוי שנוהג על-פי דרישות הכשרות⁷.

דומה שבמכלול הנורמות הקבועות בחוק יש כדי לעמוד בדרישות ההלכתיות לזהירות בכספי ציבור וכספי צדקה: חבר עמותה אינו צריך להכיר באופן אישי את פרטי הדו"חות הכספיים, אלא רשאי להסתמך על הסקירה של הוועד וועדת הביקורת באספה הכללית.

עם זאת, במקום שבו יש תחושה שנעשה שימוש לרעה בכך שחברי העמותה אינם בוחנים את החומר באופן אישי, או במקרה שבו נמנע מהם מידע שהם מבקשים להגיע אליו, ודאי שחובתם לברר את הדברים לאשורם, בהתאם להקדמה על הזהירות היתרה הנדרשת בכספי ציבור ובכספי צדקה.

___________________________________________________________

[1] תשובה זו מהווה יעוץ הלכתי בלבד ולא יעוץ משפטי, אותו צריך לקבל מבעל מקצוע בתחום המשפטי.

2 שו"ע (יו"ד סי' רנז סע' א): "גבאי צדקה אינם רשאים לפרוש זה מזה בשוק, אלא כדי שיהא זה פורש לשער וזה פורש לחנות וגובים. מצא הגבאי מעות בשוק – לא יתנם לתוך כיסו אלא לתוך ארנקי של צדקה, וכשיגיע לביתו יטלם… ולא ימנה מעות הקופה שנים שנים אלא אחד אחד מפני החשד, שנאמר: 'והייתם נקיים מה' ומישראל'".

3 שו"ע (יו"ד סי' רנז סע' ב): "ואין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה, ולא בהקדש עם הגזברים, שנאמר: 'ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה, כי באמונה הם עושים' (מלכים ב' יב, טז)". ובהגה: "ומ"מ כדי שיהיו נקיים מה' ומישראל, טוב להם ליתן חשבון". ומהרי"ו (שם סי' קעג) כתב: "וכל זה בגבאים הכשרים, אבל מי שאינו כשר, או שנתמנה באלמות וחזקה, צריך ליתן חשבון. וה"ה בכל ממונים על הצבור". לאמור, עצמת האמון שיש ליתן בגבאי הצדקה מושפעת גם מהיכרות אישית עמם, עד כמה הם בכלל "כשרים".

4 כך היא לשון החוק: "ועדת הביקורת או הגוף המבקר יבדקו את ענייניה הכספיים והמשקיים של העמותה ואת פנקסי החשבונות שלה ויביאו לפני האספה הכללית את המלצותיהם לעניין אישור הדין וחשבון הכספי". בהתאם לכך דרש מסדר החוק את אישור הדו"חות הכספיים: "הוועד יכין אחת לשנה מאזן ודין וחשבון של הכנסות העמותה והוצאותיה (להלן – דו"ח כספי) בכל שנת מס, אשר יכלול פירוט מלא לפי הרשימה המופיעה בתוספת השנייה; הדו"ח הכספי יוגש לוועדת הביקורת או לגוף המבקר לא פחות משבועיים לפני יום האספה הכללית או במועד מוקדם יותר שנקבע לכך בתקנון, ויובא בפני האספה הכללית, לאישורה".

5 כך עולה גם מהתוספת הראשונה לחוק, המהווה תקנון מצוי של עמותה (ברירת המחדל): "אספה כללית רגילה תשמע דינים וחשבונות על פעולות הוועד ועל פעולות ועדת הביקורת, תדון בהם ובדין וחשבון הכספי שהגיש לה הוועד, תחליט על אישורם ותבחר בוועד ובוועדת הביקורת.

6 כפי שקובע החוק: "פנקס החברים ופנקס חברי הוועד, הפרוטוקולים של האספות הכלליות והדו"חות הכספיים שהובאו לפני האספה הכללית יהיו פתוחים בכל עת סבירה לעיון של כל חברי העמותה".

7 שו"ע (יו"ד סי' סט סע' י): "עובד כוכבים משמש בבית ישראל ונתן הבשר בקדירה, ואין ידוע אם הדיחו, אם יודע העובד גלולים מנהג ישראל סומכין על דבריו, אם היה שם ישראל יוצא ונכנס או שום קטן בן דעת". ובהגה: "ובחד מינייהו סגי (טור), או במסיח לפי תומו שהדיחו יפה או שישראל, אפילו קטן, יוצא ונכנס, דמרתת הואיל ויודע מנהגי ישראל. מיהו אם מיחה לעובד גלולים שלא ידיחו בלא רשותו, והוא עבר על דבריו, אסור, דהא חזינן דאינו מרתת ואין לסמוך גם כן אדבריו (הגהת ש"ד ואו"ה)".

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר