שנת תשס"ז | שבת פרשת ויצא

שו"ת במראה הבזק

תפילה בלשון הקודש בלי הבנת המתפלל או תפילה בלועזית

שאלה
יהודי שאינו קורא בעברית, מה עדיף - קריאת תרגום התפילה או קריאת המילים העבריות כשהן כתובות באותיות לעז?

תשובה
בדרך כלל יש להעדיף תפילה בלשון הקודש - אפילו אינו מבין הלשון - על תפילה בלועזית,[1] והקורא בלשון הקודש בעזרת אותיות לועזיות, דינו כקורא בלשון הקודש.[2] אמנם, מי שאינו יכול לקרוא אותיות עבריות, וקשה לו לקרוא לשון הקודש, קריאה שוטפת בעזרת אותיותלועזיות, עדיף שיקרא בתרגום שהוא מבין,[3] אם זה יחזק את תפילתו.[4] יש להדגיש לו שתשובה זו ניתנת לו בדיעבד ושינסה ללמוד לקרוא בלשון הקודש (באחד משני האופנים) במהירות האפשרית, עד שיוכל לקרוא באופן שוטף,[5] ואולם את קריאת-שמע[6] וחלקי התפילה שצריכים ציבור (קדיש, קדושה, ברכו) יש לומר תמיד בלשון הקודש[7], ועוד, יש להקפיד שהתרגום יהיה טוב, ויוכן ככל האפשר על-ידי ירא שמים[8], וששם אדנות יהיה זה שקבעו בלשון המדינה כלהיות המלה העיקרית לשם (למשל: באנגלית, "גוד" ולא "לורד" או משהו אחר)[9]. ולבסוף כשהוא מתפלל ביחידות, הוא ח"ב לקרוא בלשון הקודש[10], ורק אם דרישה זו תגרום לו שלא להתפלל בכלל, יש להתיר לו להתפלל בלועזית[11].


--------------------------------------------------------------------------------

[1] יש לחלק בין דין הגמרא לבין המנהג המקובל. המשנה (סוטה לב ע"א) מונה קריאת שמע והתפילה בלחש בין הדברים הנאמרים בכל לשון, ואכן יש דעות בפוסקים שאם אינו מבין לשון הקודש, עדיף שיתפלל בלועזית ("מגן אברהם" סי' קא סק"ה, על-פי ספר חסידים), ואולם אצל הפוסקים האחרונים יש התנגדות חריפה לקביעת התפילה בלועזית, וזאת מכמה טעמים:
1. קשה לתרגם באופן שישמור על הכוונה האמיתית של העניין;
2.בתפילה שנתקנה על-ידי אנשי כנסת הגדולה, יש סגולות רבות התלויות בלשון;
3. מסוכן לשנות התפילה שאומרים בכל תפוצות ישראל ולחדש בה חידושים ולוא רק שינויים בלשון;
מה שכתוב במשנה שמותר להתפלל בכל לשון, הוא ביחס לתפילה באקראי. עיין ב"יד אפרים" אורח חיי סי' קא על ה"מגן אברהם" הנ"ל וב"באור הלכה" שם ד"ה יכול להתפלל בכל וכו' בשם ספר חסידים. המנהג המקובל בכל תפוצות ישראל הוא להקפיד שהתפילה תהיה בלשון הקודש דווקא. עם זאת ממליץ ה"יד אפרים" שאנשים כאלה יקראו באופן פרטי לפני או אחרי התפילה -- את התרגום, וכן נראה נכון לקרוא בעיניים (בלא להגות בשפתיים), תוך כדי התפילה, את התרגום - כדי שיבין את התפלה שהוא אומר בלשון הקודש.
[2] שהרי התפילה גם אפשר לומר בעל-פה והאותיות המודפסות הן כלי-עזר בלבד.
[3] שאם אינו מבין גם את הלשון הלועזית על בוריה, לא יצא ("משנה ברורה" סי' קא סק"ד). ה"באור הלכה" בסי' סב ד'ה יכול אומר שצריך שיתפלל בלשון שרוב אנשי המדינה מבינים אותה. אך יתכן לומר שזה דווקא בקריאת-שמע ולפי החילוק שנאמר בהערה הבאה, וצ"ע לדינא.
[4] שהרי אפילו האחרונים המחמירים מודים, שמותר להתפלל בלועזית תפילה באקראי, ונראה שבנידון דידן לא גרע, ועיין שו"ת "אגרות משה" אורח חיים ח"ד סי' ע אות ד שמציע תפילה בתרגום, בלי הסתייגות, עד שילמד לשון הקודש.
ועכשיו נידרש לטעמים לאסור המובאים בהערה 1 :
(1) נראה שבעית התרגום של התפילה- להוציא מקריאת-שמע -אינה חמורה כל כך, כמוכח על-ידי השוואת המקורות. בהלכות קריאת-שמע אומר המחבר (שו"ע אורח חיים סי' סב סע' ב) על-פי הרמב"ם: "ויזהר מדברי שיבוש שבאותו לשון, וידקדק בו כמו בלשון הקודש", ובהלכות תפילה (שם סי' קא, ד) אין הסתייגות דומה. אדרבא, ברמב"ם פ'א מהל' ברכות ה"ו לגבי ברכות וברכת המזון כתוב: "וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים, ואם שינה את המטבע, הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול -יצא".
נראה שהסברה לחלק היא שבקריאת-שמע יש פסוקים שצריכים לקוראם כהוייתן (עיין ברכות יג ע"א) ואף כי אפשר בכל לשון, צריכים לשמור על הצורה המדויקת ככל כשניתן בלשון ההיא. לא כן בתפילה, שבה העיקר הוא התוכן והמבנה הכללי, ולא יותר, כלשון הגמ' סוטה לג ע"א: "תפילה רחמי היא, כל כהיכי דבעי מצל". כן נראה גם בפסוקי דזמרא, שלמרות שנוהגים לקרוא מזמורים ספציפיים, אין זה לעיכובא. ויש להעיר שגם בלשון הקודש ע"י אותיות לועזיות קשה לדקדק.
מובן מאליו שכל זה שייך רק במקום הצורך.
(2) נראה שעדיפה הרגשת הסיפוק הרוחני של המתפלל, ושיוכל וירצה להמשיך להתפלל בצורה זו, תוך ויתור זמני על הסגולות התלויות בלשון, עד שיוכל לקרוא היטב בלשון הקודש.
(3) ברור שיש לחוש לגבי הסכנה לחידושים בתפילה, ולכן יש להתיר רק בשעת הדחק, כנידון דידן, ובצניעות. וכמובן שלא ישמיע את קולו בתרגום - לא כשליח-ציבור, כעולה לתורה, או סתם מתפלל בקול.
[5] על-ידי זה ינסה לשמור על ה"אקראי" שנדרש בהערה 4, ובגלל ההסתייגויות השונות המפורטות שם.
[6] עיין הערה 4 שחשוב, שהתרגום יהיה מדויק, וקשה לסמוך על כך, שאמנם כן הוא, ומה גם שיש מילים שכיום אין יודעים את משמעם המדויק, וכמבואר באחרונים שהזכרנו בהערה 1.
[7] כמו שכתוב ב"אגרות משה" אורח חיים ח"ב סי' כג לגבי נוסח שונה מן הציבור בתפילה ולכאורה כל שכן בנידון דידן שנאמר בלשון שונה, יש להקפיד גם שלא ישמיע את קולו בשום קטע בלועזית (שם).
[8] שו"ת "אגרות משה" אורח חיים ח"ד סי' ע אות ד.
[9] שו"ת "אגרות משה" יורה דעה ח"א סי' קעב על פי ברכות מ ע"ב, שכל המקובל במקום כשם העיקרי של השם, דינו כאזכרת השם גם לעניין ברכות. ואולייש אפילו להעדיף את הלועזית על השם בלשון הקודש, כדי שלא יימצא אומר חלק התפילה בלשון אחת וחלק בלשון אחרת, וצ"ע.
[10] שהרי יש דעה בשו"ע, אורח חיים סי' קא, ד שאף מדינא אינו יוצא בלועזית כאשר מתפלל ביחיד - כאשר הוא מתפלל בציבור, למרות שאין עשרה שמתפללים בלועזית, דינו כחלק מן הציבור, שהרי בתפילה בלחש יתכן שכל אחד מתפלל ברכה אחרת ואף על פי כן זה נחשב לתפילה בציבור, כי כאשר עשרה יהודים מתפללים ביחד, הקב"ה מקבל תפילתם באופן ישיר, ואז הלשון אינה מעכבת (עיין "משנה ברורה" סי' קא ס"ק טו).
[11] שעדיף לסמוך על שתי הדעות האחרותהמופיעות בשו"ע שם מלבטלו לגמרי מתפילה.

 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר