|
 שנת תשס"ז | שבת פרשת וישבנרות דזכריההרב יוסף כרמלהגמרא במסכת מגילה מוסרת לנו היכן קוראים ובמה מפטירין בכל חג ומועד. בעניין חנוכה מוסרים לנו חכמים:
"בחנוכה - בנשיאים, ומפטירין בנרות דזכריה. ואי מיקלעי שתי שבתות, קמייתא - בנרות דזכריה, בתרייתא - בנרות שלמה. (מגילה לא ע"א).
ננסה הפעם להבין את הקשר שבין ההפטרה וימי החנוכה וננסה להבין גם, אם נבואת זכריה עוסקת בימי החנוכה.
ההפטרה פותחת בהכרזה:
"רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם יְקֹוָק: וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ" (זכריה ב' יד-טו)
בהמשך הנבואה אנו מוצאים את הפסוקים הבאים:
"שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח: בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה" (שם ג' ח,י)
"וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה ויאמר וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ: וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ: וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי: וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי: וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר יְקֹוָק אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ" (שם ד' ב-ז)
לכאורה הקשר לימי החנוכה ברור. נס פך השמן וחידוש הדלקת המנורה הוא זה שבא לידי ביטוי ב"פירסומי ניסא" של החג. מאידך גיסא ברור שאם מעיינים בפסוקים מגלים מאפיינים המנוגדים לימי החשמונאים:
א. המנהיג של גאולת זכריה הוא צאצא של בית דוד המכונה "צֶמַח" (חז"ל בירושלמי ברכות פ"ב ה"ד והראשונים במקום- רש"י, אבן עזרא ורד"ק) והנקרא "זְרֻבָּבֶל" (עיינו דברי הימים א ג' יט). המנהיגים של מרד החשמונאים הם הכהנים מבית חשמונאי.
ב. על פי נבואת זכריה, יהיה שפע רוחני גדול המוזכר במפורש "וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ", "כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת". הוא בא לידי ביטוי גם בשימוש במנורה, נרותיה וזיתי השמן שמשני צדדיה. המנורה והשמן היוו תמיד סמל לחכמה ולרוחניות. בימי החשמונאים לא התחדשה הנבואה ולא ידוע לנו על שפע רוחני המיוחד לתקופה זו.
ג. על פי נבואת זכריה הגויים מצטרפים לעם ישראל ב"אמונת הייחוד" ונלווים אליהם "וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל יְקֹוָק". בימי החשמונאים לעומת זאת עיקר המאבק היה להיבדל מהם.
ד. על פי זכריה, ימי הגאולה אינם ימי מלחמה ומאבק אלא ימי שקט ושלווה. תהיה חזרה לימי שלמה "בַּיּוֹם הַהוּא...תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה" ולא לימי דוד "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ". תקופת החשמונאים היא תקופה של מאבקים בלתי פוסקים בין עם ישראל בהנהגת מתתיהו לבין היוונים הסלווקים ולאחר מספר מועט של דורות גם מאבקי דמים בתוך המשפחה והעם.
אם כך נשאלת השאלה למה קבעו חכמים לקרא בנבואה זו של זכריה דווקא בימי החנוכה?
יתכן והם רצו ללמדנו את העקרון הבא. ההישג המדיני פוליטי כפי שהרמב"ם מנסחו "וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני" (הלכות מגילה וחנוכה פ"ג ה"א), הוא ראוי לציון לדורות ועליו אנו מודים להקב"ה מדי שנה בשנה. אבל, יש לזכור גם אז, כי השאיפה היא להגיע למדרגה הבאה, חידושה של מלכות ישראל שעושה "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" כדוד מייסדה (שמואל ב ח' טו), בונה מקדש שבו השכינה שורה וגם הגויים מכירים בכך. משם יוצאת נבואה ועם ישראל עוסק בעיקר ברוחניות בזכות השקט והשלוה ששוררים בארצו.
גם בימינו כשמדינת ישראל אימצה לעצמה את סמל המנורה עם הזתים שמשני צדדיה
כדאי לזכור להיכן ולמה אנו שואפים.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
