|
 שנת תשס"ז | שבת פרשת ויקהל-פקודימשפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקהנבל "ברשות" התורה
עורך: הרב סיני לוי
בית הדין "משפט והלכה בישראל", משתדל לתת לפונים אליו את מירב הסיוע והשירות, בין אם בשבתו בדין – כהכרעה בין צדדים לסכסוך, ובין בסיוע בדרכים נוספות – כגון הצעת חוזים על פי ההלכה.
ב"ה, לאחרונה התקבל במשרדי בית הדין, מכתב תודה, על כך שבשיחה ראשונית עם התובעת, הוצע לה לבחון את האפשרות להגיע להסדר בהסכמה עם הצד השני. כך עשתה, ואכן ההדורים יושרו.
הפעם, אנו מבקשים להביא בפניכם דוגמא לפניה, לה סירבנו להיענות. אל משרד בית הדין התקשר טוען רבני של בעל בהליך גירושין, אשר ביקש להפקיד בבית הדין "שטר חוב" שמטרתו להבטיח סעיף שיפוי בהסכם גירושין.
מהו סעיף שיפוי, ומדוע לא נענינו לפניתו?
במסגרת הסכמי גירושין, בדרך כלל נקבע בין בני הזוג, הסכום שעל הצד שאינו מחזיק בילדים (במקרה זה, כמו במקרים רבים - האב) לשלם עבור מזונות הילדים ואחזקתם בבית בן הזוג השני. הבעל חושש שבעתיד, יפנו הילדים, על ידי אימם או בדרך אחרת, לבית הדין או לבית המשפט, על מנת שיקצוב להם מזונות גדולים יותר, שכן המזונות שנקבעו בהסכם אינם מספיקים לצרכיהם. בדרך כלל הבסיס לתביעה הוא שינוי נסיבות וצרכים משתנים. טול דוגמא – אחד הילדים נזקק לטיפולי שיניים מקיפים. ברור שהעלויות הן משמעותיות מאוד, ובדרך כלל לא נכנסו לחשבון המזונות. דוגמא נוספת, מצב בו השתפר באופן משמעותי מצבו הכלכלי של האב, באופן שמאפשר לו לכלכל את ילדיו בצורה ראויה יותר ממה שנקבע בהסכם, על פי התנאים הכלכליים בשעת הגירושין. הבעל מעוניין, שגם במצבים אלו של שינויים נסיבות, האם לא תפנה לבית הדין שיקצוב את מזונות הילדים על פי צרכיהם. על כן הוא דורש מאשתו כתנאי לקבלת הגט, התחייבות, שאם במצב כלשהו יפנו הילדים על ידה או בדרך אחרת לבית הדין או לבית המשפט והם ישנו את הסכום שנקבע למזונותיהם, היא תשלם מכספה לבעלה, ותחזיר את כל הסכומים שיגבו על ידי הילדים. לצורך הבטחת התחייבות זו, היא מפקידה שטר חוב (לו ערבים בד"כ קרוביה), אותו ניתן למלא בכל עת בסכומים הנדרשים בהתאם לתביעה. עד כאן הסבר הסיטואציה.
במקרה שלנו ביקש הטוען הרבני להפקיד שטר חוב זה בידי בית הדין שלנו, על מנת שבשעת הצורך ימלא בית הדין את הסכומים המתאימים, ויתן את השטר בידי הבעל לגביית חוב השיפוי של האם. אגב נאמר, שהסכום לו התחייב הבעל היה 500 ₪ (לא שאלנו מעבר לזה, אך מדובר בסכום פעוט לכל הדעות).
לכאורה הסכם זה נחתם מרצון של שני צדדים, מדוע לא לסייע לבני הזוג הנפרדים לממשו?
התשובה היא, הסכמים מעין אלו, מנצלים מצב קשה של אשה המעוניינת לסיים את הקשר עם בעלה ולקבל ממנו גט, ועל כן היא מסכימה להסכם, אפילו שכזה, מתוך מצוקתה.
זהו מצב בו הבעל מנצל "יתרונות" הלכתיים כדי להשיג לעצמו טובות הנאה ממוניות. לדעת בית הדין יש להתנגד לכל תופעה מסוג זה. נוסיף על כך, שגם מבחינה הלכתית אין לאף אחד זכות לוותר בשם הילדים על המגיע להם על פי ההלכה. כל ויתור בשמם איננו תקף. "התרגיל" ההלכתי של הבעל במקרה זה, מטרתו לעקוף את ההנחיה ההלכתית הברורה בנושא. לכן גם מבחינת הדאגה לילדים, הכלל הוא שבית הדין הוא "אביהם של יתומים" ועליו מוטלת החובה להגן על חסרי הישע. חוסר ההגינות שבהסכם זה זועק לשמים, שהרי האב מנסה להתחמק מאחריותו הן במקרה והילדים יזדקקו ליותר סיוע בגלל מחלה, ח"ו והן במקרה ומצבו הכלכלי של האב ישתפר מאוד והוא יוכל להעניק להם כדי צרכם. נסיון זה סותר גם את העקרון, שטובת הילד אמורה לעמוד בבסיס החלטות בית הדין, בכל עניין הקשור לילדים.
בית הדין "משפט והלכה בישראל", מקווה שבתי דין נוספים יסרבו לשתף פעולה עם נסיונות מעין אלו. אם לא יהיו בתי דין שיהיו נכונים לשתף פעולה ב"תרגיל" מסוג זה, ברור שהתופעה ה"מכוערת" תעלם.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
