|
עם הקמת המדינה, כחלק ממדיניות ה'מעבר', מדינת ישראל אימצה את החוק המנדטורי שאימץ את החוק העותומאני. באופן טבעי, לפחות מצד ההנהגה הדתית, הייתה ציפייה שמערכת המשפט שהלכה ונבנתה במדינה תשאב את מקורותיה וסמכויותיה ממערכת החוק התורני המסורתי. בראש הפועלים והנאבקים בעניין עמד הרב הרצוג זצ"ל, שאף עמל רבות כדי לתת מענה ותשתית הלכתית-משפטית מדינית וכתביו בנושא נאספו בספר "תחוקה לישראל ע"פ התורה".
בפועל, בתי הדין הרבניים של המדינה קיבלו בהתחלה סמכות בלעדית לעסוק בכל התחום המכונה "מעמד אישי" הכולל בעיקר כל נושאי חתונה, גירושים וגיור. אך עם השנים בית המשפט העליון קיצץ באופן הדרגתי בסמכויות בית הדין הרבני עד שהיום היא מצומצמת ביותר. בדיני ממונות נאסר על בתי הדין הרבניים לדון אפילו בהסכמת שני הצדדים! לאחרונה נעשה ניסיון נוסף של ש"ס להחזיר חלק מהסמכויות, אך בינתיים ללא הועיל.
בתי הדין לממונות שמוקמים לאחרונה הם גופים פרטיים לחלוטין ויש להם סמכות לדון בענייני ממונות אם הסכימו הצדדים לכך, מכוח "חוק הבוררות". זאת אומרת ששני אנשים שמתעורר ביניהם ויכוח בנושא ממוני יכולים להחליט ביחד שהם הולכים לבית דין לממונות, ובמקרה כזה הפסיקה של בית הדין מחייבת אותם ע"פ החוק במדינה.
"משימת יישום המשפט העברי במדינת ישראל אינה עניין פשוט" – אומר הרב כרמל – "המערכת הזאת עדיין מתפתחת והולכת, אך מצד שני המרחק אינו רב כמו שנדמה לפעמים".
למה בכלל חשוב כל כך להתעקש על דין תורה?
ראשית, אנחנו רוצים שמדינת היהודים, מדינת ישראל, תפעל בכל תחום ע"פ דין תורה. אבל אולי עוד לפני התשובה, צריך לדעת שיש הבדל גדול בין המשפט הפלילי למשפט האזרחי מבחינה תורנית. כל מה שקשור בדינים של סדר במדינה, שלטון וביטחון, נתון גם מבחינה תורנית בסמכות השלטון - מה שמכונה "דין המלך". התורה כבר מראש באה ואמרה שכדי לעשות סדר במדינה יש תוקף שלטוני למלך ואין הוא כפוף לתורה בנושא הזה. לדוגמא לגבי רצח התורה אומרת שע"פ שני עדים יקום דבר, באופן מעשי עלול להיווצר מצב שלכאורה אי-אפשר לעשות כלום לרוצח. לכן למלך יש סמכות ע"פ התורה להרוג או להעניש אותו כראות עיניו. לעומת זאת, וכאן התשובה לשאלה, בנושאי ממונות, וכל מה שקשור במשפט האזרחי, היחס ההלכתי שונה לחלוטין. בנושא הזה, לפי רוב הפוסקים, קיים ממש איסור ללכת לבתי משפט שאינם מושתתים על חוקי התורה גם במדינת ישראל.
מדוע לדעת הרב לא התקבלו דיני התורה במשפט הפלילי והאזרחי בישראל כתשתית לחקיקה במדינת ישראל?
אין ספק שבשורש יש כאן אמירה תרבותית. ובהכרעה הזו יש אמירה ואולי גם מגמה. מה שאולי יחדד את השאלה הזו היא העובדה שניתן לראות כיצד במשך ההיסטוריה עם ישראל לימד את העולם את ערכי הצדק והרבה מעקרונות המשפט העברי אומצו ע"י מערכות המשפט השונות בעולם, ודווקא היום אנחנו בעצמנו לא ממשיכים משום מה את השמירה על מסורת המשפט שלנו. האידאל והחתירה למשפט עברי צריך להיות אידאל ישראלי המשותף לחילוניים ודתיים. זו בפירוש תרבות ישראלית.
החוקים במדינת ישראל נחקקים היום ע"י הכנסת, כיצד המשפט העברי יכול לבוא לידי ביטוי במערכת חקיקה שכזו?
כשנגיע לנקודה הזו בעזרת ה', הכנסת תקבל על עצמה את עקרונות המשפט העברי ואותם היא תתרגם לחוק. גם בנושא הפלילי, לדוגמא, נושא ההודאה הוא גורם מרכזי מאוד במשפט החילוני ומסתמכים עליו להרשעת אדם, לעומת זאת לפי התורה "אין אדם משים עצמו רשע" ועוד עקרונות רבים שיש ללכת על-פיהם. אבל שוב, הבעיה היא פחות בנושאים פליליים ויותר בנושאים האזרחיים.
עד כמה בשבילי כאזרח יש הבדל בין דיון בבית משפט לבין דיון בבית דין?
ראשית, יש הבדלים עקרוניים בהמון סוגיות בין ה"חושן-משפט" לחוק העותומני ולחוקים שנחקקו אחריו. לדוגמא כל סוגיית הגבייה מאדם שאין לו נכסים וכסף, מספר העדים הדרושים לחיוב, פומביות המשפט, ועוד המון עקרונות נוספים. שנית, כתוב "אלוקים נצב בעדת אל בקרב אלוהים ישפוט", כשדיינים יושבים ודנים ע"פ דין תורה יש נוכחות מיוחדת של השכינה וסיעתא דשמיא למציאת האמת והצדק. הקב"ה שותף במעשה הצדק, הכל בתנאי כמובן שהם מיצגים מערכת חוקים תורנית. זאת גם הסיבה שאם מעדיפים מערכת אחרת, אין לך חילול ה' גדול מזה.
כיצד מחליטים על דיון בבתי-דין רבניים?
כל אדם החותם חוזה צריך לוודא שמוכנס בו סעיף שבמידה ותתגלה מחלוקת, הנושא ייפתר ע"פ דין תורה, וטוב יותר להוסיף גם את שמו של בית הדין הספציפי. במידה ובשעת עריכת החוזה לא הוכנס סעיף כזה, שני הצדדים צריכים לחתום על שטר בוררות המסמיך את בית הדין לדון בסכסוך.
מושך קהל
בדיון בבתי הדין הרבניים קיימים מספר יתרונות בולטים. ראשית האגרה נמוכה הרבה יותר מבתי המשפט הרגילים, כשיש מקומות ודיונים שבהם לא קיימת אגרה בכלל. בנוסף לכך קיים הפרש משמעותי בזמן הטיפול בתיק – זמן ההמתנה עד הדיון אינו עולה בד"כ על שבועיים, ורוב התיקים מוכרעים בדרך כלל תוך חודשים ספורים. לעומת זאת זמן ההמתנה לפסק דין במערכת המשפט של מדינת ישראל עומד לעיתים על מספר שנים.
ראוי לציון שבבית הדין "משפט והלכה בישראל" שמים דגש גם על סדר ומראה מכובד ומקפידים גם על פרטים מנהלתיים. הדיונים נערכים באולם מכובד שעוצב במיוחד עבור בית הדין. לכל הדיונים נערכים פרוטוקולים,ויש הקפדה על סדרי הדין. "הדבר החשוב הוא" – מסביר הרב כרמל – "שאנו מרגישים שהיבטים חיצוניים אלו משפיעים על היחס של המתדיינים אל בית הדין".
|
מהו התוקף שיש לפסק דין רבני מבחינה חוקית?
לפי חוק הבוררות במדינה, כל פסק של בית הדין ייאכף ע"י רשויות האכיפה בישראל –הוצאה לפועל, משטרה וכדומה, בדיוק כמו פסיקה של בית משפט רגיל. ואגב, גם לפי התורה תפקיד האכיפה מוטל על השלטון.
האם נעשית התאמה לסוגיות מודרניות שסביר להניח שלא לכולם התורה התייחסה בפירוש?
כל הזמן. וצריך לדעת שזו עבודה מורכבת מאוד שתלך ותתעדכן עם עוד ועוד תיקים שיגיעו לבתי הדין. דוגמא מרכזית של מושג חדש מבחינה תורנית הוא 'החברה'. חברה היא המצאה מודרנית שעושה הפרדה מוחלטת בין הכסף הפרטי של בעלי המניות לבין רכוש החברה. נושא נוסף הוא ה'גרמא' – נזקים עקיפים, שהוא תחום שבו המציאות דורשת התבוננות הלכתית מעמיקה. ואכן נעשו על כך הרבה דיונים שעניינם התאמת עקרונות הפסיקה ההלכתית למציאות הכלכלית המשתנה. בהסכם הבוררות של בית הדין קיים ניסוח מדויק המסדיר נושאים אלו.
זה באמת לא נשמע פשוט, האם ההתאמה הזו אפשרית בכל המקרים?
התורה, התלמוד וכל הספרות של הראשונים והאחרונים פיתחו עקרונות שעל פיהם ניתן לפתור כל סוגיה שעולה, אבל אכן זו אינה משימה פשוטה שדורשת עבודה תורנית ומעשית, אבל אם נניח את הדברים בקרן זווית, מי יפתח את זה? בעבר גם בנושא הלכות צבא ומלחמה לדוגמא, לא הייתה כמעט ספרות, היום יש ספריות שלמות של דיונים ופסיקות ומערכת שלמה, מרשימה ומפותחת. הכל פונקציה של התעסקות סביב הנושא. כמו בכל נושא, אם רוצים להחיות את משפט התורה צריך לגעת ולהתחשל בו. בנקודה זו אנו מקפידים על כתיבת פסקי דין בהירים, על מנת שאלו יהוו תשתית הלכתית משפטים בנושאים עקרוניים שמתחדשים.
האם יש ספר של "ראשונים" שמרכז את כל הנושא המדיני והפלילי ולא רק את נושאי הממונות מבחינת עקרונות התורה?
לצערנו, בהיבט של "דין המלך" עליו דברנו, אין ספר כזה. זאת, גם בגלל העובדה שאנשים בכל הדורות חשבו שכרגע אין צורך לעסוק בזה באופן מערכתי, ועד שתהיה מדינה יהודית המשיח כבר ידע מה לעשות בכל הפרטים. זה היה כמעט כמו לכתוב על חיים על הירח. ובדיוק בגלל זה מוטלת עלינו היום החובה לפתח את כל הסוגיות האלה. כמו העבודה של הרב הרצוג והרב ישראלי על איך מנהלים משטרה יהודית במדינה יהודית.
עורך דין? אין צורך.
היחס המפוקפק של מערכת המשפט העברי לעו"ד ידוע ומפורסם, אבל קשה מאוד לעיכול בעולם שלנו שבו עו"ד מהווה חלק כמעט בלתי נפרד כמעט בכל התנהלות פורמלית, עוד לפני שמגיעים לבית המשפט. גם לגבי הוצאות המשפט מהווה שכר העו"ד הוצאה עיקרית בתהליך המשפט המודרני.
"צריך לדעת שגם בנושא הזה קיים הבדל גדול בין התנהלות המשפט ע"פ התורה לבין מה שמקובל היום" – מסביר הרב כרמל – "תפקיד השופט לפי החוק הנהוג היום הוא להקשיב ולעבד את הנתונים כפי שהם מוצגים ע"י עו"ד או ע"י הצדדים, את החקירה אסור לו בשום פנים ואופן לעשות בעצמו, אם הוא ינסה הוא יפסל. לעומת זאת לפי התפיסה התורנית זה הפוך בדיוק. תפקיד המרכזי של השופט הוא לחקור את הנידונים והעדים. הקשר הישיר בין בעלי הדין לדיין חשוב מאוד מבחינת המשפט העברי בגלל העיקרון של "ניכרים דברי אמת". אנחנו לא יכולים למנוע מאנשים לשכור עו"ד אבל אנחנו בהחלט יכולים לחסוך להם את זה. בכלל, בתפיסה שאדם מביא עו"ד כדי להחזיק את הכסף בידו בכל מצב יש משהו מעוות".
ומה לגבי טוען רבני?
בתוך בית-הדין זו מציאות של בדיעבד בדיוק כמו עו"ד. לטוענים הרבניים ולעורכי הדין מקום חשוב בליווי ויעוץ במהלך חיי המסחר, על-מנת שאלו יתנהלו ע"פ ההלכה והחוק. כמו כן, יש להם מקום בעריכת חוזים, צוואות וכדומה.
קשה לדמיין מציאות של משפט ללא עו"ד.
זה נכון בפרט בישראל – שיעור עו"ד באוכלוסיה הישראלית הוא הגבוה בעולם. זה משהו מדהים. החברה הישראלית השתעבדה מאוד לתחום הזה. אבל מי אמר שזה נכון? מי אמר שבגלל שהתרגלנו לזה זה מוביל לחברה מתוקנת ולעשיית הצדק? זה חלק מ"השיבה שופטינו כבראשונה" שעל כולנו להתפלל. לפעמים, המציאות של עו"ד בין השופט לצדדים, מהווה גורם שמפריע לדיון נקי ולחקר האמת.
ומה עושה אדם שאינו יודע להתבטא כמו שצריך?
ראשית, גם בעולם של עורכי-דין אין לזה סוף, שהרי אנחנו יודעים היום כיצד ככל שמרבים במחיר אפשר לשכור עו"ד מקצועי יותר, שיימצא טוב יותר פרצות וסיבות כיצד להצדיק אותך. אבל מעבר לכך, זה חלק מתפקידו של השופט במשפט העברי – "פתח פיך לאילם", כשהשופט מזהה אדם שאינו יודע להתבטא כמו שצריך, חלק מתפקידו הוא לשאוב ממנו את הטיעונים הרלוונטיים, ולעזור לו להוציא את טענותיו. לא על חשבון האמת כמובן. בכל מקרה – יותר מעוות הוא שהכסף הוא זה שקובע...
האם מעבר לציווי האלוקי יש לדעת הרב סיכוי טוב יותר להגיע לאמת דרך מערכת המשפט העברי?
התשובה היא בדיוק השילוב של שניהם. הקב"ה מצווה עלינו להשתמש במערכת החוקים התורנית, וזה קודם כל. ולגבי האמת, ברור לי לחלוטין שהסיכוי של האמת לצאת לאור במערכת הזו הוא גדול הרבה יותר מהמערכת החילונית. גם בגלל ההלכות וגם בגלל הסיעתא דשמיא. צריך לזכור שאנחנו לימדנו את העולם מהו צדק, ועלינו להיות גאים במערכת החוקים המסורתית שלנו שהביאה מוסר וצדק מתוקנים לעולם, ומוטל עלינו לבחור בה בכל פעם שאנחנו יכולים.
אני משוכנע שאם בתי-הדין יתנו שירות מקצועי, אדיב וכנה לציבור הרחב, יגיעו אליהם אנשים מכל שכבות הציבור, גם חילוניים. וככל שישראלים ישתמשו יותר בדין התורה יהיה קידוש שם שמים. אני מרגיש שיש התעוררות גדולה מאוד בעניין וצריך לעודד אותה.
|
לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר