|
 שנת תשס"ו | שבת פרשת ויגשמשפט והלכה - משפטי שאול / הלכה פסוקהדינא דמלכותא דינא (1)
הרב סיני לוי
בשבועיים הקרובים נעסוק בקצרה בנושא משמעותי ביותר מבחינה הלכתית בימנו – דינא דמלכותא דינא, אשר עניינו – תוקפם ההלכתי של חוקי המדינה (המלך) בענייני ממונות.
בדור הראשון של האמוראים קבע שמואל 'דינא דמלכותא דינא', ודבריו הובאו בש"ס בכמה מקומות ובהקשרים שונים ללא חולק. במסכת בבא קמא, דף קי"ג מובאת קביעתו כמקור לסמכות השלטון לגבות מיסים. בהקשר זה, כלל זה הקובע את מערכת היחסים שבין האדם מישראל לבין השלטון, נתקבל להלכה לכל השיטות.
שיטת ראשונים יחידאית (ר"ן בנדרים כח ע"א בשם התוס') מגבילה עקרון זה דווקא "במלכי גויים אמר דדינא דמלכותא דינא, מפני שהארץ שלו, ויכול לומר להם אם לא תעשו מצוותי אגרש אתכם מן הארץ, אבל במלכי ישראל לא, לפי שא"י כל ישראל שותפין בה". רוב רובם של הראשונים כולל הרמב"ם (גזו"א פ"ה הי"א) והמחבר בשו"ע (חו"מ סימן שס"ט ס' ו) חלקו עליה.
"חתם סופר", בתשובה (חו"מ סימן מד) כתב שאף לדעת הר"ן אין הדברים אמורים אלא במיסים ומכס שמטיל על כרחם, שאין אומרים בהם 'בני המדינה רצונם בכך', אבל במנהגים ונימוסים שהם לטובת המדינה, לדברי הכל אין לחלק בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם. לכאורה יש מקום לדון מה מעמדם של חוקים המתקבלים בשלטון דמקורטי לשיטה זו. שכן, במידה רבה, חוקי הכנסת מבטאים את רצון האוכלוסיה.
המשנה בבא קמא (שם) מתייחסת למוכס כאל גזלן, ועל כן אין לפרוט מעות מתיבת המוכסים. הגמרא מקשה, הרי "דינא דלמכותא דינא". ומתרצת שני תירוצים:
אמר רב חנינא בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה.
דבי ר' ינאי אמרי: במוכס העומד מאליו. מהתירוץ הראשון עולה שהסמכות לגביית מיסים היא דווקא במקום בו הגביה נעשית באופן שיוויוני על פי כללים קבועים – מוכס שיש לו קצבה.
מהתירוץ השני עולה כי רק מי שמשתכר בחכ על הציבור אינו רשאי לגבות מיסים.
בשבוע הבא נעסוק בתוקפו של 'דינא ממלכותא' לגבי מערכת היחסים שבין אדם לחבירו.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
